השידור הציבורי של מדינת ישראל קיבל כ-800 אלף שקל מזרוע תעמולה של המשטר הסיני כדי להפיק ולהפיץ סרטוני רשת על המעצמה הקומוניסטית. בקשת חופש מידע של עמותת הצלחה חושפת עסקה בין גוף השידור הציבורי של מדינת ישראל – תאגיד השידור הישראלי "כאן", לבין גוף תקשורת מרכזי בשליטת הממשלה הסינית – CRI, "הרדיו הבינלאומי של סין".

תאגיד השידור ניסה להסתיר את פרטי העסקה וצינזר את המסמך שנאלץ לחשוף בשל חוק חופש המידע, כך שמהמסמך המצונזר ניתן ללמוד רק על עצם קיומה של העסקה. אלא שמקורות בתאגיד המכירים את העסקה באופן אינטימי מסרו לאתר "העין השביעית" את הפרטים החסרים.

תמורת הפקה של כ-20 סרטוני רשת שילם הרדיו הסיני ל"כאן" סכום של כ-800 אלף שקל (כ-230 אלף דולר). לפי גורמים המכירים עסקאות דומות, מדובר בתשלום הנמצא מעל הרף הממוצע. ההתקשרות בין הגופים תימשך עד לקיץ 2020 בכמה סבבי צילומים בישראל ובסין.

אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי (צילום: יונתן זינדל)

אלדד קובלנץ, מנכ"ל תאגיד השידור הציבורי (צילום: יונתן זינדל)

בסרטונים מככבים אנשי מחלקת הדיגיטל של "כאן" ואנשי המחלקה העברית של הרדיו הסיני – שיאוצ'י שי ויאנג יאנג, המוצגים כ"איציק" (או "איציק הסיני") ו"יעל". ב"כאן" התחייבו להשתמש בחלק מהתשלום כדי לשכור חברה בשם "Beijing Brain Juice". ככל הנראה מדובר בחברת הפקות קטנה בתחום הפרסום, בבעלות ישראלית.

במסגרת החוזה התחייב התאגיד להעניק לרדיו הסיני זכות הסכמה משותפת על שיקולי התוכן והעריכה, וזאת בכפוף לכללי האתיקה של "כאן". תאגיד השידור הציבורי שמר לעצמו את זכות ההכרעה האחרונה בנוגע לתוכן, אולם בחוזה נוספה הסתייגות שלפיה התאגיד יכפיף את עצמו ל"רגישויות תרבותיות". מהן אותן רגישויות, והאם בכך נפתח פתח לצנזורה סינית על הסרטונים?

האינדיקציה הגלויה היחידה בסרטונים לכך שהם אינם הפקה עצמאית של השידור הציבורי בישראל נמצאת בשקופית הקרדיטים שבסוף כל סרטון, שם מצוין כי הסרטון "הופק בשיתוף הרדיו הבינלאומי של סין" או "בשיתוף תאגיד השידור הסיני" (לא ברור אם מדובר בעסקה שונה של התאגיד עם גוף סיני ממשלתי נוסף). העובדה כי מדובר למעשה בתוכן ממומן כלל אינה מוזכרת.

הסרטונים עצמם מופקים במיטב המסורת הקצרצרה של זרוע הדיגיטל של תאגיד השידור הישראלי. הם עשויים היטב, קלים לעיכול ולא נמשכים יותר מדקות אחדות. חטיפי תוכן המותאמים לצריכה בתור לפינת הקפה בחדר ההמתנה של רופא השיניים: "הירושלמי שמעיף מסיבות בסין", "הסיני שהתאהב בקרב מגע", "לצאת לדייט בסין". איזו בעייתיות יכולה להיות טמונה בתכנים שכאילו נוצרו כדי להיות מוצגים לצד הערך האנציקלופדי "לא מזיק"?

אלעד טנא, סמנכ"ל הדיגיטל של תאגיד השידור "כאן" (צילום מסך)

אלעד טנא, סמנכ"ל הדיגיטל של תאגיד השידור "כאן" (צילום מסך)

כדי לשפוט כראוי את שיתוף הפעולה בין השידור הציבורי בישראל לבין הרדיו הבינלאומי של סין יש לדעת ולזכור את התמונה הרחבה יותר. סין היא מעצמה דיקטטורית הנשלטת בידי מפלגה קומוניסטית בלתי נבחרת, מפרה זכויות אדם באופן שיטתי, מדכאת בברוטליות מבקרי משטר ומבצעת פשעים אלימים נגד קבוצות אתניות ועמים הנמצאים בתחום השפעתה. באותה העת, סין היא גם מעצמת סחר בינלאומית שלה אינטרס כביר באופן שבו היא מוצגת בעולם. לכן מפעיל הממשל הסיני זרועות תעמולה ברחבי העולם, שאחת הבולטות בהן היא הרדיו הסיני הבינלאומי, המשדר בעשרות שפות בכל סוגי המדיה.

ארגון Freedom House, המפרסם את מדד חופש העיתונות העולמי, הזהיר באחרונה מפני התפשטות נסיונות ההשפעה של סין על כלי תקשורת בעולם בדו"ח שנושא את הכותרת "המגפון הגלובלי של בייג'ינג". הארגון קרא לממשלת ארצות-הברית וממשלות אחרות לדרוש מהתקשורת הסינית לחשוף עסקאות פרסום סמוי ותוכן שיווקי בדיוק כמו אלו שביצע הרדיו הסיני עם תאגיד "כאן".

"שירות סטרימינג פופולרי בקניה החל לכלול את הטלוויזיה הממשלתית הסינית בחבילת הבסיס שלו, על חשבון ערוצי חדשות בינלאומיים", נכתב בפתח הדו"ח, "ערוץ טלוויזיה בפורטוגל השיק תוכנית פריים-טיים בשם 'שעת סין' ובה תכנים מהתקשורת הסינית הממשלתית. דיפלומטים סינים איימו על בכיר בוושינגטון כדי שיוריד מהאוויר תחנת טלוויזיה של מתנגדי משטר. עיתון בדרום-אפריקה בבעלות סינית חלקית פיטר בעל טור שכתב על הדיכוי הסיני בשינג'יאנג.

"דוגמאות אלו, משלוש השנים האחרונות, מדגימות את הדרכים השונות שבהן פועלת ההשפעה התקשורתית של המפלגה הקומוניסטית הסינית (CCP) – באמצעות צנזורה, תעמולה ושליטה על אמצעי תקשורת. השפעה החורגת מעבר לגבולותיה של סין אל ארצות וקהלים ברחבי העולם".

"בשנים האחרונות", נכתב בדיווח של סוכנות רויטרס, "התקשורת הממשלתית הסינית וחברות אינטרנט סיניות השקיעו סכומים נכבדים מחוץ לסין ועוררו חשש כי הממשל מנסה לשלוט מרחוק בביקורת עליו ולהרחיב את תחום ההשפעה שלו. בעוד אספקטים מסוימים במאמץ הסיני אינם חורגים ממדיניות דיפלומטית מסורתית, רבים אחרים הינם חשאיים, כוחניים ומושחתים בפוטנציה".

מתוך אחד הסרטונים שקנתה ממשלת סין מתאגיד "כאן" (צילום מסך)

מתוך אחד הסרטונים שקנתה ממשלת סין מתאגיד "כאן" (צילום מסך)

מאמר שהתפרסם לאחרונה במרכז בגין-סאדאת של אוניברסיטת בר-אילן עסק באופן שבו ניסה, והצליח, הרדיו הבינלאומי של סין לצבור השפעה בישראל. "החשש הוא לא כי התכנים מועברים לציבור הישראלי", כותב במאמר רועי ילינק בהתייחס לאופן שבו מתייחסת התקשורת בארץ לרדיו הסיני, "אלא כי הם מובאים ללא תגובה. במלים אחרות, החשש הוא כי התקשורת הישראלית, שאמורה לספק דיווחים חדשותיים עצמאיים, חוזרת כתוכי על המסרים הסיניים ללא ניתוח או פרשנות".

אחד המאבקים התדמיתיים המרכזיים של סין בשנים האחרונות הוא הניסיון להסתיר את הדיכוי האלים שהיא מפעילה נגד האויגורים ומיעוטים אחרים במחוז שינג'יאנג, כולל סגירתם במחנות ריכוז ("מחנות לחינוך מחדש"). דוגמה לאופן שבו מנסה המפלגה הקומוניסטית לשלוט בנרטיב הופיעה בכתבה שראתה אור ב"ישראל היום". כתב העיתון ארז לין ביקר בשינג'יאנג כ"חלק ממשלחת עיתונאים מרחבי העולם שהוזמנה לסיור מטעם המשטר הסיני". התוצאה היתה כתבה על "מרכזי הכשרה מקצועית" של השלטון הסיני.

"האימוץ הזה של גרסת השלטונות – ולצדו הרמת גבה רפה וחזרה מהירה לשכפול המסרים – חוזר על עצמו לכל אורך הכתבה", כתב על כך איתמר ב"ז כאן באתר "העין השביעית", "לקורא הישראלי, שמצויד בחיבור לאינטרנט בלתי מצונזר ויכול לקרוא על הנעשה בשינג'יאנג בלחיצת כפתור, סיורי הסברה מהסוג שאליו נלקח כתב 'ישראל היום' מזכירים גרסה עכשווית של ביקור משלחת הצלב האדום בטרזינשטט".

בתאגיד השידור "כאן", שאותו מוביל ביד רמה המנכ"ל אלדד קובלנץ, לא סברו ששיתוף פעולה ממומן עם זרוע תעמולה של מעצמה שפוגעת בזכויות אדם מצריך הסבר או לפחות תירוץ. דוברת התאגיד גילי שם-טוב מסרה רק כי "כגוף עצמאי נמשיך לספק מידע ציבורי, להוות גשר לתרבויות ולעמים אחרים ולגרוף הישגים על פריצות דרך, איכות וחדשנות".

מבחינה זו, לפחות, מגלה תאגיד השידור עקביות: נראה שכמו במערכת הדיגיטל שלו, גם במחלקת הדוברות לא חושבים בהכרח ש"כאן" הוא גוף ציבורי המחויב לתת לציבור המממן אותו דין וחשבון על התנהלותו.