מה אם נשים היו שולטות בעולם? האמנית הישראלית הבינלאומית יעל ברתנא ניסתה לבחון שאלה זו לפני כמה שנים במיצג בו השתתפו שחקניות לצד מומחיות בינלאומיות בנושא חימוש, גרעין ויחסים בינלאומיים (גילוי נאות: לקחתי חלק במיצג), שגילמו ממשלה דמיונית על טהרת הנשים המתמודדת עם מצב חירום ביטחוני. הקושי במציאת תשובה נבע בין השאר מכך שלאורך ההיסטוריה המודרנית לא קרה שנשים נטלו את המושכות לתקופה משמעותית. היו וישנן מנהיגות נשים, אך הן היו, ונותרו, מעטות מאוד בעולם של גברים, שמתפקד על פי כללי משחק שניסחו גברים.

השאיפה והמאבק לשוויון נובעים מעצם היותנו מחצית מהאוכלוסיה, משום שנשים אינן מגזר, משום שאחד ההישגים המשמעותיים ביותר של המאה ה-20 הוא התנועה הפמיניסטית. המאבק  מתקיים בו-זמנית בכמה זירות, אחת מהן היא כמובן התקשורת. אבל כשעולה הטענה שנשים אינן מיוצגות באופן שוויוני על מסכי הטלוויזיה, ישנם מי שקופצים ואומרים: מה פתאום, זה כבר לא נכון.

המציאות הניבטת מהמסך עלולה אכן להטעות. בשנים האחרונות נשים חזקות ובולטות תפסו את עמדות ההגשה במהדורות החדשות המרכזיות ובחלק משמעותי מתוכניות האקטואליה. העובדה הזאת משבשת את היכולת לראות את התמונה הרחבה, זו שעל המסך וזו שמאחוריו.

מחקר שיזמה עמותת הצלחה והתפרסם באתר "העין השביעית" בדק את הנוכחות המגדרית על מסכי שלושת ערוצי הטלוויזיה המרכזיים בזמן נתון - חודש השיא של משבר הקורונה, משבר אזרחי ולא ביטחוני. בתחום ההנחייה וההגשה שיעור הנשים על המסך התקרב למחצית ועמד על 46%, אך הנתונים הנוספים השלימו את התמונה: חוסר איזון היה חריף בגזרת המרואיינים: 71% גברים, וחוסר איזון חריף עוד יותר בגזרת המומחים: 85% גברים. בסך הכל, רק 39% מהמופיעים על המסך היו נשים - כשליש בלבד.

נתונים אלו תואמים למחקר בינלאומי הנערך מדי חמש שנים ביותר ממאה מדינות בעולם (כאן ניתן למצוא את הנתונים על ישראל משנת 2015).

במחוזות הפמיניסטיים נהוג לאתגר את הטוענים לקיומו של שיוויון ולומר: ככל שאנחנו יודעות למנות את הנשים המופיעות על המסך בשמותיהן, סימן שהם מעטות מדי. והתרגיל הזה עובד גם בזירה של נשות הטלוויזיה הבכירות. אבל, כאמור, ספירת הראשים על המסך היא רק חלק מהסיפור.

החלק האחר מסתתר מאחורי הקלעים. במרחבי מערכות החדשות, בדסקים, בהפקה, וכמובן, בשדרות העריכה וההנהלה. את המספרים בחלק הזה של התמונה קשה יותר לחשוף, וגם הם לא מספקים את התמונה המלאה. גם אם פילוח מגדרי של כוח האדם בחברות החדשות בטלוויזיה יגלה שוויון או אפילו יתרון קל לנשים, כשמגרדים מתחת למספרים מגלים שנשים עדיין מאיישות את התפקידים הפחות נחשבים בהיררכיה הארגונית.

בין העורכים הראשיים מספרן מועט עד אפסי, בדרג מקבלי ההחלטות ישנן נשים מעטות, מסלול הקידום של נשים איטי יותר משל עמיתיהן הגברים, בקבוצת מקבלי השכר הגבוה ביותר שולטים הגברים ואילו נשים מאיישות את רוב הדרגות של מקבלי השכר הנמוך ביותר, ודומיננטיות יותר בקרב העובדים במשרות חלקיות.

וגם על המסך, המספרים אינם חזות הכל. כך ישנם עדיין תפקידים "נשיים" ותפקידים "גבריים". סיטואציות שבהן ברור שתהיה שליטה גברית - מלחמות, מבצעים צבאיים, מצבי חירום ביטחוניים, וכפי שלמדנו מהמחקר שהתפרסם ב"עין השביעית", גם מגיפה עולמית. ודווקא אלו הסיטואציות בהן ישנן שעות שידור ארוכות מצד אחד, והחרדה דוחפת אנשים למסכים. כך מתקבעת פרדיגמה לפיה גברים יותר סמכותיים, כי הם אלו המסבירים לנו את המציאות הקשה.

וכשזו המציאות, ואלה מנגנוני הטייס האוטומטי, וכשנשים נמצאות בעמדות נחותות יותר, נחשבות פחות, ולא יושבות ליד השולחן שבו מתקבלות ההחלטות, הסיכוי שהמצב הזה ישתנה הוא כמעט אפסי.

ככל שיש יותר נשים בארגון, כך השפעתן גדולה יותר. מחקרים לא מעטים בתחום המגדר מדברים על מאסה קריטית של שליש עד 40%. רק אז יש סיכוי לשינוי בתרבות הארגונית, רק אז יש סיכוי לשינוי בייצוג על המסך, רק אז יש סיכוי לשינוי עומק. רק אז יכול להיות סיכוי שנשים לא יהיו רק מקבוצה אחת באוכלוסייה אלא ממגוון קבוצות.

וכדי שזה יקרה, מישהו צריך לדאוג שזה יקרה. ולכן מעודד לראות שגיל עומר, יו"ר מועצת תאגיד השידור "כאן", הציב יעד של שוויון מגדרי בתאגיד. אם לא יוצבו יעדים מדידים, ואם גופי התקשורת לא יבחנו את עצמם מול היעדים, התמונה שעולה מהמחקר של "הצלחה" לא תשתנה.

השינוי הזה נדרש כדי לשנות את התרבות הארגונית, כדי לשנות את תמהיל הנושאים המובאים לדיון. כי כרגע סדר היום בתקשורת נקבע לרוב על ידי גברים, גם כאשר נשים מדווחות עליו. וכשנשים יהיו שם בעמדות בכירות ובמוקדי קבלת ההחלטות בשיעורים גבוהים, יש סיכוי שגם סדר היום ישתנה ויהיה מגוון יותר.

זו אינה אחריותן של הנשים לדאוג שהדבר יקרה, זו אחריותם של מנהלי חברות החדשות, העורכים הראשיים ומקבלי ההחלטות. הם אלו שצריכים לעשות מיפוי אמיתי של מצבת כוח האדם, השכר, היקפי המשרות, מסלול הקידום, מקבלי השכר הגבוה ביותר, והנמוך ביותר - ואחרי פעולת המיפוי, לקבוע יעדים ולבחון אותם בכל שנה ושנה. כי הם יושבים בדיוק במקום שבו מתקבלות ההחלטות האלה.