עוצמה של ברק

בג"ץ פסל אתמול את חוק טל, המסדיר את הפטור לבחורי ישיבות חרדים משירות צבאי. כל עיתוני הבוקר, כולל אלה הידועים בעמדתם הביקורתית כלפי התערבות בג"ץ במלאכת הזרוע המחוקקת, מדווחים בברכה על הפסילה.

"אחיכם יבואו למלחמה ואתם לא?", שואלת הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", הנתונה בין מרכאות ומצטטת מפסק הדין של בג"ץ. כלומר, מצטטת בערך. הציטוט המדויק, הלקוח מספר "במדבר", הוא: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?". ציטוט זה שולב בפסיקת השופט אליקים רובינשטיין, אחד מתשעה שופטי ההרכב שדנו בעתירה. "ידיעות אחרונות" מקצר ומפשט מעט את הפסוק התנ"כי ומספק צוהר לאופן שבו היו אולי מדווחים בצהובונים של ימי התנ"ך על דברי משה לבני גד ולבני ראובן (לצד טור פרשנות נזפני מפי נציג חצי המנשה).

תלם יהב מדווח בכפולה הפותחת של העיתון כי בג"ץ החליט שלא להאריך את תחולת החוק פעם נוספת, ודרש מהכנסת לגבש הסדר חדש. את דעת הרוב הובילה נשיאת בית-המשפט העליון השופטת דורית ביניש ("היא דואגת להשאיר אחריה ירושה משפטית משמעותית שתיזכר שנים ארוכות אחרי פרישתה", כותב יהב), ואליה הצטרפו עוד חמישה שופטי בית-המשפט העליון. שלושה החזיקו בדעת מיעוט, ובהם הנשיא הנכנס, השופט אשר גרוניס. תיבה נפרדת, תחת הכותרת "הפורשת מול היורש", מוקדשת לחילוקי הדעות ביניהם.

"בהבזק מסנוור ובעוצמה של ברק קיבע בית-המשפט העליון את עקרון השוויון כעיקרון חוקתי", כותב בעז אוקון בטור פרשנות. "[...] יש להניח שבית-המשפט העליון ישמש עכשיו מטרה לחצים מורעלים. יגידו שהוא נכנס אל היורה הרותחת של הפוליטיקה. אבל כל מאבק על זכויות הוא מאבק פוליטי, והתירוץ הזה אינו יכול לשמש הצדקה לחקיקת חוק סקטוריאלי, שבאמצעותו מנסה קבוצה שלמה להעמיד את עצמה מעל החוק שחל על כולם".

"הפסיקה אתמול חותמת פרק בן כ-30 שנה של דיונים בבית-המשפט העליון על הפטור לחרדים משירות בצה"ל", כותבים יאיר אטינגר, אופיר בר-זהר ויהונתן ליס תחת הכותרת הראשית של "הארץ". לצד הטקסט שלהם מוגש שי לקורא. בעוד ששלושת העיתונים האחרים מדפיסים על השער תצלום של חרדים, של חרדים ליד חיילים או של חרדים המשרתים כחיילים, בשער "הארץ" מתפרסם פוסטר קטן ממדים של נשיאת בית-המשפט העליון, דורית ביניש ("ההחלטה היא אקורד סיום לכהונת ביניש, ואפשר שזוהי ההחלטה שתותיר את החותם העמוק ביותר בחמש וחצי שנותיה בנשיאות", נכתב בדיווח). לגזור ולתלות.

לצד הדיווח ב"הארץ" שלושה טורי פרשנות: יוסי ורטר על ההשלכות הפוליטיות, עמוס הראל על הזווית הצבאית ועידו באום על הזווית המשפטית. "כמה זהיר הוא בג"ץ", כותב באום. "לפני עשר שנים היה ברור לכל כי חוק טל יוצר הסדר לא שוויוני. למרות זאת, עשר שנים המתין בג"ץ עד שהואיל לקבוע כי החוק אינו חוקתי".

"מעריב" מקדיש שתי כפולות שלמות ועמוסות לדיווח ופרשנות על החלטת בג"ץ. באובר-סטייטמנט אופייני מגדיר הפרשן בן כספית את חוק טל "אבי-אבות הטומאה שפשתה בקרבנו בעשור האחרון", ומברך על כך ש"הושלך אתמול לפח האשפה של ההיסטוריה". בערבוב דימויים אופייני מגדיר הפרשן הבכיר של "מעריב" את הדילמה הפוליטית שנוצרה לאור פסילת החוק כ"תפוח אדמה גרעיני גדול ומתקתק על שולחנו של ראש הממשלה בנימין נתניהו".

במקור, נזכיר, תפוח אדמה לוהט הוא דבר מה שקשה לאחוז בו בידיים חשופות, ועל כן עולה מאליו הרצון להעבירו הלאה לאדם אחר. מבחינה זו, הנזק שלו מוגבל לכוויות בדרגות נמוכות בידיו של המחזיק בו. עצם הנחתו של תפוח אדמה לוהט על שולחנו של ראש הממשלה פותרת את בעיית המגע הישיר עם מקור החום. מנגד, תפוח האדמה של כספית אינו לוהט, הוא גרעיני. כלומר, מדובר בפצצה אטומית שהוחבאה בתוך תפוח אדמה (או נוצרה בדמות תפוח אדמה, אולי כדי לבלבל את האויב), ואשר עלולה להשמיד לא רק את לשכת ראש הממשלה, אלא את ירושלים כולה.

מצד שלישי, תפוח האדמה הגרעיני גדול. כך שאפשר שישמיד עד כדי מחצית ממדינת ישראל. מצד רביעי, הוא גם מתקתק, כלומר לפצצת הגרעין הגדולה שהוחבאה בתוך תפוח אדמה או נוצרה בדמות תפוח אדמה כדי לבלבל את האויב ומונחת כעת על שולחנו של ראש הממשלה מוצמד ככל הנראה שעון הפעלה אנלוגי, הסופר לאחור את השניות עד למועד הפעלת המרעום (לפחות לא מדובר בשעון חול מתקתק).

כיצד מנטרלים תפוח אדמה גרעיני גדול ומתקתק? על כך כותב כספית כי לנתניהו שתי אפשרויות: לנסח חוק חדש ("אזרחי, נועז"), או ללכת על חוק "עוקף בג"ץ", בתיאום עם החרדים ("לשחק על זמן, לדחוק את הקץ ולהנציח את הכלום", עד לעתירה נוספת שתידון בבג"ץ תחת נשיאותו של השופט אשר גרוניס). כספית מהמר על האפשרות השנייה, אבל מסייג ומציין כי נתניהו "גם יכול להפתיע".

בעוד עפר שלח מספק את הזווית הצבאית למען קוראי "מעריב", כותב נועם שרביט על השופט אשר גרוניס, נשיא בית-המשפט העליון המיועד. "גרוניס רוצה להחזיר את העליון למקומו הטבעי ובכך להשיב את אמון הציבור בו", מסביר שרביט. "את זאת ישיג באמצעות ריסון שיפוטי".

בהמשך מדגיש שרביט כי הערכה כמו זו של כספית (הוא לא נוקב בשמו), כאילו נתניהו יוכל לדחות את הקץ ולקוות להיפוך החלטה בבית-משפט עליון תחת נשיאותו של גרוניס, אינה עומדת במבחן המציאות. "מי שחושב ששינויים קוסמטיים בחוק, והעובדה שגרוניס כבר יהיה נשיא העליון ויסדר הרכב שופטים בדמותו, יספיקו – שוגה באשליות", כותב שרביט.

"צריך לשים לב", הוא מוסיף, "שגרוניס אינו סתם בעמדת מיעוט בפסק הדין. עמדתו היא דעת יחיד, שכן השופטים ארבל וריבלין לא הצטרפו לעמדתו. כמו שקרה לא פעם בעבר, קולו הייחודי של גרוניס הותיר אותו בעמדת מיעוט, כשהפעם הוא מתייצב מרחק שנות אור מעמדות עמיתיו. מאחר שלא ידוע כרגע על שופטים בעליון הדוגלים בעמדתו, תוצאת פסק הדין בעתירות הבאות לא תשתנה. גם אם מי מבין השופטים החדשים יאמץ את האג'נדה של הנשיא, הם לא יהוו רוב".

ב"ישראל היום" ניתנת זכות הפרשנות לדן מרגלית, התומך בהתלהבות בפסילת החוק, ולפרשן המשפטי ד"ר אביעד הכהן, המסביר כי לפסילה עשויות להיות השלכות שליליות. "הניסיון מלמד שקיימת סבירות גבוהה כי פסק הדין יביא לתוצאה ההפוכה מזו שאליה התכוון", הוא כותב. "כתגובת נגד לו עשויים החרדים לשוב ולהתקפד, וגם אותם ניצנים מבורכים של השתלבותם בחברה הישראלית עלולים להיעלם כלא היו". אגב, את נושא גיוס החרדים מגדיר הכהן תוך שימוש בדימוי שמרני להחריד: "תפוח אדמה לוהט".

באופן טבעי, המפלגות החרדיות מבקרות בחריפות את פסיקת בג"ץ. העיתונים החילוניים דוחקים את הביקורת לשולי הדיווח: ידיעה קצרה בתחתית עמ' 4 ב"ידיעות אחרונות", ותגובות הנכללות בדיווח על ההשלכות הפוליטיות ב"הארץ" וב"מעריב". ב"ישראל היום", לעומת זאת, מתפרסמת ידיעה [יהודה שלזינגר ומתי טוכפלד] בראש עמ' 5 תחת הכותרת "ביהדות-התורה זועמים על בג"ץ – ש"ס רוצה הידברות".

כאמור, אין כמעט הד למתנגדים העקרוניים של התערבות בג"ץ במלאכת החקיקה, אולי מפני שהם נאלמים דום. השוואה לסיקור פסיקתו של בג"ץ בעניין חוק האזרחות (בית-המשפט נמנע מלפסול את החוק שמונע איחוד משפחות פלסטינים) מובילה למסקנה כי הפרה הקדושה שעליה גוננו אז מתנגדי התערבות בג"ץ אינה דווקא כנסת ישראל, אלא צבא ההגנה לישראל ומערכת הביטחון בישראל. כדי לשמור עליה התנגדו אז, וכדי לשמור עליה הם אינם מתנגדים כעת להתערבות כנופיית שלטון החוק בעבודתה של הכנסת.

פיל בלשכת חרסינה

הנושא השני הזוכה לתשומת לבם של כל עיתוני הבוקר נוגע ללשכת נתניהו, בעקבות התפטרותו של ראש מערך ההסברה הלאומי יועז הנדל וההערכה כי גם מזכיר הממשלה צבי האוזר יבחר בדרך דומה. "קרע", מוגדר בשער "הארץ" המצב בלשכת נתניהו. ברק רביד מדווח כי "גל ההדף שיצרה פרשת נתן אשל ממשיך לגבות קורבנות". רביד מדווח כי הנדל הגיש את התפטרותו לאחר שנתניהו שוחח עימו ועם שותפיו למחוללי "פרשת אשל" (האוזר והמזכיר הצבאי יוחנן לוקר), ונזף בהם על שלא יידעו אותו תחילה על המעשים הפסולים של אשל, אלא פנו ישירות ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר ואז ליועץ המשפטי לממשלה הנוכחי. על-פי רביד, הנדל הוא שיזם את הפגישה עם ראש הממשלה ואמר לנתניהו כי אם הוא איבד את אמונו בו, יגיש את התפטרותו. ראש הממשלה השיב לשלושה כי איכזבו אותו כשלא שיתפו אותו במידע על אשל.

"לשכת ראש הממשלה נפרמת", נכתב ב"מעריב" מעל דיווח של אלי ברדנשטיין, ואילו החותמת שמלווה את הסיקור ב"ידיעות אחרונות" כוללת שתי מלים בלבד: "הלשכה מתפוררת". עמוד שלם מוקדש לפרשנות של סימה קדמון, שלפיה נתניהו לחץ על שלושת יועציו להתפטר. "הנדל השיב שישקול להתפטר, ואמש הופתע לגלות שהידיעה על התפטרותו כבר הודלפה ושודרה". לפי קדמון, "מזמן לא נעשה כאן ספין מכוער מזה", וטוענת שמדובר ב"סקנדל" ("אם כל הפרטים נכונים"). לדבריה, "בכל מקום עבודה רגיל היו השלושה האלה מקבלים סעד של חושפי הטרדות ממבקר המדינה. כאן, במקום העבודה שצריך להיות דוגמה ומופת, הם נזרקים".

עבור מי שמעדיף לקבל את מסריו בצורת ידיעה חדשותית ולא טור פרשנות מתפרסמת מיד לאחר הטור של קדמון ידיעה מאת איתמר אייכנר תחת הכותרת "חיסול חשבונות". כותרת המשנה מסכמת: "השיחות הבוטות, הדלפת ההתפטרות של ראש אגף ההסברה, הזובור הפומבי למזכיר הממשלה. כך נוהג ראש הממשלה בבכירים שהעזו להתלונן נגד ראש לשכתו". מי שמתגעגע לקבל את מסריו בצורת טור פרשנות ימצא לצד הידיעה של אייכנר טור פרשנות מאת טלי בן-עובדיה, הכותבת: "נתניהו מבצע זובור פומבי בשלושת בכירי הלשכה".

ב"ישראל היום" האירוע מוגדר כ"דרמה", אך הסיקור מדגיש את עמדת לשכת ראש הממשלה. בידיעה, מאת שלמה צזנה, מצוטט "בכיר במערכת הפוליטית" שאמר: "ברור שהשינויים ישפיעו על ראש הממשלה ואנשיו. בסופו של דבר מדובר באנשים וביחסים בין אנשים. למרות זאת, הנושאים המקצועיים מתבצעים על הצד הטוב ביותר". טור פרשנות נלווה, מאת מתי טוכפלד, נושא את הכותרת "לשכה צריכה להיבנות על אמון", ובעצם מדברר את עמדת ראש הממשלה: המטרה היחידה של יועצי ראש הממשלה היא לשרתו; במעשיהם הביעו העובדים אי-אמון בנתניהו ו"איבדו את זכות התפקוד שלהם בסביבתו".

טוכפלד מעלה את ההשערה כי המתלוננים לא חשבו על טובת נתניהו ולא על טובת ר', העובדת שצולמה על-ידי אשל באופן לא ראוי, אלא על עצמם בלבד. הוא מזכיר את האפשרות שבעבודת הדוקטורט של הנדל נכלל פרק שעסק בקרבות פילים בהודו וטוען כי גם אם השמועה על כך מופרכת, "נראה שבלשכת ראש הממשלה עסק הנדל פחות בהסברה הלאומית ויותר בקרבות פילים".

בשולי החדשות

בתחתית עמ' 12 של "ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי על לפחות 80 אזרחים סורים שנהרגו אתמול מאש כוחות מנגנוני הביטחון הסוריים. ב"ישראל היום" מדווח דניאל סיריוטי בידיעה קצרה בצד עמ' 9 על לפחות 50 הרוגים בסוריה. ב"הארץ" וב"מעריב" לא נמצא מקום לידיעה על הרג עשרות במדינה השכנה.

בתחתית עמ' 11 של "ישראל היום" תצלום דרמטי [AFP] שבו נראית נהגת מכופפת ראשה מול מטר אבנים שמיידים נערים לעבר השמשה הקדמית. יורי ילון מדווח כי עשרות פלסטינים יידו אתמול אבנים לעבר כלי רכב ישראליים בכמה מוקדים ביהודה ושומרון. "בדרך נס לא היו נפגעים, אבל נזק כבד נגרם לכלי הרכב", הוא כותב. בעיתונים האחרים אין דיווח דומה.

לקראת כלכלת בארטר

ב"כלכליסט" מתפרסם הבוקר דיווח מאת מישל אודי על נתונים שמציג ענק הבנקאות העולמי UBS, ולפיהם "ישראל טובה לעשירים ורעה במיוחד לעניים". אודי מדווח לפי מומחי הבנק כי "ב-2010 גדל שיעור המתעשרים בישראל ב-4%, והצפי שלהם הוא לגידול של 25% בעושר", אך מציין כי "הטפיחה על השכם מ-UBS מסתדרת באופן מטריד עם נתוני ה-OECD", ולפיהם ההכנסה הריאלית של העשירונים התחתונים ירדה בשנים 1985–2008, בעוד שזו של העליונים עלתה. לדיווחו מוצמדת טבלה השוואתית המבוססת על נתוני ה-OECD. הפער הגדול ביותר לרעת העניים נרשם בישראל. הפער הגדול ביותר לטובת העניים ולרעת העשירים נרשם ביוון. כעת, כידוע, עומדת יוון על סף פשיטת רגל.

"עם הגב לקיר: אושרה חבילת החילוץ השנייה ליוון", מדווחת רונית דומקה ב"דה-מרקר". לפי דיווחה, הוסכם להעביר ליוון 130 מיליארד יורו כדי למנוע מהמדינה להגיע לחדלות פירעון בחודש הבא. "כצפוי, כל הבכירים החתומים על ההסכם מיהרו לשבח ולהלל אותו", כותב איתן אבריאל בטור פרשנות נלווה, "[...] אלא שאף אחד לא מאמין בזה, גם לא לרגע אחד".

בכפולה הפותחת במוסף "עסקים" של "מעריב" מתפרסמת כתבה מתורגמת מה"אובזרבר", מאת ניק כהן. "מחריבים את הדמוקרטיה היוונית", קובע כהן. "[...] יוון לא יכולה לנצח. [...] אירופה מציעה לרושש לחלוטין את יוון על מנת להחיותה – להכותה על מנת לרפאה. [...] תוכנית ה'חילוץ' רק תדחוף אותה עמוק יותר לבצה ותחמיר את מצבה. [...] במקום לומר 'אנחנו עשירים משום שהם עניים', אנגלה מרקל מנסה לחקות אותם קוראי עיתונים אנוכיים, צרי אופקים וזחוחים במדינתה, שבטוחים שכל בעיותיהם של הזרים ייפתרו אם הם רק ידמו יותר לגרמנים. [...] היורו היה טעות אדירה ומונומנטלית. במקום לתקן זאת פתחו מנהיגי אירופה במתקפה כוללת על מדינת הרווחה, על איגודי העובדים ועל המגזרים הציבוריים".

ב"גלובס" התפרסמה אמש ידיעה [רויטרס] על כלכלת הבארטר הפורחת בספרד.

ענייני תקשורת

רז שכניק מדווח בשער האחורי של "ידיעות אחרונות" כי מגישי מהדורת "מבט" בערוץ 1, מרב מילר וינון מגל, יוחלפו בקרוב, וכי מהדורה חדשה, בהגשת מנחים חדשים, תעלה בחודש מאי בשעה שמונה בערב.

ב"גלובס" מתפרסמת כתבה מאת לי-אור אברבך, הסוקר את מצוקת שתי חברות החדשות המתחרות בערוצים המסחריים. לפי אברבך, בשל מצוקת תקציב מוותרות המערכות על שליחת עיתונאים לחו"ל, או מציידות עיתונאי שנשלח במצלמה ובמחשב נישא, במקום לצרף אליו צוות צילום. כמו כן, צוותים שנשלחים לשטח מוזעקים חזרה בשעה מוקדמת כדי להימנע מתשלום שעות נוספות, גם אם מבחינה מקצועית נוכחותם עדיין נדרשת באזור האירוע. כמו כן, חל צמצום בהעסקת עובדים בשבת (אם כי כדוגמה לכך מובא מקרה מבורך: "בחדשות 10 סיקרו את הסופה בסוף-השבוע האחרון משני מוקדים, במקום משמונה מוקדים כפי שתוכנן"). אברבך מביא עוד כמה וכמה דוגמאות, כדאי לקרוא את כתבתו במלואה.

נתי טוקר מדווח ב"דה-מרקר" כי במשרד התקשורת יוזמים חקיקה שתסדיר את סוגיית התוכן השיווקי בשידור המסחרי בטלוויזיה בישראל, בהתבסס על ועדה בראשות פרופ' אסא כשר מ-2007.

נתי טוקר ומוטי בסוק מדווחים באותו עיתון כי כחלק מהרפורמה ברשות השידור, סוכם כי הרשות תוכל למכור פרסומות באתרי האינטרנט כדי להגדיל את הכנסותיה.

במדור הדעות של "מעריב" קובל נדב העצני על הסיקור התקשורתי של תביעת הדיבה שהגישה תנועת אם-תרצו נגד מקימי קבוצת הפייסבוק "אם תרצו תנועה פשיסטית (אז יש)". העצני טוען כי עיתון "הארץ", וכלי תקשורת אחרים, מנסים להשפיע על בית-המשפט "ולחלץ את המשמיצים מאימת הדין". הגילוי הנאות, על כך שהעצני הוא עורך-הדין שמייצג את אם-תרצו בפני בית-המשפט בתביעה זו, מובלע במלה אחת הכלולה במשפט שמופיע בפסקת הפתיחה: "לפני שבוע וחצי פירסם עיתון 'הארץ' כתבה על אודות תביעת לשון הרע שתנועת אם-תרצו הגישה באמצעותי לבית-המשפט נגד קבוצת אנשי שמאל קיצוני".

הכותרת הראשית של גליון "גלובס" שחולק אמש למנויים ("עדי עזרא: תנובה, אוסם ושטראוס – חזיריות") שאובה מטקסט שכתב יו"ר חברת נטו בחשבון הפייסבוק שלו.