והפעם: יוסף כהן, מו"ל הוצאת "עברית". בעבר כתב שטחים, עורך חדשות ועורך ראשי ב''כל העיר'' הירושלמי ובעל טור ב"מעריב".
יוסף, העיתונות מתה?
זה הולך להיות מורבידי לאורך כל הדרך?
לא, לא, אל תדאג, אבל זה גם תלוי בך.
אני חושב שבשביל לענות ברצינות צריך להתחיל בשאלה מה זו בכלל עיתונות, ואני מניח שהיריעה קצרה מדי לדיון כה עמוק. מה גם שאפילו בסופו ספק אם נגיע לתשובה מוסכמת. כיוון שאני לא נוטה לנוסטלגיה ולגעגועים לאיזו עיתונות מושלמת שהיתה כאן לפני מהפך 77 או לפני ריבוי הערוצים או לפני "ישראל היום", אשיב שלא יותר מתה מאשר אתמול או שלשום.
אני יכול להוסיף שכשעבדתי ב''כל העיר'' ככתב או עורך, נטינו לחשוב שאנחנו מנסים לעשות עיתונות אמיתית שלא משרתת אינטרסים זרים, ונהנינו לזהות כאלה בכלי תקשורת אחרים. רוצה לומר, עיתונות המיינסטרים לפני עשרים שנה לא היתה ביקורתית ובועטת אלא כשמה - מיינסטרים, והיא שירתה את אותם כוחות שהיא משרתת היום, לפעמים יותר ולפעמים פחות מהמקפצה.
אולי תוכל לתת לי את השורה התחתונה שלך אם כך, לשאלה מה זו בכלל עיתונות?
עיתונות זה הרבה דברים. מבחינתי זו תקשורת שאמורה להוסיף ידע לצרכנים שלה, הן מידע בנאלי שבכל זאת יש לו חשיבות מעשית או אינפורמטיבית, והן מידע שיש מי שמנסה להסתיר. מעבר לכך, לתת להם זוויות ראייה מגוונות על המיסגור של הידע הזה. עכשיו, חלק גדול מהתוצר העיתונאי אינו כזה. אבל תמיד כך היה.
אם הזכרת את אותה מערכת ב"כל העיר", שגם אתה עמדת בראשה אי שם בשנות התשעים העליזות, אי אפשר שלא להזכיר את השמות שגדלו באותה מערכת: ניר חסון, גידי וייץ, חן שליטא, אנשיל פפר, אורי בלאו. היום הם עיתונאים מובילים ומוכרים. הגחלת נשמרה והבשורה הופצה?
עמדתי בראש מערכת החדשות חלק מהמחצית הראשונה של שנות התשעים, וערכתי את העיתון בין 1996 ל-2002, זה למען הדיוק. לגבי השמות שהזכרת, כולם עיתונאים מצוינים, כל אחד בדרכו, אבל הקרדיט מגיע להם.
אבל זה היה בית גידול יוצא דופן במונחים של עיתונות ישראלית.
רצה הגורל והם הגיעו, וגם אני לפניהם, לבית ספר טוב. אני בתורי למדתי מדורון גלעזר, רות יובל, שחר אילן ועוד, שייבדלו לחיים ארוכים, ומאודי אשרי ואיציק אשכנזי המנוחים. מה שניסיתי לחדש היה לגוון את הרקעים שמהם הגיעו כתבים חדשים, מעבר לשטאנץ המוכר דאז, שבמידה מסוימת השתנה ובמידה מסוימת מתבטא בשמות שהזכרת ובעוד כמה שלא הזכרת.
יש לי עוד שם בשבילך, גם הוא התחיל אצלכם: עמית סגל.
למשל. גם סייד קשוע.
פתור לי את חידת עמית סגל.
מה החידה?
יש שיח מאוד יצרי סביב דמותו העיתונאית. שיח מחנאי ממש.
מאוד אינטליגנטי מצד המשתתפים, כנראה שמעבר לשיח מחנאי קצת גדול עליהם. שכחת בן של מחבל.
לא שכחתי. פשוט חושב שזה פחות רלוונטי לעבודתו העיתונאית השוטפת וקצת לא הגון להזכיר את זה בכל פעם שדנים בה. זה יותר רלוונטי לשיחות עם חגי סגל ובהקשרים הנכונים.
ברור שלא שכחת. רק הצבעתי על רמת השיח. בזמנו, אחרי "כל העיר", היה לי טור בכפולה הפוליטית הסוגרת של מוסף סוף השבוע של "מעריב". היו שם חגי סגל כנציג הימין, אותי כנציג השמאל, משום מה, ובמרכז מי אם לא בן דרור ימיני. שאלו אותי יותר מפעם אחת איך זה שאני מוכן לכתוב לצד סגל. עניתי שעם סגל יש לי מחלוקת לשם שמים, השאלה, אם כבר, היא מה אני עושה לצד ימיני.
אז בוא ננסה בכל זאת ליצור כאן שיח משלנו על דמות עיתונאית מובילה ומוכשרת (וזה לא אומר שאין בעיות, כמו גם אצל אחרים). איך אתה תופס את תופעת עמית סגל כפי שהיא היום (חדשות 12, "ידיעות אחרונות").
נראה לך שאני צורך חדשות 12 או "ידיעות"?
ובכל זאת יש לך מושג. זה רק אומר שהשיח זולג הלאה וממלא את כל החלל.
אתה לא מצפה שאענה לגופו של אדם בלי להכיר היטב את העבודה שלו בשנים האחרונות. או שכן כי כל אחד אחר במקומי לא היה מהסס?
מה דעתך על תרבות העיתונאי כמותג?
העובדה שטאלנטים למיניהם צריכים לתחזק מותג גם בפלטפורמות העיתונאיות וגם ברשתות החברתיות, ושאין להם עורך לא פה ולא שם, לא ממש משביחה אותם כעיתונאים, אולי כן כמוצרי צריכה.
אז איך באמת אתה כן צורך את החדשות שלך בזמן הזה ומה אתה חושב עליהן?
צורך בעיקר מהרשת ועורך בראש. יש לי ניסיון מסוים בסינון הטיות, מידע כוזב, היסטריה וכאלה.
זה מעניין: תן לי גליון לדוגמה שערכת בראש בימים האחרונים. כותרת ראשית?
לא, עורך את התוכן. לא נותן מישניות ולידים.
ובכל זאת מה הכותרת הראשית האישית שלך לעת הנוכחית. מה המידע הכי חשוב שמסתובב פה?
זה אישי מדי! אני חושב שאתה נתת את הכותרת: שיח מחנאי. מאוד משעשע לראות את האוטומטיות שבה אנשים מאמצים ומפיצים את החדשות, או "חדשות", שממילא מאששות את מה שהם חשבו קודם. אגב, בהקשר של התקופה הנוכחית אלו לא רק מחנות פוליטיים, לעתים מחנות אישיותיים. למשל החרדתיים מול השאננים, המכורים לסטטיסטיקות ועקומות מול המכורים לשופינג, יש הרבה פילוחים אפשריים.
אני אוהב לתת כותרות רק שאני לא הייתי נשאר תיאורי וסטרילי ברמת הכותרת אלא הייתי מוסיף מילה "שיח מחנאי רדוד".
כותרת צדקנית ומטיפנית וצקצקנית!
כזה אני.
הרבה מאוד עורכים וכותבים בכל האגפים של התקשורת הישראלית התחילו את דרכם במדורי הספורט. זה מראש מכניס אותך למוד של מי נגד מי ובעדנו או נגדנו. גם אם אחרי או תוך כדי הם למדו בגילמן, המוד המחנאי הזה ממשיך ללוות אותם. בלי שמות.
עכשיו הכל מסתדר לי: גם אני התחלתי בספורט.
בונוס: ארבע המלצות מדיה לימי הבידוד
הספר "אני רק שאלה" מאת מיכאלה קלי שהוצאנו לאור בהוצאת "עברית" והגיע למחסן ביום שהמשק יצא לחל"ת. זהו ממואר שמספר על התמודדות עם סרטן, אבל רחוק מאוד ולטובה ממה שניתן לדמיין כשחושבים על ספר כזה.
ג'יי סטור היא ספרייה אקדמית עם גישה למיליוני מאמרים בתחומים שונים, גם בעברית, אני משתמש בה בעיקר להיסטוריה ומדעי היהדות שהם התחומים שלי. כעת לרגל ה"מצב" נתנו גישה יותר חופשית גם למי שלא מגיע עם מנוי ממסגרת אקדמית.
סדרת הרשת annoying orange ביוטיוב. מופרעת לגמרי. הבן הקטן שלי (8.5) מדבר רק אנגלית בגללה.
הפרק "צלקתו של אודיסאוס" מתוך "מימזיס" של אריך אוארבך. כל מה שרציתם לדעת על האודיסיאה, על עקדת יצחק ועל בין ישראל לעמים ולא היה לכם את מי לשאול.