הקשבתי שלשום לנאום התגובה של נתניהו להגשת כתבי האישום נגדו. בין בליל הדברים שלו נקלט אצלי משפט אחד אבסורדי במיוחד – משפט שבו ביבי מתלונן על כך שפרשת רות דוד טויחה. למה זה אבסורד? כי זה הזכיר לי סיפור בלתי נתפס שסיפר לי אביר איכות השלטון רפי רותם לפני כמה שנים בתוכנית הרדיו שלי בקול-ישראל ז"ל. הסיפור, שפורסם בזמנו גם על-ידי משה ליכטמן ב"גלובס", די מזעזע, ולכן אציג כאן רק את העובדות לשיפוטכם, ללא הפרשנות "הצבעונית" של רותם.
מדובר באירוע שהתרחש בשנת 2004. חיים שצ'ופק, אז חוקר מכס בכיר, קיבל מידע שלפיו לנמל אשדוד הגיעה מכולה עם מקרני טלוויזיה בשווי מיליוני שקלים. בדיקה שקיים גילתה שבעלי המכולה הגישו הצהרה שקרית כאילו שווי הציוד שבתוכה נמוך ממה שהוא באמת. במטרה, כמובן, לרמות את המדינה ולשלם לה פחות מס.
אחרי חקירה, שצ'ופק הורה להחרים את הציוד במכולה, ובנוסף הורה גם להטיל את הקנס המרבי על המבריחים, לא לפני שהחליט להמליץ להגיש נגדם כתבי אישום. אלא שפה הסיפור קיבל טוויסט ששצ'ופק לא חלם שיכול להתרחש גם בחלומותיו השחורים ביותר. הוא גילה שהמכולה שוחררה מהנמל בניגוד להמלצותיו בזמן שמבריחיה שילמו עליה מס בשיעור מופחת ויצאו נקיים, ללא שום סנקציה פלילית. כשהוא מופתע והמום העיד שצ'ופק מאוחר יותר במשטרה ואמר: "בכל השנים שלי כחוקר מכס לא נתקלתי בדבר כל-כך בוטה כמו פרשת המכולה של מכשירי הקולנוע הביתי".
הרי ברור לכל שנתניהו לא גילה רק אתמול בנאום שהיתה בעיה עם התנהלות רות דוד. בזמן שהיה ראש הממשלה, התנועה לאיכות השלטון לחצה למעלה משנה על הקמת ועדת בדיקה. נתניהו שתק. אחרי זה התנועה עתרה. נתניהו שתק. אפילו כעת, עם הגב אל הקיר, הוא מעדיף להתעלם
מפה לשם מגיע אל רותם, אז קצין מודיעין ברשות המסים, מידע ממקור מודיעיני שהפעיל, על איש עסקים בעל קשרים במרכז הליכוד ומקורב לארגוני פשע. המקור העיד מול סנ"צ בדימוס אריה אידלמן כשהוא מוקלט ומצולם. אידלמן סיפר שהמקור אמר בפניו כי הוא נכח בחדר יחד עם אותו איש עסקים כאשר זה טילפן לנתניהו, והם סידרו יחד את שחרור המכולה שנתפסה. האם ייתכן שלפנינו סיפור בלתי נתפס שבו נתניהו כשר האוצר של מדינת ישראל שימש בעשור הקודם כזרוע של ארגון פשע בתוך הממשלה?
בשביל לקבל תשובה על השאלה המטרידה הזו, שצ'ופק, רותם ועוד 13 חוקרים ברשות המסים העבירו את חומרי החקירה האלה ונוספים אל הפרקליטות כדי שזו תבדוק את הקשרים בין רשות המסים לארגוני פשע, ובין שני אלו לבין פוליטיקאים.
פרקליטת מחוז תל-אביב דאז, רות דוד, קיבלה עשרות קלסרים של עדויות וחומרי חקירה ביום חמישי במהלך היום. ביום ראשון, שלושה ימים אחרי שקיבלה את החומרים, סגרה את התיק. כעבור 13 שנה, נציב הביקורת על הפרקליטות, דוד רוזן, חקר את הנושא וקבע שסגירת התיק על-ידי דוד היתה בגדר טיוח. התיק עם הקלטת העדות של המקור "הושמד". נתניהו ואיש העסקים אמרו מאוחר יותר כי אפילו לא התבקשו על-ידי המשטרה לתת עדות בפרשה.
ואם אתם שואלים מה עלה בגורלו של המקור המודיעיני, הוא נמצא זמן לא רב לאחר חשיפת פרשת המכולה ללא רוח חיים במלון בתל-אביב, עם ציפורניים תלושות, סימני אלימות על גופו ושקית ניילון קשורה סביב ראשו.
הרי ברור לכל שנתניהו לא גילה רק אתמול בנאום שהיתה בעיה עם התנהלות רות דוד. בזמן שהיה ראש הממשלה, התנועה לאיכות השלטון לחצה למעלה משנה במכתבים, תזכורות, מיילים (ולמעשה כמעט בכל כלי למעט יונות דואר) על שרת המשפטים שמינה, איילת שקד, במטרה שתורה על הקמת ועדת בדיקה שתבחן את הפרשה. שקד התעלמה. נתניהו שתק.
אחרי שנה של חוסר תגובה הגישה התנועה עתירה לבג"ץ, אך זה העדיף לא להתערב. נתניהו שתק גם פה. להגנת נתניהו אפשר לומר ששקד עוד היתה שרת משפטים עצמאית. אבל אם כך, איך אפשר להסביר שגם הבובה שמינה במשרד המשפטים, השר אמיר אוחנה, מתעלם מפניות של התנועה להקמת ועדת בדיקה בפרשה? אפילו כעת, כשנתניהו עם הגב אל הקיר, הוא מעדיף להתעלם מהבקשות.
קשה להתעלם מהסבר אפשרי לחוסר המעש המטריד בעניין, שמא תיבת הפנדורה של רות דוד טומנת בתוכה לא רק פשעים, חטאים ועבירות של הפרקליטות, אלא אולי גם כאלו של פוליטיקאים, שמעדיפים לשמור על אותה תיבה נעולה היטב. והלוואי שאני טועה.