כל-כך קשה להיפרד מירון אזרחי, שגילם באישיותו את ישראל הישנה, היפה ויפת הנפש (יפת נפש, בראש מורם ובלי להתנצל על כך). ירון ניהל מאבק הירואי עם מחלת הסרטן תוך שהוא שומר בכוחות כמעט על-אנושיים על אופטימיות ותקווה. משפחתו ואנחנו, חבריו, ידענו שבמאבק הזה לא ניתן לנצח אלא רק להרוויח זמן, זמן שירון ידע למצות עד תום ועד כלות. המחשבה המרה על הקץ הממשמש היתה חלק מחיינו. ואף על פי כן, הידיעה על מותו היא מכה שקשה לעכל.

הוא היה מחשובי החוקרים במדע המדינה ובמחשבה פוליטית, ומנאמניה המובהקים ביותר של ישראל היהודית והליברלית. הוא השכיל לנתח והיטיב לראות את השלכותיה של מדיניות ישראל בשטחים על הדמוקרטיה שלה, שלטון החוק שבה ותשתיתה המוסרית והערכית. הוא היה לרבים מאיתנו מצפון ומצפן.

הוא היה מדריך ומורה דרך מופתי לתלמידיו באוניברסיטה העברית, שעל רבים מהם הטביע את רישומו לתמיד, אהב אותם והם החזירו לו אהבה. הוא הנחיל לתלמידיו הצעירים ולחבריו-תלמידיו את החובה המוטלת על אנשי אקדמיה ורוח, אינטלקטואלים ציבוריים, לומר אמת לשלטון, ללא כחל ושרק, ללא מורא וללא משוא פנים, ותוך נכונות לשאת בתוצאות.

הוא הצטיין ביכולת לרדת לעומקם של הליכים פוליטיים וחברתיים, לאתר קשרים וזיקות בין תופעות שאינן גלויות לעין ולחבר הבנה עמוקה בהגות הפוליטית הקלאסית עם כושר לראות לאן הדברים הולכים. הדיון והשיחה עמו היו תמיד מאירי עיניים, מחכימים ומשובבי נפש.

הוא היה מן האבות המייסדים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, לאחר שנקרא לדגל על-ידי אריק כרמון, והיתה לו השפעה חשובה על עיצוב דרכו של המכון. הוא עסק במכון, בין השאר, כבר לפני כשלושים שנה, בסוגיה הקריטית של השפעת ההון על ריכוז השליטה בתקשורת הישראלית, סכנותיה לחופש העיתונות ולדמוקרטיה והדרכים להתמודד איתה. הוא היה מהשותפים המרכזיים של "חוקה בהסכמה".

הוא היה שותף לעוזי בנזימן, הוגה רעיון "העין השביעית", בגיבוש התפיסה של כתב העת המודפס ובשכנוע של הנהלת המכון להיכנס למיזם הזה, שהיה חריג בנופו של המכון. כחבר מערכת פעיל של כתב העת, הוא היה ממתווי הדרך של "העין השביעית". לאורך שנות קיומו, ירון היה חומה בצורה בהגנה על המשך קיומו במסגרת המכון. הפסקת המימון ל"העין השביעית" מטעם המכון, החלטה קשה שהייתי שותף לקבלתה בשל אילוץ כספי קשה, היתה לצנינים בעיניו, והוא הצר עליה מאוד.

הוא היה חבר נאמן, אוהב ואהוב, שגם קיומם, הנדיר יש לומר, של חילוקי דעות לא העיב כהוא זה על חברותו.

זכרו הברוך של ירון נצור בלב חבריו ותלמידיו ויאיר את דרכם.