לחץ "אשר"
"אז מה היה לנו בעזה השבוע?", שואל בן כספית במדורו הקבוע שב"מוספשבת" של "מעריב". ועונה: "ראשית, זה עוד לא נגמר. שנית, זה עוד יחזור. שלישית, היה לא רע, בסך-הכל".
כל המוספים המדיניים מסכמים את אירועי השבוע בחזית הדרומית, רובם תוך מסגור מעודד. בשער "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", "ישראל השבוע" של "ישראל היום" ו"יומן" של "מקור ראשון" מתפרסם אותו תצלום [AFP]. נראית בו קבוצת חיילים על רקע טיל הנורה מסוללת כיפת-ברזל. רוב החיילים מביטים על השיגור, גבם למצלמה. פניהם של שני חיילים למצלמה, האחד מניף אגודלו כמאשר שהכל כשורה ואף למעלה מכך, האחר מניף ידו אל על ופוער פה בחיוך נלהב.
"תור הברזל", נכתב על רקע התצלום הזה בשער "המוסף לשבת". "בצבא מרוצים מאחוזי ההצלחה של מערכת כיפת-ברזל השבוע", מובהר בכותרת המשנה. בכפולה הפותחת של המוסף מסכם אלכס פישמן, הפרשן הצבאי, את השבוע החולף מנקודת המבט של צבא ההגנה לישראל, וזאת תחת הכותרת "הכל לפי הספר". "ישראל לא יצאה ביום שישי שעבר למלחמה נגד הג'יהאד-האסלאמי", מסביר פישמן. "היא עסקה בעצם בדיכוי האש, והצבא עשה את זה באופן מקצועי ומרשים. 19 חוליות השיגור שנפגעו ו-56 הרקטות שיורטו הושמדו על-ידי מערכות אש חכמות, שיא הטכנולוגיה, שהן כמעט רובוטים".
בכפולה השנייה במוסף מראיינת נחמה דואק את תא"ל דורון גביש, מפקד מערך ההגנה האווירית של צה"ל, שאחראי על הפעלת הכמעט-רובוטים הללו. "אנחנו מזהים כל טיל שמשוגר לישראל ויודעים בדיוק איפה הוא ייפול", מצוטט גביש בכותרת הראיון (גם לגביש האדם שמתחת למדים מוקדשות כמה מלים בכתבה, והן נקראות כאילו יצאו מתיאור קצין צה"ל באחד הרומנים נוטפי הבוז שכתב יצחק לאור: "הוא חובב מושבע של תיאטרון, מוזיקה ואמנות. את הרגעים הפנויים המעטים שלו הוא מקדיש לאהבה הזאת. יום אחד, עוד לפני שהחל סבב ההסלמה, הוא אפילו הרשה לעצמו לצאת מהמשרד שלו בקריה, לחצות את הכביש ולהיכנס לאחת הגלריות באזור כדי לשזוף את עיניו בתערוכת ציור חדשה").
לעומת היראה שמפגין פישמן אל מול האוטומטיות של כיפת-ברזל, מדגיש גביש בפני דואק את חשיבות הפן האנושי בהפעלת הסוללה, מעין "האדם שלוחץ על הכפתור – ינצח". על חייליו, שתפקידם לשבת מול המסכים וללחוץ על כפתור היירוט שמזניק את הטיל מסוללת כיפת-ברזל, אומר גביש: "זו אחריות לא מבוטלת. זו בהחלט גאווה גדולה, ואני לא ציני". גביש, אגב, הוא מי שהוביל שינוי תדמיתי שעבר על מערך ההגנה האווירית שבעטיו מוגדרים החיילים המשרתים בו כ"לוחמים בהגנה האווירית".
"לוחם כיפת-ברזל מקבל חותמת של מיירט אחרי 13 חודשים בצבא", מבהיר חנן גרינברג ב"מוספשבת" של "מעריב". "זה מתחיל בארבעה חודשי הכשרה, כולל טירונות, משם נשלחים החיילים לסוללה לשבעה חודשים, ולאחר קורס של חודשיים נוספים הלוחם יכול באופן רשמי ומבצעי לעצור את הגראד בדרך לבאר-שבע".
"אין יותר מדי זמן לחשוב. עוברים כמה שיותר מהר את תהליך זיהוי הרקטות התוקפות על-ידי המערכת ולוחצים 'אשר'", אומר אופיר פרידקס, לוחם בסוללת בזלת, לכתבת גילי כהן. תיאורו מתפרסם במוסף "השבוע" של "הארץ".
במוסף השבועי של "הארץ" מקדיש דורון רוזנבלום את טורו הקבוע לשינוי התדמיתי שעברו חיילי מערך ההגנה וחיילי צה"ל בכלל. "אולי שלא במקרה", כותב רוזנבלום, "המעבר מהכינוי 'חייל' לכינוי הגורף 'לוחם' התרחש במקביל להשלמה של המנהיגות ושל רוב הציבור בישראל עם המסקנה שלסכסוך עם הפלסטינים אין פתרון וכי לכל היותר אפשר רק 'לנהלו'; במלים אחרות: השלמה רשמית עם היותנו מלחמה שיש לה מדינה".
"צה"ל עבד והעולם לא הפריע", נכתב מעל סיכום חילופי הירי במוסף "יומן" של "מקור ראשון". "צירוף סיבות ונסיבות דחק את אירועי עזה לתחתית החבית של התקשורת העולמית", טוען אריאל כהנא. "הטבח באפגניסטן, תמונות ההתעללות החדשות מסוריה, תזמון פריצת האירועים בסוף-השבוע ומגמת חוסר העניין בנושא הפלסטיני גרמו לעורכים בכלי התקשורת הבינלאומיים להשליך לסל את ההתגוששות התורנית בינינו לבין הפלסטינים".
"כיפת-ברזל עשתה את כל ההבדל", נכתב מעל טורו של דן מרגלית בפתח מוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". בעל הטור שוחח עם "מקור צבאי בכיר", שאמר לו כי "כל מי שמאחסן קסאם מתחת למיטה מכנה את עצמו ארגון טרור". מרגלית כותב ש"ברור כי עזה שורצת ארגוני טרור לרוב", ומעניק מחמאות לכיפת-ברזל. בכפולה השנייה מסכם יואב לימור, הפרשן הצבאי של העיתון, את אירועי השבוע החולף בחזית הדרומית מנקודת מבטו. לצד "התוצאות הטובות" שהשיגה ישראל, לימור מזכיר גם "תקדימים מדאיגים".
"לא מספיק" היא הכותרת בשער מוסף "השבוע" של "הארץ", המתפרסמת מתחת לתצלום פחות הרואי של מערכת כיפת-ברזל בפעולה [AFP]. עמוס הראל ואבי יששכרוף טוענים כי "בין דברי ההלל המוצדקים למדענים והטפיחה העצמית הקולקטיבית המופרזת על השכם, נשתכחו שתי עובדות בסיסיות: האחת, שמערך ההגנה מפני טילים ורקטות, מתקדם ככל שיהיה, נמצא כיום בפיגור גדול בהשוואה לנקודה שבה אמור היה להיות אילו הוקצבו לפיתוחו סכומי הכסף הדרושים; והשנייה, שתפקוד המערך המוצלח השבוע הושג בתנאים כמעט אידיאליים – מול ירי מוגבל בהיקפו (של הג'יהאד-האסלאמי וועדות ההתנגדות, אך לא של החמאס) ומחזית אחת בלבד. מול עימות עם איראן, אם מישהו עוד משלה את עצמו, זה ודאי לא יספיק".
ב"מוספשבת" של "מעריב", שמוקדש ברובו לסיכום חילופי האש בדרום, נכלל גם פרסום מעזה מאת העיתונאי סמי עג'רמי, פרסום שמקבל בלי כל קושי את החותמת "בלעדי" (הבושה באיסור הרשמי של מדינת ישראל על נוכחות עיתונאים ישראלים ברצועת עזה קטנה מהבושה בחוסר העניין המשווע של התקשורת הישראלית בהשלכות מדיניות ממשלות ישראל על חיי התושבים ברצועת עזה). "בעזה אף אחד לא סופר את פצועי החרדה", מציין עג'רמי ברשימתו.
בינתיים מדווח בעמודי החדשות כי נמשך ירי הרקטות מעזה לישראל. "הרגיעה לא נשמרת: מטח של 7 רקטות לדרום", נכתב בשער "הארץ". בשער "ישראל היום" מתפרסמת כותרת שהולמת חוברת קומיקס לילדים הרואה אור במדינה שהתנוונה מרוב סגידה לכוח הצבאי שלה: "צה"ל מאיים: 'סוּפר הסלמה'". גדי גולן, לילך שובל, שלומי דיאז ויעל ברנובסקי נותנים בעמ' 7 פתחון פה ל"גורמים בטחוניים בישראל". "אם העסק לא יירגע", איימו הגורמים, "ההסלמה מצדם תיענה ב'סופר הסלמה'". לא מוסבר מה המשמעות המבצעית של המונח.
אם את איל ההון ויליאם רנדולף הרסט האשימו בתיפוף עז על תופי המלחמה בין ארה"ב לספרד במטרה למכור עוד ועוד גליונות של עיתונו, את איל ההון שלדון אדלסון ניתן להאשים בהפצה חינמית חסרת תקדים של גליונות עיתונו כדי לשכנע עוד ועוד מקהל הקוראים בישראל שיש לצאת למלחמה. לא רק בעזה, גם באיראן כמובן.
המסחר בנפט
הכותרות הראשיות בכל העיתונים, למעט "מקור ראשון", מוקדשות לסנקציה חדשה שהוטלה על איראן – ניתוקה החל ממחר ממערכת סליקת הכספים הבינלאומית סוויפט. "משמעות המהלך הדרמטי היא שהממשלה באיראן תהיה חייבת לבצע מעתה את כל העסקאות הבינלאומיות שלה במזומן או במטילי זהב", מסביר ברק רביד בשער "הארץ".
"ברגע שינותקו קווי התקשרות הפיננסיים שלה", כותבת דפנה מאור בטור פרשנות נלווה לידיעה של רביד, "המסחר בנפט יהיה כמעט בלתי אפשרי [...] ומה בין מועקה כלכלית לפיתוח נשק גרעיני? הנפט הוא לשד החיים של כלכלת איראן. [...] ללא היכולת למכור את הנפט [...] המערכת הכלכלית כולה עלולה להתמוטט ולהביא למשבר מקומי חמור".
ב"מעריב" מספר יהודה שרוני כי כששאל את "אחד מבכירי הבנקאים" מה המשמעות של ניתוק ממערכת סוויפט, השיב לו האחרון כי הדבר דומה לחזרה מעידן האימיילים למכתבי הדואר הרגילים, או מעבר מעידן שליחת מכתבים בדואר לעידן יוני הדואר. הכותרת בטורו של שרוני לוקחת את הדימוי צעד אחד אחורה: "בחזרה לתקופת האבן". יחד עם זאת, שרוני מסייג וכותב כי אפשר שבנק סיני או רוסי יסכים לקחת על עצמו לבצע עבור איראן עסקאות בינלאומיות.
ב"ידיעות אחרונות" מתפרסם טור פרשנות מאת נחום ברנע על האפשרות לתקיפה באיראן, שבאופן חריג נודד מהכפולה הפותחת של "המוסף לשבת" לכפולה הפותחת של עמודי החדשות.
העיתון, שמוביל בחודשים האחרונים קו מערכתי המתנגד להתקפה ישראלית באיראן, שוב יוצא מגדרו כדי להעביר את המסר לכמה שיותר מקוראיו. ברנע כותב בעמ' 3 של העיתון על מידע שלפיו אפשר שארה"ב תתקוף באיראן, אולי אפילו לפני הבחירות לנשיאות בחודש נובמבר הקרוב, כך שמתקפה ישראלית כעת מיותרת לחלוטין. ברנע כה נלהב לאפשרות שארה"ב תתקוף במקום ישראל, שהוא מוכן להחמיא לראש הממשלה בנימין נתניהו ולכתוב כי בזכות עמדתו התקיפה אימצה ארה"ב את הגישה הלוחמנית כלפי איראן.
מיד אחר-כך באה הביקורת. "אובמה הציע, גם בפגישה עם נתניהו בבית-הלבן וגם בנאומו בוועידת איפא"ק, להוריד את מפלס הרטוריקה. נתניהו בחר בדרך הפוכה. [...] משחק פוקר מהסוג הזה דורש סבלנות, ריסון עצמי ותחכום. צריך לדעת מתי לקום מהשולחן. האם נתניהו יודע? ספק רב. ארצות-הברית ומערב אירופה פתחו במלחמה כלכלית אמיתית נגד איראן. מותר לשער שהאיומים הישראליים תרמו תרומה של ממש להחרפת הסנקציות. עכשיו צריך להמתין חודשים אחדים, ולבחון את האפקט שלהן על איראן. כל העולם מבין את זה, גם במערכת הביטחון בישראל מבינים, אבל נתניהו בשלו".
"הנה השערה לא-מוסמכת על המקום שבו עיתונות חדלה לשרת את קוראיה: כאשר פרשנות תופסת את מקום החדשות, וכאשר פולמיקה תופסת את מקום הפרשנות; זאת אומרת, כאשר עמודי חדשות מביעים דעה, וכאשר עמודי פרשנות מבכרים התנצחות על פני נימוקים", כותב יואב קרני ב"גלובס". "זה המקום שבו עיתון רציני עלול להפוך לפמפלט. אין שום דבר פסול בפמפלטים. הם יכולים להיות מעניינים מאוד. המהפכות הגדולות ביותר של הזמן המודרני התחילו בפמפלטים. כותבי פמפלטים נעשו לימים ראשי ממשלה ומפקדי משטרות חשאיות. אבל עיתון אינו צריך להיות כרוז תעמולה".
קרני מתייחס לשני מאמרים שפורסמו השבוע ב"הארץ", מאת יצחק לאור ואורי אבנרי. לאור כתב על ההתנקשות בעזה, אבנרי כתב על תקיפה אפשרית באיראן. קרני מזכיר כי בניגוד לדברי אבנרי, איראן דווקא ידעה תקופות ארוכות של תוקפנות.
הפסקת שירה
במוסף "יומן" של "מקור ראשון" שיר מאת צור ארליך בשם "אחרינו הפצצה": "בלי טילים בשוקולד שלי./ אנא, בלי רקטות בריקוטה./ תנו אביב עם משמשים בשלים,/ תנו לי קיץ בלי ייקור בקוטג'./ לא לפניקה, כן לפינוק./ מה שואה? שעשועים ולחם./ אל תפציצו לאיראן ת'נוּק./ תנו לשים ת'ראש כבר, בחייכם".
במוסף "תרבות וספרות" של "הארץ" שיר מאת אהרן שבתאי בשם "הנחמה שבמלחמה": "המלחמה הצפויה רעה/ כי אולי ימות ילד אחד/ ששמו יוחאי/ ממרפסת הבית/ שתצנח על ראשו/ כשישכב בעגלה,/ ולאמו תיכרת היד/ או אולי רק תישרט./ ובכל זאת/ יש נחמה במלחמה,/ עם כל הצער/ על הילד יוחאי/ יש סיכוי שננחל/ מפלה גדולה/ כפי שקרה להרבה/ עמים שיצאו מדעתם./ הרבה דברים ייהרסו/ והרבה גם יבכו,/ אבל הדמגוגים ישתתקו;/ יתפקעו כמו כרכשת דג/ ואנחנו נתפכח,/ נשוב להיות בני-אדם,/ מחזיקי עיפרון/ ונקשיב לא להם/ אלא לציפורים".
במדור "הטוקבקים של השבוע" במוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום" נכלל הטוקבק "תראו כמה נסים" מאת "תושבת הדרום!": "ברוך השם, תראו כמה טילים משגרים עלינו ואין נפגעים. זו לא כיפת-ברזל שמגינה עלינו, זה הקב"ה ששומר עלינו. אמן שנזכה ממש בקרוב לגאולה השלמה ולביאת המשיח, וכמובן לשקט ולשלווה".
בשולי החדשות
חנוך דאום, שפועל בהתנדבות למען הפצת בשורת הפסיכיאטריה, מקדיש חלק מטורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות" לשאלה "האם אנשי בריאות הנפש יכולים בכלל לקחת אחריות על הפקות ריאליטי?". דאום, המגיש בגל"צ תוכנית רדיו עם מי שהיה הפסיכיאטר הצמוד של "האח הגדול" ד"ר אילן רבינוביץ', מציע לחקור את ההשלכות ארוכות הטווח של ההשתתפות בתוכניות הללו.
שישה עמודים במוסף "7 לילות" מוקדשים השבוע לתוכנית "האח הגדול" ולשימוש שנעשה בה בכדורים פסיכיאטריים. במוסף "ז'ורנל" של "מעריב" מביא עופר מתן תגובות מפי פסיכיאטרים על התנהלותו לכאורה של ד"ר רבינוביץ' במסגרת התוכנית "האח הגדול". "אני מבין את הצורך בפסיכולוג שילווה תוכנית כזו, ייתן עצה ויקשיב אם צריך, אבל לא פסיכיאטר שייתן כדורים", אומר ד"ר מיכאל שניידרמן, יו"ר ועדת האתיקה של איגוד הפסיכיאטרים.
שלושה מעמודי "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות", מוקדשים לסיקור הנעשה בקרב משתתפי המיזם "משפחה בצמיחה", שנעשה בשיתוף בנק הפועלים. סמליל הבנק מתפרסם בראש העמוד, ומנהל סניף של הבנק מספק עצות להתמודדות עם משיכת היתר. למיזם נוכחות נאה גם בערוץ הכלכלי של אתר החדשות מבית "ידיעות אחרונות", ynet.
במדור חדשות החוץ של "הארץ" ידיעה מתורגמת [DPA] תחת הכותרת "דוכס יפה תואר מאיים על המונרכיה הספרדית". עם כל הכבוד לסנטר המושלם של הדוכס מפלמה דה-מיורקה, מקומה של כותרת כזו במגזין "השבוע במעשיות האחים גרים", או במקרה הרע במדור חדשות החוץ של "ישראל היום", לא ב"הארץ".
מדורו של תום שגב במוסף "השבוע" של "הארץ" חזר לאחרונה לממדים של עמוד שלם, וטוב שכך. השבוע מנצל שגב את יתרת המקום שקיבל כדי להרהר על הידרדרותו של אות הכבוד שמעניקה האגודה לזכויות האזרח. בעבר, מזכיר שגב, ניתן האות למי שנלחם על זכויותיהם של ערבים בישראל ובשטחים הכבושים. "גם זכויות האדם כבר לא מה שהיו", כותב שגב. "לצד מאבקים מרגיזים וכואבים באמת – יש נטייה לכבד ארגונים ופעילים חברתיים, שמאבקיהם פופולריים יותר. בימים אלה ניתן הפרס לקרן נויבך מקול-ישראל".
בשער האחורי של "מעריב" מתפרסם תצלום [משטרת ישראל] שבו נראה נשיא המדינה שמעון פרס בחברת לוחמי יחידת הגדעונים וצאן.
ענייני תקשורת
רועי ברק מדווח ב"גלובס" כי העיתונאי עמנואל רוזן מונה לתפקיד הפרשן המדיני בחברת החדשות של ערוץ 10. מואב ורדי מונה לתפקיד הכתב המדיני בערוץ.
בכפולה הפותחת של "מקור ראשון" ידיעה מאת עדי ליברמן ולפיה אתר איראני המזוהה עם האייתוללה עלי חמינאי פירסם ידיעת המשך לידיעה שפורסמה ב"מקור ראשון".
אמילי גרינצווייג מדווחת בכפולה הפותחת של "הארץ" על המאבק בין "ידיעות אחרונות" לקשת, שעומד ברקע הפרסומים על "האח הגדול".
במוסף "סגנון" של "מעריב" מראיינת ברוריה אבידן-בריר את עדי מאירי, כתבת הפלילים והמשטרה של רשת ב'. "את מאמינה באחוות נשים?", תוהה אבידן-בריר. "לגמרי. כרמלה סללה לי ולאחרות דרך בעולם שוביניסטי", עונה מאירי. "איך את מתמרנת בין העבודה לשלושה ילדים קטנים?", שואלת אבידן-בריר. "הכל בראש ואיך את תופסת את עצמך. לא ישמעו אותי מתלוננת בעבודה על קשיים", משיבה מאירי.
"ישראל היום" שומר הבוקר ללא כל קושי על תאריו "העיתון נטול הקלאסה ביותר בישראל" ו"העיתון נטול המודעות העצמית ביותר בישראל". בשערו מתגאה העיתון כי היום, במהלך מרתון ירושלים שעליו הוא פורש את חסותו, יציג העיתון "חדשנות דיגיטלית ויאפשר לכם לעקוב אחר הרצים בזמן אמת בפייסבוק". הידיעה המרכזית בעמ' 23 מוקדשת לנושא, וזאת תחת הכותרת "'ישראל היום' מציג: חדשנות דיגיטלית במרתון ירושלים". הידיעה, שעליה חתום יורי ילון, נפתחת במלים: "'ישראל היום' מוביל בחזית החדשנות הדיגיטלית".
בתחתית עמ' 12 של "גלובס" מתפרסמת "הבהרה" בזו הלשון: "עקב טעות טכנית נשמט משער המוסף 'גלובס לתעשייה', שצורף אתמול ל'גלובס', אזכור כי מדובר במוסף של המחלקה המסחרית".