לקראת תגובה ציבורית קשה

אמיר אורן, עיתונאי "הארץ", שיקבל הערב בתל-אביב את פרס "מצוינות ומקצוענות בעיתונות הישראלית" על-שם שלום רוזנפלד, מספק הבוקר את הכותרת הראשית של עיתונו: "המבקר יקרא להדיח מתפקידם את ישי ושטייניץ בגלל מחדל הכרמל".

על-פי דיווחו של אורן, בדו"ח שיפרסם בקרוב על השריפה בכרמל יקרא מבקר המדינה מיכה לינדנשטראוס לשלילת תיקיהם של שר הפנים ושר האוצר. מסקנות אישיות שכאלה נרמזו לאחרונה בטורי פרשנות, אך זו הפעם הראשונה שהן עולות לדרגת עובדה מדווחת. אורן מציין בדיווחו כי רק בעוד כשבוע תופץ הטיוטה הסופית של הדו"ח, ומזכיר הערכות מלומדות שלפיהן התגובות לה לא יוכלו לשנות את חוות הדעת של המבקר על האחריות האישית של שני השרים.

"להמלצות המבקר באשר לנבחרי ציבור, להבדיל מעובדי ציבור, אין תוקף משפטי מחייב", מדגיש אורן ומוסיף: "במשרד המבקר מניחים, על יסוד תקדימים, שגם לעתירות לבג"ץ בדרישה לממש המלצות אלה אין סיכוי רב להתקבל. עם זאת צופים במשרד המבקר כי התגובה הציבורית הקשה לדו"ח תפעיל על הממשלה וחבריה לחץ להתחשב בהמלצות ולהסיק את המסקנות האישיות המתבקשות".

איך מייצרים "תגובה ציבורית קשה"? ראשית, מומלץ לדאוג ששורת מחץ מתוך טיוטה סופית של דו"ח תגיע לידיו של עיתונאי בכיר, כדי שזו תהפוך לכותרת ראשית. מבקר המדינה הנוכחי, שיסיים בקרוב את כהונתו, אינו רק מהנמרצים והתקיפים שידע התפקיד, אלא גם מבקר שידע טוב מקודמיו להשתמש בתקשורת הישראלית למטרותיו (ועל כן גם ספג מחלקים בה ביקורת קשה). בהקשר זה יש מקום לציין כי בסיום הידיעה מצטט אורן מתוך מאמר בביטאון הפנימי של משרד המבקר, שכתבו בועז ענר וליאורה שמעוני, ממחברי דו"ח אסון הכרמל. לפי השניים, יש תועלת מיוחדת בדו"ח "המלכד את הציבור והתקשורת" בתביעה לממש את מסקנותיו.

נראה כי יש מי שמבקש ללכד גם את קוראי "ידיעות אחרונות". "שטייניץ וישי אחראים אישית לאסון בכרמל", נכתב בראש שער עיתון זה הבוקר, בין מרכאות, לצד החותמת "פרסום ראשון". טובה צימוקי מדווחת, על סמך "מקור משפטי בכיר", כי על שר האוצר ושר הפנים תוטל "אחריות אישית מיוחדת" בדו"ח המבקר על השריפה בכרמל. לפי דיווחה, "מבקר המדינה מתכוון ליצור נורמה ציבורית ומשפטית חדשה שלפיה שר הממלא תפקיד ביצועי צריך לעשות הכל כדי שמשרדו יהיה ערוך לכל אירוע או אסון המתרחשים בזמן הקדנציה שלו".

דיווחה של צימוקי חסר את המסקנה המפורשת בדבר שלילת התיק משני השרים שיעמדו במוקד הביקורת. גם חלק מהפירוט שמספק אורן ב"הארץ", על אודות שלל המבוקרים האחרים בדו"ח, נעדר מדיווחה. לעומת זאת, ב"ידיעות אחרונות" מובאת תגובת שר הפנים ("אם המידע מדויק, הרי שמשמעותו אחת: בכל פעם ששר בכיר אינו מקבל את מבוקשו, יהיה עליו לפרק את הממשלה"), והבהרה כי את תגובת שר האוצר לא ניתן היה להשיג עד סגירת הגיליון.

כלום

כל הכותרות הראשיות הבוקר, למעט זו של "הארץ", מוקדשות לפרשת אשל (ראש לשכת ראש הממשלה נתן אשל חשוד שהטריד עובדת בלשכה).

ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" מודפס לצד הכותרת הראשית ("היום יוכרע אם לפתוח בחקירה פלילית נגד אשל" ו"וינשטיין יחליט אם דרושה בדיקת משטרה", בהתאמה) תצלום גדול של אשל. ב"מעריב" בחרו בתצלום ארכיון [אלכס קולומויסקי], שבו נראה אשל עולה במדרגות ומשגר אל המצלמה מבט מעט מופתע. ב"ידיעות אחרונות" מפרסמים פרט מתוך תצלום מוצלח יותר של אשל [עופר עמרם, ynet], שעל-פי הכיתוב צולם בסוף-השבוע.

יתרון התצלום של "ידיעות אחרונות" אינו במועד הצילום דווקא, אלא במה שנראה בו: נתן אשל נושא בידו תיבה הנראית כקופסת נעליים שהוסבה למגש פרחוני ועליה קומקום וכוסות חד-פעמיות (הנה התצלום המלא). תלבושתו, חולצה בהירה וחליפה כהה, מסייעת לשוות לאשל, ראש הלשכה הבכירה בישראל, דמות של מלצר.

ב"מעריב" מדווחים נועם שרביט, אלי ברדנשטיין ואריק בנדר כי היועץ המשפטי לממשלה יכנס היום דיון שבו יוחלט אם להפוך את בדיקת המקרה לחקירה, ואם כן, אם לחקירה משמעתית או פלילית. דברי אשל למקורביו מצוטטים בקצרה ("מה שמיוחס לי לא יהפוך לחקירה פלילית ואפילו לא לפחות מזה"), ומודגש כי נכון לעכשיו מסרבת ר', המוטרדת לכאורה, למסור עדות לחוקרים, אך היא עתידה לעשות כן במהלך השבוע.

ב"ידיעות אחרונות" מדגישים בכפולה הפותחת את עמדת עורכי-דינה של ר', הראל ארנון ויצחק בם. "אל תכריחו אותה להתלונן", מצוטטים השניים בכותרת שבראש הכפולה. בדיווח, מאת טובה צימוקי, איתמר אייכנר, צביקה ברוט, עקיבא נוביק, ירון דורון ודני אדינו אבבה, ציטוט נרחב מתוך מכתב מאת עורכי-הדין, "שיגיע לשולחנו של היועץ הבוקר".

על-פי עורכי-דינה, "ר' אינה רואה כל טעם בחקירתה ואינה מוצאת לנכון לשתף מאן דהו בכל פרט העשוי להיות קשור בפרסומים. זכותה להחליט אם היא חשה פגועה ואם לשתף אחרים. אין לה עניין בפרשה. אין היא מעוניינת למסור הודעה או עדות, אין היא מעוניינת בטיפול משפטי כלשהו בפרשה על-ידי אכיפה משמעתית או פלילית, ולפיכך איננה מעוניינת להתייצב לחקירה".

אולם לא בטוח שתוכל לסרב למסור את גרסתה לאורך זמן. "גורם משפטי בכיר" מצוטט בידיעה כמעריך ש"בסופו של דבר לא יהיה מנוס מחקירה פלילית". עוד מצוטט אותו גורם משפטי בכיר, או גורם משפטי בכיר אחר, כמי שטוען שעל אשל להשעות את עצמו מתפקידו.

ב"הארץ" מדווחים תומר זרחין, חיים לוינסון ויהונתן ליס על ההתפתחויות האחרונות בפרשה. בין היתר הם מזכירים כי "אתמול נודע כי עו"ד ד"ר הראל ארנון, שנשכר על-ידי ר' מלשכת ראש הממשלה, עבד עד החודש שעבר על חוות דעת משפטית בעניין מגרון, יחד עם עו"ד יעקב וינרוט, פרקליטו של נתן אשל". השלושה ממשיכים ומדווחים כי "ארנון מחזיק משרד קטן בירושלים המתמחה במשפט אזרחי ומינהלי, ואינו עוסק במשפט פלילי".

בתיבה נפרדת מתאר חיים לוינסון את ביקורו השבועי של נתן אשל בבית-הכנסת שלו בתל-אביב. נראה כי כתב "הארץ" הצליח להשאיר את צלמי הפפרצי מאחור ולהסתנן אל בין כותלי בית-הכנסת הקבוע של אשל ולחשוף מה הוא באמת אומר ל"מקורביו".

"הוא נראה מחויך במיוחד", כותב לוינסון על מי שמכונה בבית-הכנסת "נתקה". "מיד לאחר התפילה", כך מדווח, "התאספו כולם סביב אשל לשמוע את מוצא פיו. [...] אחד המתפללים לחש לו: 'אשה שמטרידים אותה הולכת להתלונן. אם היא לא התלוננה, כנראה שאין כלום'. אשל הימהם לאות הסכמה. חבר אחר הביע את דעתו. 'התלונה היא כלום. אין שום דבר. סתם ממציאים דברים'. אשל החרה החזיק אחריו ואמר: 'התלונה היא כלום'. חבר שלישי שאל את אשל אם ראש הממשלה בנימין נתניהו איתו. אשל חייך ואמר, 'נתניהו לצדי'. החבר הוסיף בנימה פסקנית: 'מה שכן, צריך להעיף כמה נבלות מהלשכה'. אשל השיב, 'צודק. זה אחר-כך'".

מקריאת העיתונים קשה לקבוע אם בנימין נתניהו אכן עומד לצדו של אשל. ב"ידיעות אחרונות" מדווח כי "בכירים בלשכת נתניהו" המליצו לראש הממשלה להוציא את אשל לחופשה, "אולם נכון לאתמול נראה כי נתניהו מגבה אותו". גם ב"מעריב" נכתב כי "ככל הידוע, ראש הממשלה לא ביקש מאשל לצאת לחופשה". אולי אפשר ללמוד משהו על מצבו של אשל אצל ראש הממשלה מבחינת הסיקור בעיתון "ישראל היום".

לראשונה מאז פרצה, מגיעה הבוקר פרשת אשל לכותרת הראשית ולכפולה הפותחת של "ישראל היום". עד הבוקר, בשער העיתון נדחקה מדי יום את הפרשה לתיבה קטנה ופינתית בתחתיתו. "אין בסיס לטענות נגד נתן אשל", נכתב בה ביום רביעי האחרון. "בכירים בלשכת רה"מ התלוננו על נתן אשל", נכתב בה ביום חמישי. "התלונה נבדקת, עד אז – יש עבודה", נכתב בה בגליון יום שישי.

והנה הבוקר, הכותרת הראשית ב"ישראל היום" קוראת: "פרשת נתן אשל: דיון מכריע אצל היועמ"ש". כותרת המשנה מרחיבה ומדווחת: "היום: וינשטיין צפוי לכנס ישיבה מיוחדת בהשתתפות בכירי הפרקליטות שבה ייבחנו ממצאי דו"ח הביניים של הנציבות. עדות שמיעה מעלה חשד לכאורה להטרדה מינית ומעשה מגונה. ייתכן שר' תזומן להעיד השבוע. 'אשל רגוע, הוא יודע שלא עשה דבר'".

לא רק הבולטות של סיקור הפרשה משתנה בעיתון זה, גם האנשים העוסקים במלאכה. עד היום, על כל הידיעות הקטנות והאפולוגטיות שפורסמו ב"ישראל היום" קיבל הכתב שלמה צזנה את הקרדיט הפותח (באחת הידיעות הוא אף קיבל קרדיט לתצלום של נתן אשל, מחייך חיוך רחב). הבוקר, לראשונה, מוזכר צזנה בתחתית הידיעה כמי שהשתתף בהכנתה, ואילו הקרדיט הראשי מוענק לעדנה אדטו ומתי טוכפלד. אם יש קשר בין זה ובין התוצאה הסופית וגם אם לא, יש לברך על ההחלטה לשנות גישה ולדווח באופן בולט ומקיף על הפרשה שהשלכותיה על לשכת ראש הממשלה צפויות להיות קשות.

בכפולה הפותחת של "ישראל היום" מדווחים אדטו וטוכפלד על ההתפתחויות האחרונות ומהות ההחלטה שצפויה להתקבל היום במשרדי היועץ המשפטי לממשלה. כמו כן מזכירים השניים כי "מהעדות המרכזית בפרשה, שמסר אחד העובדים הבכירים בלשכת רה"מ, עולה חשד לכאורה להטרדה מינית ומעשה מגונה של אשל כלפי עובדת הלשכה, ר'. יצוין כי מדובר לכאורה בהחמרה בחשד נגד אשל, שכן בתחילת הפרשה פורסם כי נבדק חשד שאשל הטריד את עובדת הלשכה בכך שחיטט בטלפון הנייד שלה ובתיבת הדואר האלקטרוני שלה, ואף עקב אחריה מחוץ לשעות העבודה".

בסיום הידיעה מובאת בהרחבה יחסית גרסת אשל ומקורביו ("לא עשה דבר", "תחמושת עבור חורשי רעתו של אשל", "בכל הזדמנות היא ציינה עד כמה נתן אשל תומך בה ומסייע לה"). חרף ההחמרה בחשד נגד אשל, קל לדמיין כיצד גרסתו היתה יכולה להפוך לכותרת ראשית בעיתון שבו כיהן פעם כסמנכ"ל ובמקביל לזוז אל קדמת הידיעה העוסקת בפרשה. אך זה לא קרה. הכותרת והידיעה ביקורתיות למדי כלפיו. כותרת הביניים היחידה, "עדות אמינה", מתייחסת לעדות של יועז הנדל בדבר המעשים שביצע לכאורה אשל.

באשר לנתניהו נכתב ב"ישראל היום" כי בלשכתו "דוחים את הקריאות [...] לגבות את שלושת המתלוננים נגד נתן אשל. 'כל עוד הדברים בבדיקה, ראש הממשלה לא רוצה לחרוץ גורלות', נמסר".

את התמיכה מקבל הפעם אשל מטורי הפובליציסטיקה של "ישראל היום". גונן גינת פותח את טורו בגילוי נאות, שמוטב היה להעניקו לקוראים כבר לפני כמה ימים: "נתן אשל עבד ב'ישראל היום' בתחילת דרכו בתפקיד בכיר מאוד". על-פי גינת, אשל הוא "אדם שהתכונה העיקרית שלו היא טוב לב יוצא דופן ונאמנות ללא גבול" (יוסי ורטר דימה את אשל ביום שישי האחרון לכלב).

ממשיך גינת וכותב: "עבדתי עם נתן יותר מעשר שנים. יש לי תחושה שזה יותר מכל אחד אחר. זה לא היה סתם לצדו, אלא ממש צמוד. והנה השורה התחתונה, שאותה יודעים כל מי שמכירים את נתן: הוא ייצא נקי מהפרשה הזו, שבה שופכים את דמו מסיבה אחת – בגלל קרבתו לנתניהו".

לצד טורו האישי של גינת מתפרסם טור פרשנות מקצועי מאת ד"ר אביעד הכהן, המתחיל בביקורת חריפה נגד התקשורת על חריצת דין מוקדמת, ומסתיים בהמלצה לאשל לצאת לחופשה. נחום ברנע מגיע למסקנה דומה ב"ידיעות אחרונות", אם כי הוא פונה לווינשטיין, ולא לאשל. ברנע ממליץ ליועץ המשפטי להעביר את החקירה למשטרה ולהורות לאשל לצאת לחופשה.

בן כספית ב"מעריב" מקדיש את טורו לביקורת על וינשטיין, על שנמנע מלטפל בפרשה עד שהפכה פומבית. בטור פרשנות משפטית באותו עיתון מסביר נועם שרביט כי "כל עוד ר' בוחרת לא להתלונן, ואין כל ראיות חיצוניות ישירות אחרות, לא יתאפשר לבסס כתב אישום פלילי או משמעתי [נגד אשל]".

בהקשר זה יש לציין כי בדיווח של "ידיעות אחרונות" נכתב: "חוקרי נציבות שירות המדינה ינסו לשים את ידם על מכשיר הטלפון הנייד הישן של אשל, שנטען כי הוא השתמש בו כדי לצלם את ר' ועובדות אחרות בלשכה בתנוחות אינטימיות. הטלפון הוחלף על-ידי גורם בכיר במשרד ראש הממשלה, וקיים חשש כי אותו בכיר השמיד את התמונות לאחר שהראה אותן לעובדות עצמן".

אם כך הדבר, נראה שבכל זאת תהיה הפרשה תלויה בנכונותה של ר' להתלונן. בסיום טורו ב"מעריב" מזכיר שרביט כי "את החיילת בפרשת חיים רמון הצליחו לבסוף לשכנע להתלונן. אם יתברר שקיים חשד לעבירות מין מצדו של אשל, יהיה צורך להפעיל מכבש לחצים על ר' להתלונן. בית-המשפט שהרשיע את רמון עודד זאת".

אל הירח ובחזרה

"יחסי שלדון אדלסון וגינגריץ' במוקד סיקור הבחירות בארה"ב", לשון כותרת לידיעה מאת נטשה מוזגוביה המתפרסמת ב"הארץ", שמקבל מדי חודש מיליוני שקלים עבור הדפסה והפצה של גליונות העיתון של אדלסון – "ישראל היום".

"הפרשנים מסכימים כי רק הודות לתרומה הנדיבה בגובה 10 מיליון דולר לוועד הפעולה הפוליטית, התומך בניוט גינגריץ', הצליח יו"ר בית-הנבחרים לשעבר להישאר במירוץ", מדווחת מוזגוביה, ובהמשך מצטטת ממבחר ידיעות וכתבות על אדלסון שפורסמו בימים האחרונים בתקשורת העולמית.

בינתיים פורסמה עוד כתבת פרופיל על אדלסון ב"ניו-יורק טיימס" [מרק מקינטייר ומיכאל לו], שמתייחסת בין היתר גם לעיתון שהקים בישראל. לכתבה זו מתראיין ראש ממשלת ישראל לשעבר אהוד אולמרט, המספר כי בעת כהונתו ולאחר שספג ביקורות נוראיות מ"ישראל היום", קיבל לביקור את אדלסון ורעייתו מרים. "לקראת סוף הפגישה שלנו", נזכר אולמרט, "שאלתי אותו, 'האם אינך מתבייש במה שהעיתון שלך עושה לראש הממשלה?'". על-פי אולמרט אדלסון השיב כך: "אינני קורא עברית".

במדור חדשות החוץ של "מעריב" מופיעה הכותרת הבאה: "אדלסון תרם מיליונים לגינגריץ' וקיבל קלפי פרטית". צח יוקד מדווח כי זמני הבחירות המקדימות בנבאדה (המדינה שבה שוכנים בתי-הקזינו של אדלסון) שונו כדי לאפשר לאדלסון להצביע למועמד החביב עליו עם צאת השבת. על-פי יוקד, "ראשי המפלגה הרפובליקאית המקומית כנראה אינם מעוניינים להכעיס את האיש עם הכיס הכי עמוק בתנועה השמרנית, ולכן החליטו לקיים התוועדות מיוחדת בצאת השבת, שתאפשר לבני הזוג אדלסון להצביע. ההתוועדות תתקיים בבית-הספר הפרטי בלאס-וגאס הקרוי על-שם בני הזוג שתרמו את הכסף להקמתו".

ב"ידיעות אחרונות" בוחרת אורלי אזולאי להתמקד בעובדה שלפיה מיט רומני, המתמודד מול גינגריץ', חזר להוביל בסקרי דעת הקהל לקראת הבחירות המקדימות בפלורידה, בין היתר בעקבות הופעה תקיפה בעימות האחרון ביניהם. אזולאי מזכירה כי בעימות לעג רומני להצעתו של גינגריץ' להקים מושבה על הירח.

ב"ישראל היום" בחרו לעטר ידיעה על המירוץ בארה"ב בתצלום מהעימות האחרון [AP], שבו נראה גינגריץ' צוחק בפה פעור היישר בפרצופו של רומני. יוני הרש מדווח כי רומני מתאושש בסקרים, אך בהמשך מצטט דווקא את גינגריץ', שאמר: "אני אמשיך כל הדרך ואני מצפה לזכות במועמדות. אולי תשאלו את המושל רומני מה בכוונתו לעשות אם הוא יפסיד, לנוכח העובדה שבסקרים הארציים הוא עדיין מפגר אחרי".

כמו כן מצוטט בידיעה של "ישראל היום" אחד מתומכיו של גינגריץ', שאמר ל"ניו-יורק טיימס": "כשצפיתי בעימות המוצלח שלו בדרום קרוליינה, פשוט קמתי מהספה להריע לו". אדלסון אינו מוזכר בידיעה. גם אין הפניה לגילוי הנאות שפורסם בעיתון ביום רביעי.

ענייני תקשורת

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי רשות השידור שוקלת לסגור את חטיבת התוכניות של הערוץ הראשון ולהסב את תקציבה לטובת הפקות חיצוניות. עוד מדווחת גרינצווייג על תגובה זועמת של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית לדיון שנערך בתוכנית "הכל דיבורים" ברשת ב' של קול-ישראל, שבו שוחחו המנחה איילה חסון ושלושה מרואיינים (חנן קריסטל, יוסי לוי ואורית קמיר) על האפשרות להעביר מתפקידה אשה מצודדת במקרה שבכיר בלשכה שבה היא עובדת חושק בה. "בניגוד לפרשנויות שיוחסו, אני באופן מעשי לא אמרתי בשידור, לא במלה ולא ברמז, שאני מצדדת בהדרת נשים, לא במפורש ולא במשתמע", מסרה חסון בתגובה ל"הארץ". האזינו ושפטו בעצמכם.

תלם יהב מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי ענת קם, שנידונה ל-4.5 שנות מאסר בעקבות העברת מסמכים מסווגים לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו, מתכוונת לעתור לבג"ץ בשל מה שהיא מגדירה כהשהיה מכוונת של הצעת חוק שעשויה לסייע לה בערעור שהגישה נגד גזר דינה.

ב"הארץ" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מה"ניו-יורק טיימס" [מליסה אדי] ולפיה שופט בגרמניה אסר על מו"ל בריטי לצרף לשבועון שבבעלותו חוברת ובה מבואות מתוך הספר "מיין קאמפף", שחיבר הצורר הנאצי אדולף היטלר.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת ידיעה מתורגמת מ"בלומברג" ולפיה ג'נט רובינסון, מנכ"לית ההוצאה לאור ניו-יורק טיימס, קיבלה חבילת פרישה בהיקף של יותר מ-21 מיליון דולר, למרות ביצועיה הכושלים. עובדי החברה, כך נמסר, זועמים. איגוד עובדי העיתון, המייצג כמעט 1,100 עובדים, טוען כי החברה הודיעה למחרת פרישת רובינסון על כוונה לפתוח מחדש את המשא-ומתן על תנאי העובדים, במסגרת תוכנית לצמצום הפרשות העיתון לתוכניות הפנסיה של עובדיו. אגב, על-פי הדיווח המלא באתר "בלומברג", יש בעיתון מי שמבקר גם את המו"ל ארתור סולצברגר הבן, בשל נסיעותיו הרבות לחו"ל.

אלי לאון וסוכנויות הידיעות מדווחים ב"ישראל היום" כי ארבעה עיתונאים של הצהובון "סאן" נעצרו אתמול בחשד למתן שוחד לשוטרים.