יום חמישי אחרי הצהריים הוא זמן טוב לשליחת הודעות לעיתונות שהשולח לא מעוניין שיפשפשו בהן יותר מדי. רגע לפני סוף השבוע, המערכות מתרוקנות, הרצון לשאול שאלות נוגע ברצפה וההרגל לעשות "העתק הדבק" מגיע לתקרה. ביום חמישי האחרון, בשעות אחר הצהריים המאוחרות, שלח משרד האנרגיה הודעה לעיתונות.
"בעקבות תקלה שהתגלתה בצנרת לבארות לוויתן, משרד האנרגיה הודיע לחברת נובל: עד שלא יושלם תחקיר האירוע ותאושרנה הבדיקות הנדרשות, לא תתאפשר הפקה מלאה מבארות לוויתן וזו תוגבל לכ-60%", נכתב בכותרת ההודעה של משרד האנרגיה.
בהודעה מפרט המשרד את הפרטים הרלוונטיים לתיאור התקלה - המועד ("תקופת ההרצה"), המיקום ("מקטעי צנרת ההזרמה המצויים בסמיכות לקידוחי ההפקה בבאר המאגר"), האופי ("רטט, אשר זוהה על ידי רובוט תת-ימי שהורד למעמקי הים") והפעולות שנקט המשרד ("הפחתת כמויות הגז הטבעי המופקות מהבארות בכ-40% מהתפוקה המרבית" ובחינה של התקלה "יחד עם יועצים חיצוניים ועם חברת נובל"). בסוף ההודעה המשרד גם דואג להדגיש כי "לא היתה דליפת חומרים כלשהם למי הים" וכי "אין קשר בין תקלת התקשורת שאירעה בבוקר יום שלישי (11.2.20), לעניין זה".
מהלשון היבשה והתיאורים הפשוטים בהודעה מצטייר משרד האנרגיה כגוף ממשלתי רציני ואחראי, השומר על אזרחי המדינה ומטפל באופן סמכותי בתעשייה עליה הוא אחראי. האמת היא, שההודעה תיארה את אוזלת היד של המשרד מול מונופול הגז (בבעלותן העיקרית של נובל אנרג'י וחברת דלק) ואת היד הרכה והפיקוח הרפה שהוא נוקט בהם מול פעילות אסדת הגז לוויתן. אלא שכדי להבין זאת היה על העיתונאים לא להסתפק בהדפסת ההודעה כלשונה אלא לקרוא מאחורי השורות ולשאול שאלות מתבקשות.
זה לא קרה.
הכתבים השונים ציטטו את ההודעה פחות או יותר כלשונה, בתוספת תגובה של נובל אנרג'י שהגיעה גם היא מוכנה לפרסום. חלק מהם גם התייחס לקשר בין התקלה הזו לתקלה שאירעה יומיים לפני כן והובילה להפעלת הלפיד באסדה ("תקלת התקשורת"). זה היה קל, כי תשובה שאלה נמצאה כאמור בהודעה לעיתונות עצמה של משרד האנרגיה. התשובה של משרד האנרגיה היתה "לא".
אז אילו שאלות היה נכון לשאול - כבר ביום חמישי - במקום פשוט לפרסם את ההודעה לעיתונות של משרד האנרגיה?
ראשית - על עיתוי ההודעה על התקלה. לפי משרד האנרגיה, התקלה התרחשה "בתקופת ההרצה". אלא שכפי שהסבירה בעבר שני אשכנזי ב"גלובס", תקופה זו כבר תמה מזמן. מדוע אם כן משרד האנרגיה מודיע על כך באיחור ובתזמון שמבטיח שקט תעשייתי, יכול להיות שהמשרד ידע על התקלה ולא עדכן אותנו? ואם במשרד מאמצים את הטרימינולוגיה של נובל-אנרג'י, לפיה "תקופת הרצה" הוא מושג נזיל שיכול להימשך עד לתאריך בלתי ידוע, השאלה היא - מדוע משרד האנרגיה מאמץ את הטרמינולוגיה המתעתעת של הגוף עליו הוא מפקח?
שנית - על אופן גילוי התקלה. משרד האנרגיה נידב לנו פרט מידע בעניין: התקלה התגלתה על ידי רובוט תת ימי. אוקי, מעניין מאוד. אבל האם המשרד הוא שמפעיל פיקוח או שנובל הם אלה שבודקים ומדווחים, בחזקת החתול שומר על השמנת? ואם נובל מפקחים על עצמם, מתי הם דיווחו למשרד על התקלה והאם הדבר נעשה בהתאם לדרישות? גם לגבי הקביעה שלא דלפו חומרים לים - המשרד לא הסביר מי בדק זאת, איך ומתי?
שלישית - על המשמעות של הסנקציה שהטיל משרד האנרגיה. המשרד הודיע כי החליט להגביל את ההפקה בבארות ל-60% עד לבירור העניין, אף אחד לא טרח לשאול למה דווקא 60% ומה המצב כרגע, בפועל? כבר ביום חמישי דיווחים של סוכנות רויטרס ציינו כי בלאו הכי המאגר עומד על תפוקה של 65%, כך שלמעשה ההגבלה של משרד האנרגיה היא יותר הטעיה מהגבלה.
שני אשכנזי התייחסה לכך כבר ביום חמישי. חוץ ממנה, עד הבוקר אפשר היה למצוא רק עיתונאי אחד שלא הסתפק בהעתק-הדבק של ההודעה לעיתונות מאותו יום, אלא המשיך במלאכת הדיווח. המשרד "לא ידע על בעיית הרעידות בזמן אמת, אלא הוא עודכן בדיעבד על ידי אנשי נובל אנרג'י", ובאופן כללי הוא מסתמך "אוטומטית על נתונים שמתקבלים מנובל אנרג'י האמריקאית, שמתפעלת את האסדה", כותב ליאור גוטמן ב"כלכליסט".
"להגבלה אין משמעות, כי 60% הם בדיוק הכמות שמספיקה ללווייתן כדי לעמוד בהתחייבויותיה למצרים ולירדן", הוא כותב עוד, "המשמעות היחידה היא שחברת החשמל לא יכולה כעת לרכוש עודפי גז במחיר מוזל, והמשך הוזלת תעריף החשמל בסכנה".
אבל הנזק כבר נעשה: המסר המטעה של משרד האנרגיה כבר נשתל על-ידי הכתבים שמיהרו לדווח עליו בלי לשאול. המשמעות של כל זה מאוד פשוטה, משרד האנרגיה לא עסוק לא בפיקוח ולא באכיפה, אלא בזריית חול בעיני הציבור דרך התקשורת. והתקשורת - משתפת פעולה.
פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ב-SCE, המכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון, ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)