כמה עיתונים יומיים גדולים יודפסו בארצות-הברית בעוד חמש שנים? אם להסתמך על תחזית שפירסם באחרונה המרכז לעתיד דיגיטלי בבית-הספר לתקשורת על-שם אננברג באוניברסיטת דרום-קליפורניה, לא ייוותרו באמריקה אלא ארבעה: ה"ניו-יורק טיימס", ה"יו.אס.איי טודיי", ה"וושינגטון פוסט" וה"וול-סטריט ג'ורנל". כל השאר ייעלמו מהנוף התקשורתי, לפחות במהדורות הדפוס שלהם. לצדם יצליחו אולי להתקיים גם עיתונים קטנים מאוד, שייתנו מענה מודפס לצרכים הקהילתיים בעיירות קטנות או באזורים כפריים מרוחקים.
התמונה הקודרת הזו, למי שעדיין מעדיפים לקבל את החדשות שלהם על מוצר עץ ספוג בדיו, היא רק מרכיב אחד בתחזית, שפורסמה לקראת 2012. בקצה השני של היבשת, ליד בוסטון, פירסמה גם מעבדת העיתונאות על-שם נימן באוניברסיטת הארוורד דו"ח הערכות ותחזיות על מצב התקשורת, שכתב קן דוקטור, אנליסט המתמחה בכלכלת עולם החדשות.
דוקטור מודע למצבם הקשה, הכמעט נואש, של מו"לים ומנהלי ארגוני תקשורת הנדרשים להתאים את המודלים הכלכליים שלהם למציאות שמסתחררת סביבם במהירות עצומה, ומנסה לסייע להם על-ידי ניתוח כמה מהנתונים שנחשפו במהלך השנה האחרונה.
משה רבנו מציג את לוחות הברית (תחריט: גוסטב דורה, 1865)
גם התחזית של המרכז לעתיד דיגיטלי וגם מאמרו של דוקטור ממקמים במרכז עולם התקשורת הדיגיטלית של השנים הבאות את השחקן החדש – מחשב הלוח, הטאבלט. בעיני דוקטור, אחרי שני עשורים של דעיכה עקבית בתפוצתם של עיתונים ומגזינים וירידה תלולה בהכנסותיהם, מנצנץ הטאבלט לראשונה כאור בקצה המנהרה. אחרי שנים ארוכות של נסיונות לפתח "נייר עיתון דיגיטלי", מעניק הטאבלט למו"לים ולצרכני התקשורת "תחליף דמוי דפוס" יעיל וידידותי למשתמש.
החיבור בין הטאבלט לעיתונות מעודד, קובעים הנתונים של דוקטור. השימוש בו מתאפיין בצריכה רבה יותר של ידיעות וכתבות מאשר באמצעים ניידים מקוונים אחרים, כמו מחשבי לפטופ או טלפונים סלולריים. בהשוואה לאביזרים אלה, מקדישים האמריקאים יותר זמן לקריאת טקסטים על הטאבלט, קוראים יותר כתבות, ואפילו יותר טקסטים ארוכים. חשוב, עם זאת, לזכור: היקף הקריאה בטאבלט אינו מתקרב בכל מקרה להרגלי הצריכה של ידיעות וכתבות במתכונת של פעם, על גבי נייר. פעם הקדישו לקריאה כמה שעות בשבוע, עכשיו מקדישים לה כמה עשרות דקות, לא יותר.
עם או בלי קשר לעיתונות, הטאבלט משמש נכון להיות כ-10% מכלל האוכלוסייה האמריקאית הבוגרת. התחזיות הן שעד 2014 יהיו האייפאד ודומיו ברשותם של לפחות 30% מכלל הציבור הבוגר.
גם המחקר של המרכז לעתיד דיגיטלי מדגיש את מרכזיותו של הטאבלט בעולם המחשוב. על-פי מנהל המרכז, ג'פרי קול, נסיקת הטאבלט מבשרת גם את מותו הקרב של ה-PC, המחשב השולחני, שהיה בעשורים האחרונים עמוד התווך של עולם המחשוב האישי. בתוך כשלוש שנים, מעריכים קול ועמיתיו, רק 4%–6% מכלל המשתמשים במחשב, ובכלל זה עיתונאים ואנשי אקדמיה, אנשי עסקים ומינהל, מתכנתים, אנליסטים וגם שחקני משחקי מחשב, עדיין יישבו ליד השולחן ויקישו על מקלדת ה-PC.
גורלו של המחשב השולחני נחרץ, כותב קול, שכן מדובר במכשיר נייח ותובעני, הדורש "שיתכופפו אליו". ואילו טאבלט מתמסר בקלות לצרכיו של המשתמש, נכון לעמוד לרשותו כמעט בכל מקום ובכל זווית. בקיצור: כלי נוח ומושך לבילוי ולעבודה, שיעניק לרוב אמריקאים באמצע העשור הנוכחי מענה לצרכיהם בתחום המחשוב והתקשורת, וידחק גם את המחשבים הניידים, מחשבי החיק והמחברת.
גולש קורא עיתון באפליקציית פליפבורד באייפאד (צילום מסך)
חשיבותו של הטאבלט כשחקן מרכזי בתחום המחשוב הנייד גוברת עוד יותר כאשר מצרפים לכך את הזינוק הניכר בהכנסות מפרסום דיגיטלי. ברבעון השלישי של 2011 גדלו הכנסות אלה בארצות-הברית ב-22% בהשוואה לרבעון המקביל אשתקד. בארצות-הברית כבר נמצאות ההכנסות מפרסום באמצעים דיגיטליים במקום השני, אחרי הטלוויזיה, לאחר שדחקו משם את ההכנסות מפרסום בעיתונות המודפסת. מעריכים ששוק הפרסום הדיגיטלי ברחבי העולם יגיע השנה ל-80 מיליארד דולר. מבחינת העיתונות זו בשורה קטנה. את הכסף הגדול באמת עושים מנועי החיפוש, ואילו מו"לים של עיתונים ומגזינים, שקיוו לישועה מפרסום במהדורות המקוונות שלהם, נהנים מפחות ממחצית מהכנסות אלה.
בסיכום השנתי שלו מנסה דוקטור למצוא את "נוסחת הקסם" שבין ההוצאות להכנסות, בין הדפוס לדיגיטלי, בעולם העיתונות האמריקאי. הנה אחת השאלות שהוא בוחן: אם צרכני העיתונות נוטשים את מהדורות הדפוס, אבל עושים שימוש בטאבלט לקריאה, בכמה יכול מו"ל להקטין את הוצאותיו על הדפסה והפצה בשיטות הישנות, ועדיין להותיר תקציב מספק להחזקת מערכת מקצועית וחזקה שתענה על ציפיות הגולשים? הוא מציע לבחון חיסכון של 25% בהוצאות, אבל מזהיר: הקצב המהיר של השינויים אינו מבטיח שזה אכן פתרון הפלא.
מה בכל זאת עושים מו"לים של עיתונים כדי להתמודד עם הצניחה בהכנסות? מי שלא סוגר את העסק, בוחר בפתרונות יצירתיים חלופים, ובהם צמצום ימי ההופעה. מדיה-ניוז, רשת עיתונים מקומיים בצפון קליפורניה, ביטלה את מהדורת יום שני שלה. במישיגן יש עיתונים מודפסים שרואים אור רק שלוש או ארבע פעמים בשבוע. האם זה מודל ההתמודדות הבא של עיתונים בארצות-הברית ואולי במדינות נוספות? לא ברור. עדיין מרחפת באוויר השאלה מה יאמרו המפרסמים, ולא פחות מכך צרכני התקשורת, שעלולים בימים החסרים להתרגל לצרוך חדשות מן האינטרנט, וכך ייקל עליהם להיפרד סופית מהמוצר המודפס.
מעבר לכך, אסור לשכוח שלצד התחזקות הטאבלט, יש כוכב נוסף בזירה – הסמארטפון. אף שקריאת חדשות על צג המגע של הטלפון הסלולרי החכם אינה נוחה כמו בטאבלט, יש רבים שעבורם הטלפון הוא התחליף לנייר העיתון. בבריטניה התברר כי 56.7% מכלל אלה שהורידו את יישום הפייסבוק של ה"גרדיאן" לסמארטפון שלהם היו צעירים מתחת לגיל 24, כשליש מהם בני 17 ומטה. המסקנה של דוקטור: הקוראים הצעירים לא נעלמו, וצריך להתאים את תוכני העיתון גם עבורם.
ב-2011 נמכרו בעולם כחצי מיליארד סמארטפונים, וההערכה היא שמגמת העלייה תימשך בהתמדה בשנים הבאות. בארצות-הברית עברו כבר שליש מהמשתמשים בטלפונים ניידים לסמארטפונים. סינגפור היא המדינה הראשונה בעולם שבה הטלפונים החכמים חצו את קו ה-50% מכלל הניידים. גם השימוש בהם לקבלת מידע ולהפצתו הולך ומתעצם: 35% מכלל התנועה בפייסבוק בארצות-הברית היא בסמארטפונים, וכך גם כ-10%–20% מכלל הכניסות לאתרי חדשות. אבל ההכנסות מפרסום במדיום זה הן עדיין שוליות.
המחקר של דוקטור מצביע על שני כיוונים עתידיים נוספים, לצד מרכזיות הטאבלט. את האחד הוא מגדיר כ"שחר של התפוצה הדיגיטלית". לדידו, אין עוד מקום לדבר על "תוכן בתשלום" או על "חומות אש, שארגוני תקשורת מתגוננים מאחוריהן מפני קריאת חינם של טקסטים עיתונאיים. לטענתו, הולך ומתגבש ציבור צרכני תקשורת שמגלה נאמנות למותג מסוים, עיתון או מגזין, ועוקב אחריו בפלטפורמות השונות – בדפוס, במחשב, בטאבלט, בסמארטפון ובקרוב גם בטלוויזיה המחוברת למחשב.
דבקות זו במותג עשויה להצדיק גביית דמי מנוי, שתסמן את ראשית הקץ של עידן הפצת התכנים ללא תשלום. כך ניתן יהיה גם לשוב לחשב את תפוצתו של עיתון, ולגבות בהתאם לכך מחיר הולם מהמפרסמים.
הכיוון הנוסף מצביע על השפעתן הרבה של הרשתות החברתיות על צריכת תקשורת ממוסדת. המלצות של חברים בפייסבוק, בטוויטר, בלינקדאין וברשתות אחרות ממלאות תפקיד בדרך שבה אנשים צורכים חדשות. ממש כמו בקניות ברשת, שבהן ניכרת השפעה על הרגלי הקנייה בעקבות המלצות בנוסח "חברך רכש חולצה כזו", כך גם בעיתונות: המלצות חברים עשויות להיות משמעותית יותר ממיקום הידיעה בעיתון או מהכותרת שהוענקה לה.
אלה אולי בשורות טובות למקימי הרשתות החברתיות ומפעיליהן, אבל יש גם ממצאים מחמיאים פחות. המחקר של המרכז לעתיד דיגיטלי העלה כי למרות הצלחתן של רשתות אלה, רמת האמינות של המידע המופץ בהן נמוכה מאוד, לפחות בעיני הגולשים. בסקר שנערך השנה ציינו כ-51% מהמשתמשים ברשתות החברתיות כי רק חלק קטן ממה שהם רואים שם אמין בעיניהם. רק 14% מהנשאלים חשים אמון כלפי רוב התכנים ברשתות. ויש גם חשש עמוק של גולשים מפני אובדן הפרטיות, ברשתות החברתיות כמו גם בשימושים אחרים באינטרנט.
המחקר של המרכז לעתיד דיגיטלי אינו עוסק רק באספקת מידע חדשותי או אחר באינטרנט, אלא מנסה לבחון גם מאפיינים רחבים יותר. בין המסקנות: הציבור חש עצמו מוצף בעודף מידע: שיטפון של דוא"ל, מבול של טקטסטים, תצלומים וסרטונים ברשתות החברתיות, טפטוף אינסופי של הפניות לבלוגים ואתרים אחרים. אולי מתקרב הרגע שבו תישמע הזעקה הקיבוצית: "די, נמאס!". להצפה במידע ולשיפורים הטכנולוגיים נלווית גם תחושה קשה מכך ששעות העבודה נעשו בלתי מוגבלות: במקרים רבים נדרש העובד, הודות לתקשורת הדיגיטלית, לעמוד לרשות מעסיקיו שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה.
אמריקה, על-פי ג'פרי קול, נמצאת בנקודת מפנה בכל הקשור לתקשורת הדיגיטלית: "אנחנו מוצאים יתרונות עצומים בטכנולוגיה, אבל גם משלמים מחיר אישי כבד תמורת התועלת שאנו מפיקים", הוא כותב, "והשאלה היא: עד כמה אנחנו מוכנים שהמחיר יעלה?".
ומעבר לכך, למרות ההתמקדות בטאבלט כמכשיר הדיגיטלי שישלוט בזירה בשנים הקרובות, מודים המומחים כי איש אינו יודע היכן יבזיק הכוכב החדש. לפני חמש שנים, הם מזכירים, פייסבוק היתה רק רשת קשר בין תלמידי קולג'ים בארצות-הברית, וציוצים בני 140 תווים נחשבו לכל היותר לקוריוז. ממש עכשיו, מתחת למכ"ם התקשורתי, אולי כבר מתקרב אלינו הדבר החדש הבא, שיטלטל שוב את מפת התקשורת. את העיתון המודפס כמעט ברור שהוא לא יוכל להציל, ומי יודע מה הוא יעשה לעיתונאות.