למרות ההצלחה הגדולה של מבצע החיסונים, רבים עדיין מהססים או מסרבים להתחסן. ההססנות והסירוב להתחסן מצויים בכל הקצוות הדמוגרפיים והפוליטיים ויש להם סיבות מגוונות. רבים מבין אלו שכבר התחסנו מכירים בן משפחה, שכן, או עמיתה לעבודה - שאינם מעוניינים להתחסן. במקרים כאלה, השאלה אם להתחסן או לא - הופכת מעניין בריאותי גרידא לעניין חברתי, החיסונים הופכים מנושא מדעי גם לעניין אישי, והעניין כולו נטען ברגשות שליליים ובהאשמות.
מהי הדרך הנכונה להתמודדות במצב כזה? האם סתימת פיות מתנגדי החיסונים משרתת אותנו, המתחסנים? מה כבר יגידו המתנגדים - שחברות התרופות הן השטן? שהממשלה נכשלה בטיפול במגפה? שהם חוששים שהחיסון יסכן את בריאותם? האם לא כדאי להתמודד עם השאלות הללו? לאחר שרבים מאיתנו כבר קיבלו את החיסון השני, על התקשורת לשחרר את הרסן ולתת למומחים להתמודד בפומבי עם טיעוני המתנגדים. כך גם נוכל ללמוד אנחנו כיצד להתמודד עם מגוון טיעוני המתנגדים באופן אישי. זוהי הצורה הלגיטימית היחידה למוסס את התנגדותם של סרבני החיסונים.
הדרך לשנות את דעתם של הסרבנים עוברת בבניית יחסי אמון ביניהם ובין הגורמים המחסנים. בעיה נפוצה ביצירת יחסי אמון היא שברוב המקרים אי-אפשר פשוט להחליט, באופן רציונלי, על מתן אמון. כמאמר הקלישאה הנכונה - בניית יחסי אמון יכולה לקחת זמן רב, אבל נחוץ רק רגע כדי להרוס אותם. זה נכון בתחום הרומנטי, בין חברים, בתוך המשפחה, במקום העבודה, בעסקים, וכמובן בפוליטיקה. מכיוון שאמון כולל ציפייה שדבר-מה יתרחש בעתיד, במקרים רבים האפשרות לתת אמון היום תלויה בניסיון העבר שלנו עם מושא האמון, והאופן בו התנהל עד כה.
כשמדובר במי שאחראים על נושא חיסונים, ניסיון העבר שלנו עם חברות התרופות, גופי הפיקוח הרגולטוריים, ממשלות, גופים ציבוריים וטכנולוגיות חדשות – סיפק לנו סיבות רבות שלא לתת בהם אמון
כשמדובר במי שאחראים על נושא חיסונים, ניסיון העבר שלנו עם חברות התרופות, גופי הפיקוח הרגולטוריים, ממשלות, גופים ציבוריים וטכנולוגיות חדשות – סיפק לנו סיבות רבות שלא לתת בהם אמון. חברות התרופות בנו לעצמן שם של מי ששיחדו ורימו ובשם החמדנות מצאו דרכים יצירתיות וסבוכות להערים על האזרחים ועל מערכות הבריאות הציבוריות. עבור רבים, למרות הישגיהן הגדולים - הפיכת חיינו לטובים יותר ולארוכים יותר - חברות התרופות הן אכן השטן.
באופן דומה, גם הרשויות הרגולטוריות אינן זכאיות לאמון עיוור. מנהל התרופות והמזון האמריקאי (FDA), שאישר את החיסון לקורונה בהליך מזורז, נחשד בהטייה לטובת תעשיית התרופות, כשהמקרה האחרון והמפורסם נחשף רק בשנה שעברה, עת התגלתה הבטחת השווא של חברות התרופות כי משככי הכאבים החזקים שמכרו אינם ממכרים. חברות התרופות פעלו למכירת סמים נרקוטיים, בעוד הרגולטורים נכשלו בהגנה על הציבור והביאו למגפת האופיואידים.
גם הממשלה שלנו, משרדיה וקופות החולים לא חפים מביקורת. תור לרופא מומחה בזמן סביר קשה להשיג פה, אז לתת אמון שישנעו את החיסון במינוס 70 מעלות כמו שצריך? הממשלה מתעקשת להותיר חסויים את הפרוטוקולים של הדיונים הממשלתיים על הקורונה. אפילו חוזה הרכישה של החיסונים עם חברת פייזר הושחר בחלקו, והעלה סימני שאלה קשים בנוגע לאמון, מידע רפואי ואתיקה של ניסויים.
המערכת הפוליטית מצויה בלב כל ההחלטות המקצועיות של מוסדות המדינה, ומיום ליום החלטות בריאותיות הופכות ממקצועיות לפוליטיות. לרבים מאיתנו אין אמון שדווקא האינטרס הבריאותי של האזרחים הוא זה שיילקח בחשבון. לרבים מאיתנו אין אמון במערכת הפוליטית - העכשווית או בכלל.
ראש הממשלה בנימין נתניהו תוקף את מערכת המשפט, בתוך בית המשפט המחוזי בירושלים רגע לפני פתיחת משפטו הפלילי, 24.5.20 (צילום: יונתן זינדל)
גם העובדה שהחיסון נסמך על טכנולוגיה חדשנית (mRNA) מקשה על בניית יחסי אמון עם מי שאחראי על החיסונים. עבור רבים, אימוץ טכנולוגיות חדשות באופן מיידי ובקנה מידה ענק מתקבל בספקנות. מי בכלל דמיין תאונות דרכים, פקקים, צפיפות, או זיהום אוויר כשהומצאה המכונית?
הקורונה לא קיימת? היא בסך הכל שפעת? החיסון יפגע ביכולת הגוף להחלים? החיסון יגרום לאוטיזם? אין מה לפחד מהשאלות הללו ואין מה ללגלג עליהן. להיפך, צריך לקחת אותן ברצינות ולענות עליהן בביטחון. האם טכנולוגיית ה-mRNA בטוחה? מהן גבולות חוסר הודאות בכל הנוגע אליה? ומהו ניהול סיכונים במגפה? – תנו למומחים להסביר.
האם החיסון משפיע באופן שונה על בני-נוער? האם החיסון יעיל גם כנגד הוריאנטים המצויים? לכמה זמן הוא תקף? עד כמה נפוצות תופעות לוואי חמורות? האם החיסון מגן מהדבקה או רק מונע מהמחלה להיות קשה? אלה אינן רק שאלות מתריסות, אלא כאלה שאכן אין לנו את כל המידע לגביהן. לכן, ובמסגרת המגבלות של מה שאנחנו כן יודעים, עלינו לתת את התשובות הכנות. כנות וידע הן שילוב נהדר ליצירת אמון בין אנשים. בפתרון של סכסוכים, ובשכנוע של מהססים והפיכתם למתחסנים.
חברות התרופות, מנהל המזון והתרופות האמריקאי, הממשלה שלנו, קופות החולים, ואפילו טכנולוגיות חדשות - כולם סיפקו לנו סיבות רבות שלא לתת בהן אמון, ולכן ניתן להבין את מקורות ההתנגדות לחיסונים. האם ניתן להפריד לגמרי היבטים חברתיים של חוסר אמון – כמו הידע שלנו לגבי אופי ההתנהלות של גופים ומוסדות בעבר - מהיבטים שקשורים בבטיחות החיסון ויעילותו? כנראה שלא. אבל במקום להשתיק את המתנגדים ולבטל את חששותיהם, על כולנו מוטלת האחריות לתת להם במה ולהבין את טיעוניהם. דיון המבוסס על אמון וידע הוא הדרך הדמוקרטית היחידה לשכנע אותם להתחסן.
אורי פריימן הוא דוקטורנט בתוכנית למדע, טכנולוגיה וחברה