ערן הילדסהיים, עיתונאי עצמאי ובלוגר העוסק בתחומי הכלכלה והחברה. בעל טור פרשנות ב"זמן ישראל". השתתף בתוכנית התחקירים "הרשת החברתית" בערוץ רשת 13, לצדם של תומר אביטל ואור-לי ברלב.
אם היית צריך לשים את האצבע על פריט התודעה הכוזבת הבולט ביותר בתקשורת של השבועות האחרונים, מה הוא היה?
הייתי מתייחס בעיקר להופעות של נתניהו בתקשורת בתחום שאני מסקר, הכלכלי.
ומה היתה ההתייחסות?
לנתניהו יש תכנית כלכלית סדורה המחולקת לשלושה חלקים, או בשם היפה יותר שכולם מאמצים היום: שלוש פעימות. בפעימה הראשונה הוא עולה להצהרה בפריים-טיים ומספר על התכנית הכלכלית שהולכת להציל את המשק. הפעימה השנייה מתרחשת כמה ימים לאחר מכן - אז הוא שולח את פקידיו, משמחון דרך באב"ד ועד ערן יעקב, לחטוף את האש באולפנים על זה שהתכנית שהוא הציג רק לפני רגע - לא עובדת. הפעימה השלישית מתרחשת שבוע או יותר אחר כך, אז הוא עולה שוב להצהיר על תכנית חדשה שתחליף את זו שלא עבדה.
ככה הוא מקבע בתת המודע של הציבור שההצלחה היא שלו אבל הכשלון הוא בגלל הפקידים. במסיבת העתונאים האחרונה למשל הוא הפיל את האחריות על התכנית לקבלת מענק העצמאיים באתר רשות המיסים - "כמו באמריקה" - על ראש רשות המיסים.
אבל אולי זאת גלוריפיקציה שאתה ואחרים לוקים בה בניתוח? אולי לא הכל נתניהו ולא תמיד נתניהו?
זה מה שנתניהו רוצה שנחשוב. שלא הכל זה הוא. אבל בוא לא נשכח שהוא זה שנושא באחריות לכל מה שקורה פה. "המומחיות" שלו היא לגרום לציבור להבין שהוא אחראי רק על ההצלחות והכישלונות... אלה בכלל הפקידים הלא יוצלחים והמנותקים שנמצאים מתחתיו. מה שמפריע לי הוא שאף אחד לא שואל אותו מי מינה את אותם פקידים ואם הם כל כך כושלים מדוע לא מזיזים אותם מהתפקיד ושמים אחרים במקומם. אתה יודע, במלחמות, לפעמים כבר במהלך המערכה, לא פעם ולא פעמיים הפיקוד העליון מחליט להזיז מפקדים בכירים אם הם לא מתפקדים. אנחנו נמצאים עכשיו במלחמה כלכלית לכל דבר.
ובשים לב למלחמה הכלכלית הזו שאתה מדבר עליה, מה צריכים להיות יעדי הסיקור התקשורתי במהלכה?
אני חושב שאחת הבעיות בטיפול במשבר הקורונה בכלל, היא שתשומת הלב הוסטה למקום אחד ועיקרי לפחות בהתחלה - העניין הבריאותי, תוך יצירת משוואה ברורה: סגר = חיים. פתיחת סגר = מוות המוני. אבל הגבול הוא לא כזה ברור והעניין הוא לא שחור ולבן. גם סגר גורם למוות. סגר כלכלי גורם לאנשים למצב חרדתי ודכאוני, שלא לדבר על התאבדויות מחשש לעתיד. אלו גם גורמי מוות די משמעותיים. ולכן היה צריך ליצור איזון. ליד ברבש בחדשות 12 הייתי שם מישהו מהתחום הכלכלי או מהרווחה או כל תחום אחר שקשור לעניין שיבוא ויאזן על מנת להבהיר גם את נזקי הסגר.
מי למשל? מי יכול למלא את מקומה של דמות פרשנית כזו.
אין לי פה שמות בשלוף - גם העניין הפרסונלי פחות חשוב כל עוד יהיה מישהו שיאזן מהצד. למשל מומחה מתחום הנפש שיבהיר מה המשמעות של מובטל שיושב נעול בבית בחוסר ודאות לגבי העתיד שלו. הייתי מזמין את נציגי המגזר העסקי או העצמאיים שיבהירו מה המשמעות של לא לקבל כסף בזמן הזה. או המשמעות של זה שאין תכנית ארוכת טווח כמו במדינות אחרות, שתבהיר מתי זה עומד להסתיים. ודאות היא אחד הדברים הכי חשובים לעסק. רק זה לבדו גרם לנזקים בריאותיים אדירים אצל עובדים ומעסיקים, מעבר לנזקים הכלכליים.
ואולי הציבור רוצה פחות שיכו בו ויותר שילטפו אותו. שיחבקו אותו וירטואלית היכן שאי אפשר לחבק פיזית. בסיפורים רכים ובנימה אנושית.
אני לא מומחה בתחום הנפש אבל אני חושב שמעבר לזה שהציבור אולי לא רוצה שיכו בו, הוא היה זקוק לתקווה והבעיה שתקווה לא מייצרת רייטינג. באולפנים לא שודרה תקווה: מתי זה נגמר, איך הממשלה מטפלת באלה שתקועים בבית. היו קולות כאלה אבל כהצגת משנה, רק אחרי מופע האימה היומי הראשי. לא נשמע קולם של אלו שלא יכולים לזעוק. המספרים הגדולים שריצדו על המסך היו בעיקר מספר הנדבקים החדשים ומספר החולים. הפושים היו על בני 98 עם מחלות רקע שמתו. אולי כל זה משרת את התקשורת כי זה מייצר פחד ואימה והכי חשוב - רייטינג, אבל זה לא משרת את הכלכלה ואת בריאות האזרחים.
מה לגבי הכלכלונים? הם בניגוד למסך הטלוויזיה מילאו את התפקיד העיתונאי שלהם או שגם שם אתה מזהה מגמות שליליות וכשלים?
אני חושב שדווקא מהנקודה הזו, המשבר הוא מהסוג שהכי נוח לטלוויזיה המסחרית לסקר. זה משבר שנובע כתוצאה מפעולת הממשלה מול האזרחים. המשברים הקודמים שהתרגלנו אליהם מקורם בתחום הפיננסי והעסקי, ואז צריך להתחיל להעביר ביקורת על בנקים וטייקונים, מחוץ לאזור הנוחות למשל של חדשות 12. במשבר הנוכחי צריך להיכנס בממשלה, שלא מממנת את הערוץ. הבעיה היא כשתופעות הלוואי של המשבר מתחילות לפגוע בטייקונים כמו תשובה.
בסך הכל עיתוני הכלכלה עושים עבודה טובה. השינוי שעבר "גלובס" למשל עם יציאתו של פישמן גרמה לו ול"דה-מרקר" להיות משלימים נהדרים זה לזה והסיקור בהם די ממצה ומעמיק.
בוא נדבר לרגע על התפקיד של עיתונות עצמאית במשברים כאלה. העצמאים הם אנטי-תיזה או תוספת קטנה ולא משמעותית של אותו הדבר?
זו שאלה שחוזרת על עצמה כל הזמן ולא רק בתקופות משבר. אני חושב שהגדולה של העיתונות העצמאית היא לקחת נושא פחות מסוקר - שפחות מעניין את עיתונות המיינסטרים או לא משרת אותה - ולרכב עליו. זה מאד חשוב וקריטי לדעתי. אם זה "העין" שישבו במשך חודשיים על הזנב של חדשות 12 בעניין חוסר הסיקור של תשובה, אם זה "שקוף" שלא מרפים מהשכר המופרך והמטורלל שהח"כים מקבלים בזמן שכולנו מובטלים או מהטבות המס הפסיכיות שיקבל נתניהו לכל חייו. אם זה השלכת האחריות הקבועה של נתניהו על אחרים בנוגע לתכניות הכלכליות הלא ישימות שהוא מעלה, שאני מרבה לכתוב עליה. או אפילו העובדה שהעלה "המקום הכי חם", שבלחץ רשתות השיווק אסר משרד הבריאות להחזיר בקבוקים ריקים בגלל הקורונה - אבל הציבור המשיך לשלם את כספי הפיקדון. לכן אני חושב שלעיתונות העצמאית יש תפקיד חשוב מאד במשבר וטוב שהיא שם.
אם כבר הגענו לשוחח על עיתונות עצמאית - תן לי את התחזית הכלכלית שלך לגביה? יש לה בכלל סיכוי לשרוד במציאות הנוכחית?
נראה שהמודל שהולך ומתחזק ונותן תחושה אופטימית לגבי עתיד העיתונות העצמאית הוא מימון ההמונים על בסיס קבוע (חודשי). לפחות חלק מהקמפיינים של גיוסי מימון ההמונים שנעשו בשנים האחרונות עברו בהצלחה והתגלתה היענות נאה מהציבור. מודל נוסף אפשרי הוא מה שאני קורא לו "המודל ההיברידי" ש"זמן ישראל" ו"Times of israel" אימצו אותו. שילוב של עיתונות עצמאית עם עם בעל הון ששם את כספו בגוף תקשורת שהוא מאמין בו, אבל לא מתערב בתכניו בשום צורה ונותן לו לפעול בצורה עצמאית באופן מלא. למען הגילוי הנאות - אני כותב להם.
ומימון ההמון יכול באמת לשאת על כתפיו עיתונות משמעותית או שהיא תמיד תישאר במודל הזה קוריוז צדדי ומשני?
זו שאלה טובה שתצטרך להיבחן בעתיד. עד היום גופי תקשורת שעובדים על מימון המונים נתקלו בתקרת זכוכית שאיפשרה להם לפעול במתכונת של עד עשרה אנשים לכל היותר, בדרך כלל פחות. האם זה יתרחב מעבר? קטונתי מלחזות.
לסיום, שאלה בנאלית אבל מסקרנת. ביחס למצב הכללי וביחס לעיתונות, כל אחד בתורו, אתה מעודד או חושש ממה שצפוי לנו כאן?
לגבי הצד הכלכלי - אנחנו הולכים למצב שמדינת ישראל לא חוותה כמעט מעולם, שבו גם חובות משקי הבית וגם החובות הממשלתיים יהיו גבוהים מאד במקביל. זה אומר שהיכולת של הממשלה לעזור לאזרח בעתיד תפחת באופן משמעותי, בעוד האזרח יהיה קבור תחת הר של חובות. אני לא יכול לצאת אופטימי מתחזית כזו.
לגבי העיתונות - אני בהחלט מודאג במיוחד בתחום הטלוויזיה. היתה תקופה שבה ערוצי הטלוויזיה ובמיוחד ערוץ 13 (10 לשעבר) היו בעלי נטיות חברתיות ואקטיביסטיות יותר, אבל לאחרונה זה התחלף בנטיות להחניף לשלטון. רשתות תקשורת מרכזיות שנמצאות בשירות השלטון זה תהליך מאד מסוכן שמזכיר יותר את מה שקרה בהונגריה. זה לא שזה לא קרה בעבר בתקופת מפא"י למשל, שבה בן גוריון יכול להתקשר ולעצור באמצע את הקראת מהדורת החדשות ברדיו, אלא שהיום המוסדות הדמוקרטים מותקפים יותר מתמיד ואם גם כלי התקשורת "ייכבשו" כבר יהיה קשה לעצור את כל התהליך הזה.
אני כבר מתחיל לעבוד על ההונגרית שלי.
חח...כדאי.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
1. "הריקוד האחרון של מייקל ג'ורדן" - עוקב אחרי קבוצת הכדורסל ה"שיקגו בולס" בשיא גדולתה ומתרכז בהובלתו של מייקל ג'ורדן. הדמויות הצבעוניות והדינמיקה שהתפתחה ביניהן נראות כאילו נוצרו במיוחד לצורך הפקת סדרת הנטפליקס המושלמת.
2. "איוואן האיום" - סדרה המתארת בצורה מרתקת את משפטו של איוואן דמניוק. משפט שכולו טוויסטים מפתיעים שכאילו נלקחו מסרט הוליוודי, אמוציות בלתי נתפסות, וסיפורים אנושיים מטלטלים.
3. "האירועים הגדולים של מלחמת העולם השנייה" - אם מישהו חשב שהוא מכיר את אירועי מלחמת העולם השנייה כבר מתוך שינה - באה הסדרה הזו ופשוט מבהירה לנו שלא ידענו עליה עד היום כמעט כלום.
4. "הבריחה אל הטבע", TRAVEL+ בפרטנר - אם אי פעם חלמתם לעזוב את מירוץ העכברים בתרבות המערבית ולעבור לחיות עם בן או בת זוג באיזה אי בודד או באיזה בקתה מבודדת על שפת נהר בשום מקום - אז הסדרה מציגה זוגות (לעיתים עם ילדים) שעשו את השינוי הזה. היא מתעדת בצורה מרתקת במשך כמה ימים את החיים שלהם בבידוד כמעט מוחלט מהאנושות.