בית-המשפט דחה תביעת דיבה שהוגשה נגד העיתונאי יואב יצחק, עורך ראשי ומו"ל של אתר News1, בגין פרסום כתב טענות משפטי. השופטת מירב קלמפנר-נבון קבעה כי הפרסום מותר לפי חוק איסור לשון הרע המעניק הגנה נרחבת לפרסומי הליכי משפט. את התביעה הגישה האוניברסיטה הפתוחה ועובד לשעבר באוניברסיטה.

בשנת 2011 פרסם עופר וולפסון באתר News1 ידיעה על הליך משפטי במסגרתו עתרה מכללת אפיק השתלמויות אזוריות נגד זכייתה של האוניברסיטה הפתוחה במכרז. את הפרויקט שנבחר הוביל אלדד ברקוביץ'. לידיעה צורף כתב טענות של העותרת, שכלל לטענת ברקוביץ' השמצות אישיות, שקריות ומבזות, אשר הופרכו בפסק הדין שדחה את העתירה. בין היתר נטען כי ברקוביץ' קיבל במרמה את התואר הראשון שלו.

לאחר דחיית העתירה פנו האוניברסיטה הפתוחה וברקוביץ' לבית-המשפט כדי שזה יורה ליצחק למחוק את כתב הטענות מהאתר, יתנצל בפניהם ויפצה אותם בכ-283 אלף שקל.

"שנים מאוחר יותר, לאחר שהתובע 2 [ברקוביץ'] סיים העסקתו אצל האוניברסיטה הפתוחה, מוצא הוא את טיעוני השווא הללו מפורסמים ברשת האינטרנט ללא הקשר וללא ציון העובדה שטענות אלו נדחו מכל וכל, תוך שנפסקו נגד המכללה שטענה אותן הוצאות לדוגמא", נטען בתביעה שהגישו האוניברסיטה הפתוחה וברקוביץ' באמצעות עורכי-הדין רחל בן ארי, צחי פיסטל ואיתן פלוגר. "[...] שמו הטוב של התובע 2 נפגע אנושות וגם מטה לחמו, כאיש חינוך והוראה".

יצחק טען להגנתו בין היתר, באמצעות עורכי-הדין יורם מושקט ומנחם אברהם, כי פרסום כתב הטענות המשפטי "מותר ומוגן על-פי הדין, מאחר והוגש לבית המשפט על-ידי בעלת דין". לפי יצחק, כתב הטענות פורסם בצמוד לדיווח נכון והוגן על הליך משפטי ואין לו רשות לערוך או לתקן אותו לפי רצון התובעים. בנוסף טען יצחק כי המסמך אותו הוא נדרש להסיר כולל, לצד טענות שהופרכו, גם "דברי אמת" המאירים באור שלילי את ברקוביץ' והאוניברסיטה הפתוחה.

השופטת קלמפנר-נבון קבעה כי תוכן המסמך שבלב התביעה אכן מהווה לשון הרע כלפי ברקוביץ', אולם הפרסום מוגן לפי סעיף 13 בחוק איסור לשון הרע, הקובע כי "דין וחשבון נכון והוגן" על הליך משפטי מוגן מפני תביעות לשון הרע.

"מסמך 'השלמת הטיעון' מהווה חזרה על פרסום שנעשה תוך כדי דיון", ציינה השופטת. "מדובר במסמך אשר הוגש על ידי אחד הצדדים ונמצא בתיק בית המשפט הממוחשב, פתוח וגלוי לעיני כל. הנתבע פרסם באתר החדשות שלו כתבה, המכילה, בין היתר כתב טענות של צד בהליך משפטי. כאמור, כתב הטענות הובא באופן מלא, ללא שנערך בו כל שינוי.

"[...] הפסיקה אינה דורשת כי הפרסום הקודם או המקורי יהיה נכון והוגן, אך הדרישה היא כי הפרסום החוזר יהא נכון והוגן על מנת לחסות בכנפי ההגנה בחוק איסור לשון הרע [...] בענייננו, הפרסום החוזר - של הכתבה ושל מסמך השלמת הטיעון – הוא נכון והוגן שכן כתב הטענות מובא כמו שהוא במצורף למסמכים אחרים ולפסיקת בית המשפט אשר מקבלת חלק מהטענות שבו ואחרות דוחה. על כך, מפרט הנתבע בכתבה אליה מצורף המסמך בדבר 'השלמת טיעון'.

"אם סברו התובעים כי בכתב הטענות המקורי יש תוכן פוגע, מעליב, מבזה וכיו"ב קיימת להם האפשרות לפעול במסגרת ניהול התביעה נושא אותו כתב טענות. אך תוכנו של המסמך אינו עומד כעת לדיון כי אם הדיווח על המסמך והשאלה אם הדיווח היה כן והוגן או שהיווה לשון הרע".

השופטת הדגישה כי המסמך נלקח ממערכת נט המשפט בהליך שאינו חסוי, כך שממילא היה פתוח לציבור. "צירוף המסמך לכתבה המפרטת את ההליך המשפטי, מצורף לכתבי טענות נוספים, מהווה דיווח על התנהלות ההליך המשפטי, דיווח נכון והוגן שכן המסמך הובא כלשונו ללא שינויים כלשהם מידי הנתבע", כתבה.

"התובעים טענו לפגיעה בשמם הטוב. זכות הפרט לשמור על שמו הטוב אינו ערך עליון ואף אינו ערך מכריע. יש לשקול את זכות הפרט כנגד אינטרסים וערכים נוספים, בהם פומביות הדיון, זכות הציבור לדעת וחופש הביטוי. ס. 13(7) מהווה איזון בין הערכים המתנגשים – עליו נתן המחוקק את הדעת וקבע כי באם עומד הפרסום בקריטריונים אלו, הרי שהפרסום הוא פרסום מותר. כך גם בענייננו".

לפיכך דחתה השופטת קלמפנר-נבון את התביעה וחייבה את התובעים בהוצאות בסך 4,000 שקל ועוד שכר-טרחת עורכי-דין בסך 12,500 שקל.

36784-07-18

להורדת הקובץ (PDF, 433KB)