שלט העיירה הרמוני בקליפורניה, אוכלוסייה: 18 (צילום: Teri Vogel, רישיון CC BY-NC-SA 2.0)

פעמיים אשל

"ישראל היום" מוצא את עצמו הבוקר בעמדה לא נוחה. הסמנכ"ל לשעבר של העיתון, נתן אשל, מכהן כיום בתפקיד ראש לשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו. כיצד אפשר להעלות על הדעת סיקור הוגן ונטול פניות של הלשכה? סליחה, תיקון: "ישראל היום" ניצב בעמדה לא נוחה משום שהפטרון של ראש הממשלה, איש העסקים והנדבן שלדון אדלסון, הוא המממן של העיתון. עדכון: אלה, מתברר, עניינים שבשגרה. בדיקה נוספת מעלה כי "ישראל היום" מוצא את עצמו הבוקר בעמדה לא נוחה משום שהסמנכ"ל לשעבר וראש הלשכה הנוכחי של בן טיפוחיו של מממן העיתון הואשם לאחרונה על-ידי עמיתיו ללשכה בהטרדה של אחת העובדות.

נו, מה יש להגיד, נעים זה לא. אבל לכל בעיה פתרון. אצל היפנים, כידוע, אותה המלה משמשת הן ל"עיתונות" והן ל"תעמולה", והבוקר "ישראל היום" מוכיח שהוא דובר יפנית שוטפת. אחרי ידיעת ההכחשה מעוררת הרחמים שפירסם אתמול העיתון, כעת הוא נאלץ לפרסם ידיעה בעלת ערך אמת חיובי, זאת לאחר שאמש פורסם כי שלושה בכירים בלשכה, מזכיר הממשלה צבי האוזר, המזכיר הצבאי יוחנן לוקר וראש מערך ההסברה יועז הנדל, הם שפנו ליועץ המשפטי לממשלה ודיווחו לו כי אשל הטריד עובדת בלשכה.

בכל העיתונים מוקדשים הכותרת הראשית (או כותרת מרכזית בשער) והעמודים הפותחים לסיקור פרשת נתן אשל, שהשלכותיה על לשכת ראש הממשלה יהיו ככל הנראה כבדות משקל. למרבה ההפתעה, גם ב"ישראל היום" מוקדשת הכותרת הראשית לאשל. ברם, לא מדובר בראש לשכת נתניהו נתן אשל, אלא בראש אגף התכנון בצה"ל, אלוף אמיר אשל (הוא ימונה ככל הנראה למפקד חיל האוויר הבא, מדווח יואב לימור בכותרת הראשית ובעמ' 5 של העיתון).

בפינה תחתונה של השער מופיעה מסגרת קטנה עם הכותרת "בכירים בלשכת רה"מ התלוננו על נתן אשל". תשומת לב הקוראים מופנית לידיעה שמפרסמים שלמה צזנה ומתי טוכפלד בעמ' 11 של העיתון. כותרת הגג ממסגרת את הסיפור כתוצאה של מאבק כוחות בלשכה ("הכוונה: להביא להדחת אשל מהלשכה"), וזהו גם המסר בפסקה הפותחת, הנסמכת על "גורם בכיר בלשכה". על-פי אותו בכיר, "אחרי תקופה ארוכה של שקט ועבודה הרמונית, חזרה הלשכה לסכסוכים".

"אתמול שררה מבוכה גדולה בלשכת ראש הממשלה", נכתב בכנות חריגה בעיתון המדברר את הלשכה דרך קבע. "באופן רשמי נמנעה הלשכה מלפרסם תגובה רשמית בפרשה, שרק יום קודם הוגדרה כרכילות" (נראה שזה המקום לציין כי אתמול הופיעה הגדרת הפרשה כ"רכילות" בשער "ישראל היום", ושוב בליד שהוצמד לידיעה על הפרשה). עוד מדווחים כתבי "ישראל היום" כי "על-פי הערכות בלשכה, היחסים בין הבכירים בלשכה הגיעו לנקודת אל-חזור, ועזיבתם של גורמים אלה ואחרים בימים הקרובים תהיה בלתי נמנעת". על מי יוותר נתניהו? על מזכירו הצבאי, מזכיר הממשלה וראש מערך ההסברה, או על ראש הלשכה, שעל-פי פרשנים מסוימים מקורב לרעייתו?

בינתיים מוותר "ישראל היום" על אזכור הודעת משרד המשפטים, המצוטטת בכל יתר העיתונים: "מצופה היה ממי שהמידע הגיע לידיו במסגרת תפקידו להעבירו לידיעת ולבדיקת הגורמים המוסמכים, לצורך בחינת המידע ובדיקה אם יש בו ממש". ב"הארץ" כותבים ברק רביד ותומר זרחין כי "במשרד המשפטים התייצבו לצד בכירי הלשכה שהחליטו להעביר את המידע ליועץ". ב"מעריב" מתפרסמת לשון ההודעה תחת הכותרת הראשית, בידיעה מאת אלי ברדנשטיין ונועם שרביט. ב"ידיעות אחרונות" מסבירה טובה צימוקי כי על הבכירים, כעובדי מדינה, חלה חובה אתית לדווח על חשד לעבירות של הטרדה או הפרת פרטיות. "היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין העניק אתמול גיבוי מוחלט למי שהתלונן בפניו על מעשיו, לכאורה, של נתן אשל כלפי עובדת הלשכה", היא כותבת לפני ציטוט תגובת משרד המשפטים.

לזכותם של כתבי "ישראל היום" ועורכיו יש לציין כי הם אינם עובדי מדינה, כך שלא חלה עליהם מבחינה זו חובה אתית או חוקית לדווח על ההודעה שהוציא אמש משרד המשפטים לטובת המתלוננים. רק העניין הפעוט הזה של אתיקה עיתונאית דורש מהם להכניס איפשהו בדיווח המקוצר והנידח שלהם לפרשה את הודעת משרד המשפטים (אתמול, לשם השוואה, נפתחה הידיעה של "ישראל היום" בהודעת משרד המשפטים כי לא נמצא ביסוס ממשי לטענה על הטרדות).

"ידיעות אחרונות" מגלה חוש הומור

בעיתונים שאינם "ישראל היום", כאמור, הדיווח על הפרשה מובלט. "שלושה בכירים בלשכת נתניהו התלוננו נגד אשל בהמלצת מזוז", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". אתמול הסתפק העיתון בכותרת צנועה בשער ובידיעה קצרה בכפולה השנייה. הבוקר לא רק הכותרת הראשית נוגעת לנתן אשל, גם ידיעה בכפולה הפותחת.

לפי ברדנשטיין ושרביט, שני בכירים בלשכה נוסף לאלה שהתלוננו "ידעו על הפרשה והיו מעורבים בחשיפתה" (בהמשך מצוין כי אחד מהם הוא מנהל הלשכה גיל שפר). השניים כותבים עוד כי "חמתו של אשל" התעוררה לפני כחודשיים, כאשר העובדת ר' התלוותה לנסיעת עבודה של בכיר בלשכה (ב"הארץ" נוקבים בשמו: יועז הנדל). אדם המכונה "גורם בכיר בלשכת ראש הממשלה" מצוטט כאומר על אשל: "יש לו אובססיה כלפי ר'". אדם המכונה "גורם המעורה בפרשה" מצוטט כאומר כי מה שפורסם עד כה הוא "רק קצה הקרחון".

בדיווחם מציינים ברדנשטיין ושרביט כי לפני כשלושה חודשים החליטו הנדל, לוקר והאוזר לפנות ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, ולבקש את עצתו. מזוז, כך מדווח, הבהיר להם כי אם לא יגישו תלונה, הם עלולים לעבור עבירה פלילית. עוד יעץ להם מזוז לא לערב את בנימין נתניהו בפרשה. הם פעלו על-פי עצתו.

גם הבוקר נעדר מ"מעריב" טור פרשנות מאת ראש המטה לענייני ביקורת משתלחת בבנימין נתניהו, בן כספית. מעניין כיצד יתייחס לכך מחר, בטורו הקבוע.

ב"הארץ" מדווחים ברק רביד ותומר זרחין על השתלשלות הפרשה, ונמנעים מלציין את שמו המפורש של מזוז. שם הקוד ליועץ המשפטי לממשלה לשעבר (כפי שמופיע בעיתון המודפס): "משפטן בכיר ביותר, ששימש בעבר בתפקיד מרכזי במערכת אכיפת החוק". על-פי דיווחם, "הפרשה החדשה מעידה יותר מכל שמתחת לפני השטח קיימים יחסים מעורערים ביותר בין יועציו הבכירים של ראש הממשלה נתניהו". הם מציינים כי יחסיו של האוזר עם אשל מתוחים זה למעלה משנתיים ומוסיפים כי לאחרונה נוצרה מתיחות גם בין אשל להנדל. "אתמול תקפו מקורביו של נתן אשל את הנדל בחריפות וכינו אותו 'ראש הכנופיה'".

כאמור לעיל, ב"ישראל היום" צוטט גורם בלשכה שדיבר על תקופה ארוכה של עבודה הרמונית. פרשן "הארץ" יוסי ורטר פותח אף הוא בסיפור על הרמוניה בלשכה. "לפני כשבועיים ישב בנימין נתניהו בלשכתו עם אורח וסיפר לו בהנאה כיצד לשכתו, שברבות השנים יצא לה שם של מקום עבודה מסוכסך, רוחש דם רע, אינטריגות ומאבקי כוח, עלתה סוף-סוף על דרך המלך", כותב ורטר. "'הרמוניה', הגדיר נתניהו את יחסי העבודה בין עובדי הלשכה". כעת, כמובן, נוצרה דיסהרמוניה. שוב, כמו ב"ישראל היום", גם ורטר מגיע למסקנה כי "ברור שמה שלא ייצא מן הפרשיה הזו, הוא והם – אשל ושלושת הבכירים – לא יוכלו להמשיך לעבוד יחד".

ב"ידיעות אחרונות" נדחקת פרשת אשל מהכותרת הראשית ותופסת תיבה גדולה בתחתית השער, המופיעה תחת הכותרת "מזוז יעץ: חובתכם להתלונן על אשל". גם כאן, כפי שניתן להבין, לא טורחים להסתיר את זהותו של המשפטן הבכיר.

"פגשתי אתמול אישיות בכירה שנחשפה למידע הרב שהיה בידי השלושה ונותרתי חסר דיבור", כותב שמעון שיפר בטור פרשנות נלווה. "הפרטים היו מזעזעים. לא האמנתי לרגע שבצומת החשוב ביותר לניהול ענייני המדינה אפשר להעלות על הדעת התנהלות כל-כך בזויה". שיפר פונה אל הקוראים בשאלה: "מה הייתם עושים אילו הייתם נחשפים באופן בלתי אמצעי למידע שלפיו אחד מעמיתיכם למקום העבודה, גבר מבוגר, מטריד באופן מאיים עובדת צעירה שנמצאת תחת מרותו?". שאלה טובה, היפה לא רק לקוראי עיתונים, אלא גם לעובדי מערכות עיתונים.

ענת מידן פונה בטור נוסף, משעשע, לרעיית ראש הממשלה שרה נתניהו, ומבקשת ממנה לצאת בגלוי כ"אשת מקצוע, פסיכולוגית חסרת פניות, המכירה את נפש האדם", ולקרוא באופן פומבי לפתיחה של חקירה מיידית של הטענות כלפי אשל, הנחשב למקורבה הבכיר. "כפסיכולוגית", מוסיפה מידן, "את יכולה לתאר לעצמך באיזה מצב נפשי, לחצים ומתחים עומדת אשה שהוטרדה כפי שהיא תיארה". לטור נלווה תצלום מחמיא של הגברת נתניהו.

מאחורי המחאה

פרשת אשל אמנם תופסת את הכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", אך הכותרת הראשית מוקדשת לנושא אחר. כידוע, בקמפיין המריץ מועמד לכנסת אין די בהשחתת דימוי היריב – יש במקביל להעלות לדיון נושאים שהמועמד מטעמך יוכל לטפל בהם. "נעצור את חוק טל", לשון הכותרת הראשית הבוקר בעיתון "ידיעות אחרונות", ציטוט מפי קבוצת חיילי מילואים שהחליטו להקים הבוקר מאהל מחאה ליד תחנת הרכבת המרכזית בתל-אביב, ולכנות אותו "מחנה הפראיירים".

"מאחורי ההתארגנות", נכתב בידיעה מאת ראובן וייס וצביקה ברוט, "עומדת שורה של ארגונים, בהם 'הפורום לשוויון בנטל' ו'המחנה המשותף'. הם מורכבים מאנשי מילואים, מסטודנטים, מאמהות, מאחים שכולים, מנכי צה"ל, מתלמידי תיכון לפני הגיוס ומעוד רבים שמעוניינים להקים קול מחאה נגד מה שהם מגדירים חוסר צדק משווע".

גלו את האיכות של "מעריב" וזכו ב-400 שקל

מודעה הנפרשת על פני עמוד שלם בקונטרס החדשות של "מעריב" מקדמת מבצע חדש שעורך העיתון בשיתוף קרובת משפחתו לקבוצת אי.די.בי, רשת שופרסל.

"עושים מנוי 'למעריב' ומקבלים 400 שקל מתנה לקניות בשופרסל", נכתב במודעה [GITAM BBDO], שבמרכזה תצלום די מוזר של אשה יושבת על כורסה מהודרת וקוראת ב"מעריב". משום מה, הכורסה ניצבת על שטיח צהוב ופרוותי במרכז רצפת פרקט כהה שתחומה במעקה נמוך המפריד בינה ובין מדפים שעליהם מסודרות בקפידה אריזות תה וקפה. ממילא עולה התמיהה מה לספריית עיון בעיתונים בתוך מוזיאון יוקרתי למוצרי תה וקפה.

אפשר שהסיבה לכך היא הסיסמה הנוספת שמתפרסמת במודעה, סיסמה מוזרה בפני עצמה, הקוראת: "לגלות את האיכות של 'מעריב' במבצע שווה במיוחד!". קשה לרדת לדעתם של אנשי פרסום, אך יכול להיות שסביבת הקריאה המופיעה במודעה עוצבה כך תחת הרושם שמותירה המלה "איכות". סביבת מרכול רגילה, ואפילו סביבת מרכול הדגל ברשת "שופרסל שלי", היא סביבה המונית, זולה למראה, צעקנית. במלים אחרות, סביבה התואמת להפליא את העיתון הטבלואידי הממוצע.

אלא ש"מעריב", מתברר, לא מוותר על היומרה להציע לקורא העיתונים מוצר טבלואידי "איכותי", למרות שפיכת המעיים שבוצעה למוסף "ז'ורנל", למרות כותרת ראשית בעיתון על סטטוס באתר פייסבוק שקרא לפגוע ביאיר לפיד, למרות שהטון השולט עודנו המוני. נכון, יש יותר טקסטים על השער, העיצוב רגוע יותר וניכר שיפור מסוים בכמה אגפים בעיתון. אך "מעריב" כעיתון איכות? בערך כמו שסניף שופרסל דומה למוזיאון.

מנאשם צמרת משתלח לקורבן של התעמרות

לפני שבוע כתב יובל יועז ב"גלובס" כך: "העיניים הגדולות של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הרגו אותו. לא, אין הכוונה למעטפות המזומנים או הטיסות במחלקה ראשונה, לכאורה כמובן, שאליהן אולמרט התפתה, אלא לצורך הבלתי נשלט שלו למנות כל סניגור צמרת לצוות ההגנה שלו". בטורו יצא יועז נגד מבקריו של פרקליט המדינה משה לדור.

"לדור משמש יעד מרכזי להתקפות של גורמים בעלי עוצמה פוליטית ותקשורתית, שאין מנוס מלכנותם עוכרי שלטון החוק", כתב יועז. "אלה התקפות אינטרסנטיות, ממוקדות-מטרה, ברוטליות, שכל תכליתן להפחיד, לאיים, לרפות את ידיה של הפרקליטות, בבואה לטפל בנאשמי צמרת בכירים". בין היתר ציין יועז את אהוד אולמרט כאחד מ"נאשמי הצמרת" ה"משתלחים בלדור בוקר וערב, תמיד לשם שמים, אך בעצם לצורך אינטרס ארצי מאוד".

אתמול פירסם יועז טור פרשנות נוסף תחת הכותרת "שום נימוק לא מצדיק התעמרות בנאשם". יועז מקדיש את הטור לשני נאשמים שסבלו, לדבריו, מהתעמרות הפרקליטות: אהוד אולמרט ודני דנקנר. "פס הייצור של החשדות והאישומים נגד אולמרט – מבלי לפקפק ברצונה הכן של מערכת אכיפת החוק לעשות צדק – רק מדגיש את השיטה", כותב יועז. "לפרק את תיק החשדות הכללי נגד בעלי תפקידים בכירים בפוליטיקה ובמשק לכמה פרשיות משנה, ולהמשיך לטפטף לבתי-המשפט עוד ועוד אישומים נגדם, לאורך חודשים ושנים. מאחר שהתיקים הללו זוכים ממילא לחשיפה תקשורתית מקסימלית, גם בלא שהפרקליטות תנקוף אצבע לטובת עניין זה, מוצא עצמו הנאשם הבכיר במצב כמעט בלתי אפשרי".

על-פי יועז, "המקרה של דני דנקנר קיצוני אפילו יותר מזה של אולמרט. [...] שום נימוק – גם לא ניגודי עניינים של מקבלי ההחלטות בצמרת פרקליטות המדינה – אינו מצדיק התעמרות שכזו בנאשם, בכיר, חזק ועשיר ככל שיהיה. לכל אדם, אפילו הוא בתפקיד בכיר, נתונות זכויות היסוד שיש לכל חשוד ונאשם. גם העובדה שהם נהנים מפריבילגיות שאין לאחרים (כמו קביעת מקום ומועד החקירה, או העובדה שלפעמים מעצר כלל לא עולה על הפרק), אין פירושה שראוי לכרסם בזכויותיהם אלה".

בשולי החדשות

אופיר בר-זהר מדווחת ב"הארץ" כי רבע מסך התקצוב הנוסף עבור מעונות היום הועבר להתנחלויות.

תומר זרחין וג'קי חורי מדווחים ב"הארץ" כי היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, "תומך בחוק המסדיר את ועדות הקבלה ליישובים קהילתיים".

גילי כהן מדווחת ב"הארץ" כי פניה של העיתונאית סיון רהב-מאיר טושטשו במודעה המפרסמת אירועים לציבור הדתי-לאומי ברחובות.

יעל ברנובסקי מדווחת ב"ישראל היום" כי תלמידי כיתות ז'-י"א ילמדו החל מהשנה על שואת יהודי אירופה באמצעות הנצחת ילדים בגילם שנרצחו בשואה. "איזו באו היה בן 13 כשרץ עם אמו ברחובות גטו קרקוב. חייל גרמני עצר אותו, סובב את ראשו באלימות, ואיזו הקטן מת במקום", פותחת ברנובסקי את דיווחה. "במשך שנים הסיפור הזה שכב במגירות המשפחתיות. כעת, בזכות תוכנית חדשה בבתי-הספר שבה מנציחים ילדים את בני גילם שנספו בשואה, סיפורו רואה אור. 'הייתי מאוד שמחה לפגוש ילד כזה', סיפרה שני טננבוים מכיתה ח' בבית-הספר חשמונאים ברמת-גן, שעשתה מצגת לזכרו של באו. 'בהתחלה חשבתי שאין לנו במשפחה ילדים שנספו בשואה, וכשסיפרו לי עליו מאוד התרגשתי. סיפרו שהוא היה ילד מאוד אמיץ. כך למשל הוא הלך כל יום לרכבת וחיפש אוכל בין הגרמנים. חשבתי הרבה עליו ועל הסיפור שלו'".

בכל העיתונים מדווח, כך או אחרת, כי נכשל הניסיון האחרון לקיים משא-ומתן בין מדינת ישראל לרשות הפלסטינית. ב"הארץ" מדווח על כך בכפולה הפותחת. ב"מעריב" מדווח על כך על פני כל עמ' 6. ב"ידיעות אחרונות" מסתפקים בתיבה קטנה בתחתית עמ' 23. ב"ישראל היום" קוראת כותרת בראש עמ' 9: "נתניהו: 'רוצים להמשיך בשיחות'".

ענייני תקשורת

במגזין "טיים-אאוט – תל-אביב" משוחח ארי פינס עם עורך מוסף "תרבות וספרות" ב"הארץ", בני ציפר, בעקבות פרסום תצלום שבו חובר ראשו של סמואל בקט לגופו של דוגמן. "טעות רגילה לגמרי", מגדיר זאת ציפר. "לא היתה לנו תמונה שלו, אז הורדנו אחת מהאינטרנט ונפלה טעות. דברים כאלה קורים. הבנתי שהדיבור שרץ ברשת הוא שהיו לי כל מיני כוונות נסתרות, אבל זאת פשוט טעות ואני מרכין את ראשי בענווה ומודה בה". בהמשך חולק ציפר את האחריות לשגגה עם מחלקת הגרפיקה בעיתון ("אני מניח שהגרפיקאים רצו למצוא תמונה מקורית ולא כזאת שכבר פורסמה בכל מקום").

עוד במגזין "טיים-אאוט" כתבה מאת תיקי גולן על תחושות קשות בקרב מסעדנים בעקבות ביקורות בוטות במיוחד של מבקר "הארץ" שגיא כהן. המסעדן אבי גנור מהמסעדות מאנטה-ריי ויונה הגיש תלונה למועצת העיתונות נגד כהן, שכלל בביקורתו על מסעדת יונה את המשפט "הטעם הזכיר משהו שגור חתולים השאיר תחת שיח ורדים פורח".

במוסף "המגזין" של "מעריב" כותבת גבי גולדמן על נסיגת רשתות השידור הבינלאומיות מישראל, על רקע הפיטורים האחרונים של CNN בסניף המקומי.

ב"הארץ" מדווחת אמילי גרינצווייג על הירידה של ישראל במדד חופש העיתונות של הארגון עיתונאים ללא גבולות, בין היתר בשל האפשרות להעמיד לדין את כתב "הארץ" אורי בלאו. עוד מדווחת גרינצווייג כי בג"ץ הוציא אתמול צו ביניים המורה למדינה להשיב בתוך 45 יום מדוע לא תחזור בה מהחלטתה להפסיק את שידורי התחנה כל-השלום.

"'הארץ' תחת מתקפת סייבר משולבת", לשון הכותרת העליונה בשער "ישראל היום". ידיעה בכפולה הפותחת מאת אילן גטניו סוקרת מתקפת האקרים שהפילה אתמול כמה אתרים, ביניהם את אתר "הארץ".

רועי צ'יקי ארד ואמילי גרינצווייג כותבים ב"הארץ" על הקפאת שידורי התוכנית "האיש הירוק" בשל חשד לתוכן שיווקי.