"קוראות וקוראים יקרים, בלב כבד, אך מתור אמונה פנימית עמוקה בצדקת דרכי, החלטתי, בשלב זה, להאציל את סמכויות העורך הראשי של 'מעריב' על העורך יעקב ארז". במילים אלו פתח עופר נמרודי טור מיוחד שהודפס בראש גיליון יום שישי של "מעריב", ב-18.8.1995. יום קודם לכן הוגש נגד נמרודי כתב אישום בגין פרשת האזנות הסתר. את הטור שלו לקוראים הכתיר במילים "החלטה אישית".

אחרי שהחמיא ל"מעריב", לקוראיו ולעובדיו, כתב נמרודי בטורו האישי: "אני אוהב את 'מעריב'. הוא יקר וחשוב לי. אני גאה בהישגיו ובאיכויות העיתונאיות הגבוהות שלו. אני מוקיר ואוהב את האנשים העוברים בו. כדי שלא ייפגעו מהשלכות הפרשה המכונה 'פרשת האזנות הסתר', ולאור העובדה שהוגש כתב אישום בפרשה זו, בחרתי לקבל החלטה אישית קשה וליטול בשלב זה פסק זמן מתפקידי כעורך הראשי של 'מעריב'.

"אינני חפץ, כרגע, להיות הסמכות העיתונאית העליונה ב'מעריב'. זה קשה, זה כואב, זה בניגוד לעמדת חברי מועצת המנהלים של 'מעריב' - אבל זו החלטתי. אני עושה זאת לא בגלל זדון של מתחרים, הרוצים לחזות במפלתו של 'מעריב', ולא בגלל עמדתם, הגובלת בצביעות, של חורשי רעה ופוליטרוקים של מוסר מטעם עצמם. אני עושה זאת, כי זה הדבר הנכון לעשותו כעת, אך בד בבד יש בדעתי לנהל ללא מורא את המאבק בבית המשפט".

מאותו היום, תיבת הקרדיטים של "מעריב" חדלה לתאר את נמרודי כ"עורך ראשי ויו"ר מועצת המנהלים". תחת זאת נותר "יו"ר מועצת המנהלים" בלבד.

שער "מעריב" (פרט), 18.8.1995

שער "מעריב" (פרט), 18.8.1995

לקראת סיום טורו האישי מ-1995 הוסיף נמרודי: "אני משוכנע שיומרתם הצבועה, השקרית והמתחסדת של גורמים אחרים בפרשה זו לרחוץ בנקיון כפיהם, תטפח על פניהם, וקלונם עוד ייחשף ברבים".

לקח חצי יובל, אבל הנה סוף סוף הוגש השנה כתב אישום נגד יריבו הגדול של נמרודי, ארנון (נוני) מוזס, המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", שיחד עם "מעריב" כיכב בפרשת האזנות הסתר. הפעם לא האזנות סתר עומדות בלב כתב האישום, אלא הצעת שוחד לראש הממשלה. 20 ימים כבר חלפו מאז הגשת כתב האישום נגד מוזס, אך הוא טרם טרם התפטר מתפקידו.

האם לאור ההתעקשות של מוזס כיום להמשיך ולכהן כעורך אחראי נמרודי מתחרט בדיעבד על שעזב את תפקיד העורך הראשי? לדברי גורמים הבקיאים בפרטים, כשנשאל זאת נמרודי לאחרונה השיב בשלילה. הוא עדיין מחזיק בדעה שהיה זה המעשה הראוי לעשות באותה התקופה, כדי לשמור על העיתון ולמנוע מהעיתונאים שעובדים בו את התחושה שהם פועלים תחת צל של כתב אישום.

נמרודי הורשע בסופו של דבר בפרשת האזנות הסתר, ונידון לקנס ו-8 חודשי מאסר. אחרי שהשתחרר הועמד לדין שנית בגין עבירות אחרות, הורשע שנית ונידון לעוד 15 חודשי מאסר. חשוב לציין כי על אף שעמד בהבטחתו ולא כיהן באופן רשמי כ"עורך ראשי" של "מעריב", העיתון סיקר את הפרשה והמשפט שלו באופן חד-צדדי (והפוך, כמובן, מהאופן שבו סוקר ב"ידיעות אחרונות"). מבחינה זו, ההתפטרות של נמרודי היתה סמלית בלבד. ובכל זאת, גם לסמליות יש ערך.