(צילום: מרים אלסטר)
הפוסל, במומו פוסל
מדור ביקורת הטלוויזיה של "מעריב" גדל הבוקר לכדי עמוד שלם, ומוקדש כולו לתחקיר מאת רביב דרוקר, ששודר אתמול בתוכנית "המקור". התחקיר עסק בחינמון "ישראל היום" ובקשריו עם לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו.
"תחקיר 'המקור' חשף אמש נורמות חסרות תקדים שבעיקרן התערבות בוטה בתוכן עיתונאי, צנזורה שיטתית, בכירים בעיתון שמשמשים במקביל כאנשי סודו של נתניהו וקו מערכתי הנקבע בלשכה אחרת, לא זו שבמערכת העיתון", מסכם אלקנה שור. "[...] תחקיר 'המקור' הוכיח אמש, באמצעות השוואת טקסטים מקוריים לגרסתם הסופית, כיצד המציאות מתכופפת תחת טובתו של נתניהו, כיצד טקסטים עוברים שיפוצים משמעותיים, מצונזרים בידי העורך, זוכים לפסקאות חדשות, 'נכונות' יותר, כיצד מקבלים אזרחים מוצר המתחזה לעיתון ומפמפלט את בעליו".
"המון ראיות נסיבתיות ובלי אקדח מעשן", מסכם מורן שריר, מבקר הטלוויזיה של "הארץ", את התחקיר של דרוקר. להבדיל מ"מעריב", טור ביקורת הטלוויזיה של "הארץ" שומר על ממדיו הרגילים בשער האחורי, ורובו עוסק בפרק של "דוקוסלב" שהוקדש לבר רפאלי (תצלום של רפאלי מודפס מעל הטור).
"דרוקר לא השיג ראיות למעורבות ישירה של מישהו ממשפחת נתניהו או מלשכתו בעיתון וגם לא הודאה של בכירים בעיתון במעורבות כזאת", ממשיך שריר (על אף שהתחקיר חשף כי נתניהו נפגש עם הבעלים שלדון אדלסון, העורך עמוס רגב וסמנכ"ל העיתון נתן אשל באופן קבוע). "מה שקיבלנו זו מאסה דחוסה ויסודית של עדויות והשערות שמחזקות את מה שכולם אמורים לדעת על תפקידו של 'ישראל היום' כמשרתו של ראש הממשלה".
"יש בתוכנית גם רגעים אינפנטיליים לחלוטין", כותב איתי סגל, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", על הסדרה "שייגעצים", המשודרת בערוץ הוט קומדי סנטרל. דרוקר ותחקיר "המקור" לא מוזכרים הבוקר בטור שמתפרסם בעיתון שהיה הביקורתי ביותר כלפי נתניהו – עד לבחירות לכנסת.
טור ביקורת הטלוויזיה של "ישראל היום" סוקר את שידור הסופרבול, אולם בעמ' 13, תוך הפניה משער העיתון ("ערוץ 10 מתפלש בבצת הצביעות"), מגיב עורך "ישראל היום" עמוס רגב לשידור התחקיר עליו ועל עיתונו.
"לא תחקיר הוא הביא, אלא מעין תוכנית ביקורת התקשורת, המבוססת לכאורה על ניירות שעובד ב'ישראל היום' אסף, פיזית, מפחי הזבל במערכת, ועקב כך פוטר בבושת פנים", כותב רגב.
העורך הראשי של "ישראל היום" תוקף במרץ את איש הקש שהקים לנגד עיניו (כביכול דרוקר ביקר את המעורבות היתרה של רגב. בפועל הוא ביקר את ההטיה הבוטה שמטיל רגב על הטקסטים בעיתון כדי שישרתו את נתניהו), ואחר-כך מבקר את דרוקר ותוכניתו על היחס החד-צדדי שלהם לנתניהו.
למעלה מ-750 מלה מקדיש רגב לתגובה על תחקיר "המקור" ולבסוף כותב: "תקצר היריעה מלהתייחס לטיעונים השונים, המשונים וההזויים שעלו אמש ב'המקור'". הנה כמה מהטיעונים: טור ביקורתי מאת הפרשן הכלכלי חזי שטרנליכט שונה לטור חיובי; לסקירה של המחאה החברתית הוכנסה הטענה כי המפגינים מוחים נגד הכיבוש הישראלי בגדה המערבית; נתניהו קיים עשרות פגישות עם רגב ונתן אשל (שכיהן בהמשך כסמנכ"ל "ישראל היום") בחודשים שלפני צאת העיתון ומיד לאחר שהחל לראות אור.
"הפוסל, במומו פוסל", טוען רגב כלפי "המקור", ומותח את גבולות המושג אירוניה עד להתפקע.
דף חדש
ההתעלמות של "ידיעות אחרונות" מתחקיר "המקור" מעוררת סימן שאלה. האם היא נובעת מהמסורת של העיתון להימנע מעיסוק בענייני ברנז'ה, מרצון של העיתון לשמר הפסקת אש בינו לבין לשכת ראש הממשלה (ו"ישראל היום"), או מסיבות פרוזאיות שאינן קשורות כלל ועיקר להכתבות פוליטיות?
רמז אפשרי ניתן למצוא בעמוד הלפני אחרון של "ידיעות אחרונות", שם מדווחים אתי אברמוב ואיתמר אייכנר על שורה של ידוענים שהחליפו לאחרונה את תמונות הפרופיל שלהם בפייסבוק לתמונות של ידוענים אחרים. בין המחליפים: קרן פלס, בנימין נתניהו, נורית גלרון ואביב גפן.
"בראש מחליפי הזהות עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו", כותבים אברמוב ואייכנר, "שהיה הפוליטיקאי הראשון שהצטרף לחגיגת הכפילים והחליף בעצת יועציו את תמונות הפרופיל שלו לתמונה של החיקוי שלו: דמותו של מריאנו אידלמן מ'ארץ נהדרת'. היוזמה הוכיחה את עצמה וזכתה בתוך זמן קצר לאלפי לייקים".
המשפטים האלה נראים כאילו נלקחו מהודעת סמס שחיברו יועצי התקשורת של בנימין נתניהו. "הראשון שהצטרף" – על משקל "הראשון שזיהה" – נכתב כאן ללא שמץ של לגלוג. "בעצת יועציו" מרמז על המקור לניסוח המחמיא. מהותית יותר מהנוסח היא העובדה שמלים דומות מודפסות בראש העמוד, מתחת לתצלומים של נתניהו ואידלמן כנתניהו, במיקום שקורץ לעיני הקורא: "היוזמה של נתניהו להפוך למריאנו הוכיחה את עצמה וזכתה בתוך זמן קצר לאלפי לייקים".
הדיווח המחמיא, ועוד יותר מכך הדגש בכיתוב התצלום, מעלים ניחוח של חנופה לראש הממשלה, מסוג שלא היה מוצא מקום בעמודי "ידיעות אחרונות" של טרום הבחירות לכנסת. אולם היו זמנים, לא רחוקים כל-כך, ש"ידיעות אחרונות" פינק את נתניהו ביחס אוהד. איתמר אייכנר, שחתום הבוקר על הידיעה המחמיאה, ידע לספק סיקור אוהד לנתניהו גם בשנה הראשונה לקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה.
כך, לדוגמה, ציין אייכנר באוגוסט 2009 כי נתניהו ירד לטיול ספונטני בוואדי "ולאחר כרבע שעה הוא טיפס במעלה ההר התלול והרשים את המאבטחים בכושרו הטוב". שבוע לאחר מכן דיווח אייכנר כי נתניהו שוב הפתיע את המאבטחים, הפעם כשהעניק הרצאה בלתי מתוכננת על תל לכיש לקבוצת מדריכי תיירים ואף תיקן את המדריך של הקבוצה.
אחרי שהמאבק בין "ידיעות אחרונות" ללשכת ראש הממשלה (ו"ישראל היום") החריף, נעלמו ידיעות שכאלה מעמודי העיתון. האם "ידיעות אחרונות" מאותת על נכונותו לפתוח דף חדש?
בשער האחורי של "מעריב" מדווחים אריק בנדר ויונתן הללי על ידוענים שהחליפו את תצלומי פרופיל הפייסבוק שלהם. בין היתר מוזכרים נתניהו, איתן כבל וציפי חוטובלי. נתניהו אינו זוכה למחמאה כלשהי בדיווח, המתייחס אליו בקצרה.
ב"ישראל היום", לעומת זאת, הדיווח כולו עוסק בנתניהו, ובנתניהו בלבד. "'שבוע הכפילים' בפייסבוק: נתניהו הפך למריאנו", לשון כותרת ידיעה קצרצרה מאת שלמה צזנה, כתב "ישראל היום" לענייני בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל.
הנה הידיעה במלואה: "ראש הממשלה בנימין נתניהו הצטרף אתמול לשבוע הכפילים בפייסבוק – שבו המשתמשים מחליפים את תמונתם לתמונה של מפורסם שלו הם דומים. נתניהו החליף את תמונת הפרופיל שלו לתמונתו של השחקן מריאנו אידלמן, שמחקה אותו בתוכנית 'ארץ נהדרת' בערוץ 2. נתניהו השאיר את התמונה ללא מלים ולא פירט את המהלך המשעשע, אך בתוך זמן קצר הוא זכה לאלפי לייקים ולתגובות מפרגנות".
הכותרות הראשיות
"הכנסת ה-19 יוצאת לדרך", נכתב בכותרת הראשית הממלכתית של "ישראל היום". מעליה: "תסיסה בבית-היהודי. רבנים בציונית הדתית דורשים מבנט לצנן את המלחמה נגד החרדים: 'אנחנו לא לפיד'".
"הבית-היהודי: ש"ס המאיסה את התורה על החילונים. ש"ס: בנט מנסה לשנות את הססטוס-קוו", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב".
"ליברמן דורש לשמור לו תיק החוץ", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות".
"סוחר הנשים הגדול בישראל הפך לעד מדינה – וחזר לעולם הפשע", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (מעליה: "נתניהו מנהל מגעים עם בנט ולבני בניסיון נוסף ללחוץ על לפיד").
שרון שפורר מדווחת בשער "הארץ" ובעמ' 5 של העיתון על דודו דגמי, אחד מסוחרי הנשים הגדולים שפעלו בישראל. לפי דיווחה, אתמול התיר בית-המשפט לפרסם את שמו, אך לא את תמונתו, משום שלא עמד בהתחייבותו לחדול מפעילות עבריינית והורשע בסחיטה באיומים יחד עם ראש ארגון פשיעה.
זהירות, עבודה מאורגנת
שתי הכפולות הפותחת של "דה-מרקר" מוקדשות גם הבוקר למודל הכלכלי של מדינות סקנדינביה, בעקבות גיליון של ה"אקונומיסט" הבריטי שהוקדש לנושא. עורך העיתון סמי פרץ קורא לממשלה לבנות מודל חדש לשוק העבודה הישראלי, שיכלול הכשרה מקצועית ודמי אבטלה משמעותיים למפוטרים, "מודל משוכלל שיתבסס על יותר גמישות ויותר ביטחון סוציאלי והכשרה מקצועית, בדומה למודל הדני המכונה פלקסיקיוריטי".
לפני כשנה, בעקבות מוסף מיוחד שהוציא "דה-מרקר" על הכלכלה במדינות הסקנדינביות, כתב סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" על הבעיות בכלכלה הפינית וציין בביטול: "הייתי שם, כתבתי משם". הבוקר, במוסף "ממון", שוב מעמיד פלוצקר בספק את ההיגיון שבאימוץ המודל הכלכלי של מדינות צפון אירופה. הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות" מזהיר מפני הטלת מסים גבוהים, הגדלת המגזר הציבורי ועידוד העבודה המאורגנת.
כן, ממש כך. אחד הסעיפים שמונה פלוצקר ברשימה שנועדה להרתיע את הקורא מאימוץ המודל הנורדי הוא "הסכמי עבודה קיבוציים, איגודים מקצועיים וועדי עובדים גדולים מאוד וחזקים מאוד".
"כל קשר בין שיטת הוועדים השבדית או הדנית לבין הישראלית הוא מקרי ורופף", כתב אתמול גיא רולניק ב"דה-מרקר". "בישראל רק כ-20%–30% מהעובדים מאורגנים בוועדים חזקים [...] בשבדיה שותפים העובדים בדירקטוריונים של כל החברות מגודל מסוים – ומאחר שרוב העובדים מאורגנים בוועדים, כדי שהעסק יצליח, כדי שמדינת הרווחה לא תפשוט את הרגל – חייבים ועדי העובדים להפנים לא רק את האינטרסים שלהם, אלא גם את אלה של בעלי המניות, משלמי המסים ושאר בעלי העניין בכלכלה.
"בדנמרק, רוב העובדים מאורגנים בוועדים, אבל תחת חוקי שוק העבודה הידועים כפלקסיקיוריטי – מחד גיסא שוק העבודה גמיש והממשלה והמעסיקים הפרטיים יכולים לפטר עובדים גרועים ולעשות שינויים מבניים כדי לשמור על יעילות, ומאידך גיסא המדינה מגנה על כל העובדים באמצעות סל שירותים רחב וזול, דמי אבטלה מתמשכים ובעיקר מימון הכשרות לעובדים".
בעוד שרולניק ו"דה-מרקר" מתעקשים כי הדיון בכלכלה הנורדית חורג מבידול שמאל כלכלי/ימין כלכלי, מחזיר פלוצקר את הדיון לשאלה שמאל/ימין ומציב את הסקנדינבים (ועימם את "דה-מרקר") בקצה השמאלי. פלוצקר מזהיר כי "אפילו מפלגת העבודה במצעה לא הרחיקה לכת עד כדי כך" כדי לדרוש את הנורמות המקובלות בסקנדינביה. "מפלגות הימין והמרכז ידחו את הרעיונות הללו על הסף", מוסיף העורך הראשי לשעבר של היומון הסוציאליסטי "על המשמר".
עוד במוסף "ממון", לצד טור הפרשנות של פלוצקר, מתפרסמת ידיעה מאת עופר פטרסבורג ולפיה נמל אשדוד צפוי לסבסד חבילות נופש לעובדיו בהיקף של 1,400 שקל לכל עובד.
בשולי החדשות
גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי קצין צה"ל שהיכה אזרח ישראלי ושבר את אפו הורשע במסגרת עסקת טיעון ב"חריגה מסמכות עד כדי סיכון חיים" ו"התנהגות שאינה הולמת". לפי כהן, על הקצין נגזרו 75 יום של עבודות צבאיות, הורדה בדרגה (מסגן לסג"מ) וכן מאסר על תנאי למשך שנתיים אם יבצע עבירות אלימות. כמו כן חויב לפצות את האזרח, פאדל הנייה, בסכום של 3,520 שקל.
עוד מדווחת כהן כי לפי דו"ח שהפיק הארגון יש-דין, מבין 240 תלונות שהוגשו בשנה החולפת למצ"ח בדבר חשד לעבירות פליליות שביצעו לכאורה חיילי צה"ל נגד פלסטינים, נפתחו 78 תיקי חקירה בלבד ולא הוגש ולו כתב אישום אחד.
ג'קי חורי מדווח ב"הארץ" כי כוחות צה"ל עצרו אתמול 25 פלסטינים בגדה המערבית, כולל חברי פרלמנט ובכירים בחמאס.
אריק בנדר מדווח ב"מעריב" כי המשטרה תחקור חשדות למעשי מרמה בבחירות לכנסת במגזר הערבי בעקבות פרסום תחקיר מאת קלמן ליבסקינד בעיתון.
גילוי נאות
"אין זה סוד שאני אשכנזי", כותב מיכאל הנדלזלץ במוסף "גלריה" של "הארץ", במסגרת ביקורת על המחזמר "פרח השכונות".
"[...] ובכל זאת, אני מרשה לעצמי לומר שכשנחשפתי לתמונות הבאות של המחזמר, המתרחשות במעמד השבעה, בנוכחות הדמויות ה'ציוריות' מן העיירה הדרומית [...] מצאתי עצמי מתכווץ בכסאי בתגובה למה שנראה לי כשרטוט בימתי פרימיטיבי וצעקני. אני רוצה להדגיש כאן: לא, לא חשבתי שזה פרימיטיבי כיוון שזה עדתי. חשבתי שזה פרימיטיבי מבחינה דרמטית ותיאטרונית, עשוי בקווים גסים, מתחנפים לקהל, מחפשים את הצחוק של הקהל בדרכים קלות, ובעיקר מעצבים את דמויות העיירה כקריקטורות מעוותות ומרושעות, המדגישות בכל דמות קו אחד מגוחך, המשויך למוצא עדתי (במבטא ובמחוות גוף)".
ענייני תקשורת
אמיר אורן קורא ב"הארץ" לצנזורית הצבאית הראשית סימה ואקנין-גיל לפנות ליועץ המשפטי לממשלה ולדרוש הליך של חקירה ואיסוף ראיות בעקבות התבטאותו של שר הביטחון אהוד ברק: "מה שקרה בסוריה לפני כמה ימים זו ההוכחה לכך שכשאנחנו אומרים משהו – אנחנו מתכוונים לו". אם לא תעשה כן, כותב אורן, "כי אז תתפוגג מאליה מראית-העין האחרונה של צידוק לקיום הצנזורה. הבלגתה של ואקנין-גיל פירושה שהצנזורה מתה במינכן".
נתי טוקר כותב ב"דה-מרקר" על דו"ח שחיברה רשות ההגבלים העסקיים בעניין הריכוזיות בשוק רכש המדיה והשלכותיו על כלי התקשורת והמפרסמים בישראל. מומלץ מאוד לקרוא את הכתבה המלאה.
לי-אור אברבך דיווח אתמול כי ברשות השידור מעוניינים להאריך את כהונתו של סמנכ"ל הגבייה, חרף ביקורת רבה על מערך הגבייה ברשות. בידיעה נפרדת דיווח אברבך על בחינת האפשרות למיזוג בין ערוץ 10 לזכיינית ערוץ 2 רשת.
במדור הדעות של "גלובס" קרא אברבך להסיר את המגבלות על בעלויות צולבות בשוק התקשורת. "לו החוק הישראלי היה מאפשר שרידות של כוחות המדיה שפועלים פה, לא היה צריך להפעיל פוליטיקאים ולא ליצור קשרים מתחת לשולחן", טוען אברבך, ומכוון ל"ידיעות אחרונות" ובעליו ארנון מוזס.