עמוס בידרמן הוא אמן, קריקטוריסט בעיתון "הארץ".

מאיירים הם אנשים ויזואליים. בתור אחד כזה, מעניין לדעת מהי התמונה שנחקקה בזכרונך באופן הבולט ביותר לאחרונה?

המראה המדהים ביותר הוא ערי העולם הריקות. ניו יורק, פריז, לונדון, תל אביב. רחובות ריקים, כמו בסרט הוליוודי גרוע.

בקריקטורות האחרונות שלך בעיתון, בלט השילוב בין הספירה הפוליטית למגיפה. זאת אמירה מכוונת?

כמובן, זאת המציאות שאנו חיים בה. צריך להפנים, החיים השתנו לגמרי.

באיזה אופן?

באיזה אופן לא? אין טיסות לפריס, אין בתי קפה, אין קולנוע, מסיבות, פאבים, מסעדות, בתי כנסת, אין שיח חברים פנים אל פנים או בעבודה, אין לחיצות יד ונפגשים רק על המסכים. כל הקשר האנושי השתנה לחלוטין.

אבל כל זה יחזור,  אם לא מחר אז בקיץ לא?

אם זה יחזור? לא ברור. מה שמבטיחים לנו הוא שהקורונה תחזור והסינים כבר בטח מפתחים את הדגם החדש.

אתה מאמין בתיאוריות הקונספירציה האלה? זאת נראית לי דווקא קריקטורה שמאוד מעניין לראות. 

לא מאמין בכלל בקונספירציות, אבל לא צריך קונספירציה!! תעשה גוגל על השוק בווהאן ותראה מה קורה שם. מראות מגעילים שבא לך להקיא.

מעניין אם הם עושים משלוחים בעלי אקספרס. 

תראה, הם שולחים ציוד רפואי לכל העולם.

נדמה שהמציאות שלנו בשנה האחרונה נקלעה ללופ אין סופי. בחירות אחרי בחירות, וירוס שלא רואים את היציאה ממנו בהיעדר אסטרטגיה. הכל חוזר על עצמו. איך נמנעים מחזרה על עצמך גם בעשייה העיתונאית?

הבחירות האלה כבר באמת יוצאות מהתחת, אין כבר כח לשמוע את כל הקשקושים של הפרשנים, אבל הקורונה זה סיפור חדש, מדהים, מפחיד, אם חושבים קדימה. אומרים שמבחינה כלכלית המשבר מזכיר את המשבר ב-1930, ואנחנו זוכרים את מי קיבלנו.

זה בהחלט כיוון מעניין. אתה מנסה לזהות בסביבה את הדמות הבאה שתיקח את המשבר הזה לכיוון של מלחמת עולם שלישית?

לא אמרתי את זה! אני רק מצביע על ההיסטוריה.

אני אמרתי את זה. אני לא שולל את הכיוון הזה, במיוחד על רקע המשברים העולמיים שהיו כאן עוד לפני הקורונה. 

אנשים מחפשים מנהיג שיוציא אותם מהייאוש, מהכאוס ומהפחד, ולא אכפת להם אם הוא יעגל את כל הפינות. הייאוש מהפחד ומהכאוס.

יש לך הרבה כיוונים של עיסוק עתידי בקורונה? אילו היבטים שלה לדעתך עוד לא מוצו מספיק?

ממש לא יודע.

אתה מעלה לעיתים לטוויטר סקיצות שלא הגיעו לדפוס או חומרים נוספים. איך אתה תופס את הרשתות האלה והכלים החדשים שהן מביאות?

מצד אחד זה נחמד שאני יכול לפרסם את הסקירות שלא נכנסו לעיתון, כי פעם הן היו הולכות לפח.

ומצד שני?

מצד שני, הטוויטר הוא ממש גהינום של מניפולציות, שקרים, הטיה והטעיה, גניבת דעת בשעות לא שעות, ביוב אנושי ורשעות.

מה ההבדל בין קריקטורות לקהל הישראלי והבינלאומי. האם אתה חושב על המהדורה באנגלית כשאתה מצייר או שאין הבדל מבחינתך?

לא חושב על האנגלית בכלל. אני עושה מה שנראה לי נכון לעיתון ישראלי ואז לפעמים יש בעיה אם יש בקריקטורה משחק מילים.

ומה עושים? משנים הכל?

מה עושים? שאלה טובה. אם יש לי משהו בסנטד ביי, אני נותן להם ואם לא אז הם שוברים את הראש ומחפשים טקסט באנגלית וכמעט תמיד הורסים את הבדיחה.

אתה עוסק בפרויקטים ארוכי טווח, להבדיל מקריקטורות שהן עניין יומי מתחלף?

אני מצייר ומאוד אוהב להסתובב בעיר ולרשום.

והציורים האלה מאוגדים לפרויקט מסוים או שרק העתיד יקבע מה יהיה גורלם?

לא, שום פרויקט, אמנות פרופר, בלי שום קשר לפוליטיקה.

עכשיו אני מבין טוב יותר את התשובה על הרחובות הריקים. כבר אי אפשר להסתובב בעיר ולרשום באותה קלות. אז בסופו של דבר אתה אופטימי או פסימי?

פסימי תמיד! אנשים אופטימיים מביאים נזק לעולם.

בונוס: ארבע המלצות מדיה לתקופת הבידוד

"חיים שנעזבו", ספרו החדש של אייל מגד. מעולה!!!

"אל המקום האחר", ספר השירים האחרון של חיים גורי. במילה אחת,  נהדר.

"הספר המשוגע", גם של חיים גורי. כשסיימתי את "אל המקום האחר", חזרתי לקרוא שוב את סיפור האהבה המפוקשש של חמדור וברניקי המלכה – איזה יופי!

טלוויזיה: "הטובות לקרב", תסריט חכם, סדרה מעולה.