אבל מה עם הילדים
גם היום מתחלקים שערי ארבעת העיתונים המרכזיים לצמדים: "הארץ" ו"מעריב" פונים למבוגרים, "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" לאינפנטילים. העיתונים החברים בכל צמד כזה מציגים מציאות והיפוכה (במקרה של "הארץ" ו"מעריב") או מניפולציה רגשית והיפוכה (במקרה של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות").
"ירידה בירי הרקטות אל ישראל; תושבי הדרום יישארו במקלטים", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "בצה"ל נערכים להמשיך בלחימה", נכתב בזו של "מעריב". על פניו, נראה שאין סתירה בין הכותרות. למרות המשתמע מהמידע שבכותרת "הארץ", משני העיתונים עולה כי חמאס אכן מעוניין בהפסקת אש ומחפש דרכים שונות כדי להשיגה, ואילו צה"ל מעוניין בהמשך האש כדי "לשקם את ההרתעה". ב"הארץ" טוענים הפרשנים כי הדרג המדיני לא ייענה לדרישות הצבא.
רצון זה של צה"ל, מסבירים הכתבים והפרשנים בשני העיתונים, בא על רקע הההכנות הצבאיות המוצלחות לקראת ההסלמה הצפויה עם חיסול מזכ"ל ועדות ההתנגדות, ועל רקע יירוט טילי הפלסטינים על-ידי מערכת כיפת-ברזל. ובמלים אחרות, מיעוט הקורבנות מהצד הישראלי הוא שמדריך את המשך הלחימה, ולא התגברות התוקפנות מהצד הערבי. על כך מעירים עמוס הראל ואבי יששכרוף ב"הארץ": "להערכה הזו [כי המערכה תסתיים לקראת אמצע השבוע] צריך להוסיף שתי הערות אזהרה: האחת – שכל זה נכון בתנאי שלא יהיו אבידות בנפש בצד הישראלי. השנייה – שהתסכול הגובר של הג'יהאד-האסלאמי לנוכח חוסר יכולתו להגיע להישגים בסיבוב הנוכחי עלול בנסיבות קיצוניות לדרבן אותו למהלך (כמעט התאבדותי מבחינתו) של ירי רקטות גם למרכז הארץ".
ובינתיים, בצדה האפל של העיתונות הישראלית: "ילדים תחת אש", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". "הלב עם הדרום", נכתב בזו של "ישראל היום". הניגוד החריף נמשך גם בתמונות על השער: בזה של "ידיעות אחרונות" נפרשת לכל רוחבו תמונה עצובה ומעוררת חוסר אונים (חיים הורנשטיין) של ילדה ושוטר כפופים מאחורי קיר בשעת אזעקה בבאר-שבע; בזה של "ישראל היום" נראים ראש הממשלה ליד מערכת יירוט טילים, שתי תמונות מחתונות שנערכו אתמול בדרום ותמונה אחת של אזרחים במחסה בטון. כך גם הכיתוב על השערים: בעוד שב"ידיעות אחרונות" מדגישים את מצוקת אזרחי הדרום, ב"ישראל היום" מדגישים את עמידתם האיתנה.
ההבדל בין העיתונים יכול להיות מוסבר על רקע אידיאולוגי: "ישראל היום" הוא עיתון ישראלי פטריוטי, ולכן הוא מעלה על נס את חוסנם של אזרחי המדינה הנתונים תחת הפצצות, ואילו "ידיעות אחרונות" הוא עיתון עם נטיות אוניברסליות ליברליות, הנחרד מהסכנה לאותם אזרחים. זו, כמובן, שטות מוחלטת. "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות" הם שניהם עיתונים בעלי זיקה לאומית עזה, המגיעה לעתים ללאומנות על גבול הגיחוך. אפשר לכן להציע הסבר אחר: "ידיעות אחרונות" מסקר את המציאות ללא הפילטר של לשכת ראש הממשלה.
בהמשך לכך: "הארץ" מקדיש את עמ' 3, שבפורמט הנוכחי מיועד לסיקור מגזיני של נושא חדשותי, למצב האזרחים בדרום. "בני הנוער בדרום נאלצים לחוות את מטחי הטילים לבד, הם נשארים בבית בגלל ביטול הלימודים, ואילו הוריהם ממשיכים לצאת לעבודה – ועם כל נפילה מתגברים הפחדים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה המרכזית, של גילי כהן. ב"ישראל היום" וב"ידיעות אחרונות", המתהדרים במליצות על כאבם של ילדי הדרום, מקדישים פחות דפים ועיתונאים לסיקור אותם ילדים והוריהם.
הטיפול של "מעריב" בפן האזרחי של המאורעות בדרום עולה עשרת מונים על זה של "הארץ" ובוודאי על זה של העיתונים האחרים. נוסף לעמודים רבים בקונטרס החדשות, מקדיש "מעריב" גם את מוספיו לנושא. הכפולה הפותחת של "עסקים" עוסקת בהיבטים כלכליים של האש בדרום (ונשאר מקום גם להתקפה מסורתית על המלצות ועדת הריכוזיות), ו"המגזין" מתהדר בתואר "גיליון מיוחד": "התושבים, המפעלים, הכדורגלנים והעובדים הזרים. איך היישובים בדרומה של ישראל מתמודדים עם המציאות של ירי רקטות וההצלחה הגדולה של מערכת כיפת-ברזל", נכתב בכותרת המשנה (הכותרת עצמה: "אש וברזל").
זו אינה הפעם הראשונה וגם לא השנייה ש"מעריב" מוכיח מחויבות גדולה יותר מזו של מתחריו לסיקור צמוד של אזרחי הדרום בעתות מצוקה בטחונית. פנייה לתושבי הפריפריה היתה אחד מסודות ההצלחה המסחררת של "ידיעות אחרונות" במסעו לרשת מ"מעריב" את התואר "העיתון הנפוץ במדינה".
"מעריב" הוא גם היחיד המגיש לקוראיו דיווח מכתב השוהה בעזה, סמי עג'רמי, המציג בפני הציבור הישראלי את מצוקותיהם של תושבי הרצועה תחת משטר ההפצצות. מקום מרכזי בסיקור של "מעריב" ניתן לטור של בן-דרור ימיני, המוקדש כולו להתקפה על ארגון השמאל של יהודי אמריקה, ג'יי-סטריט, שפירסם הודעת צער על מותם של 12 אזרחים פלסטינים חפים מפשע, זאת חרף העובדה שגם לפי הפלסטינים עצמם, ההרוגים מירי צה"ל, למעט ילד אחד, היו לוחמים. על שער "הארץ", כותרת: "חייל אמריקאי רצח 16 אזרחים באפגניסטן, בהם נשים וילדים". "עדי ראייה תיארו את האירוע כ'טבח מכוון'", נכתב בידיעה, של ה"ניו-יורק טיימס" ורויטרס.
בשולי הדברים
"מי ישמור על הילדים?", שואלת כותרת טורה של ענת סרגוסטי בעמ' 5 ב"מעריב", המקבל גם הפניה בשער. סרגוסטי טוענת בשמן של האמהות, הנוטלות, לדבריה, על שכמן את עול ההתמודדות עם המציאות הבטחונית בדרום, ומצליחה לייצר קריקטורה פמיניסטית: עולם שבו גברים הם יצורים אטומים ומחרחרי מלחמה המאיישים את כל עמדות ההנהגה, ואילו הנשים הן יצורות רכות השומרות על הילדים בבית. הרי כל מי שמכיר את הפוליטיקה הישראלית העכשווית ולדורותיה יכול להעיד כי אין שום קשר בין מגדר לעמדות נציות, ולא צריך להרחיק עד גולדה לשם כך.
תכנון לאחור
"1,600 הסתייגויות לחוק הבנייה", נכתב בכותרת על שער "הארץ". "האופוזיציה נגד הרפורמה של נתניהו: 'אנטי חברתית ודמוקרטית", נכתב בכותרת המשנה. "רפורמת המרפסות: כל הבעיות, כל המפסידים", נכתב בכותרת הכפולה הפותחת של "ממון". "התוכנית, שתובא מחרתיים לאישור ועדת הפנים, נועדה להפחית את הביורוקרטיה בענף הבנייה, אך מתנגדיה טוענים: היא תפגע בציבור ואף תגרום לעליית מחירי הדירות. בדיקת 'ממון': כל החסרונות של רפורמת הדגל של נתניהו".
"גוברת ההתנגדות לרפורמת המרפסות", לשון כותרת ידיעה ב"דה-מרקר". "המועצות האזוריות, השלטון המקומי ופקידים בכירים לשעבר מצטרפים".
תרבות ישראלית
"הברגתו המלאכותית של הכיבוש ועוולותיו לתוך עלילת 'אודם' מעלה חשד שהסכסוך הישראלי-פלסטיני מנוצל במקרה הזה כמקדם מכירות" (כותרת המשנה לביקורת קולנוע של מאיר שניצר ב"ז'ורנל" של "מעריב". כותרת הביקורת: "שטחים תמורת תקציב").
"לביא הגיעה אל להקת הבלט די במקרה. היא ניהלה את מטה הליכוד בפתח-תקווה בשתי מערכות הבחירות האחרונות, ואחד הפעילים שם, מנהל הכספים של הלהקה, סיפר לה על המשרה המתפנה. היא נכנסה לתפקיד המשנה למנכ"ל במרץ 2010 והחליפה את דן רודולף, שעבד במקום מאז 2005, לאחר 15 שנים שבהן ניהל את להקת המחול הקיבוצית. 'ברגע שפתחתי את השער פה למטה, מבחינת האווירה והתחושה, אמרתי, 'זהו זה'', סיפרה בשבוע שעבר. 'הגעתי לכאן והתאהבתי במקום'. אין לה ניסיון מקצועי בתחום התרבות והיא אינה מגדירה את עצמה 'צרכנית תרבות', אבל זה לא נראה לה בעייתי" (מתוך כתבת השער של "גלריה" של "הארץ", ראיון של אלעד סמורזיק עם המנכ"לית החדשה של הבלט הישראלי, לרגל קבלת סיוע חירום של כ-3 מיליון שקל ממשרד התרבות).
כלכלה ישראלית
"הלגו שעולה בישראל 900 שקל נמכר בחו"ל ב-300 שקל בלבד" (כותרת הכפולה הפותחת של "דה-מרקר". "צעצועים של מותגים בינלאומיים נמכרים בישראל במחירים גבוהים בעשרות אחוזים לעומת ארה"ב ואירופה – אבל המותג הפופולרי לגו שובר את כל השיאים", נכתב בכותרת המשנה לכתבה של רותי לוי, המצטטת "בכיר בשוק הצעצועים": "ליבואן של לגו יש מותג מנצח שאין לו מתחרים, אז הוא לוקח כמה שהוא יכול". תירוץ היבואן, אילנית: "עלות השיווק בישראל גבוהה יותר").
"היזם הירושלמי שמואל בן-טובים מבהיר: בניגוד לנכתב בידיעה 'העסקה היקרה ביותר' ('דה-מרקר', 9 במרץ 2012), הדירה שנמכרה נמצאת ברחוב רמב"ן 47 בירושלים ולא ברמב"ן 36" (טקסט המתפרסם תחת הכותרת "הבהרה" בשולי עמ' 24 של "דה-מרקר". כותרת הידיעה בראש העמוד: "מחיר דירת 4 חדרים בישראל ב-2011: 138 משכורות חודשיות". זה המחיר לדירה יד שנייה. דירה חדשה תעלה 149 משכורות, מדגיש "כלכליסט". וב"ממון": "חלום הבית מתרחק: 191 משכורות לדירת 5 חדרים. דו"ח מיוחד של משרד השיכון על 2011: הדירות התייקרו ב-42% בתוך 7 שנים – אבל השכר נותר ללא שינוי").
"פי 36" (כותרת על שער "כלכליסט", המשכה: "מעלות שכרם הממוצעת של עובדי החברה". הכותרת מתייחסת למשכורתו של ארז ויגודמן, מנכ"ל מכתשים-אגן: 24 מיליון שקל בשנתיים).
"43%" (כותרת על שער מוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות", הממשיכה בכותרת המשנה: "מהישראלים חשים שהמשרה שלהם אינה בטוחה. מסקר שנערך עבור אולג'ובס עולה כי 60% מהעובדים מתכוונים להחליף מקום עבודה במהלך השנה הקרובה").
פרס ישראל
"התוכניות גובשו – אך רבים מהיעדים לא הושגו", נכתב בכותרת כתבה המשתרעת על פני שלושה עמודים (6-4) ב"דה-מרקר" וחתומים עליה שבעה כתבים: מוטי בסוק, איתי טרילניק, דניאל שמיל, אמיתי זיו, רוני לינדר-גנץ, אורה קורן ורינה רוזנברג. "'דה-מרקר' בוחן את העמידה של משרדי הממשלה בתוכניות העבודה ל-2011", נכתב בסופה של כותרת המשנה לכתבה, שממלאת באופן פשוט, רציני ומובהק כל-כך את התפקיד שאמורה למלא עיתונות בחברה דמוקרטית, עד שקשה להאמין שהיא אכן נדפסה בעיתון. מירב ארלוזורוב ואבי בר-אלי מספקים טורי פרשנות.
ענייני תקשורת
"רשות השידור משקיעה בעצמה", נכתב באחת משתי הכותרות המרכזיות על שער "דה-מרקר". "330 מיליון שקל לאולפנים, ניידות ומשדרים". "בכירים בתעשיית הטלוויזיה: 'אלה הוצאות הזויות וללא פרופורציה, רשות השידור צריכה להשקיע בתוכן. יש בשוק מספיק ציוד שאפשר לשכור בזול'". היום ייערך דיון בעניין בוועדת הכלכלה של הכנסת, מדווח נתי טוקר, העוקב במסירות אחרי ההתנהלות הבעייתית של הנהלת רשות השידור הנוכחית. בטור פרשנות נלווה ממליץ סמי פרץ, עורך העיתון, לסגור את רשות השידור.
"הקורא הוא העיתונאי החדש" היא כותרת כתבה של איריס מרגוליס ודפנה מאור ב"דה-מרקר", העוסקת ב"שינויים שעובר ענף העיתונות בעקבות התפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית" ו"כל הדרכים שבהן עיתונים ממציאים עצמם מחדש".
"מה גורם לאחד השחקנים הכי פופולריים בישראל לנטוש את הקונסנזוס החמים ולככב בקמפיין שמעודד תיירות ליהודה ושומרון?", שואלת כותרת המשנה לראשית על שער המוסף היומי של "ידיעות אחרונות", כאילו עם ישראל לא בחר ממשלת ימין רחבה ויציבה ומעניק למנהיגי הימין שיעורי פופולריות גבוהים בסקרים שוב ושוב. או שב"ידיעות אחרונות" יש הגדרה אחרת ל"קונסנזוס" במדינה דמוקרטית או שב"ידיעות אחרונות" מאמינים לנתניהו כשהוא אומר שהוא מעוניין למסור את יהודה ושומרון.