בית משפט השלום בנצרת נעתר אתמול (7.2) באופן חלקי לבקשה להסיר את צו איסור הפרסום מעל חקירות המשטרה ומח"ש בעקבות האירוע הקטלני בטמרה בשבוע שעבר. השופט התיר פרסום פרטים מועטים בלבד, אך תוך כך הזכיר זכויות חוקתיות ואחרות שנרמסות לאחרונה כבשגרה ע"י שופטים המשמשים חותמת גומי למשטרת ישראל ופרקליטות המדינה, חותמים על צווי איסור פרסום גורפים פעם אחר פעם, מותירים אותם על כנם גם שנים ארוכות ואף אוסרים על פרסום מידע שכבר ראה אור.

הסטודנט אחמד חיג'אזי נהרג כשנקלע לחילופי אש בין המשטרה לעבריינים בטמרה בשבוע שעבר, והמשטרה מיהרה לבקש - ולקבל, איסור פרסום על החקירה. כעת קובע השופט דניאל קירס קובע כי למשפחת המנוח ול"עדאלה", המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל, שהיו בין המבקשים, כמו גם לאזרחי ישראל בכלל ולאלו הערבים בפרט, זכות חוקתית למידע על החקירה, על רקע החשש שהמשטרה פעלה שלא כדין באירוע. השופט הוסיף כי גם לעיתונאים, כמו גם למבקשת הנוספת, עמותת "איעלם", הפועלת לקידום זכויות חופש הביטוי והעיתונות של המיעוט הערבי במדינת ישראל, זכות חוקתית להביא מידע זה לציבור.

השופט מזכיר כי לחופש הביטוי, לרבות זכות הציבור לדעת, תפקיד חברתי נוסף וחשוב הרלוונטי לעניין, והוא הגברת הסיכוי שמחזיקי דעות מיעוט בחברה יפעלו בדרכי שלום. הוא מזכיר כי המבקשים ציינו שהאירוע מושא החקירה עומד במרכז סדר היום הציבורי בחברה הערבית בישראל, ובשלו מתקיימות עשרות הפגנות בימים האחרונים ואף עלתה קריאה למרי אזרחי בלתי-אלים.

"נוכח פועלו של חופש הביטוי כמקדם ניהול מחלוקות בחברה בדרכי שלום, שמירה ככל הניתן (ובאיזון עם השיקולים האחרים העומדים על הכף) על עקרון פומביות הדיון, חופש הביטוי, הזכות למידע וזכות הציבור לדעת בנוגע לחקירה מושא ענייננו, היא אף האינטרס של מדינת ישראל, של משטרת ישראל המופקדת על הסדר הציבורי, ושל אזרחיה החפצים לחיות בשלום במדינה דמוקרטית", קובע השופט.

עוד הזכיר השופט כי כאשר לאזרחים, כ"שחקנים רציונליים", יש את מלוא המידע הרלוונטי בידיהם, גובר הסיכוי שידן של עמדות חברתיות מועילות תהא על העליונה; וידן של עמדות בלתי מועילות המבוססות על הנחות עובדתיות שגויות, תהא על התחתונה.

הלוויית אחמד חיג'אזי, שנורה למוות בטמרה, 2.2.2021 (צילום: שריה דיאמנט)

הלוויית אחמד חיג'אזי, שנורה למוות בטמרה, 2.2.2021 (צילום: שריה דיאמנט)

באופן מעניין, השופט מדגים זאת מתוך תוכן הבקשה עצמה להסרת צו איסור הפרסום, כשהוא מציין כי לאחר שעיין בחומרי החקירה החסויים מצא כי חלק מהקביעות בבקשה בקשר לחקירה, כלל אינן נכונות. "חלק מהטענות העובדתיות הקיצוניות יותר של המבקשים, אינן משקפות את הנתונים בתיקים" ועל כן, "דומה כי קיים אינטרס משותף לכלל הצדדים – החל ממשפחתו של אחמד חיג'אזי ז"ל, דרך העמותות והעיתונאים המבקשים, וכלה במשטרת ישראל ומח"ש עצמם – שחלף התסיסה והזעם שדרכם לצמוח בחשיכה, יבואו העובדות, אלא ה'טובות' למשטרת ישראל ואלה הבעייתיות עבורה, לאור השמש במהירות האפשרית".

הפרטים שהותרו לפרסום כוללים עובדות משני ה"סוגים" שציין השופט, כך למשל לפי חומר הראיות יש אינדיקציות סותרות ביחס לשאלה אם אחד מהשוטרים ירה לכיוונו של חיג'אזי.

"באירוע בטמרה ביום 1.2.2021 בלילה מספר שוטרים, אשר שהו במארב לסיכול עבירה פלילית, נתקלו במספר רעולי פנים המצוידים בין היתר ברובי M-16 אשר פתחו באש לעבר בית", נכתב בחומר שהותר לפרסום. השוטרים ירו באוויר, רעולי הפנים ירו לעברם והשוטרים השיבו אש. ישנן ראיות כי השוטרים הזדהו כשוטרים, אך לא נמסר כיצד הזדהו והאם יש אינדיקציה שהנוכחים בזירה, לרבות האזרחים החפים מפשע, הבינו כי מדובר בשוטרים. עוד הותר לפרסום שישנה עדות כי השוטרים לא ירו ירי אוטומטי, וכי היו בלבוש אזרחי מלא או חלקי.

עוד הותר לפרסום כי בחומר הראיות ישנן אינדיקציות לכך שחיג'אזי, ואזרח נוסף, רופא, שנפגע אף הוא מהירי, יצאו מבתיהם לאחר ששמעו את היריות בחוץ והתקרבו לחילופי האש.

אי אפשר להחזיר את הסוסים לאורווה

נקודה נוספת שהציף השופט היא הברית הבלתי קדושה בין המשטרה לבין המחלקה לחקירות שוטרים, גופים שחומה אמורה לחצות ביניהם. השופט קובע כי אין מקום לשיתוף פעולה בין מח"ש לבין המשטרה בענין הוצאת צווי איסור פרסום, כל שכן לנימוק בבקשה להוצאת צו איסור פרסום לפיו "מדובר בחקירה בשיתוף המחלקה לחקירות שוטרים". החקירה אינה אמורה להיות "משותפת", קובע השופט, ומוסיף "המשטרה חוקרת את החשודים שאינם שוטרים בחקירה אחת, ומח"ש חוקר את החשודים שהם שוטרים בחקירה נפרדת משלו; וגם לדרך ניסוח בקשה בסוגיה רגישה שכזו, ישנה חשיבות".

"חשש זה עלול לסגת מפני התעצמות הפגיעה בזכות הציבור לדעת המגולמת בתחושה של סתימת פיות, כאשר ענין חשוב ורגיש אשר כבר הגיע לשיח ציבורי נוקב, לפתע נאסר לפרסום באופן גורף

עניין חשוב נוסף אליו מתייחס השופט הוא הנטייה הגוברת והולכת של בתי המשפט לאסור פרסום גם אחרי שהמידע כבר פורסם בתקשורת. השופט צירף להחלטתו נספח של פרטים המותרים לפרסום, הכולל פרטים שפורסמו בתקשורת טרם הוצאת צו איסור הפרסום. זאת למרות ש"ייתכן ואילו הצו היה מוצא לפני פרסומם, היה מקום למנוע את פרסומם".

השופט מזכיר כי בית המשפט העליון קבע בשורה של החלטות שכש"הסוסים יצאו מן האורווה" לא ניתן להידרש לשאלת איסור פרסום "בדיעבד". לדברי השופט, "הגם שתמיד יכול להיות שפרסום קודם, שלא הגיע לעיניו או לאזניו של עד זה או אחר לפני הוצאת צו איסור פרסום, יגיע אליו דווקא מפרסום חוזר של הפרטים, חשש זה עלול לסגת מפני התעצמות הפגיעה בזכות הציבור לדעת המגולמת בתחושה של סתימת פיות, כאשר ענין חשוב ורגיש אשר כבר הגיע לשיח ציבורי נוקב, לפתע נאסר לפרסום באופן גורף".

השופט הוסיף כי "איסור פרסום גורף מראש כאשר איש אינו יודע על הענין, אינו זהה לאיסור פרסום גורף כאשר הענין כבר בוער בשיח הציבורי".

שיטור בטמרה אינו פעילות ביטחונית

השופט התייחס גם לטענות המשטרה לפיה איסור הפרסום נדרש כדי לשמור על בטחונם של השוטרים שהיו מעורבים באירוע בו נהרג חיג'אזי. לאחר שעיין במסמכים מודיעיניים מציין השופט כי "אין מודיעין קונקרטי לגבי פגיעה בהם", אבל מגיע למסקנה שיש מקום לאסור את פרסום שמם שנאסר עד היום "לתקופה קצרה נוספת, לשם הבהרת רמת האיום נגדם".

בתוך כך מראה השופט מלשון החוק כי "בכל הנוגע לשוטר 'כחול', לא יחול איסור פרסום שמו" אלא לעניין פעילות מבצעית "למניעת פעילות חבלנית עוינת בלבד" ומזכיר למשטרה כי "האירוע הפלילי בגינו פעלה המשטרה באירוע מושא בקשה זו, לא היה אירוע פעילות חבלנית עוינת", וכי כאשר הפעילות המבצעית של שוטר מג"ב לא היתה למניעת פעילות חבלנית עוינת, אלא למניעת עבריינות "רגילה", "פניהם של השוטרים הם אל האזרח, ויש חשיבות בשמירה על זהותם הגלויה".

בנוגע לחשש לשיבוש החקירה כתוצאה מהסרת איסור הפרסום, מציין השופט כי למרות שניתן לשער כי המידע שיתפרסם יופץ יותר מאשר פרשיה פלילית שגרתית, בשל העניין הציבורי הרב בחקירה, הרי ש"שיבוש החקירה המשטרתית אינו צפוי ברמה של ודאות קרובה מהתרת פרסום של פרטים הידועים בציבור". עם זאת, השופט מותיר על כנו את האיסור בענין התנהלות המשטרה ופרטים בנוגע לפגיעה בעוברי אורח. "ברי כי אין מדובר בקביעה לפיה על המשטרה לגלות למבקשים את תוכן תיק החקירה המשטרתית", הוא מדגיש ומציין כי בכפוף לסייגים שפירט, "אין איסור על פרסום בידי מי שחפץ בכך בענין האירוע הפלילי לכאורה בגינו פעלה המשטרה במקום (לא כולל פרטים בענין פועלה של המשטרה, ולא כולל התייחסות לפגיעה בעוברי אורח)".

עדאלה: "תרבות מפותחת של טיוח"

שער המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", 5.2.21

שער המוסף לשבת של "ידיעות אחרונות", 5.2.21

עו"ד ויסאם שרף ועו"ד סאוסן זהר מ"עדאלה" מסרו בתגובה להחלטת ביהמ"ש: "הביקורת של בית המשפט על שיתוף הפעולה בין המשטרה לבין מח"ש נותנת חיזוק משמעותי למה שאנו טוענים במשך שנים – ניגודי עניינים מובנים ברשויות האכיפה פוגעים בחקר האמת בכל הקשור להרג אזרחים ערבים בידי שוטרים.

"תקרית ההרג בטמרה חושפת שוב תרבות מפותחת של טיוח, כאשר הדרגים הבכירים ביותר במשטרה מנצלים את שעת הכושר שנוצרה בזכות צו איסור הפרסום הגורף שניתן, כדי להפיץ נראטיב שלא נפל פגם בעבודתם".

ב"עדאלה" ציינו בדיון בבית-המשפט באופן מפורש את הראיון שהעניק ניצב שמעון לביא, מפקד מחוז צפון במשטרת ישראל, ל"ידיעות אחרונות" ביום שישי האחרון. הראיון קודם באמצעות הציטוט "אני אומר לשוטרים שלי: מי שמעז לפגוע בכם, אתם רשאים להרוג אותו", וכלל את גרסתו של לביא לאירוע בטמרה, מושא צו איסור הפרסום.

"לכן", ממשיכה התגובה, "אנו רואים חשיבות גדולה לקביעה החד משמעית שחל איסור על גורמי חקירה להסתיר מן הציבור מידע, אלא אם באופן מובהק קיים חשש לשיבוש חקירה או לפגיעה בחיי אדם. ואולם, המידע שאושר לבסוף לפרסום שהינו פחות מפורט ממה שידוע לציבור גם כך, מעיד כי ישנו ניצול מובהק לרעה של ההליך המשפטי כדי לספק צרכים משטרתיים".

יואב איתיאל הוא כתב "וואלה" בחיפה והצפון ולחברה הערבית