נשיא איגוד לשכות המסחר אוריאל לין (מימין) ושר האוצר יובל שטייניץ (צילום: משה שי)

צורכי המגזר

"מצגת של משרד האוצר על משק החשמל מפריכה את כל המיתוסים שהוא עצמו שיווק במרץ לציבור", נכתב אתמול בשער העיתון "גלובס". לפי דיווחו של עמירם ברקת, המתפרסם בכפולה השנייה של העיתון, מצגת שהציג השבוע רכז האנרגיה באגף התקציבים באוצר בכנס שנערך במכון לאנרגיה וסביבה כללה נתונים מפתיעים.

רק 8.5% מחשבון החשמל הולך לתשלום עבור שכר העובדים, ולא 20%, כפי שטוען שר האנרגיה. "גם אם יקחו מהעובדים את כל ההטבות, יוזל תעריף החשמל באחוזים בודדים", מבהיר ברקת. עלויות השכר של עובדי חברת החשמל הן 4 מיליארד שקל לשנה, קצת פחות מ-20% מתקציב החברה. "גם הסכומים האלה נמוכים בהרבה מהרושם שנוצר בציבור על משקלן היחסי של עלויות השכר", כותב ברקת.

בהמשך מוזכרים "נתונים השוואתיים שמציבים את ישראל בשליש התחתון בין מדינות אירופה בגובה תעריף החשמל שלה. בצמרת הטבלה נמצאות מדינות כמו אירלנד ובריטניה – שתי מדינות שמשקי החשמל שלהן עברו תהליכי רפורמה והפרטה".

סגן עורך "גלובס", אלי ציפורי, השלים אמש בכפולה הפותחת של העיתון דאבל סוציאליסטי עם מאמר תקיף במיוחד על אוריאל לין, נשיא איגוד לשכות המסחר. לין יצא באחרונה במסע ציבורי למען הגבלת בתי-הדין לעבודה, וציפורי מסתער עליו בזעם (תוך שימוש תדיר בהסתייגות "לכאורה").

"המתקפה על מערכת המשפט התעסוקתית נתקלה באדישות וצביעות תקשורתית", כותב ציפורי. "פתאום כל מיופייפי הנפש, שמחלקים את הציבור לבני אור ולבני חושך, שרוממות בית-המשפט העליון תקועה בגרונם, שמדברים גבוהה-גבוהה על דמוקרטיה, גזענות, חופש ביטוי וחיזוק מערכת המשפט ושלטון החוק, התקשו לגלגל על לשונם בדל ביקורת על המתקפה של לין, המבקשת, למעשה, לקעקע ולפגוע בשלטון החוק".

בהמשך מבקר ציפורי את עמדות לין ישירות ומזכיר כי הוא הבעלים של חברת כוח-האדם לין-ביכלר. "אלו חברות המייצגות את התופעה המכוערת של עובדי קבלן", כותב ציפורי, "של 'שירותי עבודה' חיצוניים תוך רמיסה גסה של עובדים חלשים, לא מיומנים – מעובדי ניקיון ועד פועלי הסעדה ומאבטחים – ובכך שוללות מהם לכאורה את הזכות הבסיסית של כל עובד: להיות מועסק באופן ישיר במקום עבודתו".

"[...] קודם שלין מטיף לחוק זכויות המעסיקים ולריסוק בתי-הדין לעבודה, שיחשוף בבקשה את הדו"חות הכספיים של לין-ביכלר לאורך השנים האחרונות. כך הציבור יוכל לדעת כמה הוא הרוויח מתיווך תוך כדי ניצול לכאורה של זכויות עובדים חלשים, למרבה הצער באופן חוקי לחלוטין".

בעיתונו של אלי עזור "סופהשבוע", שמגדיר את עצמו "העיתון הבלתי תלוי של ישראל", כותב יהודה שרוני על ההשקפה הכלכלית המשותפת לאוריאל לין ויאיר לפיד. "נצחונו של לפיד בבחירות הוא גם נצחונו של לין", מסביר שרוני.

"הכנסת הקודמת הפכה לאויב המגזר העסקי והעבירה חוקים כאילו אנחנו אויב המדינה", אומר לין לשרוני. "[...] אני מקווה שהכנסת החדשה תהיה קשובה יותר לצורכי המגזר". לפי שרוני, באיגוד לשכות המסחר הושלמה באחרונה הצעת חוק יסוד שתוגש בכנסת החדשה, המעגנת את זכויות המעסיקים. תוכנית החומש של לין, מוסיף שרוני, היא "כמעט מלה במלה המצע של יש-עתיד". "אם נבטיח את זכויות היסוד של המעסיקים ונבלום מהלכים כמו רגולציה מסואבת, חוקי סביבה בלתי הוגנים, חוקי הגנת צרכן קיצוניים ושחיקה בזכות הקניין", אומר לין, "תהיה למגזר העסקי המוטיבציה להמשיך ולצמוח".

"האם יש סיכוי שזה יקרה בממשלה החדשה?", שואל שרוני. "למה לא?", משיב לין, "[...] אם לפיד יצטרף לממשלה, הסיכויים שזה יקרה יגדלו משמעותית. אני אופטימי".

הערת אזהרה

בעמודי החדשות הראשונים של כל העיתונים מודפסות ידיעות על המשא-ומתן הקואליציוני. מי שיקרא אותן יידע פחות על המשא-ומתן הקואליציוני מזה שיתעלם מהן.

"אין משמעות לאיומים ההדדיים, לבריתות, לפרידות", כותב נחום ברנע ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" ביחס לדיווחים על המשא-ומתן. "האופי המניפולטיבי של הידיעות כל-כך שקוף, שאיש לא מתייחס אליהן ברצינות, גם לא הפוליטיקאים שמפיקים אותן".

ברנע נדיב. אמנם הפוליטיקאים יודעים להתעלם מהספינים של עצמם ושל חבריהם למקצוע, אבל יש אנשים שמתייחסים אל הידיעות האלו ברצינות. קוראי "ידיעות אחרונות", לדוגמה. בשער "ידיעות אחרונות" מצוטט חלק מטורו השבועי של ברנע, אך לא החלק המבהיר כי אין להתייחס ברצינות לידיעות שמתפרסמות בכפולה הפותחת. אחת הידיעות הללו מקבלת את החותמת "חזית הגיוס", והיא כוללת תצלום של חרדים בבני-ברק. "שיאו של הערב היה כשהרב יהודה לייב שטיינמן בכה", נכתב בכיתוב התצלום [משה גולדשטיין].

יש עיתונאים שאחראים גם על הדיווח וגם על הפרשנות, כך שהם יכולים לצרף הערת אזהרה לכותרת הראשית של עצמם. כתב "מעריב" לשעבר בן כספית הביא בשנים האחרונות את המומחיות בתחום זה לשלמות. מעריציו ישמחו לדעת שהוא ממשיך בפועלו גם בעיתון "סופהשבוע". "המחיר של ביקור אובמה: שנה של הקפאה", לשון הכותרת הראשית של "סופהשבוע" הבוקר.

בכפולה הפותחת כותב כספית כי "הבליץ המדיני החדש, שייפתח עם ביקורו של נשיא ארה"ב ברק אובמה בישראל בחודש הבא, עשוי לכלול דרישה בינלאומית להקפאה נוספת בשטחים", וזאת על-פי הערכה של "גורמים בכירים בירושלים". לפי כספית, "על השולחן תונח גם תוכנית מדינית אירופית חדשה, שכתנאי לחידוש המו"מ המדיני תציב דרישה להקפאת הבנייה בהתנחלויות". מיד בהמשך הידיעה מבהיר כספית: "עם זאת, יש לציין כי ייתכן שמדובר בספין תקשורתי שמפיצים מקורבי נתניהו כדי להפעיל לחץ על השותפות הפוטנציאליות בקואליציה".

מחד מכבד כספית את מקורותיו בכותרת ראשית חד-משמעית. מאידך מכבד כספית את קוראי הידיעה עצמה בהסתייגות שנוטלת מהכותרת את כובד משקלה. קוראים מסוימים יראו בכך סימן לשקיפות. קוראים אחרים יראו בכך סימן לליצנות. כך או כך, כספית מרים בפועלו תרומה משמעותית לחוש הביקורת של הקוראים. אם ייתכן כי הכותרת הראשית של העיתון היא ספין תקשורתי, יאמר לעצמו מנוי "סופהשבוע", כדאי להתייחס בזהירות לכל מלה ומלה שמופיעה בהמשך הגיליון.

דברי הגורמים הבכירים בירושלים בדבר אפשרות להקפאת הבנייה בשטחים הגיעו גם לאוזני שלמה צזנה, הכתב המדיני של "ישראל היום", שמדווח על "חשש בימין" מפני דרישה להקפאת הבנייה. אריאל כהנא מדווח אף הוא על החשש ב"מקור ראשון". אתמול, כזכור, דווח בכותרת הראשית של "הארץ" על התבטאויות של יעקב עמידרור בדבר הנזק שגורמת הבנייה בהתנחלויות לישראל. הבוקר מדווח ברק רביד בעיתון זה כי בלשכת ראש הממשלה הבהירו שאין שינוי בעמדתו ביחס לבנייה בשטחים. צזנה, כהנא ורביד אינם מעלים בפני קוראיהם את האפשרות שהדיווחים שלהם אינם אלא ספין תקשורתי. מי שאינו פוליטיקאי עוד עלול להתייחס אליהם ברצינות.

מה קורה כשאתה נדרש לבחור

"מה לגבי יהודה וינשטיין?", שואלת איילת שני את אמנון אברמוביץ' במדור הראיונות הקבוע שלה במוסף "הארץ". "יהודה וינשטיין הוא ידיד קרוב שלי עשרות שנים", משיב אברמוביץ'. "אני מאוד מחבב אותו, מכבד אותו, ועם זאת כתבתי ב'ידיעות' שבתיק ליברמן, אילו אני איש משרד המשפטים, אני הולך עם משה לדור ולא עם יהודה וינשטיין. אני לא יודע אם הוא אהב את זה או לא. אני מניח שהוא לא אהב את זה".

"אבל בכל זאת, לבך איתו. אין חשש שהחברות תשפיע על שיקוליך?", תוהה שני. "מבחינתי החברות לא מונעת לומר את דעתי, במנותק מהחברות", משיב אברמוביץ'. "לא זו השאלה", מבהירה שני. "השאלה היא מה קורה כשאתה נדרש לבחור בין היושרה העיתונאית לבין החברות". "אין סתירה", קובע אברמוביץ'. "וזאת משום שאני קפדן בבחירת חברי".

מיד לאחר הראיון עם אברמוביץ' מתפרסמת כתבת ענק מאת גידי וייץ ורויטל חובל על היועץ המשפטי לממשלה, וינשטיין (14 עמודים ברוטו). למרות אורכה, זו כתבה קריאה ומעניינת, עמוסה במידע חדש. בוודאי כתבה מומלצת לקריאה בסוף-שבוע זה, למי שמתעניין במוקדי הכוח של מדינת ישראל. היא משרטטת את וינשטיין כיועץ חלש, אם כי אינה חד-צדדית כפי שנדמה במבט ראשון. מוזכר, לדוגמה, כי וינשטיין הוא שמנע את מינוי יעקב בורובסקי ליו"ר רשות השידור (בורובסקי מכחיש) ותמך בהסתדרות במאבקה עם הנהלת פלאפון, למורת רוחו של ראש הממשלה נתניהו ("אתה הורס לי את המשק", אמר נתניהו ליועץ).

הכתבה מסתיימת בתקווה וקריאה לפעולה. כבר היו יועצים משפטיים שנתפסו כחלשים על-ידי התקשורת (הליברלית), וכדי להוכיח את עוצמתם פעלו באומץ מול בעלי שררה. מי ייתן, עולה מבין השורות, שלמקרא הכתבה הזו יבקש גם וינשטיין להוכיח בהזדמנות הבאה כי התדמית שהודבקה לו מוטעית.

בין היתר מוזכר בכתבה כי ידידו העיתונאי, אמנון אברמוביץ', המליץ לווינשטיין לא לקחת לידיו את תפקיד היועץ המשפטי. עיתונאים אחרים דווקא תמכו בו באופן גלוי (בן כספית) וסמוי. לפי וייץ וחובל, אחד המרואיינים לכתבת פרופיל מחמיאה במיוחד על וינשטיין, שפורסמה במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות" כמה חודשים לפני בחירת היועץ, תהה לפשר הכתבה. "אם הכוכבים יסתדרו, יהפוך האיש ליועץ המשפטי לממשלה", הוסבר לו.

עורך "7 ימים" בתקופה שבה פורסמה הכתבה, מזכירים וייץ וחובל, היה ניר חפץ, שמונה כעבור כמה חודשים לראש מערך ההסברה של נתניהו. חפץ, כותבים וייץ וחובל, הוא גם ידידו של החבר הקרוב ביותר של וינשטיין, יועץ התקשורת אלי קמיר. משה נסים, חבר בוועדת האיתור שבחרה בווינשטיין, אומר ל"הארץ": "לא הכרתי אותו, אבל כלי התקשורת החמיאו לו, וחשבתי שאחרי הפשלות שמזוז עשה בתחום הפלילי, צריך מועמד עם רקע עשיר כזה".

הכותרות הראשיות

"נתניהו והחרדים במאמץ לפרק את ברית לפיד-בנט", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "החרדים והליכוד מנסים לפרק את ציר לפיד-בנט", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "סוף לנתק: נתניהו ייפגש עם בנט", נכתב בזו של "ישראל היום". "במטבח של נתניהו", נכתב בכותרת הראשית הלא-חדשותית של "הארץ".

"הגזירות שמכין האוצר", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".

"מ.כ מלשכת שר החינוך"

"שני מכתבים הסעירו לאחרונה את לשכת ראש הממשלה. שניהם נוגעים לשר החינוך גדעון סער", כותב שלום ירושלמי בסיום טורו ב"מוספשבת" של "מעריב". לפי ירושלמי, אחד המכתבים נכתב על-ידי אשה שהזדהתה כ"מ.כ מלשכת שר החינוך". במכתבה הפצירה בראש הממשלה בנימין נתניהו שלא ימנה את סער לשר חינוך בממשלתו.

בבקשה שהגיש עו"ד אלעד מן לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב למינוי חוקר לבחינת התנהלות "מעריב" בתקופת נוחי דנקנר, מזכיר עו"ד מן, בין היתר, כי הגיעו אליו עדויות על פסילת דיווח על "פרשה חמורה לכאורה הנוגעת לשר החינוך, מר גדעון סער (אשר חפץ הוא מקורבו)" (הכוונה לניר חפץ, עורך "מעריב" עד לאחרונה). לפי עו"ד מן, הסיפור על אודות סער "הביא עד כדי החלטה על פיטוריו של כתב בכיר וותיק בעיתון, מר שלום ירושלמי, על-ידי העורך חפץ. בסופו של דבר נמנעו פיטוריו של ירושלמי בשל כניסת העיתון להקפאת הליכים והתערבותו של הרב פינטו, אליו, ככל הידוע למבקש, מקורב ירושלמי".

בשולי החדשות

יוחאי עופר מדווח ב"מקור ראשון" כי בצה"ל שוקלים לשנות את הוראות הפתיחה באש כך שניתן יהיה לירות אל מעבר לגבול עם מצרים "במקרים שבהם יש בכך צורך מבצעי".

ניר חסון מדווח ב"הארץ" כי עיריית ירושלים הרסה השבוע שני בתים שנבנו ללא היתרי בנייה והותירה כ-30 פלסטינים ללא קורת גג.

"אפרת גוש מדברת על הכל", נכתב אתמול ב"ידיעות אחרונות", בלי שמץ של הומור עצמי, במודעת קידום מכירות לגליון סוף-השבוע של העיתון. ראיון שערך רז שכניק עם גוש מתפרסם הבוקר במוסף "7 לילות". "עברת פעם משהו קשה, מעבר לנורמה, הארדקור?", שואל שכניק. וגוש, ש"מדברת על הכל", משיבה: "כן. אני לא רוצה להגיד יותר מזה". "מתי?", מנסה שכניק להבקיע מהאגף. "עברתי כל מיני דברים", משיבה גוש. "לא רוצה להיכנס לזה".

במוסף "סגנון" של "מעריב" מתפרסם מיזם מיוחד לרגל חג האהבה ("של העולם המערבי"). מלי זיידמן משדכת בין ידוענים שנפרדו לאחרונה מבני זוגם. את גוש, בת 30, שנפרדה לאחרונה מאלון קסטיאל, משדכת זיידמן לאלכס גלעדי, בן למעלה מ-70. אמנם יש ביניהם פער גילים ניכר, מוסבר במוסף שרוב קוראיו הן קוראות, "אבל עכשיו כשגוש התרגלה – אולי בפעם הראשונה בחייה – לחיים לצד מיליונר, זה יחסר לה. אלכס גלעדי יכול למלא את החסר".

ענייני תקשורת

נבו זיו מראיין למוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" את זליג רבינוביץ', עוזרו הבכיר של מנכ"ל רשות השידור יוני בן-מנחם. "חרטט אבו-יסמין", מגדיר רבינוביץ' את ינון מגל, מגיש מהדורת "מבט" לשעבר, שתובע כיום את הרשות בטענה שהתנכלו לו.

על העדר תואר ראשון כמתחייב בתנאי הסף של תפקידו אומר רבינוביץ': "אם היה לי תואר בארכיאולוגיה, במקרא, בארצות כנען, ברוחות השמים, זה היה עוזר לתפקיד? פיקאסו לא היה יכול להיות מנהל מחלקת האמנות שלנו כי אין לו תואר! סטיב ג'ובס לא יכולת להביא לתפקיד הזה כי אין לו תואר!".

"רשות השידור צריכה להוציא את כל התוכן החוצה, לשוק הפרטי", מוסיף רבינוביץ' בראיון. על קידומו המהיר בתקופת בראל, קידום שזכה להתייחסות ספציפית בדו"ח מבקר המדינה, אומר רבינוביץ': "אני לא מבין מה ההתקדמות המטיאורית. עברתי ממקצוע הצלם למקצוע המפיק, ואכן זה היה בתקופת בראל, בתום כהונתי בוועד, אבל זה דבר שקורה חדשות לבקרים ברשות. [...] קיבלתי הכל בזכות. אני נושא עיניים לבראל, אבל לא מגלגל עיניים לשמים".

"אווירת הטרור והייאוש בין עובדיה [של רשות השידור] שוברת את השיאים של עצמה כמעט בכל שבוע", כותב בן כספית בטורו שבעיתון "סופהשבוע". הפעם מביא כספית סיפור על התנכלות לכתב הכלכלה של קול-ישראל, רן בנימיני. לפי כספית, בנימיני הוא "מטרה קבועה לרדיפה של מירו [מנהל קול-ישראל ד"ר מיכאל מירו] ושל עושי דברו". באחרונה, כך כותב כספית, התלונן אלי פולק, יו"ר האגודה לזכות הציבור לדעת, כי בנימיני כלל בכתבתו על ישיבת ועדת הכלכלה של הכנסת ציטוט של דברים קשים שהטיח בו אבי בלשניקוב, יו"ר דירקטוריון ערוץ 10.

נציב קבילות הציבור ברשות, דדי מרקוביץ', דחה את התלונה, אולם מירו זימן בעקבותיה את בנימיני לפגישה, שבמהלכה התברר לכתב כי היא פגישת שימוע. "מירו נזף בבנימיני באופן חמור ואף שיגר נזיפה בוטה, קולנית ומעליבה לתיקו האישי", כותב כספית ומוסיף כי בעבר קידם מירו את ענייניה של האגודה באתר אינטרנט שהפעיל בלא אישור רשות השידור.

על האגודה לזכות הציבור לדעת, שבאחרונה החליטה להעניק לאתר זה פרס על ביקורת התקשורת, כותב כספית: "יש שם קשרים למשפחת נתניהו. יש שם אג'נדה נגד מגישים בכירים ברשות כמו גאולה אבן, נויבך, אריה גולן. זה תמיד קנטרני, תמיד על בסיס אישי, תמיד על בסיס אידיאולוגיה ימנית קיצונית". כספית אינו מביא תימוכין לדבריו.

ב"גלובס" מתפרסמת מודעת אבל במלאות 15 שנה למותו של חיים בר-און. חבריו ומשפחתו יעלו לקברו היום, בשעה 12:00.