גזענות. אולי אותנטית, אולי עממית, אך בסופו של יום מדובר בדודה הפחות מוצלחת של השחיתות הממוסדת, שגם עליה אי אפשר להגיד משהו חיובי. כן, הדודה עם התפרצויות זעם וכושר היסקי מוגבל. שתי רעות שלפעמים נחשבות חלופיות ולפעמים משלימות, ויחד הן משפחה מסוכנת והרסנית. שתי דרכים להרס האמת והשיח הדמוקרטי. שחיתות וגזענות.

הגזענות בעיתונות היא שיקוף של עמדות אותנטיות מבישות של מיטב הפרשנים, המראיינים והמגישים. במציאות שבה התקרבנות והתגזענות הופכות יותר ויותר פופולריות, היא גם דרך לשמר ולהשיג רייטינג. לא כולם גזענים בעיתונות שלנו – בהחלט לא. יש צדיקים בסדום העיתונאית. אבל רבים מידי מתגזענים. אחרים לוקים בפרשנות חד צדדית, שטחית ועיוורת של הצד הערבי והפלסטיני.

עמית סגל זה ברור, צבי יחזקאלי זה ברור. אבל גם אלון בן דוד, שמשלב יפה בין ליקוקים לראש המוסד לליקוקים לביטחוניזם, וכל מיני מגישים שלא צפיתי זאת מהם, שיחד עם אורחי קבע בעייתיים ביותר, מתגזענים.

זה לא חייב להיות דרמטי. כי כשגזענות היא ממוסדת, כמו שהשחיתות בתקשורת הא ממוסדת, היא לפעמים מקבלת ביטויים שלא תמיד אנחנו מבינים את משמעותם או מזדעקים מהם. הרי לרוב לא רואים את מעטפות הכסף. אני מדבר על גסות הרוח כלפי מרואיינים ערבים בסבב הלוחמה הנוכחי. קחו לדוגמה את האפיזודה הבאה שהתרחשה אתמול, שהיא אולי קיצונית, אך לא היחידה.

השעה היא שעת אחר הצהריים, בישראל מתחוללת מלחמה, ובערוץ 12 מגיש יהודי שמארח באולפן אדם שהוא מציג כמי שמודאג מהאפשרות שתהיה הפסקת אש. אורן וייגנפלד הוא עיתונאי לכאורה, או לכאורה סוג של עיתונאי לכאורה, והוא לכאורה מראיין את גלעד שרון, שהוא לכאורה על תקן של מישהו שיש טעם לשמוע אותו, אבל ברור שהוא פה כי הוא בנו של אריאל שרון המנוח.

שרון ג'וניור מסביר שלא צריך תמונת ניצחון אלא ניצחון, ומרצה את משנתו האלימה והבנאלית בתוקפנות וללא הפרעה. הוא מסביר מדוע ההרתעה כושלת, מחווה דעתו באריכות, ווייגנפלד מאזין בסבלנות. שרון מתלהם ומתלהם. בשלב כלשהו, אחרי שוייגנפלד מראיין מספר אורחים, הוא משלב את ד"ר מוחמד ח'לאילה, לראיון, לכאורה.

ד"ר ח'לאילה הוא דווקא לא לכאורה בכלל. אני מכיר את ד"ר ח'לאילה באופן אישי. יחד עם פרופ' אסעד ג'אנם הנחיתי אותו בעבודת הדוקטורט, שזכתה לשבחים לא רק ממני. הוא דוקטור למהדרין, הוא צעיר ומבריק, והוא מומחה לחברה הערבית. וייגנפלד אומר שהוא מבין שד"ר ח'לאילה תומך בשביתה עליה הוכרז בחברה הערבית, והוא מבקש ממנו להסביר למה, כאילו שמדובר באיזה תעלומה המחייבת מומחה כדי לפתור אותה.

ד"ר חלאילה מסכים בסבלנות לענות לשאלה. הוא מבהיר שהוא אכן תומך בהחלטה של ועדת המעקב על שביתה לאור הגל העכור של השנאה והאלימות השוטף את ישראל. התלמיד שלי לשעבר אומר את המובן מאליו, המינימום שבמינימום.

אבל זה לא מספיק לבנו של האיש שפירק את קיני המחבלים בעזה בשנות השבעים, וגם לא לוייגנפלד. וכך, בלי אזעקה ובטח בלי כיפת ברזל, מטח עז ובלתי פוסק נורה על ד"ר ח'לאילה.

"אתה צבוע!" אומר מי שאילולא היה בנו של, קשה להאמין שמישהו היה מארח אותו למשהו, ודאי לא לתכנית, ודאי לא כאורח שמקבל כל כך הרבה זמן מסך, לא כל שכן בלי שמץ של גאונות, נדיבות או הדר. "אתה צבוע", קובע שרון בפסקנות, ואלוהים יודע מניין הצביעות המיוחסת וכיצד הוא מסיק את דבר קיומה, ועוד בכזה ביטחון גדול.

"אתה חי מהמדינה הציונית ובאותו זמן הולך לה על הראש", הוא צווח, ואני תוהה מניין יודע גלעד הלז, מי שאביו בילה את חייו בחווה שהעניק לו מיליארדר וחי על חשבוננו לא רע, האב שלא אחת ולא שתיים נחקר במשטרה על חשדות למעורבות בפרשות שחיתות מסמרות שיער, שקיבל מיליונים מסירל קרן או מי יודע מי – מניין האיש הזה יודע ממה חי דוקטור ח'לאילה.

"אתה חסר כבוד, אין לך כבוד, אין לך כבוד עצמי", אומר מי שקיבל בעצמו מדודי אפל למעלה מחצי מיליון דולר, לפי החשד בגלל שאביו כיהן כשר החוץ ואפל ניסה לשחד אותו. החקירה נסגרה מחוסר ראיות, בין השאר לאחר ששם גלעד שרון שמר על זכות השתיקה.

"אתה קודם כל חסר כבוד זה מה שאתה!" מסביר לו גלעד שרון כשד"ר ח'לאילה מכבד את מרואייניו ומדבר בשלווה ובנימוס, בלי להתלהם. "אני פלסטיני זקוף קומה", אומר לו ד"ר ח'לאילה, "זקוף קומה מתחת לשולחן! אתה חסר כבוד עצמי, זה מה שאתה!". הקשבתי ולא האמנתי, ותהיתי היכן המראיין, העורך, מישהו. והנה, וייגנפלד נכנס לתמונה. אך לא. לא חלילה כדי להגן על המרואיין ולאפשר לו לדבר, אלא כדי להפגין פטריוטיות גברית.

"אני רק רוצה לשאול אותך, כל ההפרעות שיש לנו, ד"ר ח'לאילה", מקדים ויינגפלד בדברים משל רוח רפאים ניהלה את השידור, "אתה תומך ב...ב...הדברים שעושים חמאס בפעילות. נוחתים פה טילים, זה נשמע כאילו זה משמח אותך". אלוהים אדירים, בי נשבעתי שלו מהטעם שד"ר ח'לאילה לא רוצה שינחת עליי איזה טיל, הוא לא שמח. מידי יום שוחחנו, והוא רק נשמע עצוב ומודאג מהמצב, כך כל השבוע, וכך בריאיון. אז איך המגיש הגיע למסקנה שזה נשמע כאילו ד"ר ח'לאילה שמח מכך שנוחתים פה טילים?

אך ד"ר חלאילה לא התבלבל. "אני לא מופתע מעצם השאלה", אומר לו ד"ר חלאילה, "התקשורת הישראלית מאוד מגמתית".

זה צפוי, נכון, אבל עדיין צריך לשים פרוז'קטור על הגזענות בעיתונות, השטחיות, החד צדדיות, בפרט בימי מלחמה כאלה. הציבור היהודי מקבל עיתונות מוטה לטובתו אבל פועלת לרעתו. גזענית, פחדנית. גסת רוח כלפי מרואיינים ערבים. היא מציעה ניתוחים חלשים להפליא של מקורות האלימות הנוכחית, של החברה הערבית, של המצב בעזה, של הסכסוך, של מדיניות הממשלה.

כזו העיתונות הישראלית בימים אלה, ואסור שזה יימשך. בדיוק כמו שחייבים להמשיך להילחם בהשחתת התקשורת על-ידי הטייקונים וניסיונם לקדם את האינטרסים הרגולטוריים שלהם על-ידי הטיית סיקור באופן סיטוני, חייבים להילחם גם בזה. הפתרון, בחלקו לפחות, אותו פתרון. אבל על זה נרחיב אחרי סבב הלוחמה הנוכחי.