ודאח חנפר, המנכ"ל היוצא של אל-ג'זירה, בכנס TED בארה"ב, מרץ 2011 (צילום: ג'ים פרוכטרמן, רישיון cc)
רעידת אדמה. זוהי תמצית תגובתם של כלי התקשורת הערביים להתפטרותו, ויש האומרים פיטוריו, של ודאח חנפר, מנכ"ל רשת אל-ג'זירה, השבוע. ידיעות ומאמרים רבים נכתבו באמצעי התקשורת בכל מדינות ערב על נסיבות ירידתו מן הבמה של אחד האישים המשפיעים ביותר בעולם הערבי, יש האומרים – משפיע יותר ממנהיגי מדינות.
האיש שיירשם בדפי ההיסטוריה כקטליזטור של "האביב הערבי" הוא גם, מטבע הדברים, מי שרבים בהנהגות העולם הערבי מחככים ידיים בהנאה לנוכח סילוקו. גם ברשות הפלסטינית, שראשיה סבלו מאוד מחשיפת מסמכי המשא-ומתן שניהלו עם ישראל, ששודרה ברשת, אינם אבלים על חילופי המשמרות בהנהגתה של תחנת הטלוויזיה הקטארית.
פרשנים רבים קשרו את ההתפטרות לחשיפת מסמכי ויקיליקס המלאים לאחרונה ולקשר, כביכול, בין המודיעין האמריקאי ובין חנפר. אחרים תלו זאת במאבקי כוחות בתוך התחנה, והיה מי שקשר את האירוע דווקא לעזמי בשארה, חבר-הכנסת לשעבר, השוהה כיום בדוחה, בירת קטאר, ו"מעוניין למשוך בחוטים בתחנה".
חנפר נולד ב-20 בספטמבר 1968 בכפר רמה, ממזרח לג'נין שבגדה המערבית. הוא עיתונאי פלסטיני בעל אזרחות ירדנית והיה מנכ"ל רשת אל-ג'זירה בשמונה השנים האחרונות, עד השבוע, ביום הולדתו ה-43.
חנפר למד הנדסה באוניברסיטת ירדן בשנים 1985–1990, ומאוחר יותר גם לימודי פילוסופיה, לימודי אפריקה ויחסים בינלאומיים. הוא החל לעבוד באל-ג'זירה ב-1997 ככתב בדרום-אפריקה, שנה לאחר הקמת הערוץ. בשנים 2001–2002 היה כתב באפגניסטן, לאחר נפילת הטאליבן והפצצת משרדי הערוץ בבירה קאבול. אחר-כך היה כתב באזור כורדיסטן שבצפון עיראק, ומאוחר יותר ראש משרדי הערוץ בבגדד. ב-2003 מונה למנהל הערוץ, וב-2006 מונה למנהל הרשת. במהלך שנות כהונתו גדלה הרשת באופן משמעותי והפכה לאחד מאמצעי התקשורת המרכזיים ורבי ההשפעה בעולם הערבי.
השפעתו כמנכ"ל אל-ג'זירה היתה כה גדולה, עד שב-2009 ציין המגזין "פורבס" את חנפר ברשימת 100 האנשים המשפיעים בעולם. חנפר גם סומן כחבר בקבוצה של "מנהיגות בינלאומית צעירה" במסגרת הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס, ונבחר כאישיות השמינית המשפיעה ביותר בעולם הערבי על-פי מגזין הכלכלה הערבי "ארביאן ביזנס".
ביולי 2006 כתב הפובליציסט הערבי חאלד שוויקאת מאמר באתר "אילאף" הפופולרי, שקשר את חנפר לאחים-המוסלמים בירדן, ואף לתנועת חמאס.
"שוחחתי עם אנשים רבים בתוך אל-ג'זירה או כאלה שנאלצו לעזוב אותה, והתברר לי שהפקידים או העיתונאים שאין להם הרקע של 'האחים' ניצבים בפני שתי אופציות, שאין שלישית להן: להתאים עצמם לתנאי העבודה החדשים ולומר כן לנציג מנהיג 'האחים', או להתפטר או להתפוטר",
כתב שוויקאת, ואף סיפר על מפגש בינו לחנפר במשרדי אל-ג'זירה בדוחה.
כאמור, יש גם מי שקשרו את העזיבה של חנפר למסמך שפורסם באתר ויקיליקס באוגוסט האחרון: מברק דיפלומטי משגרירות ארה"ב בקטאר שבו צוין כי חנפר הסכים, כביכול, להוריד את הטון בסיקור התקשורתי של התנהלות צבא ארה"ב בעיראק באתר האינטרנט של אל-ג'זירה. המברק, מה-20 באוקטובר 2005, מעלה כי היתה כביכול הבנה שקטה בין ארה"ב לאל-ג'זירה בנוגע לתכנים המשודרים. במסמכים מתועד גם שיתוף פעולה בין חנפר למודיעין האמריקאי, שהתבטא בהסרת חומרים המזיקים לצבא האמריקאי בעיראק.
אמנם פרשנים אחרים טוענים כי קריאה אובייקטיבית של המסמך מוכיחה כי "לא כצעקתה", אך הפרשנות הזו לא מנעה מבוכה מקטאר, שהואשמה ביישום "אג'נדה ציונית-אמריקאית" גם על-ידי לונה א-שיבל, סורית ששימשה שדרנית בתחנה ופוטרה.
הפובליציסט הירדני יאסר זעאתרה יצא השבוע להגנת חנפר במאמר שפירסם בעיתון הירדני "א-דוסתור". לדבריו, המסמך האמור מתייחס לתקופה שבה ההתנגדות העיראקית היתה בשיאה והקלטות של אוסמה בן-לאדן פורסמו ברצף באופן בלעדי באל-ג'זירה. "חשוב לציין", כתב זעאתרה,
"כי בין אלה שהשתמשו במסמך נגד חנפר נמצאים מי שאל-ג'זירה שירתה אותם, ובהם כלי התקשורת של חיזבאללה, ובעיקר העיתון 'אל-אחבאר', שלא ימרה את פיו של מקור המימון שלו [חיזבאללה], על אף שהוא טוען לעצמאות. העיתון התמקד במסמך ובחנפר כאילו לא ידע עבור מי פעל חנפר ולמרות תמיכת אל-ג'זירה בארגון במהלך מלחמת תמוז [מלחמת לבנון השנייה] ובאירועים אחרים".
על אף שהסבר זה, שלפיו אל-ג'זירה הקריבה את חנפר כדי לשמור על מעמד קטאר בעולם הערבי, מתקבל על דעתם של רבים, יש המשערים כי מחלוקת פנימית ברשת היא שגרמה להתפטרותו של האיש.
על-פי כמה דיווחים, המחלוקת בין חנפר לבשארה, שהשתקע בדוחה ומנהל קשרים הדוקים עם משפחת המלוכה בקטאר, היא שהביאה לפיטוריו. בשארה, נוצרי בעל קו נאצריסטי לאומני, מתנגד להשקפת העולם האסלאמיסטית של חנפר. מחלוקת זו נמשכת כמה חודשים, מאז תחילת "האביב הערבי". מאחר שהקו שהוביל בשארה כפרשן בכיר בערוץ היה מנוגד לחלוטין לקו הכללי שהתווה חנפר, היה על ממשלת קטאר, שמממנת כשליש מתקציב אל-ג'זירה, להחליט מי מבין השניים יישאר. ידו של בשארה, לפי גרסה זו, היתה לבסוף על העליונה.
אל-ג'זירה לא מיהרה להודיע על פיטורי חנפר ואיפשרה לו לצייץ על כך בדף האינטרנט שלו, כדי לשמור על כבודו. הסיבה לעזיבה, כך כתב: "מתן אפשרות לאנרגיות חדשות". לאחר מכן הסביר כי "דיברתי לפני זמן רב עם יו"ר מועצת המנהלים על כוונתי לסיים את תפקידי בתום שמונה שנים, ותודה לו על הבנתו".
גם הסבר זה מתקבל על הדעת, אולם מקורות שונים באל-ג'זירה דוחים אותו על הסף ומציינים כי מדובר בחלק מיישומה של "מדיניות חדשה" בערוץ, בעיקר בכל מה שקשור במהפכות בעולם הערבי, וכי היה צורך במנהל נאמן שיישם אותה. אותם מקורות מצביעים על זהותו של המנכ"ל הנכנס של אל-ג'זירה: בן משפחת המלוכה אחמד בן ג'אסם אל-תאני, בעל תואר שני בניהול פרויקטים של נפט וגז, שכיהן כמנהל ההנדסה והפרויקטים בחברת קטאר לגז ונחשב בעיני קטארים רבים כמודל להצלחת הצעירים.
התיאוריה הקושרת את חילופי הגברי באל-ג'זירה לשינוי מדיניות כללי בתחנה מצביעה גם על כך שהמנכ"ל החדש ליווה לאחרונה את אמיר קטאר, חמד בן-חליפה, לביקור קצר שבו נועד עם מלך סעודיה עבדאללה בן עבד אל-עזיז, מי שדחף להקמת ערוץ אל-ערבייה כדי להתחרות באל-ג'זירה על מסכי מאות מיליונים בעולם הערבי ובעולם.
תהא הסיבה להתפטרותו של חנפר אשר תהא, נראה כי העולם הערבי לא יעבור עליה לסדר היום, וכי היא תמשוך תשומת לב מוגברת למדיניות החוץ של קטאר, ולפנים התקשורתיות שלה מאז 1996: אל-ג'זירה.