מה קורה כשספורטאי בכיר קשור בצורה הדוקה לעיתון המתחרה? משפט המתנהל בימים אלה בין הג'ודוקא אריק זאבי ובין "מעריב" שופך אור על התנהלות בעייתית.
זאבי תבע את "מעריב" על 50 אלף שקל, לאחר שהכתב ניר שועלי פירסם ביוני 2009 כי הג'ודוקא לא ייסע לאליפות העולם כיוון שהוא על סף סיום הקריירה. בשער מדור הספורט ב"מעריב" פורסמה הפניה עם הכותרת "דגל לבן", ומתחתיה השורה "מריח את הסוף?". זאבי טען כי לא שקל לפרוש וכי הפרסום פוגע בתדמיתו כמותג, כיוון שחברות מפרסמות יירתעו מלשכור את שירותיו לאחר ששמו נכרך עם כניעה. זאבי אף טען כי שועלי לא ביקש ממנו תגובה לפני הפרסום.
בכתב ההגנה נטען כי התביעה הוגשה זמן קצר לאחר שפרסומים רבים בתקשורת קראו לזאבי לפרוש בעקבות כשלונו באליפות העולם. ב"מעריב" טענו כי המקור לידיעה הגיע מהתאחדות הג'ודו, וכי בעיתון פורסם למחרת תיקון ובהמשך התפרסמה אף התנצלות. עוד טענו כי חברת הביטוח מגדל חידשה את החוזה עם זאבי בעלות כוללת של 2.5 מיליון שקל, כך שלמעשה לא נגרם לו נזק מהפרסום.
השבוע התקיים שלב ההוכחות במשפט, כשזאבי ושועלי עלו לדוכן ומסרו את עדותם. הקטע המעניין, הנוגע לתקשורת, הוא קרבתו של זאבי למדור הספורט של "ידיעות אחרונות". המדליסט האולימפי נהג לכתוב מדי פעם טורים לעיתון זה, גם הודות ליחסיו החבריים עם הכתב נדב צנציפר.
הפרסום ב"מעריב" מ-2009
מתוך עדותו של זאבי: "לא ברור שלניר (שועלי) לא היתה כוונה לפגוע בי. ביני ובין ניר היתה מערכת יחסים שאפשר להגדיר אותה אפילו כחברית. והוא היה בחתונה שלי. מאז שהתחלתי לעבוד ב'ידיעות' והתמנה כתב ב'ידיעות' שהוא חבר שלי, אז מן הסתם עיקר הכתבות הלכו אליו [הכוונה לידיעות בלעדיות על אודות זאבי]. ואז התחילה המגמה מצד ניר ו'מעריב' לצמצם את הידיעות עלי, וזה לגיטימי. במקרה הזה גם לנסות לפגוע בי. עד אותו רגע כל פעם שניר ביקש תגובה באס.אם.אס או בטלפון, הוא תמיד נענה בשמחה. ובשנייה הוא יכל לשאול אם אני פורש ומקבל תשובה שלא. הוא היה יכול למנוע את הטעות".
פרקליט "מעריב", עו"ד עמית דולב, אמר לזאבי: "כשראו ב'ידיעות' את הפרסום ב'מעריב', אז כעסו ואמרו, למה אתה לא תובע". זאבי: "כעסו שאם הידיעה נכונה, איך זה לא התפרסם אצלם. והם לא אמרו לי להגיש תביעה. אני בסך-הכל מדבר עם הכתב ב'ידיעות'".
לשאלתו של עו"ד אלקנה בישיץ, פרקליטו של זאבי, הכחיש שועלי כי בדה את הידיעה. "המקור טעה והטעה אותי", אמר. "אני יותר מ-20 שנה עיתונאי, ואני לא ידוע כמי שממציא המצאות. אני פעם ראשונה בפוזיציה הזו של נתבע". שועלי הודה כי לא פנה אל זאבי לקבל תגובה לפני הפרסום, אלא הסתמך על המקור שלו. האם חשש כי אם יבקש מזאבי תגובה, הסקופ שלו יזלוג ל"ידיעות"? הפרוטוקול אינו מתייחס לכך.
"המידע לא רק שאושר לי כמקור אמין, אלא בגלל עבודתי עם הג'ודו הרבה שנים, אז הידיעה היתה נראית לי נכונה וקוהרנטית למציאות של אריק זאבי באותו זמן", המשיך שועלי, ובתשובה לשאלה ענה: "יכול להיות שהייתי צריך לפנות אליו, אבל זה לא משנה כהוא זה את מצבו של זאבי כספורטאי, שלא השתנה".
בהמשך ניסה פרקליטו של זאבי לטעון כי המקור של שועלי היה איתי בן-חורין, מי שהיה דובר איגוד הג'ודו וכתב פרילנס ב"מעריב". שועלי הכחיש כי ידע שבן-חורין עבד בעיתון וסירב לגלות מי היה המקור שלו. פסק הדין אמור להינתן בחודש יוני על-ידי השופטת אביגיל כהן.
על מה העולם עומדת
יום האשה הבינלאומי הוא חלון הזדמנות לתקשורת ספורט שוביניסטית לכפרת עוונות ופרסום אייטמים רלבנטיים. בעצם, למה צריך אפליה מתקנת? איפה הייתם כל השנה, או אפילו בשבוע האחרון, שבו נרשמו שני הישגים גדולים לספורט הנשים?
"אמשיך לצוץ מדי שנה, להתראיין ולכתוב", כתבה השבוע העיתונאית דורית קרן-צבי בטור אורח בספורט "הארץ", "עד שיפסיקו לקרוא לי, או עד שעורכי הספורט באשר הם יבינו כי במקום להתכסות בעלי תאנה שיכתבו על ספורט נשים ביום האשה הבינלאומי, פשוט יותר לכתוב עליהן בכל ימות השנה. תודו שהאפשרות השנייה מפריכה את הקביעה שלפמיניסטיות אין חוש הומור".
שער ספורט "הארץ", בהחלטה אמיצה ומתריסה, התעלם ביום שלישי מהניצחון של בית"ר ירושלים על הפועל תל-אביב לילה קודם, לעיני 13 אלף אוהדים בטדי ועוד 11.5% רייטינג בטלוויזיה, והקדיש שישה עמודים לפרויקט ספורט נשים. בתקופה האחרונה מציג ספורט "הארץ" ממוצע של שער המוקדש לספורט נשים אחת לשבוע. השבוע האחרון סיפק הדגמה לפער בינו ובין מדורי הספורט האחרים.
הקופצת לגובה דניאל פרנקל זכתה במקום הרביעי באליפות אירופה באולמות, ואליצור רמלה עלתה לגמר היורוקאפ. שני האירועים התרחשו בשבוע האחרון. הקדימון ב"ידיעות" לקראת משחקה של רמלה היה מינורי (ידיעה שנייה) וב"מעריב" על גבול הזניח |(ידיעה צדדית).
למחרת המשחק העדיפו ב"ידיעות" את נצחונה של מכבי ראשון-לציון בגמר הגביע בכדוריד גברים. אף שההישג של הנשים היה גדול יותר, הן נאלצו להסתפק בכותרת שנייה. ב"מעריב" אמנם פתחו עמוד עם רמלה, אבל עשו זאת בעמוד צדדי עמוס מודעות ותוך קימוץ במלים. דווקא "מעריב", שמשתדל להשתפר בסיקור הנשים, איכזב ביחס אל אחד מאירועי השיא של ספורט הנשים כאן.
שער ספורט "הארץ", 8.3.11
"הארץ" ו"ישראל היום" נתנו לכדורסלניות את הכבוד המגיע להן ביומיים הללו, עם ידיעות פותחות ובולטות. הקופצת פרנקל, שבשבת הבטיחה את הופעתה בגמר אליפות אירופה, זכתה ביום ראשון ב"הארץ" לשער כמעט מלא וב"מעריב" לשלושת רבעי שער. "מעריב" אף העניק לפרנקל את השער האחורי של החלק החדשותי.
ב"ידיעות" התקשו לוותר על דרמות הסבון הדלוחות ממשחקי השבת בכדורגל. ההישג של האתלטית קיבל הפניה זעירה, על גבול הזלזול. גם למחרת זכייתה של פרנקל במקום הרביעי נותרה ההפניה בשער "ידיעות" שולית. ב"ישראל היום" של יום ראשון בחרו למקם את פרנקל מתחת לידיעה פוליטית מעיקה מהכדורגל (קופל במו"מ עם לוזון).
השבוע האחרון משקף פחות או יותר את היחס של מדורי הספורט לספורט הנשים, שמוצא בשנים האחרונות בית חם ופתיחות ב"הארץ". הסיקור המקצועי והקבוע בשוקן משכנע כי לא מדובר בגחמה שנועדה לרצות ארגוני פמיניסטיות. "מעריב" משתדל להשתפר בסיקור נשים, וב"ידיעות" תלויות עדיין הספורטאיות במשחקי הגברים. אגב, ביום שלישי פורסמה בספורט "ידיעות" כתבת עמוד על שתי כדורסלניות שחיות ביחד. היא התמקדה יותר ביחסים ובזוגיות שלהן והרבה פחות בהישגיהן.
הנחיתות של ספורט הנשים בתקשורת נובעת גם ממספרן הזעום של עיתונאיות. ד"ר אילן תמיר, מרצה לתקשורת ספורט, שכתב דוקטורט על מצב הספורטאיות בעיתונות הישראלית, טוען כי נוכחות מסיבית יותר של עיתונאיות עשויה להביא לשינוי. לאחרונה אמנם מסתמן גידול קל במספר הנשים בתקשורת הספורט, אבל הוא מתבטא בשדרניות קווים מצודדות, או דוגמניות שמקריאות מהטלפרומפטר פינות ספורט. "נשים שהחלו לעבוד בעיתונות ספורט אימצו את הקוד הגברי לשיפוט של המציאות הספורטיבית ולא הביאו בשורה", כתב תמיר ב"הארץ".
במצב כזה אין סיכוי שבעתיד הקרוב יצמחו עיתונאיות וכותבות ברמה כמו ציפי שמילוביץ' ודורית קרן-צבי. שמילוביץ' היא בכלל פספוס של תקשורת הספורט, ומתבזבזת לה בעריכה ב"7 לילות". מדור הספורט של העיתון שלה משווע לתוכני עומק, ובמרחק של מסדרון וחצי נמצאת כותבת מעולה שיכולה לטשטש מעט את הצהוב ולהעניק ארומה של איכות. אם שמילוביץ' וקרן-צבי היו עורכות מדור ספורט, הקוראים היו מגלים שהעולם אינו עומד רק על מכבי תל-אביב או בית"ר ירושלים.
2 קטנות
מפרגנים? זכייתו של שמעון מזרחי בפרס ישראל לספורט לא התקבלה בעיתונות באחדות דעים. "ידיעות אחרונות", שהולך באופן מסורתי עם הקבוצה של המדינה, פירגן בענק עם כפולה בעמודי החדשות, שער בספורט ועמודים 3-2. הכותרת זעקה "כבוד". אריה מליניאק היה היחיד שהרס קצת את החגיגה ("הפרס מגיע למועדון"). "ישראל היום" הצטרף לשמחה עם הכותרת "כמו זכייה בגביע אירופה", פלוס שני טורי דעה שצידדו בהחלטה. "מעריב" הלך בין הטיפות – "עוד תואר לוויטרינה", כששלום ירושלמי יוצא נגד – "ההרס כמפעל חיים". "הארץ" הביע מורת רוח בכותרות: בשער - "ברודי שוב שם את מזרחי על המפה" (רמז לניגוד האינטרסים בהיותו של ברודי חבר בוועדת הפרס), ובידיעה עצמה: "יש מכבי, יש פרסים".
בקטנה. מה קורה בספורט "מעריב"? ביום רביעי הוא יצא בפעם השנייה השבוע במוסף מוקטן של שמונה עמודים, ואם זה לא מספיק, מרחו שם שער כפול (עמוד ברודשיט) על הניצחון של ברצלונה מול ארסנל בשמינית גמר ליגת האלופות. נראו כמו עיתון שסבל באותו ערב ממצוקת חומרים.
בערוץ 1 לא התביישו להכתיר כ"סנסציוני" את הניצחון של בית"ר ירושלים על הפועל תל-אביב. הגדרה נפוחה ופומפוזית ללא הצדקה. סנסציוני? בסך-הכל הפתעונת. וא-פרופו השידור: הפרשן דני נוימן המליץ במהלך המשחק לשופט לצאת לחופשה, אחרי שלא שרק לפנדל לזכות בית"ר. גם הילוכים חוזרים לא שיכנעו אותו שבוצעה עבירה. במהלך המשחק טעה נוימן שלוש פעמים באבחנות שיפוטיות, כך שלפני שהוא שולח אחרים הביתה, שיבדוק אם הוא עצמו לא זקוק לפסק זמן של התרעננות לימודית.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il