שתי הערות עם קריאת הכתבה "הנחיתה הקשה של תמי מוזס-בורוביץ" של שוקי שדה ב"דה מרקר" (12.6): האחת על הרקע המורגש בחסרונו לתיאור פעילותה הכושלת של מוזס-בורוביץ' באל-על (שהיא עילת הכתבה), והשנייה - על טעויות בתיאורים הקשורים למשפחת מוזס.
ראשית, לאן נעלמה רשת קלאבמרקט? שדה מזכיר ביעף את בעלות העבר של מוזס-בורוביץ עם בן-זוגה ואחיו על קלאבמרקט. הבעלות הזאת זוכה בכתבה לשני חצאי משפטים: "ערב קריסת קלאבמרקט נראה היה שבני הזוג דדי ותמי בורוביץ' עמדו בצומת מרכזית" ו"אלא שב-2005 קרסה קלאבמרקט". וזה הכל.
קריסת קלאבמרקט זעזעה את שוק הקמעונאות כולו והתאפיינה ביחס בעייתי במיוחד של בעלים ומנהלים כלפי אלפים רבים של עובדים ושל ספקים. לבעלי זיכרון קצר כדאי להזכיר מה היתה משמעות הקריסה ואיך היא "נוהלה".
האחים בורוביץ ותמי מוזס רכשו את הרשת ב-2001, והיא הגיעה לחדלות פירעון ב-2005, כלומר, תוך ארבע שנים. הקריסה הגיעה לדיון במליאת הכנסת (ב-20 ביולי 2005) עקב ביקורת חריפה על התנהלות הבעלים ובעיקר על הבנקים שסיפקו להם אשראי. הטענות העיקריות כלפיהם היו שהם סילקו את ידיהם מהרשת ברגע שהתברר גודל הכישלון, תוך התעלמות מחובות ענק לספקים, והכריזו על חדלות פרעון.
עיקר הביקורת הוטח במנהלי הבנקים, כדבריה של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין מהמפד"ל: "האנליסטים של הבנקים, ובראשם אלו של בנק לאומי, שסיפק את האשראי יוצא הדופן לבעלי הרשת, היו צריכים לכל הפחות לפנות בשאלות נוקבות למנהלי ה'קלאבמרקט' באשר לתזרים המזומנים ההולך ומידלדל" (וזאת שמונה שנים לפני קריסת אי.די.בי "בחסדי" נוחי דנקנר). אולם חיצי ביקורת הופנו גם כלפי הבעלים והמנכ"ל, שבמשך למעלה משנה לא עשו דבר להבראת החברה ושמרו על חזות של "עסקים כרגיל" ממש עד רגע הנפילה; וברגע הנפילה, פשוט מכרו את מה שנותר והסתלקו.
ומיד אחרי נפילת קלאבמרקט, קיבלו האחים בורוביץ ותמי מוזס אשראי של 5.3 מיליארד ש"ח, וקנו את אל-על. מישהו מתפלא על מה שקרה לאל-על?
כקוראת, הייתי מצפה מהעיתונאי שיצביע גם על הדמיון בהתנהלות הבנקים, ויזכיר את תפקידם כמי שמשחקים בכספנו.
המאבק על "ידיעות אחרונות"
לפי הכתבה "דברים השתנו כאשר האם פולה הלכה לעולמה ב-1994, והחל מאבק ירושה בקבוצה" (קבוצת "ידיעות אחרונות"). אז זהו שלא. בני משפחת מוזס מטפחים בהתמדה את המיתוס שלפיו, לאחר מותו של נח מוזס באוקטובר 1985, מי ששלטה בנעשה בהנהלת העיתון היתה אלמנתו פולה. זו אגדה. לפולה מוזס אמנם היו מעט מניות בעיתון, והיא אף השתתפה בישיבות של בעלי המניות (בשנים שעדיין לא היה דירקטוריון לעיתון), אבל השפעתה המעשית היתה קטנה ושליטה לא היתה לה.
נח מוזס הוריש את חלק הארי לבנו נוני (וחלקים קטנים יותר לבנותיו, ג'ודי ותמי). הנתחים הגדולים ביותר של המניות היו בידי הצאצאים של ארבעת בני יהודה מוזס, נח ואחיו.
פולה מוזס (צילום: משה שי)
בניגוד למה שנכתב ב"דה מרקר", המאבק בין הדודנים החל שנים לפני פטירתה של פולה, חודשים מעטים לאחר מותו של נח. הישיבה הראשונה בה התגלעו הפערים התקיימה בינואר 1986. בישיבה זו הצליח דב יודקובסקי, לאחר דיונים ממושכים, לגרום לכך שעודד מוזס נבחר לדירקטור לצדו. מה שאיפשר זאת היתה הימנעות של זאב מוזס בהצבעה, דבר שהותיר את נוני מוזס כמתנגד יחיד לבחירה בדירקטורים. לפולה מוזס לא היתה השפעה על הבחירה הזאת.
לאחר מו"מ נוסף הושגה פשרה לפיה דב יודקובסקי התמנה לעורך ראשי, ונוני מוזס ועודד מוזס למנכ"לים שותפים. המאבקים בין דב יודקובסקי לנוני וזאבי מוזס, ובין נוני מוזס לעודד מוזס, נמשכו והחריפו לאורך השנים 1986 עד 1988 וכללו מאבק על פיטוריו של משה ורדי מהעיתון בדרישת דב, שנתקלה בהתנגדות חריפה של נוני וזאבי; מאבק עם עודד מוזס, בעל דפוס א. מוזס (בהמשך: גרפוליט) על מחיר הדפסת "לאשה"; ומאבק על הקמת מועצת מנהלים – דרישה של יודקובסקי ועודד מוזס שנוני סירב לה בתוקף.
הצעד שהוביל בסופו של דבר להחלטתו של יודקובסקי לפרוש מהעיתון היה ההקמה של רשת המקומונים וההחלטה שהיא לא תהיה כפופה למערכת העיתון, אלא לחברת הכבלים החדשה, שהוקמה זה עתה. בסוגיה זאת היתה לזאבי מוזס עמדה עצמאית, שתאמה את עמדתו של נוני.
דב יודקובסקי (צילום: משה שי)
ב-27 בספטמבר 1989 התכנסה אספה כללית של בעלי המניות, שיודקובסקי לא נכח בה. באספה הזאת התקבלה החלטה למנות את זאב מוזס לדירקטור במקום דב יודקובסקי, שאמנם נשאר בתפקיד של עורך העיתון. כעבור חודשיים, ב-21 בנובמבר 1989, הודיע יודקובסקי על פרישתו מהעיתון. גם אז, פולה אמנם הצביעה יחד עם בנה, אבל לקולה לא היתה השפעה ממשית על התוצאות.
השלב הסופי במאבקים בין הדודנים התרחש בשנים 1993-1994. במרץ 1994 הודח זאב מוזס מתפקידו כדירקטור בקולותיהם של נוני מוזס ומרים (מימי) נופך-מוזס, אשתו של הדודן יצחק נופך-מוזס (שלא התערב כלל בענייני העיתון והשאיר את ניהול המאבקים לבת-זוגו).
בניגוד לנאמר בכתבה של שדה, שנת מותה של פולה מוזס לא סימנה את תחילת מאבקי הירושה; הם דווקא הסתיימו בשנה הזאת, ובלי השפעה כלשהי מצד פולה המנוחה.
עדי מרקוזה-הס היא מחברת הספר "העיתון" על "ידיעות אחרונות"