עלילת דם תש"פ

זה סוף השבוע של בני-ברק והשר ליצמן. לקראת הירידה לדפוס של עיתוני הבוקר התכנס פס הייצור של תעשיית החדשות לכיוון ברור: החברה החרדית. הזינוק במספר החולים בבני-ברק, ההכרזה על הפרבר הצפוף של תל-אביב כ"אזור מוגבל", וכמובן הידיעה שהמחלה הגיעה אל החרדי המפורסם ביותר במדינה בימים אלה, שר הבריאות יעקב ליצמן.

כך שאחרי סוף השבוע של תדהמה אל מול עצירת הטיסות, סוף השבוע של דאגה לנוכח השבתת מערכת החינוך, סוף השבוע של בהלת הסגר (וסוף השבוע האחרון שבו קיבלנו אתנחתא טראגית בדמות הקמת "ממשלת אחדות"), הגיע סוף השבוע של בני-ברק והשר ליצמן.

כרגיל, השיח התקשורתי בכל הנוגע לחברה החרדית הוא שיח של שיסוי ואיחוי גם יחד. "עלילת דם תש"פ נמצאת בעיצומה", כותב עורך "יתד נאמן" ישראל פרידמן במאמר שתמציתו מתפרסמת בשער העיתון. פרידמן מפנה אצבע מאשימה לתקשורת החילונית, שלדבריו מלבה את אש השנאה נגד החברה החרדית על לא עוול בכפה.

"את הצלם האחד לא הספקתי לצלם כי הוא התקפל אחרי המתנה ארוכה ומשועממת", כותב פרידמן. "הוא וחברו ארבו בצומת כמו ציידים, או יותר נכון כמו זאבים רעבים, אך יצאו ללא שלל וללא טרף. המצלמות היקרות שלהם נאלצו לצאת לחל"ת, כי אין עבודה. התקשורת הדמוהוליסטית שאוהבת לשתות דם של חרדים מבציר טוב, שלחה אותם לארוב במחסום שמשטרת ישראל הקימה ברחוב סוקולוב בכניסה לבני-ברק, כדי למצוא דתיים עבריינים ו'לתעד' את השקר הגדול. 'בני-ברק דווקא הפנימה את המצב', יגידו לי השוטרים. 'אנשים מצייתים להוראות'. אבל כשהתקשורת מגויסת להשמצת הציבור החרדי, את מי מעניינות העובדות...".

בחלק ניכר מהתקשורת הלא-חרדית דווקא יש הבוקר מי שיוצא מגדרו כדי לסנגר על החברה החרדית בכלל ועל בני-ברק בפרט, אולי כתנועת נגד לביקורת הנחרצת שקיבלה הד נרחב בימים האחרונים.

ב"ישראל היום" אפשר למצוא שלל פרסומים המאירים את תושבי בני-ברק באור חיובי. "בבני-ברק הפנימו את המצב", נכתב בכותרת ידיעה מאת חנני בלייך המתפרסמת בחינמון ועושה שימוש באותו הביטוי ממש שאמר לכאורה השוטר האלמוני לעורך "יתד נאמן". "די לשנאה, עם אחד אנחנו – במגפה וגם אחריה", נכתב בכותרת טור מאת הרב דוד לאו, הרב הראשי לישראל.

במוסף "G" של "גלובס" מתפרסמת כתבה נרחבת מאת דרור פויר, ששוחח עם שלל גורמים בעיר ומחוצה לה כדי להביא תמונת מצב שמסנגרת על החברה החרדית אך עושה זאת בלי לוותר על המורכבות. "במה חטאו החרדים הפעם?", שואל פויר בפתח הכתבה. "מה פשעם הנורא? שנדבקו בקורונה, על זה אנחנו כועסים? שלא הפנימו במהירות את חומרת המגפה? הרי רבים אחרים נפלו באותה המלכודת, בכל העולם וגם בישראל".

במוסף "יומן" של "מקור ראשון" מלמד עורך העיתון חגי סגל סנגוריה על המנהיג החרדי הרב קנייבסקי, שתחילה התעקש על המשך לימוד תורה ורק לפני ימים אחדים נמלך בדעתו. "הרב הישיש לא גילה בכך אטימות יוצאת דופן לסכנות הקורונה", כותב סגל. "אדישותו כביכול לסכנה הוויראלית לא היתה עוצמתית יותר מהזלזול של החילונים שיצאו בהמוניהם לחופי תל-אביב, או מפרשני הבריאות שהצטופפו באולפנים כאילו יש להם היתר התקהלות מיוחד מהנגיף".

ההשוואה הזו מוזרה, במיוחד לאור המרחבים והאוויר הפתוח של חופי הים לעומת בתי-הכנסת. היא נראית מוזרה עוד יותר כשקוראים הבוקר ב"ידיעות אחרונות" את הידיעה מאת קובי נחשוני שלפיה הרב קנייבסקי המשיך גם בימים האחרונים להתפלל בביתו יחד עם עשרה אנשים לפחות, שלוש פעמים ביום.

בעמודי החדשות של "הארץ" מביאים אהרן רבינוביץ וחיים לוינסון עדויות מפי תושבי העיר שמתריעים מפני קריסה כללית, עד כדי רעב. עמיתם לעיתון אנשיל פפר מציע זווית אחרת. כמו פויר, גם הוא לא מפנה אצבע מאשימה לחרדים כחברה, אבל פפר בהחלט מאשים את מנהיגיה. וביתר דיוק – את עסקניה.

"בשבוע שעבר הודבקה מודעה על דלתו הפתוחה של בית-מדרש של אחת החסידויות הקטנות בבני-ברק בזו הלשון: 'על-פי הוראת משרד הבריאות הבית-מדרש סגור'", כותב פפר. "מתחת, באותיות קטנות יותר, נכתב ביידיש: 'לפי הוראות הממשלה. בית-המדרש פתוח לרווחה, בואו ללמוד ולהתפלל'. לחסידים היה ברור – העברית מיועדת לנודניקים הציונים. המאמע לושן ליהודים האמיתיים".

מבחינת פפר, הפער הלשוני מהותי יותר מאותה אנקדוטה מבית-המדרש בבני-ברק (שבינתיים כבר נסגר, כמו יתר בתי התפילה בעיר). "אין לציבור הישראלי החילוני דרך לדבר אל החרדים. אין שפה משותפת", הוא קובע. הפוליטיקאים החרדים, שאמורים לשמש גשר בין העולמות והשפות, אינם "מתורגמנים נאמנים", כהגדרתו.

"בזמן ששר הבריאות יעקב ליצמן דיבר לציבור הישראלי ובתדריכיו עם נתניהו על הצורך לשמור על ריחוק חברתי, בחדרי חדרים הוא ניסה להחריג את הציבור החרדי מהצורך לסגור את מוסדותיו", כותב פפר. "השכבה הקטנה של העסקונה החרדית שדוברת את שתי השפות, אבל מעולם לא ניסתה לתרגם לרבנים ולבוחריהם את הישראליות, בגדה בקהילתם ואחראית אפילו יותר מהרבנים למשבר הנוכחי".

מילת ברזל

השר ליצמן הוא קו פרשת המים. הן בשל התנהלותו במשבר (ובמהלך כל השנים שבהן כיהן כשר הבריאות), והן משום תפקידו הפוליטי, שטעון משמעות מיוחדת בימים של משא-ומתן קואליציוני. בכל העיתונים המרכזיים למעט אחד, גם מי שמגונן על החברה החרדית מבקר את ליצמן.

"להציל את בני-ברק", נכתב בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", אבל בשער העיתון אפשר למצוא כותרת בת מלה אחת: "באחריותו". מתחתיה מודפסות כמה שורות מאת נחום ברנע: "להחלטות שהשפיעו על בריאותם של הישראלים היו אחראים רבים, מראש הממשלה ומטה. אבל יש רק פוליטיקאי אחד שתרם תרומה משלו להידבקות ההמונית בשכונות ובערים החרדיות. כל רב, כל פוליטיקאי, כל עיתונאי חרדי יודע את שמו: יעקב ליצמן".

הגרסה המלאה של הטור, המתפרסמת ב"מוסף לשבת", נפתחת בקביעה חד-משמעית של ברנע: "אין ויכוח על כך שמערכת הבריאות הורעבה על-ידי הממשלה בשנים האחרונות: היא סובלת ממחסור חמור בתקנים, בציוד, במיטות. אין ויכוח על כך שאפשר היה להיערך למשבר הקורונה הרבה יותר טוב. שר הבריאות יעקב ליצמן הוא אחד האחראים הראשיים למצוקה, בתוקף תפקידו ובשל מעשיו ומחדליו. אין פלא שרופאים ובכירים במערכת הבריאות דורשים שיוחלף מיד. לדרישתם יש תמיכה רחבה בדעת הקהל: ליצמן נתפס כשר הלא נכון בתפקיד הלא נכון בזמן הלא נכון".

בהמשך הוא מציין כי שוחח עם "אחד העיתונאים הבולטים בתקשורת החרדית" ושאל אותו אם כבר היה מישהו מתוך החברה החרדית שתקף את ליצמן והחלטותיו. ברנע קיבל תשובה שלילית.

"ליצמן מסרב לשתף פעולה עם החקירה האפידמיולוגית", נכתב עוד בשער "ידיעות אחרונות", לצד הבשורה כי שר הבריאות נדבק בקורונה ושלח בין היתר את ראש הממשלה, ראש המוסד ומנכ"ל משרד הבריאות לבידוד. בידיעה שבעמוד 6 נמסר כי "מתרבים הדיווחים שליצמן לא שמר על כללי הריחוק החברתי שעליהם הורה משרד הבריאות ובין היתר השתתף במניינים". "מתרבים הדיווחים" זו הלשון הנקייה שבה משתמש 'ידיעות אחרונות' כדי לא לנקוב בשמם של המתחרים, חדשות 12.

"דרישה: 'על נתניהו לפטר את ליצמן מיד'", נכתב בכותרת ידיעה ב"מעריב". בעומק הידיעה, מאת אנה ברסקי, מתברר כי מ שדורש לפטר את שר הבריאות הוא יאיר לפיד. ב"מעריב", כמו גם ב"הארץ", דווקא ניתן קרדיט לחדשות 12 על החשיפה כי השר ליצמן הפר את הוראות משרדו. ליצמן, אגב, מכחיש וטוען כי הקפיד על כל ההנחיות.

בכל הקשור לקרדיט למתחרים, ב"ישראל היום" עשו לעצמם חיים קלים. הם בכלל לא מזכירים את הדיווח בדבר נסיבות הידבקותו של השר ליצמן בקורונה. לא זו אף זו, הכתב הפוליטי של העיתון, יהודה שלזינגר, משמיע קול חריג הבוקר בעיתונות הלא חרדית.

"זה לא פופולרי להגיד את זה בימים אלה, אבל ליצמן שר בריאות טוב", כותב שלזינגר. "הוא הוסיף מיליוני שקלים לסל התרופות, דאג להוספת מכשור רפואי, בנה בתי-חולים, הציג רפורמות לקשישים ותוכניות כמו טיפולי שיניים לילדים, וגם עכשיו כשאנחנו בעיצומה של מגפה בקנה מידה עולמי, מגפה שתיכנס לספרי ההיסטוריה, מגפה שקוטלת את איטליה וספרד החזקות, מערכת הבריאות של ישראל הקטנה שולטת במצב. אם היו פה אלפי גופות, הייתם מאשימים את ליצמן? אז תנו מלה טובה כשזה הפוך".

אין סימן טוב מכך למעמדו המבוצר של השר ליצמן בלשכת ראש הממשלה לקראת ההחלטה על מינוי שר הבריאות בממשלה החדשה. ואכן, ב"ידיעות אחרונות" מדווח יובל קרני כי כחול-לבן ויתרה על תיק הבריאות, ואילו ב"מעריב" מדווחים אריק בנדר ואנה ברסקי כי ליצמן צפוי להמשיך להחזיק בתיק.

עוד לפני שאובחן כחולה קורונה, עוד לפני הדיווח כי הפר את הוראות משרדו, העניק השר ליצמן ראיון לאייל לוי, והוא מתפרסם הבוקר במוסף של "מעריב". על החשדות לשחיתות יש חצי משפט לקראת סוף הראיון. על ההגנה שהעניק השר לאוסטרלית שנאשמת בפדופיליה אין אפילו מלה. הראיון מוקדש רובו ככולו, באופן טבעי, לקורונה.

"אחרי המתנה ארוכה קיבל אותנו השר, לא לפני שעוזריו ביקשו לשמור על מרחק", כותב לוי. "בכל זאת מדובר באיש בן 71, ולפיכך נמצא בקבוצת סיכון. 'אני חושש גם לבריאותי ובגלל זה לצערי הפסקתי ללכת לביקורים בבתי-חולים', ליצמן סיפר אחרי שתיאמנו מרחק סביר. 'עד לא מזמן הלכתי כמעט כל יום, עד שרופאים הזהירו וביקשו שאפסיק. אני מנסה לסגור דברים בשיחות טלפון'".

כשלוי שואל אותו על בקשתו להשאיר את בתי-הכנסת פתוחים גם אחרי השבתת כל מוסדות הלימוד בישראל, ליצמן משיב: "אמרתי שאם יוצאים לטייל עם הכלב אז אפשר לצאת עם טלית ותפילין", ושר הבריאות מוסיף: "אני עומד מאחורי כל מילת ברזל שאמרתי".

מיליטריזציה

בשער "מקור ראשון" מחמיא העורך חגי סגל להתנהלותו של שר הביטחון נפתלי בנט במהלך משבר הקורונה, ומהדהד את קריאתו להעביר את "שרביט הלחימה" ממשרד הבריאות למערכת הביטחון. בכל העיתונים מדווח על הסיוע שיעניק צה"ל לעיריית בני-ברק, אך השרביט עדיין נמצא במשרד הבריאות. לפחות הטרמינולוגיה כבר שייכת לגמרי לעולם של הצבא. ולא רק אצל הפובליציסטים.

"עכשיו אנחנו בזמן מלחמה, אבל אין פיקוד מרכזי. לא ייתכן שהרמטכ"ל מאפשר לכל אוגדונר לפעול לפי הבנתו", אומר פרופ' דורון קופלמן, מנהל מחלקה כירורגית בבית-החולים העמק, בראיון לכתבת השער של "מוסף הארץ", מאת הילו גלזר ושני ליטמן.

פרופ' קופלמן הוא אחד החותמים על מכתב הרופאים שרבים ראו בו קריאה להדיח את מנכ"ל משרד הבריאות, משה בר סימן-טוב. "אין בעיה להחליף מפקד בזמן מלחמה", הוא מסביר. "במלחמת יום כיפור הנחיתו את בר-לב על הראש של גורודיש. זו היתה הדחה. במידה רבה זה גם מה שעשו לאלוף פיקוד צפון אודי אדם במלחמת לבנון השנייה. יש תקדימים".

ד"ר גיא חושן, מנהל חדר המיון בבית-החולים איכילוב, מתאר את מצב הרוח במיון כך: "אנחנו חבורה של חמומי מוח. אני נזכר בכל סרטי המלחמה, ובסדרה כמו משחקי הכס, עם סצנות של קרבות פנים מול פנים. ככה אני מרגיש. אנחנו נצבעים בצבעי מלחמה ומכתתים את חרבותינו ומחכים לקרב, לאויב שיגיע בהמוניו".

גם מי שמסתייג מהתנהלות מערכת הבריאות נוקט לשון צבאית. ד"ר עמרי שינטל, מנהל מחלקת אשפוז בית בארגון צבר, אומר כך: "במלחמה נגד הקורונה, תפיסת המערכת בארץ, וגם בעולם, היא שאסור לנו להפסיד אף חייל. לכן אנחנו קונים מכונות הנשמה, מפנים מחלקות ומקימים אוהלים. מגייסים כל מה שאפשר כדי להילחם בזה. זו תפיסה שגויה".

איזהו גיבור

א. המממן את העיתון. במוסף "מעריב" מתפרסם "פרויקט מיוחד" מאת טליה לוין הנושא את הכותרת "גיבורי הקורונה". כותרת המשנה מסבירה: "מגפת הקורונה מייצרת לא רק חרדה בריאותית וכלכלית, אלא גם לא מעט גיבורים. חלקם היו עובדי ציבור אלמוניים שהפכו לכוכבי פריים טיים, אחרים הם אנשים שמצאו את עצמם עובדים קשה למען כולנו. קבלו את הכוכבים החדשים, ממנכ"ל משרד הבריאות ועד למחסנאי בסופרמרקט".

מה שמתחיל כפרויקט עיתונאי דל למילוי עמודי מוסף שמוצאים את עצמם מיותמים אף בימים שדופים אלה מידרדר עד מהרה למיזם פרסומי. הגבה מתרוממת לנוכח ההחלטה לשלב בקטגוריית "משק, אוצר וכלכלה", לצד יו"ר ההסתדרות, מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל הביטוח הלאומי, גם את מפעל הפיס. אפשר להתווכח אם ארנון בר-דוד ראוי לתואר גיבור קורונה, אבל מה עושה שם מפעל הפיס? למה צריך להקדיש פסקאות שלמות למיזם "מד"א בקהילה" של חברת ההימורים?

הסבר אפשרי טמון כמה עמודים בהמשך מוסף "מעריב", שם מתפרסמת כפולת העמודים הקבועה במימון מפעל הפיס ("למען הקהילה", מאת יהונתן פורת). הפעם מוקדש המדור הפרסומי, הקפידו נא לשבת לפני המשך הקריאה, למיזם "מד"א בקהילה".

אם כך, עבור "מעריב", מי שמממן את מדור הפרסום שנראה כמדור מערכתי הוא "גיבור". אבל הוא לא המפרסם היחיד שהופך ל"גיבור" של העיתון. מתברר שגם הבנקים גיבורים: בנק הפועלים, בנק לאומי, בנק דיסקונט, הבנק הבינלאומי ובנק מזרחי-טפחות זוכים, כל אחד בנפרד, לערך במיזם הגיבורים של העיתון.

הקפאת תשלומי משכנתא ללא עלות? הלוואות ללא ריבית? ויתור על ריביות אוברדראפט? אל תתלוצצו. הבנקים גיבורים, לא טיפשים. הם מציעים, מאין התעוזה השד יודע, לבצע פעולות באמצעים דיגיטליים. בנוסף מציעים הבנקים לדחות תשלומי משכנתא בכמה חודשים, מבלי לשלם עמלה אבל עם תשלומי ריבית דריבית. בטקסט הגבורה של "מעריב", חשוב להדגיש, רק הפטור מעמלה מוזכר, בלי הריבית דריבית.

עוד ברשימת הגיבורים של "מעריב": תנובה, שטראוס, קוקה-קולה, אסם-נסטלה, סופר-פארם, BE והום-סנטר. בקיצור, לפי "מעריב", כל מי שעשוי בימים אלה לפרסם בעיתונות המודפסת הוא גיבור. תכלס, בצדק.

ב. שאינו ערבי. בעמוד 11 של "ישראל היום" מתפרסם הבוקר המדור "גיבור היום". בשלושת השבועות האחרונים מבליט העיתון כמעט מדי יום את האנשים שמשתתפים במאבק במגפת הקורונה. הבוקר זהו תורו של ד"ר אליעזר בארי, מנהל מחלקת שיקום נשימתי וסמנכ"ל בבית-החולים אלי"ן.

לפניו הופיעו: אליזבת עוז-רוט, מטפלת פיליפינית; מורן חנוכה, אחות; דניאל שפילמן, עובד סוציאלי; שרה מירזייב, חובשת; איציק קאופמן, מנהל לוגיסטי; אלישבע ויסרוזן, אחות; גולן פרג'ון, איש ניקיון; דן בן-ישי, פרמדיק; ד"ר שרון עמית, מנהלת מעבדה; איריס ברמן, אחות אחראית; שרון מאירסון, רוקחת; הרב יוסי ערבליך, יועץ רפואי; ד"ר רלי אלון, סמנכ"לית סיעוד; מוחמד אגבאריה, אח אחראי; וד"ר ליאור נשר, מומחה למחלות זיהומיות.

כ-20% מאנשי הצוותים הרפואיים בישראל הם ערבים, אבל מתוך 16 גיבורים וגיבורות של "ישראל היום" היה בינתיים מקום רק לערבי אחד, 6.25%.

המאבק בקורונה, בשיתוף איכילוב

דובר איכילוב אבי שושן (בעבר מבקר המוזיקה המזרחית של ynet) בוודאי רכש למזכרת כמה גליונות של "ידיעות אחרונות" מהבוקר. בכפולה הפותחת (!) של העיתון מתפרסם "פרויקט מיוחד": צילומים של זיו קורן מתוך מחלקת הקורונה באיכילוב. על פני עמוד 3 מודפסים צילום אחד די גדול, שלושה בינוניים ועוד שניים קטנים. רואים בהם בעיקר צוות רפואי לבוש בחליפות הגנה כחולות ומסכות לבנות.

לצד התצלומים מתפרסם טור מאת רופא מרדים מהמחלקה וכן ידיעה מאת אדיר ינקו המהללת את האנושיות הגדולה של מנהל איכילוב, פרופ' רוני גמזו. "רגעי חסד אחרונים: בית-החולים איכילוב הוא הראשון בעולם שיאפשר למשפחות של חולי קורונה להיפרד מיקיריהם טרם הפטירה. מנהל איכילוב, פרופ' רוני גמזו: 'אסור לאף אדם למות לבד'".

אם לא די בכך, בהמשך הגיליון מתפרסם טור מאת פרופ' גמזו שכולל משפטים כגון "בימים אלו אנו נמצאים תחת מתקפת טילים, טילים של תחזיות קודרות על אלפי מונשמים ונפטרים"; כמו גם "כיפת הברזל האישית שלנו, הביטחון הכלכלי, נסדקת כל יום יותר ויותר".

ב"ידיעות אחרונות" לא הוסיפו ציור קטן של מספריים וקו מקווקו, אבל גם ככה אפשר לגזור ולמסגר.

שחיתות

בראש עמוד 5 של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת ידיעה קטנה ולעגנית מאת עמיחי אתאלי על ההכרזה של חברי מפלגת ימינה כי אם לא יקבלו את מבוקשם במשא-ומתן הקואליציוני יחלו להילחם בשחיתות. אתאלי כותב: "המפלגה הצהירה כי במידה שתהיה באופוזיציה, אחד הדגלים המרכזיים שתניף יהיה ה'מאבק בשחיתות', נושא שככל הנראה לא יהיה בראש סדרי העדיפויות של המפלגה אם תיכנס לממשלה". הכתב מגדיר את האיום הזה "תמוה".

ההצהרה של ימינה אמנם ראויה ללעג, אבל במקרה של "ידיעות אחרונות" עדיף היה להתאפק. בראש עמוד השער של העיתון עדיין מתנוסס שמו של ארנון מוזס, המוגדר כעורך אחראי, זאת אף שחלפו כבר 66 ימים מאז הואשם כי הציע שוחד לראש הממשלה נתניהו.

ב"הארץ" משרטט גידי וייץ את המהלכים האפשריים של נתניהו כדי לחמוק מדין: ניסיון להפוך לנשיא וליהנות מחסינות פלילית (ניסיון שצפוי להיכשל באמצעות בג"ץ), או בחירות נוספות לאחר התבססות בשלטון, ואז העברת חוקים באמצעות רוב בכנסת, תוך השתלטות על משרד המשפטים (שאותו הוא צפוי לאבד בממשלה הנוכחית לכחול-לבן).

הכותרת לדיווח של וייץ מלמדת כי נתניהו עצמו מאמין שבמדינת ישראל "אין דמוקרטיה אלא שלטון פקידים ומשפטנים", ובמלים אחרות: "דיפ סטייט". מתברר כי מה שהבן יאיר מצייץ בטוויטר לא נופל כל-כך רחוק ממחשבותיו של האב. עוד מדווח וייץ כי נתניהו מאמין שליברמן החליט להפיל אותו כיוון שהוא "נסחט" על-ידי מערכת אכיפת החוק, שמאיימת להעמידו לדין בשל מעורבותו לכאורה בפרשת ישראל-ביתנו. וייץ עצמו מגדיר זאת "תיאוריית קשר מופרכת".

סימנייה

בימי משבר שכאלה יש ביקוש, והיצע, לראיונות רבים עם אנשים חכמים שמנסים לעשות קצת סדר. מומלץ לקריאה: ראיון קצר שערכה עבור "גלובס" כתבת המדע גלי וינרב עם הווירולוגית פרופ' ברכה רגר. "החיסונים הם ההצלחה הרפואית הגדולה ביותר של המאה ה-20", היא אומרת, אך מוסיפה: "ופתאום קרה לנו דבר מוזר. מחלות זיהומיות הפכו לסיפור פחות מעניין".

לדבריה, דווקא ההצלחה של החיסונים הובילה לנטישת תחום המחקר. "איבדנו את תשתית הידע בתחום הזה", היא אומרת. לקראת סיום הראיון אומרת פרופ' רגר (ילידת 1938): "חבל שנולדתי 15 שנים מוקדם מדי. [...] נראה לי שאנחנו הולכים לקראת עדנה חדשה לתחום הווירולוגיה".

גם הכתבה ב"מוסף "הארץ" שהוזכרה לעיל מומלצת לקריאה. בין היתר מספר שם ד"ר קובי ארד, מנהל חדר המיון בבית-החולים יוספטל, את הסיפור הבא: "בינואר, כשהקורונה היתה אירוע שהתרחש רק בסין ובמדינות סמוכות, משרד הבריאות התחיל בסדרת דיונים. צריך להחמיא להם על כך. היה כנס בירושלים, ועמדו שם פרופ' סיגל סדצקי וד"ר ורד עזרא והציגו את התרחישים שלפיהם יהיו בארץ מקרים ספורדיים של קורונה, דרך אנשים שהביאו את הנגיף מחו"ל.

"מכאן נגזרה המדיניות. הם קבעו נוהל לבדיקת חולה בתהליך שאורך 45 דקות בחדר מיון. אני קמתי ואמרתי שזו לא משימה שמתאימה לחדרי מיון, התנהל ויכוח, ואז אמרה לי מי שאמרה: 'אנחנו רואים את המספרים, הם לא כאלה גדולים, אתם תוכלו לעמוד בזה'. מי שאומר משפט כזה, רואים עד כמה הוא מנותק מהיומיום של העשייה הרפואית".

ועוד ב"גלובס", שני טקסטים מאת אופיר דור, שהצטרף לאחרונה לעיתון כמומחה לענייני סין. במוסף "G" מספק דור הצצה לעתיד הלא רחוק והלא מזהיר שצפוי לישראל ולעולם כולו, זאת באמצעות מבט לעבר סין של אחרי השתלטות על המגפה. בעמודי החדשות כותב דור על הלובי של סוחרי חיות הבר בסין, שדחף את הממשלה לבטל את האיסורים על מכירת חיות בר בשווקים. האיסור נולד, אגב, אחרי מגפת הסארס. הלחץ של התעשייה, שפונה לשכבה דקה של עשירים, מגלגלת 75 מיליארד דולר בשנה ומעסיקה 14 מיליון עובדים, היה חזק מהפחד מפני התפרצות נוספת.

בשולי החדשות

• "ישראל היום", שספג השבוע ביקורת בונה מיאיר נתניהו, מחזיר לו קטנה. במדור ההיתולי שבפתח מוסף "ישראל השבוע" (עורך: עמר לחמנוביץ) מודפס תצלום של נתניהו הבן לצד הכיתוב: "יאיר נתניהו נותן לנו עצות. הכל חוץ מעבודה".
• לכל בוגרי "מעריב" של עופר נמרודי: המו"ל לשעבר מוסר לכם ד"ש מעל דפי "גלובס", שם מדווח כי עלות שכרו כמנכ"ל הכשרת-היישוב עמדה בשנת 2019 על 6 מיליון שקל.
• בכל הקשור לשחיתות של נתניהו הם נמצאים בשני צדי המתרס, אבל על דבר אחד לפחות מסכימים אבי בר-אלי, עורך "דה-מרקר", ואלי ציפורי, סגן עורך "גלובס" לשעבר, שהפך לאוהד נלהב של נתניהו וכיום כותב ב"מעריב": יש לנצל את המשבר לקיצוץ בפנסיות התקציביות של הסקטור הציבורי.
• בן כספית רומז ב"מעריב" כי הדרישה להכפלת מעונות ראש הממשלה, כך שגם ממלא המקום ייהנה מתנאים שלהם זכאי ראש הממשלה, מגיעה מהגברת שרה נתניהו.

עושים לביתם

• בפתח "בשבע", עוד לפני טור העורך, מתפרסמת ידיעה בעלת מראה מערכתי שנושאת את הכותרת "המשבר בברוקלין הוליד בשורה: מעל 100,000 יהודים רכשו אות במיזם ספרי תורה לאחדות העם היהודי". לפי הידיעה הבלתי חתומה, "מספר יהודים מניו-יורק החליטו לכתוב את כל עם ישראל בספרי תורה מיוחדים שייכתבו לעצירת המגיפה, כך שלכל יהודי יהיה אות בספר התורה. ספרי התורה יחברו את כל היהודים בארץ ובתפוצות. אם לכל עם ישראל יהיה אות בספרי התורה, זה יהיה מיזם האחדות הגדול ביותר של העם היהודי". אף שהמגפה כבר הפילה חללים יהודים רבים, עדיין לא מאוחר לרכוש אות, והטקסט מסתיים בהפניה למוקד טלפוני ואתר שבו ניתן לעשות זאת. לא מצוין מחיר.
• בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מתפרסמת עוד ידיעה מאת יובל גמליאל על מיזם "ושמרת" (רוני דואק) שנעשה "בשיתוף" העיתון.
• מיד אחרי המדור הכלכלי של יהודה שרוני ב"מעריב" מתפרסם עמוד במימון בנק הפועלים.

• ב"דה-מרקר" מתפרסמים שמונה עמודים עם הגילוי הלא נאות "תוכן שיווקי". ב"מוסף הארץ" עוד ארבעה (עלייה אחרי השפל של השבוע שעבר).

ענייני תקשורת

• "ישראל היום", שאיבד את מודל ההפצה שלו בעקבות השבתת המשק, מעודד את קוראיו לרכוש מנוי כדי לקבל את העיתון עד הבית. השבוע פורסמו עדויות על כך שמחלקי "ישראל היום" לא ממתינים למנויים, ועוברים מדלת לדלת כדי להציע את מרכולתם. מבחינה אחת, עובדי "ישראל היום" יכולים כנראה להיות רגועים. המייסד והמממן שלדון אדלסון הצהיר השבוע כי ימשיך לשלם לכ-10,000 עובדי חברת ההימורים שלו בחודשים הקרובים, אף שבתי הקזינו מושבתים.
• בכפולה השנייה של "ידיעות אחרונות" מתפרסם גרף מטעה שמתאר את העלייה במספר חולי הקורונה המאובחנים בבני-ברק. משום מה, הגרף עוצב כך שהוא עולה בזווית קבועה, בעוד שבפועל יש זינוק.

• בשער "הארץ" מתפרסמת מודעה המזמינה את הקוראים להכיר את "רדיקל – מעבדה לרעיונות חדשים, קיצוניים, פורצי דרך, שנויים במחלוקת". ביקור באתר "רדיקל" מלמד כי מדובר בפרויקט של "הברית הישראלית", חברה לתועלת הציבור שנוסדה על-ידי פעילי שמאל והוציאה מאות אלפי עד מיליוני שקלים על פרסום בכל אחד מסבבי הבחירות האחרונים. ל"הארץ" נוכחות גדולה במיזם. העיתונאיות נטע אחיטוב ולי ירון שותפות בו, כמו גם בעלי הטור עפרי אילני ויאיר אסולין. במקרה יצא שעמית נויפלד, שאף הוא שותף במיזם החדש, מתארח השבוע במדור ההמלצות של מוסף "ספרים".
• ל"ידיעות אחרונות" נלווה הבוקר מוסף "ידיעות הנדל"ן". עד לפרישתו מהעיתון היה אחראי כתב הנדל"ן עופר פטרסבורג לכתיבת כל התוכן במוסף הלא ממש מערכתי הזה. את פטרסבורג החליף בקבוצת "ידיעות אחרונות" עיתונאי הנדל"ן דרור מרמור, אך על כל התוכן של מוסף הנדל"ן חתום כתב הכלכלה הוותיק גד ליאור.
• ל"ידיעות אחרונות" ו"הארץ" נלווה אינסרט מטעם בנק הפועלים ("מדריך לביצוע פעולות עיקריות באתר ובאפליקציה"). ל"מקור ראשון" נלווית הגדה של פסח מטעם הרב יוסף צבי רימון, עמותת סולמות והמרכז האקדמי לב.