בית-המשפט המחוזי הורה לאתר News1 להסיר מסמך משפטי שהעלה במסגרת סיקור תביעה נגד האוניברסיטה הפתוחה. בכך קיבל בית-המשפט המחוזי את הערעור שהגישה האוניברסיטה הפתוחה, והשיב את התיק להמשך הדיון בבית-משפט השלום.
לפי המחוזי, אין לראות בפרסום המסמך המשפטי פרסום "נכון והוגן" על הליך משפטי, המוחרג בחוק איסור לשון הרע, שכן המסמך פורסם באתר שפתוח בפני כל הגולשים ואילו מסמכים אחרים, שסותרים אותו ומבטלים את ההשמצות, נותרו סגורים באתר News1 בפני מנויים בתשלום בלבד.
בחודש פברואר האחרון דחתה השופטת מירב קלמפנר-נבון מבית-משפט השלום תביעה שהגישה האוניברסיטה נגד האתר. בבסיסה פרסום משנת 2011 מאת עופר וולפסון על הליך משפטי במסגרתו עתרה מכללת אפיק השתלמויות אזוריות נגד זכייתה של האוניברסיטה הפתוחה במכרז. את הפרויקט שנבחר הוביל אלדד ברקוביץ'. לידיעה צורף כתב טענות של העותרת, שכלל לטענת ברקוביץ' השמצות אישיות, שקריות ומבזות, אשר הופרכו בפסק הדין שדחה את העתירה. בין היתר נטען כי ברקוביץ' קיבל את התואר הראשון שלו במרמה.
לאחר דחיית העתירה פנו האוניברסיטה הפתוחה וברקוביץ' לבית-המשפט כדי שזה יורה ליצחק למחוק את כתב הטענות מהאתר, יתנצל בפניהם ויפצה אותם בכ-283 אלף שקל. "שנים מאוחר יותר, לאחר שהתובע 2 [ברקוביץ'] סיים העסקתו אצל האוניברסיטה הפתוחה, מוצא הוא את טיעוני השווא הללו מפורסמים ברשת האינטרנט ללא הקשר וללא ציון העובדה שטענות אלו נדחו מכל וכל, תוך שנפסקו נגד המכללה שטענה אותן הוצאות לדוגמא", נטען בתביעה שהגישו האוניברסיטה הפתוחה וברקוביץ' באמצעות עורכי-הדין רחל בן ארי, צחי פיסטל ואיתן פלוגר. "[...] שמו הטוב של התובע 2 נפגע אנושות וגם מטה לחמו, כאיש חינוך והוראה".
התובעים טענו כי הותרת המסמך המשמיץ באתר, ללא הוספת הבהרה בדבר דחיית העתירה והקביעות של בית-המשפט ביחס להשמצות, מהווה פרסום לשון הרע. הם הדגישו כי בחיפוש אחר שמו של ברקוביץ' מגיע הגולש למסמך המשמיץ אך רק מנויים בתשלום של האתר יכולים להגיע לידיעה על פסק-הדין שמנקה את ברקוביץ' מהשמצות.
יצחק טען להגנתו בין היתר, באמצעות עורכי-הדין יורם מושקט ומנחם אברהם, כי פרסום כתב הטענות המשפטי "מותר ומוגן על-פי הדין, מאחר והוגש לבית המשפט על-ידי בעלת דין". לפי יצחק, כתב הטענות פורסם בצמוד לדיווח נכון והוגן על הליך משפטי ואין לו רשות לערוך או לתקן אותו לפי רצון התובעים. בנוסף טען יצחק כי המסמך אותו הוא נדרש להסיר כולל, לצד טענות שהופרכו, גם "דברי אמת" המאירים באור שלילי את ברקוביץ' והאוניברסיטה הפתוחה.
השופטת קלמפנר-נבון מבית-משפט השלום קבעה בפסק-דינה כי תוכן המסמך שבלב התביעה אכן מהווה לשון הרע כלפי ברקוביץ', אולם הפרסום מוגן לפי סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "דין וחשבון נכון והוגן" על הליך משפטי מוגן מפני תביעות לשון הרע. השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובעים בהוצאות בסך 4,000 שקל ועוד שכר-טרחת עורכי-דין בסך 12,500 שקל.
בעקבות זאת הגישו האוניברסיטה וברקוביץ' ערעור לבית-המשפט המחוזי שבו טענו כי בית-משפט השלום התעלם מהפער בין פרסום המסמך המשמיץ, שפתוח לכל באמצעות מנוע חיפוש גוגל, לבין פרסום פסק-הדין המנקה את שמו של ברקוביץ', הסגור למנויים בתשלום בלבד. ללא פרסום המסמכים כולם באתר הפתוח לציבור, נטען, יצחק לא רשאי לטעון לפרסום "נכון והוגן" כפי שמורה סעיף 13(7) בחוק איסור לשון הרע. בתגובה חזר יצחק על טענותיו בדבר חשיבות פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת על הליכים משפטיים וטען כי הפרסום שלו חוסה תחת הגנת דיווח "נכון והוגן".
השופטת תמר שרון-נתנאל קיבלה את טענות המערערים. לדבריה, מטרת הסעיף המקנה הגנה לפרסום "נכון והוגן" של הליכים משפטיים היא "להבטיח את הכלל של פומביות הדיון, באמצעות מתן הכשר לפרסם את המתרחש בדיונים שיפוטיים ומעין שיפוטיים, ללא חשש מתביעת לשון הרע". עם זאת, הוסיפה, הסעיף אינו מקנה הגנה מוחלטת. אמת המידה לבחינת הנכונות וההוגנות של פרסום שכזה, ציינה, היא היותו "מאוזן וחסר פניות". כלומר, על הפרסום "לתת תמונה שלמה ונכונה ולא תמונה חלקית וחד צדדית היוצרת רושם מטעה, הפוגע בשמו הטוב של אדם".
כך, לדוגמה, "דיווח על כתב טענות של צד אחד, הכולל ייחוס מעשים חמורים לצד האחר, העולים כדי עבירה פלילית, כגון תרמית, ללא דיווח על התשובה שניתנה על ידי הצד האחר ובוודאי - ללא דיווח על פסק דין שקבע כי לא היה כל בסיס לייחס לנפגע מעשים שכאלה, איננו דיווח שלם ואיננו דיווח 'נכון והוגן'", הסבירה השופטת.
הפרסום שבבסיס התביעה נגד News1, קבעה, אינו "נכון והוגן" כפי שמחייב סעיף זה בחוק איסור לשון הרע.
לדבריה, "כל עוד לא ניתנו פסקי הדין בעתירה, היווה המסמך המשמיץ כתב טענות של צד והוא פורסם ככזה ולכן ניתן היה, לכאורה, לראותו כנכלל בסעיף 13(7). [...] בשלב השני - מעת שנודע למשיב על מתן פסק הדין בעתירה ומעת שהוא קיבל
אותו לידיו, הותרת המסמך המשמיץ באתר לציבור, ללא שהמשיב הוסיף לאתר זה, את פסק הדין בעתירה ואף לא כתבה, כאמור, אשר תביא לידיעת הקורא את האמירות החריפות שנאמרו בפסק הדין בעתירה בנוגע לפרסום המשמיץ, יצא הפרסום באתר לציבור, מתחולת סעיף 13(7) ומאותו רגע קמה עילת תביעה בגינו.
"עובדה היא, שבאתר למנויים (נגדו למערערים אין כל טענה) דיווח המשיב על דחיית העתירה של מכללת אפיק ואף צירף את פסק הדין בעתירה ועוד הוסיף כתבה בה ציין, כי, בהמלצת בית המשפט העליון, נדחה ערעור על פסק הדין בעתירה. מדוע לא הוסיף המשיב לאתר לציבור, אליו מגיעים דרך הקישור של Google (ולטענת המערערים - דרך קישורים של מנועי חיפוש נוספים), כתבה מטעמו ובה הבהרות בדבר התייחסות פסק הדין בעתירה לאמירות המשמיצות שבמסמך? למשיב פתרונים".
לפי השופטת שרון-נתנאל, "משבחר המשיב להותיר את הפרסום באתר לציבור, ללא הוספת המסמכים הנוספים או, לכל הפחות, הוספת הבהרה בדבר הקביעות שנקבעו בפסק הדין בעתירה, ביחס להאשמתם של המערערים בהאשמות החמורות שבפרסום המשמיץ, והותיר אותו, לבדו, באתר לציבור, כך שכל מי שנכנס לקישור דרך Google רואה רק אותו, יצא הפרסום מגדר 'פרסום נכון והוגן' והפך לפרסום חלקי, בלתי נכון ובלתי הוגן".
השופטת מדגישה כי "אין להציב בפני מי שמעלה פרסומים לאתר שבבעלותו, דרישה לעקוב אחר הפרסומים שבאתר ולתקנם, ככל שמצטבר מידע חדש לגביהם", שכן דרישה זו "תהא בלתי סבירה בעליל ובלתי ישימה", אולם "מעת שנפגע דורש מהמפרסם, לאזן את הפרסום [...] ושעה שבידי המפרסם להוסיף הבהרה באתר כך שהקישור יביא את הקורא לא רק למסמך המשמיץ, אלא גם לפסק הדין הסותר את המסמך או להבהרה מתאימה, חלה חובה על הבעלים של האתר להוסיף את ההבהרה".
לפיכך הורתה השופטת שרון-נתנאל ליצחק להסיר את המסמך מהאתר הפתוח לציבור באופן מיידי, והחזירה את התיק לבית-משפט השלום כדי שידון בגובה הפיצוי שישלם יצחק לתובעים. בנוסף חייבה השופטת את יצחק לשלם למערערים הוצאות בסך 10,000 שקל.
28006-03-20
36784-07-18