סולימאן מסוודה הוא כתב ירושלים של תאגיד השידור הישראלי "כאן". בעבר כתב בדסק הערבית של התאגיד.
אתה כבר כשלוש שנים בתאגיד השידור. כלי תקשורת ציבורי ומרכזי בשיח. מה הספקת ללמוד בתקופה הזאת על עיתונות וחדשות?
התחלתי בחודש אפריל 2017. בשנה האחרונה נחשפתי לעולם חדש ומרתק, גם בתור כתב לענייני ערבים וכרגע ככתב לענייני ירושלים. ככתב לענייני ערבים למדתי את אומנות הצלבת המידע בתוך העולם הסבוך של כלי התקשורת הערביים. לכל גוף תקשורת בעולם הערבי יש אינטרס והוא לא מראה את כל האמת. היה עלי לסקור ולעקוב באופן מתמיד אחר כל פרט חדש בתקשורת הערבית.
בתור כתב ירושלים, התחיל האתגר האמיתי. אני מסקר אוכלוסייה מאוד מגוונת ומרתקת. בין אם מדובר בחרדים על כל תתי-הפלגים שלהם, או הערבים בעיר. אני חוזר הביתה כל ערב בתחושת סיפוק מהתפקיד שלי. אמנם הוא דורש ממני למידה מעמיקה (מאוד) ומייגעת, אך זה משתלם.
בוא נדבר קצת על ירושלים. היא הסתמנה כזירה רגישה ותוססת של חיכוכים בין אוכלוסיות והיוותה מוקד משמעותי לחששות מהתפרצות לא מבוקרת של קורונה. איך בכל זאת שומרים על סיר הלחץ הזה שלא יתפוצץ או יגלוש?
סיפור הקורונה אכן מעניין ומורכב. אני בסך הכול נכנסתי לתפקיד כתב ירושלים בתחילת השנה הנוכחית והייתי צריך ללמוד את האוכלוסיות כאן תוך כדי תנועה. כשפרצה הקורונה בירושלים היה לי ברור שהאוכלוסיות, הערבית והחרדית, הולכות להיות הנפגעות הראשיות ממנה. בחברה החרדית לא היתה הסברה אפקטיבית ולכן המגפה השתוללה בשכונות החרדיות בעיר. לגבי השכונות הערביות, המגפה התגלתה באיחור בגלל מחסור בבדיקות. דיברתי על זה המון. ובזכות הסיקור שלי ושל שאר הכתבים בעיר נפתחו מתחמי היבדק וסע בכמה מהשכונות הערביות. אמנם באיחור, אבל לפחות זה קרה.
אתה מוצא את המפגש בשטח עם האוכלוסיות האלה שונה במידה גדולה? כשאתה מגיע לסקר את השכונות הערביות קל לך יותר? אילו אתגרים אתה מגלה באזורים האחרים של העיר?
אני מבין את האוכלוסייה הערבית כי אני מגיע מתוכה. זה אמנם קל יותר, אבל אני מסקר אותם בעבור כלי תקשורת ישראלי בעברית. וכך לפעמים זה מייצר אצלם תחושות מוזרות, אבל בסוף הם מדברים, גם כי הם רוצים להישמע וגם בזכות השפה המשותפת. לגבי האוכלוסייה החרדית, שם המצב יותר מאתגר. אני מאוד נהנה מלסקר את האוכלוסייה ולפעמים אפילו מוצא קווי דמיון עם הערבים. עם זאת, חשוב להבין אותם, להבהיר את עמדתך ככתב שבא להשמיע את קולם, וגם לבקר אותם בצורה הוגנת. בזכות הסיקור בזמן הקורונה פיתחתי המון קשרים עם החברה החרדית בעיר. ותתפלא, בימים אלה, במאה שערים מזהים אותי יותר מאשר בשוק בשער שכם.
מנקודת המבט שלך, אילו נקודות ביקורת מרכזיות חשוב להדגיש בנוגע להתנהלות האוכלוסיה בירושלים בתקופה הזאת? ומה חשוב לומר על ההתנהלות העירונית והממשלתית?
הביקורת המרכזית שלי היא על הקבוצות הקיצוניות בתוך החברות הערבית והחרדית שבוחרות להסתגר ולהתבדל ובכך לחשוף את חבריהן לסיכון רב. אני יודע שלכל חברה יש את האופי שלה ויש כאלה שמעדיפים מתוך אידאל להיות מנותקים. זה בלט בתקופה האחרונה.
לגבי התנהלות הרשויות. אני סבור שהם לא השכילו להבין שהם צריכים לדבר לאותן קבוצות בדלניות בשפה שלהן. זה פגע גם באוכלוסיות הללו וגם ברשויות עצמן ויצר חוסר אמון שהגיע עד כדי הסתה נגדם.
אתה עיתונאי ערבי בכלי תקשורת ישראלי מרכזי. לציבור הערבי יש אמון בכלי התקשורת הישראלים, או שהם תמיד יעדיפו את התקשורת המגזרית וזו שמעבר לגבול השכן?
המגזר הערבי צורך ברובו את התקשורת הערבית המיינסטרימית כמו ערוץ אל-ערביה הסעודי וערוץ אל-ג'זירה. זה כמו CNN ו-FOX של הערבים. אתן לך דוגמה של המשפחה שלי, הם לא צופים אדוקים בתקשורת הישראלית ומעדיפים את התקשורת המגזרית, בעיקר בגלל קשיי שפה, כך גם רוב תושבי ירושלים הערבים. הערבים לא צופים בתקשורת המיינסטרים הישראלית משתי סיבות: אחת, קשיי שפה. שתיים, מכיוון שהם מרגישים שאין להם ייצוג הוגן.
אגב, ערבים צריכים להתאמץ בשביל להגיע לכלי תקשורת ישראלים מרכזיים, ורבים מעדיפים לא לעשות את זה וללכת לתקשורת המגזרית כי שם נוח יותר.
אתה מרגיש שהמשבצות המיועדות לאוכלוסיה הערבית הן סוג של גטו אין ברירה (בגלל רגולציה למשל)? לאחרונה, היו אפילו ביטולים של משבצות שידור כאלה בחלק מהערוצים בצל תקופת הקורונה.
אני לא מסכים. יש לנו ערוץ ייעודי למגזר הערבי (מכאן 33) וגם תחנת רדיו (רדיו מכאן). אבל שם זה נוח להשתלב. הערבים צריכים להשתלב לדעתי בתקשורת המיינסטרים כדי להשפיע, ולא בתור "ערבים שמסקרים ערבים". בינתיים זה לא קורה מספיק.
אתה עברת מדסק הערבית לסיקור של ירושלים. מה התחנות הבאות שמעניינות אותך במסלול העיתונאי האישי?
אני חובב גדול של פוליטיקה ומדינאות ואני שואף לסקר את התחומים האלה בעתיד.
התקופה הזאת היא שעתם של כתבי החוץ. איך אתה מסביר את זה? גם בערוצים הערביים הסתמנה מגמה דומה?
אני חושב שזה נובע מכך שהמגפה פרצה קודם בחו"ל ואז הגיעה אלינו. אגב, זו גם שעתם של כתבים אזוריים כמוני שמסקרים באופן יום יומי את התפשטות המגפה באותו אזור. הערוצים הערביים, לפחות אלה שאני עוקב אחריהם, מסקרים את הקורונה נונסטופ.
לסיום - אילו אתגרים אתה מזהה בהתמודדות שלנו עם המשבר הזה לטווח הארוך - גם בתחום התקשורת?
שלנו - הכוונה של החברה הישראלית או התקשורת?
גם וגם.
צריך לקחת ברצינות את אזהרות הממונים על בריאות הציבור. לגבי התקשורת, בעיניי חשוב שהיא תמשיך להתריע על המחדלים במערכת הבריאות ולא לתת במה לפייק ניוז במאצעות גורמים חסרי אחריות שעלולים לייצר מצג שווא לגבי חומרת המצב.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד
ספר: "פרומים" של יאיר אטינגר.
סרט: "שלושת המוסקטרים".
כתבה: "משמר המפרץ" שהתפרסמה במגזין "ליברל" גיליון 72.
סדרה: אני צופה עכשיו ב"מלכויות של מטה".