סיבה לאופטימיות
בראש שערי העיתונים מודפסות הבוקר כותרות בולטות המתייחסות להתנחלויות, לאיראן, למצרים ולחללי מערכות ישראל. בלב השערים מודפסים תצלומים גדולים של קטטה המונית שפרצה ביום שישי האחרון באצטדיון הכדורגל וינטר, בסיום משחק בין בני-לוד להפועל רמת-גן.
"ביזיון במגרש", מגדיר זאת "ידיעות אחרונות". "הכדורגל מת. תחי האלימות", נכתב בכותרת "מעריב". "ישראל היום" מניף "כרטיס אדום לכדורגל", ואילו בעיתון "הארץ" הכותרת הבולטת לצד תצלום התגרה מסבירה כי "זה לא הכדורגל – זו החברה".
"הכדורגל הישראלי חולה. אפילו מאוד. הנה, הדברים נאמרו", כותב שלומי ברזל בטור שראשיתו מתפרסמת בשער "הארץ". "עכשיו צריך רק לתהות אם כשאומרים זאת, מיד ממשיכים ונושמים לרווחה על כך שהנגע הארור קיים רק בכדורגל הישראלי, או שיש סיכוי שמישהו מבין כי הכדורגל הוא לא יותר מבבואה לחברה חולה. אפילו מאוד. חברה שבה מעטים מבינים מדוע סמח"ט הבקעה צריך להיות מודח על הכאה ברוטלית של מפגין, חברה שבה סצינת המועדונים מסוכנת יותר מרולטה רוסית, חברה שבה הערה לנהג בכביש משולה להתאבדות, חברה שבה עיר כמו לוד אינה שונה מעיירה במערב הפרוע. אבל, היי, הכדורגל חולה. אפילו מאוד".
הקטטה שפרצה על מגרש הכדורגל מסוקרת בהרחבה בכפולות הפותחות של "ידיעות אחרונות" ו"ישראל היום", ובכפולה השנייה של "מעריב". ב"הארץ", לעומת זאת, מוגבל הסיקור למדור הספורט. הכותבים בעמודי החדשות של העיתונים שאינם "הארץ" מתמקדים בחוליי הכדורגל הישראלי ובעיקר במצבה של ההתאחדות לכדורגל. בעז אוקון פונה מעל דפי "ידיעות אחרונות" למועצה להסדר ההימורים בספורט, וקורא לה להפעיל לחץ כדי להביא לרפורמה בניהול קבוצות הכדורגל בישראל. דן מרגלית קורא ב"ישראל היום" להדחת יו"ר ההתאחדות אבי לוזון. שלמה שרף קורא באותו העיתון לפיזור ההתאחדות. בן כספית טוען ב"מעריב" כי יש "להחזיר את הלוזונים למכבי פתח-תקווה".
"לפנינו כברת דרך ארוכה, אבל אני אופטימית. אני מאמינה שמהשפל שהכדורגל הגיע אליו אפשר רק לעלות", כותבת שרת התרבות והספורט לימור לבנת בטור ממלכתי המתפרסם בעיתון הממלכה, "ישראל היום". "אם לא תהיה כאן התגייסות כוללת, הכרזה על שעת חירום, עוד נתגעגע לאירועים כמו זה משישי האחרון בווינטר", מזהיר ברזל ב"הארץ".
נורא ומעיב
"22,993 חללי מערכות ישראל", לשון הכותרת הסתומה שמתפרסמת הבוקר במעלה שער "ישראל היום". אותה כותרת מתפרסמת שוב בעמ' 11 של העיתון. תחתיה מדווחים לילך שובל ואיציק סבן כך: "22,993. זהו מספר הנופלים במערכות ישראל משנת תר"ך-1860 ועד יום הזיכרון התשע"ב, השנה".
מיד בהמשך מדווח כי "מספר הנופלים מיום הזיכרון תשע"א ועד היום הוא 126". במספר זה נוקבים גם עיתונים אחרים. כרגיל, משרד הביטחון אינו מפרט והעיתונים אינם מדווחים על נסיבות מותם של הנופלים בשנה החולפת. כמה מבין ה-126 נהרגו בקרב או כתוצאה מפעילות טרור, כמה מהם נהרגו בתאונות אימונים ותאונות דרכים, וכמה חיילים מתוך ה-126 התאבדו.
נסיבות מותה של ההרוגה האחרונה בשנה החולפת ידועות לכל. סגן הילה בצלאלי ז"ל נהרגה כשמערכת התאורה בהר הרצל קרסה ומחצה אותה באמצע חזרה לטקס הדלקת המשואות, שנועד להעביר את המדינה מיום הזיכרון לחללי מערכות ישראל אל חגיגות יום העצמאות.
"אי-אפשר לעצור את חגיגות יום העצמאות", נכתב מעל דיווח קצר מאת שלמה צזנה שמתפרסם ב"ישראל היום". מעיון בידיעה עולה כי הדובר המצוטט בכותרת הדיווח הוא מקור עלום שם ממשרד ההסברה והתפוצות. "האסון הוא נורא והוא מעיב", אומר הגורם האלמוני לצזנה. "הטקס לא יתקיים כרגיל, אבל ברור שאי-אפשר להצניע את הטקס. יהיו שירים, יהיו מחולות ויהיו גם זיקוקי דינור. ברור שאי-אפשר לעצור את חגיגות יום העצמאות". ב"מעריב" מדווחים יוסי אלי ואריק בנדר על הפתרון שנמצא: "אמה של סגן בצלאלי תדליק משואה עם יו"ר הכנסת". מהקריקטורה היומית של יונתן וקסמן ב"כלכליסט" עולה כי גם פתרון זה עלול להיגמר באסון.
"במדינה התעצב מודל של טקס די קבוע, המדגיש את האבל והשכול ולא את הניצחון בקרב כבמדינות אחרות", מצוטט פרופ' אבנר בן-עמוס, היסטוריון חינוך מאוניברסיטת תל-אביב, בכתבה מאת תמר רותם שמתפרסמת במוסף "גלריה" של "הארץ". לפי בן-עמוס, שחקר את טקסי יום הזיכרון בבתי-הספר בישראל, "הטקסים מבכים חיילים שנפלו במלחמות ישראל, אבל הם בנויים כך שההקשר ההיסטורי ונסיבות המוות השתכחו".
ועוד טוען פרופ' בן-עמוס: "אם פעם היינו שומעים את הקול הרשמי של המורה או המנהל, היום יזמינו אב או אם שכולים לדבר. אבל המסר הכללי לא השתנה. אז והיום אנחנו מצדיקים באותה מידה את האבל והשכול. תמיד החללים נופלים למען המולדת, ובמותם ציוו לנו את החיים. סיפור המסגרת לא השתנה".
לצד דיווחים על ההתקדמות בחקירת האחראים למותה הטרגי והאירוני של סגן בצלאלי, מקדישים העיתונים מקום לעידוד המורל. "צה"ל מוכן לפעולה נגד איראן ברגע שיידרש" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר. זהו ציטוט מפי הרמטכ"ל ה-20 של המדינה, רב-אלוף בני גנץ, שהעניק ראיון לאלכס פישמן ויוסי יהושוע. הראיון המלא יתפרסם במוסף החג שיצורף לגיליון יום רביעי של העיתון; הבוקר מקבלים הקוראים קדימון.
לפי הדיווח בעמ' 4 (המתפרסם תחת הכותרת "צהל פועל כל הזמן, בהרבה מקומות ברחבי העולם"), גנץ סיפר למראייניו כי היקף הפעילות שמבצע כיום צה"ל בעורף האויב גבוה "בעשרות אחוזים ואף יותר מאשר בעבר". בשלב השאלה הקבועה, על הסיכויים למלחמה בשנה הקרובה, השיב גנץ כי "אין סימנים למלחמה, אבל הסיכוי להידרדר אליה גבוה יותר מבעבר". אגב, בפסקה שלפני כן התייחס הרמטכ"ל למצוקת התקציב של צה"ל. "אנחנו קרובים לנסיעה על אדי הדלק", אמר.
ב"ישראל היום" וב"מעריב" אין קדימון לראיון עם גנץ, אבל מדווח על שלושה בני משפחה אחת שזכו השנה לאותות הצטיינות על שירותם הצבאי. עמיחי אתאלי מדווח בכפולת האמצע של "מעריב" על הישגם של בני משפחת דויטש. האב אליעזר (לייזו) זכה לאחרונה לאות הוקרה מהרמטכ"ל וביום העצמאות הקרוב יוכרו שניים מבניו כחיילים מצטיינים. "חינכנו את הילדים להיות שותפים, מעורבים ואחראים בכל מקום שאליו יגיעו", מצוטט האב.
ב"ישראל היום" מדווח יהודה שלזינגר על אותה משפחה. להבדיל מהדיווח ב"מעריב", כאן מוזכרת העובדה כי המשפחה מתגוררת בדרום הר חברון. "אנשים נוטים לחשוב על מתנחלים דברים שליליים כמו הפגנות ופינויים, אבל יש בזה הרבה מעבר", אומר האב לעיתון. "הסביבה הזאת מחנכת לעשייה, להתנדבות, לציונות. אנחנו חיים פה ומנסים לתרום לקהילה בכל התחומים, גם בעניין של הצבא".
לאחד את העם
את הכותרת הראשית של "מעריב" מספק הבוקר בן כספית, המדווח כי שר החוץ אביגדור ליברמן "שלח לראש הממשלה מסמך הרתעה מפורט". לפי כספית, ליברמן מחזיק בדעה כי "העניין המצרי מטריד בהרבה מהסוגיה האיראנית", וסבור כי יש להקים מחדש את הגיס הדרומי שפורק לאחר הסכם השלום עם מצרים.
כספית מציין כי ליברמן "עוקב אחר הסוגיה המצרית מקרוב" ומזכיר כי כבר לפני ארבע שנים חזה את נפילת משטרו של חוסני מובארכ. "לדברי שר החוץ", כותב כספית, "לא מן הנמנע שלאחר שייבחר במצרים נשיא חדש, תפר מצרים את הסכם השלום באופן מהותי ותכניס לסיני כוחות משמעותיים" (אגב, ב"ידיעות אחרונות" מדווחת סמדר פרי כי מנהיג מפלגת החירות-והצדק של תנועת האחים-המוסלמים במצרים, מוחמד מורסי, הודיע אתמול כי אם ייבחר לנשיא הבא של מצרים, הוא יכבד את הסכמי השלום עם ישראל).
ועוד כותב כספית כי לדעת השר ליברמן "כבר חלפה שנה מאז תחילת המהפכה והמצב רק מחמיר, מה שעלול לייצר לחץ כבד על ההנהגה לאחד את העם סביב משבר או אויב חיצוני, וישראל היא המועמד הטבעי לתפקיד הזה".
בראש שער "הארץ" מדווח יוסי ורטר כי "משבר המאחזים מערער את ממשלת נתניהו". לפי ניתוחו של ורטר, "קשה לראות את נתניהו מצליח לקיים את הקואליציה שלו כגוף פרלמנטרי שפוי ומתפקד עד סוף יולי".
טוב לישראל
בצרפת יתקיים היום הסיבוב הראשון במירוץ לנשיאות, וב"ידיעות אחרונות" מקדישים לכך את כל עמ' 8 בקונטרס החדשות ("'ידיעות אחרונות' אינו עיתון צהוב"). בראש העמוד ארבעה תצלומים צבעוניים של המועמדים המובילים לנשיאות כשהם מעווים את פניהם לפרצופים מגוחכים. ההיגיון: אם כבר חייבים לדווח/לקרוא על מערכת בחירות של מדינה שאינה ישראל, לפחות שיהיה משעשע.
מתחת לפרצופים המצחיקים מקבל הקורא מידע בסיסי על כל מועמד. מצבו בסקרים, מקצועו, מצבו המשפחתי ועוד פרט רכילות חסר משמעות. הפרופיל המקוצר מתייחס למדיניות של כל אחד מהמועמדים רק בהקשר אחד – יחסו למדינת ישראל ("טוב לישראל?" היא השאלה הזהה).
ליאור זילברשטיין, כתבת העיתון בפריז, מקדישה חלק מדיווחה לקללות שהטיחו שניים מהמועמדים זה בזה. להרחבה מופנים הקוראים לדיווח במוסף "24 שעות" של העיתון, שם מתפרסמת כתבה מאת בנימין טוביאס וליאור זילברשטיין על יהודים שצפויים לבחור במועמדת מרין לה-פן, על אף נטיית אביה ומפלגתה (החזית-הלאומית) לאנטישמיות.
"תראה את המצב בצרפת עם ההגירה, הערבים, השחורים, הם כבשו את צרפת כולה", מסביר ז'אן קלוד ז'ורנו לכתב העיתון. "אני יודע שהיא לא תעבור את הסיבוב הראשון, זאת הצבעת מחאה. אבל הגיע הזמן שצרפת תתעורר". "נכון, הם קצת משוגעים", מצוטט דוד שוקרון, שעלה מצרפת לישראל לפני שלוש שנים, "אבל חשוב שיהיה מישהו שיעשה משהו נגד כל הגל המוסלמי. אני הבנתי את זה אחרי מה שקרה בטולוז. אני מצביע עבורה כי אני רוצה שייווצר דיון אמיתי על נושא ההגירה והיחס ליהודים בצרפת".
בראש כפולת העמודים שמוקדשת ליהודים שמצביעים בעד לה-פן מודפס ציטוט של נעם חומסקי: "לאומנות קיצונית, פחד, גזענות. אלו הן הדרכים למשוך אנשים אם אתה מנסה לארגן בסיס המוני של תמיכה במדיניות שלמעשה מיועדת למחוץ אותם".
במדור חדשות החוץ של "מעריב" מתפרסם דיווח קצר מאת כתב העיתון בפריז, גדעון קוץ. "הבחירות שייערכו היום לנשיאות צרפת נחשבות החשובות ביותר גם לעתידה של יבשת אירופה וגם בנוגע לשורה של נושאים מדיניים, בטחוניים וכלכליים עולמיים מרכזיים, על רקע המעמד הבכיר שהצליח הנשיא היוצא להעניק לארצו במסגרת מדיניותו הדומיננטית", הוא כותב. ב"ישראל היום" חתום עורך מדור חדשות החוץ, בועז ביסמוט, על הדיווח מפריז.
ב"הארץ", כמצופה, הדיווח הנרחב ביותר על הבחירות בצרפת. אבירמה גולן מדווחת בידיעה שנפתחת בשער העיתון ונמשכת בעמ' 3 על הלך הרוחות בקרב המצביעים בצרפת, וזאת בין היתר באמצעות שיחה עם דני כהן-בנדיט, לשעבר "דני האדום" וכיום נציג מפלגת הירוקים הצרפתית בפרלמנט האירופי.
בדיווחי כל העיתונים, קצרים כארוכים, נכללת ההערכה כי מועמד המפלגה הסוציאליסטית פרנסואה הולנד ייבחר לתפקיד נשיא צרפת, בסיבוב השני. באשר לתופעה של יהודים המצביעים למועמדת החזית-הלאומית מרין לה-פן, אומר בנדיט: "למה שלא יהיו יהודים פשיסטים? גם יהודים יכולים, כמו כל אחד אחר".
בשולי החדשות
א. במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח אלכס דורון על ממצאי בדיקה של גניבת טלפונים ניידים, שנערכה על-ידי חברות סקיוריטי-פרספקטיבס וסימנטק. סקוט רייט, בכיר בחברה הראשונה, מספר כי "איבד" בכוונה תחילה 50 טלפונים ניידים באזורים מרכזיים של ארבע ערים גדולות בארה"ב ועיר אחת בקנדה. רייט ביקש ללמוד מה עושים מוצאי הטלפונים. לדבריו, מחצית ממוצאי הטלפונים התאמצו להחזיר את המכשיר לבעליהם, "אבל גם הם לא ויתרו על הניסיון לפרוץ למכשיר ולבדוק מידע פרטי על בעליו".
ב. במדור הדעות של "מעריב" משיב שי גולדן למבקריו, בין היתר לעורך אתר זה שוקי טאוסיג, ומסביר מדוע גם לאחר עדותה של הזונה נ' כי קיימה יחסי מין בחוף הים של תל-אביב עם נער אחד בלבד ובהסכמה, עדיין מדובר באונס.
לפי סגן עורך "מעריב", "העניין הזה אסור לו שיידרדר לחילופי מהלומות בין כותבים", ובכל זאת הוא מבקש להבהיר: "נקל להבין כי אשה, כל אשה – גם זונה – שמגיעה למצב שבו היא מציעה את גופה באור יום לחבורת נערים, היא אשה במצוקה מזעזעת. אין כל דרך לראות את פעולתה כרצונית וכשקולה, גם אם היא נשבעת בכך בספר התנ"ך בתחנת המשטרה. לעניין השאלה אם מדובר באונס או לא – אני דבק בעמדתי. חבורת נערים שמנצלת ביודעין אשה במצוקה כזו שותפה למעשה חברתי אלים של שימוש ביתרון רגשי וגופני על אדם חלש לצורך הפקת הנאה מגופו".
ג. במדור "היום לפני", שמתפרסם בכפולה הפותחת במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות", כותב הבוקר איתן הבר על כיבוש חיפה ב-22.4.48. "לאחר שורת קרבות שבהם נפלו 18 מלוחמי ההגנה, בשעות הצהריים של ה-22 באפריל, היום לפני 64 שנים, העביר הגנרל הבריטי את בקשת הערבים להיפגש ולהיכנע. אך בעקבות הוראות שהגיעו מהמופתי בביירות החליטו כמעט כולם לעזוב את חיפה, בהנחה שיחזרו אליה תוך זמן קצר על כנפי הניצחון הערבי". כמה ערבים נהרגו במהלך כיבוש חיפה? כמה מהם לוחמים וכמה מהם תושבים? כמה מתושבי העיר עזבו אותה? הבר אינו מציין.
בספרו על לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים מתאר בני מוריס בהרחבה את "מבצע ביעור חמץ", שערכו באותו יום כוחות ההגנה בחיפה, מבצע שהוביל ליציאת כ-70 אלף ערבים מהעיר. לפי מוריס, התקדמות כוחות ההגנה, בחיפוי מסך אש של מרגמות, הכניע תחילה את כוחות הערבים בשכונת חליסה והוביל לבריחת רוב תושבי השכונה מבתיהם לעבר העיר התחתית. לחיילי גדוד 22 של חטיבת כרמלי ניתנה הוראה "להרוג כל ערבי שפוגשים". טנדרים נושאי רמקולים של ההגנה קראו לתושבי השכונות הערביות להעביר את הנשים והילדים לשכונות בטוחות יותר בעיר. מוריס מצטט מספרו של צדוק אשל, "חטיבת כרמלי במלחמת הקוממיות", שכתב על שלב הבריחה הסופי, לאחר שהתושבים הערבים התכנסו בעיר התחתית, סמוך לנמל: "נמסרה הוראה [...] להפגיז את כיכר השוק. ואמנם הצטופף בכיכר השוק המון רב. משהתחילה ההפגזה [...] קמה בהלה עצומה. המון פרץ אל תוך הנמל, ובהדפו הצדה את השוטרים [...] הסתער על הסירות והחל בורח מן העיר".
ד. במדור "היום לפני" של "הארץ" כותב אסף שטול-טראורינג שהיום לפני 29 שנה דיווח השבועון המערב-גרמני "שטרן" כי נחשפו יומניו הסודיים של אדולף היטלר. שלושה ימים אחר-כך נטען כי היומנים מזויפים. "בעקבות חשיפת התקרית התפטרו עורכי השבועון הגרמני", כותב שטול-טראורינג, ומוסיף כי גרד היידמאן, הכתב שטען שקיבל את היומנים ממזרח גרמניה, נידון יחד עם הזייפן ל-42 חודשי מאסר.
ב"מעריב" אין מדור "היום לפני". יחד עם זאת, באתר "חדשות 2" מזכירים הבוקר כי היום לפני 17 שנה נעצר עופר נמרודי, העורך הראשי ומו"ל העיתון.
ענייני תקשורת
ב"כלכליסט" מדווחת שלי פריצקר כי איש העסקים הצרפתי יריב אלבז הודיע לבעלי ערוץ 10 כי לא ייכנס כשותף בערוץ.
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי מנהלי רשות השידור הורו למגישת "בחצי היום השישי", ענת דוידוב, לבטל את הטורים האישיים המשודרים בתוכנית מדי שבוע.
ב"דה-מרקר" מדווח נתי טוקר כי בית-הדין של מועצת העיתונות מתכוון לפרסם החלטה בנוגע לתלונת זכיינית ערוץ 2 קשת נגד "ידיעות אחרונות" במעמד צד אחד, ללא שמיעת טענות "ידיעות אחרונות".
במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווחת מיה מנע כי ביום השואה האחרון פתחה חברת הוט בשירות ה-VOD שלה קטיגוריה מיוחדת לסרטי שואה והציעה ללקוחותיה תכנים נבחרים בתשלום 19.9 שקל לסרט.