פטפטת מדינית-בטחונית חסרת תוחלת

בכפולה הפותחת של "הארץ" מתפרסמת הבוקר מודעה מטעם "היוזמה לפירוק הריכוזיות". תחת הכותרת "מעבדות לחירות" מודפס איור שנראה כאילו נלקח מסרט אימה שהופק בשנות ה-50, ובו תמנון ענק הלופת בזרועותיו אשה. "הגיע הזמן שנשתחרר מלפיתת החנק של הפוליטיקאים והאוליגרכים הגוזלים יותר ממחצית שכרנו המצומק במסים ובמחירים מופקעים ומונעים מרוב המשפחות לגמור את החודש", נכתב מעל האיור. "בשנה הבאה בני חורין בכלכלה חופשית, תחרותית, יעילה וזולה", נכתב מתחת לו.

"גם בערב פסח, חג החירות, אי-אפשר שלא להיות מופתעים מעוצמת המהפכה שחוללה המחאה החברתית בפוליטיקה, בחברה ובכלכלה בישראל", כותב גיא רולניק, העורך הראשי והמייסד של "דה-מרקר", בפתח טורו הקבוע במוסף "מרקר ויק" (המוסף מחזיק הבוקר 32 עמודים, על ארבעה מהם מודפסות מודעות).

"הפוליטיקה הישראלית", ממשיך רולניק, "שהיתה תקועה במשך עשרות שנים, אולי מאז קום המדינה, בתהליך השלום, בביטחון ובפטפטת מדינית-בטחונית חסרת תוחלת, עוברת בחודשים האחרונים שינוי דרמטי. לפתע רמת החיים, איכות החיים, פרצופה של החברה הישראלית, התרבות והערכים שלה תופסים נתח גדל והולך בשיח הציבורי והפוליטי".

רולניק מציג את הכרזתו של שאול מופז, "אני אוביל את המחאה", כביטוי מובהק לשינוי זה. "אפילו מר טרור הבין בחג הפסח הנוראי [כך במקור] שהוא כבר לא יוכל לשווק רק את סיפורי איראן", כותב רולניק. "את הסחורה הזאת קונים בשקיקה בארה"ב, אבל ציבור הבוחרים הישראלי רוצה שידברו אליו במונחים הרבה יותר ארציים וקרובים".

טורו של רולניק מוכתר בביטוי "שלושת המנהיגים הכלכליים החדשים". לצד מופז ושלי יחימוביץ' ("הראשונה ששברה את השיטה"), מונה רולניק את בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל. לדבריו, נתניהו "כבר לא מבטל את המחאה ומבין שהוא צריך לחזור ולשים את הכלכלה בראש סדר העדיפויות שלו, אם הוא רוצה לשרוד פוליטית".

אולם מי שמביט אל שופרו של נתניהו, "ישראל היום", רואה שמר טרור המקורי עודנו מאמין בלב שלם כי הוא יכול להמשיך לשווק את סיפורי איראן לכל דיכפין (ואולי אף מחויב לעשות זאת ביתר מרץ עתה, בצל האפשרות למחאה חברתית). את הסחורה על איום קיומי מכיוון איראן קונה עם ישראל בשקיקה, וביתר דיוק – מקבל חינם.

ארבע כותרות ראשיות הוקדשו לתוכנית הגרעין האיראנית בחמשת הגליונות האחרונים של "ישראל היום". הכותרת הבוקר היא השלישית בשלושה ימים. "התרגילים של טהרן: מ'טרור ישראלי' ועד עצירת הנפט", לשונה.

בכפולה הפותחת, תחת הכותרת "זורים נפט בעיניים", מדווח בועז ביסמוט על הצעדים האחרונים של איראן – הפסקת שיווק נפט לספרד וליוון. בטור פרשנות נלווה, שמופיע תחת הכותרת "סיפורי אלף לילה ולילה", מסביר ביסמוט את מקורות האסטרטגיה הדיפלומטית של המנהיגות האיראנית הנוכחית. "האיראנים תמיד היו אלופים בלמסמס דברים, עוד בעידן שהם בכלל נקראו פרסים", כותב עורך חדשות החוץ בעיתון ומסביר: "סבלנות ועורמה הן חלק מהמסורת הדיפלומטית הפרסית".

מובן שלא רק "ישראל היום" מקדיש בימים האחרונים תשומת לב רבה לסבלנות ולעורמה של האיראנים, גם יתר העיתונים. נתניהו אינו רק שר הבריאות, השר לאזרחים ותיקים, השר הממונה על ביצוע חוק רשות השידור, שר אוצר-על של מדינת ישראל ומעין מו"ל-על, הוא גם ראש ממשלה. מדיניותו והתבטאויותיו קובעות את סדר היום הציבורי והפוליטי.

בכותרת הראשית של "הארץ" מדווח אמיר אורן על מגעים חשאיים שהתנהלו באחרונה בנוגע לאפשרות שישראל תשתתף בוועידה לכינון אזור חופשי מנשק גרעיני במזרח התיכון. עיקר רשימתו של אורן מוקדשת לפרשנות על ההתנגדות הבינלאומית (שנתניהו מקדם במרץ בכהונתו הנוכחית, וביתר שאת בחודשים האחרונים) לתוכנית הגרעין של איראן.

אורן כותב על השפעת הסנקציות הכלכליות על האזרח האיראני מן השורה ומגיע למסקנה כי תמונת המצב באיראן "עדיין רחוקה מהגדרת הקריסה הכלכלית שלה התכוונה ישראל בדרישתה להטלת סנקציות משתקות". לדבריו, "מדד חשוב אחר להצלחת הסנקציות – מרי אזרחי או לפחות הפגנות – עדיין לא בא לביטוי. [...] אם קיימת מחלוקת בשאלת הגרעין, היא לא באה לביטוי פומבי, וגם מבקרי הנשיא, כולל באופוזיציה, ממשיכים לראות בתוכנית פרויקט לאומי שאין לוותר עליו".

גם באופוזיציה הישראלית רואים בפרויקט הגרעין נכס לאומי שאין לוותר עליו, גם כאן אין מרי אזרחי, וההפגנות על רקע כלכלי שנערכות בשבועות האחרונים מביאות לרחובות כמה מאות בני-אדם בלבד. התקשורת הישראלית ממתינה, כך נראה, לקיץ הקרוב כדי לגלות מחדש את מצוקת מערכות הרווחה, החינוך והבריאות הציבוריות. בינתיים יש בעיתונות היומית יותר דיווחים על "המחאה" שלא קיימת, ואולי תתעורר מחדש, מאשר על הגורמים לה.

"האיום האמיתי על חיי אדם, על חיי ארגון או מדינה, איננו נובע ממפץ, מאירוע דרמטי, חד-פעמי – אלא מתוך תהליכים אטיים, הדרגתיים, לרוב סמויים מן העין", כותב אמנון אברמוביץ' במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "ממחלת הסרטן או מאיידס כשמדובר באדם, עד תהליכים חברתיים, כלכליים, דמוגרפיים כשמדובר במדינה. מה צריכה להסיק מכך הנהגה לאומית שבימים אלה שוברת את הראש בעניין האיראני? שחיזוק גרעין הכוח וההישרדות של החברה הישראלית קודם לטיפול בגרעין באיראן".

במדור הפותח את "מוסף 'כלכליסט'" (40 עמודים, שישה מהם עמודי מודעות) כותב שאול אמסטרדמסקי כי לפי הדו"ח השנתי שקיבל מקרן הפנסיה שלו, הקרן הפסידה השנה 269 שקל, ובתמורה לכך שילם דמי ניהול בסך 1,295 שקל. "על בסיס הכסף שחסכתי עד כה, מצפה לי פנסיה של 2,267 שקל בחודש", הוא מציין, ומאחל לקוראיו "חג חירות שמח".

השכל הישר

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" הבוקר מצטטת מדברי נועם שליט לאסתר פולארד, שנאמרו במפגש שיזם העיתון ("המדינה שלחה את פולארד וצריכה להציל אותו"). הכותרת הראשית של "מעריב" מצטטת מדברי יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, בראיון חג שיפורסם במלואו מחר ("הח"כים לא יודעים מה הם מחוקקים"). הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מדווחת כי "ריק סנטורום הודיע על פרישה מהמירוץ לראשות המפלגה הרפובליקאית".

העמוד השלישי של "הארץ" מוקדש אף הוא למירוץ לנשיאות ארה"ב. נטשה מוזגוביה מדווחת כי על-פי סקרי דעת הקהל האחרונים, ברק אובמה מוביל במירוץ לנשיאות עם 51% לעומת 43% של מיט רומני. מהדיווח עולה עוד כי ניוט גינגריץ', המועמד החביב על שלדון אדלסון, נותר במירוץ על אף שהפיגור שלו במאבק על ראשות המפלגה גדול עוד יותר מזה של סנטורום.

"אתמול ניצח השכל הישר, והוא שייך כולו למועמדותו של המוביל מיט רומני", כותב חמי שלו בטור פרשנות נלווה. את גינגריץ' מתאר שלו, עד לפני כשנה המשנה לעורך בעיתון של אדלסון, כאדם שסובל מדלוזיות של גדלות.

להרוות את הצימאון

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מדווחת נווית זומר כי חברת רפאל רוכשת 40% מהמניות של חברת ג'ספי הברזילאית, "כחלק מהרחבת הפעילות התעשייתית-השיווקית שלה במדינה". על-פי הדיווח, חברת ג'ספי "עוסקת במתן שירותי תחזוקה למערכות שונות בזרועות הים והאוויר של ברזיל [...] רפאל", מסבירה זומר, "תמיד מעדיפה שמוצריה ייוצרו בקרבת צבאות היעד שלהם היא מוכרת".

ב"גלובס" סיפק אתמול יובל אזולאי הקשר ממוקד לעסקה. השבוע, כך כתב, נפתחת בריו דה-ז'נרו "תערוכת האבטחה ובטחון המולדת LAAD Security", שתציג את החידושים בתחום עבור "שוק הצמא לטכנולוגיות ולאמצעי אבטחה חדישים, לקראת אירועי הספורט הגדולים שיתקיימו במדינה בשנים הקרובות – המונדיאל בשנת 2014 ומשחקי האולימפיאדה ב-2016".

לפי אזולאי, "במכון הייצוא הישראלי היטיבו לזהות כבר לפני שלוש שנים את הפוטנציאל הכספי האדיר הטמון במדינה, והקדימו להיערך אליו. [...] לפי הערכת מכון הייצוא, בשנים הקרובות ישקיעו הרשויות בברזיל כ-5 מיליארד דולר על רכישת אמצעים וטכנולוגיות שיאפשרו הגנה טובה יותר על אתרי המשחקים ואתרים אסטרטגיים במדינה [...] המטרה היא ליצור עסקאות בהיקף של לא פחות מ-300 מיליון דולר מתקציב ההיערכות של המדינה לאירועי הענק".

"החברות הישראליות זוכות לעניין מיוחד בעקבות הניסיון והידע שהן מביאות, בגלל התרבות העסקית ובגלל היכולות", מסביר ל"גלובס" גיא צורי, מנהל מחלקת התעשיות הבטחוניות במכון הייצוא. אזולאי מסכם: "נציגי החברות הישראליות ינסו לשכנע אותם [את הברזילאים] שמה שעצר את המחבלים המתאבדים שיצאו מג'נין יכול לעבוד לא רע גם בפורטוגזית".

למרות המעמד הבכיר של ישראל בתעשיית הנשק העולמית, התקשורת הישראלית ממעטת לעסוק בה. אזולאי כותב ב"גלובס" באופן קבוע על התעשיות הבטחוניות בישראל ומדווח על פיתוחים ועסקאות. זו עבודה חשובה ומבורכת, וחבל שאין יותר עיתונאים המסקרים באופן שוטף את התעשייה. חבל עוד יותר שאין מי שמנסה באופן קבוע לגרד את השטח ולבדוק באופן מעמיק את ההשלכות של התעשייה הזו. לא רק על שוק העבודה בישראל, אלא גם על הנעשה במדינות שאליהן מגיע הנשק מתוצרת ישראל. את מי הוא משמש, ולאיזו מטרה?

שלושה חודשים ושנים ארוכות

בלב שער "מעריב" תצלום גדול [AFP] של הלוויה בעיר הסורית קוסייר. לפחות 23 בני-אדם נהרגו אתמול מירי כוחותיו של בשאר אסד, ביום שאמור היה להיות הראשון להפסקת האש. בעמ' 2 של העיתון מדווח עמית כהן כי רוב ההרוגים אתמול נפלו באזור העיר חומס, וכי העיר מארע, סמוך לחאלב, הופצצה על-ידי טנקים ומטוסים. "הצבא הסורי החופשי הודיע שהוא מעניק למשטר 48 שעות להפסיק את האש ולהסיג את כוחותיו", מדווח כהן, "לפני שהמורדים יחדשו אף הם את הפעילות הצבאית".

בראש שער "הארץ" תצלום [רויטרס] של ילדים סורים במחנה פליטים על גבול טורקיה. לפי דיווחים בסוריה, כך נכתב, בשמונת הימים האחרונים נהרגו אלף בני-אדם. אבי יששכרוף מדווח כי אתמול נהרגו לפחות 45 בני-אדם, רובם בחומס. יששכרוף מוסיף כי ערוץ אל-ערביה דיווח אתמול שטנקים ונגמ"שים של צבא סוריה נכנסו למרכז דמשק, לראשונה מאז החלו המהומות במדינה, לפני למעלה משנה. בידיעה נלווית [רויטרס] מדווח על דברי הגנרל מוסטפה אל-שיח', מפקד לשעבר בצבא סוריה, שערק מתפקידו בחודש ינואר האחרון וברח לטורקיה. הגנרל שיח' קרא לכוחות המערב לפתוח במתקפה אווירית על צבא סוריה. "אסד אינו זקוק לחיל רגלים גדול משום שהוא נסמך על ארטילריה, טנקים וטילים הנמצאים בידי תומכיו", מצוטט הגנרל. "ברגע שאלה ייפגעו – הוא גמור".

במדור הדעות של "דה-מרקר" כותב צבי בראל על עריק אחר מסוריה, עוזר שר הנפט הסורי לשעבר, עבדו חוסאם אל-דין. מהנתונים שסיפק אל-דין לומד בראל כי "רזרבות המט"ח שבידי המשטר צנחו מכ-17 מיליארד דולר ל-4.5 מיליארד דולר – סכום שמספיק, להערכתו, לשלושה חודשים בלבד". בראל מסתכל קדימה, אל עבר משטר עתידי בסוריה, ומעריך כי מדינות המערב ייאלצו להזרים עשרות מיליארדי דולרים כדי לשקם את המדינה. "מי שמייחל לשינוי דרמטי בסוריה, שיחולל גם תפנית אסטרטגית בקשרים הבינלאומיים שלה, יצטרך להביא בחשבון שתפנית כזאת עולה כסף רב", כותב בראל. "בלעדיו, גם המשטר הנוח ביותר בסוריה יצטרך לחזור אל שולחנן של רוסיה, סין ואיראן כדי להתקיים".

ענייני תקשורת

אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי במועצת הרשות השנייה דוחים את הביקורת על החלטתה להפחית את מספר שעות השידור של נשים שלהן מחויבת תחנת הרדיו קול-ברמה. לפי דיווחה, יו"ר הרשות, אילן אבישר, הסביר את ההחלטה בין היתר ב"שיקולי רב-תרבותיות" ואמר כי ברקע מתחוללת "מלחמת תרבות" שמנהלים נגד התחנה החרדית "הרפורמים, קבוצות פמיניסטיות וקבוצות אחרות".

חיים גריידינגר מדווח ב"מעריב" כי מנכ"ל האתר "בחדרי חרדים" יובא היום להארכת מעצר בפעם השלישית. עוד מציין גריידינגר כי בחדשות ערוץ 2 דווח אתמול שהמשטרה חזרה בה מבקשתה ליועץ המשפטי לממשלה לסגור את האתר, וכעת היא מבקשת להקפיא את פעילותו.

יעל ברנובסקי מדווחת ב"ישראל היום" על הקמת תחנת הרדיו הראשונה של בדואים בישראל.

מוסף "שישבת" של "ישראל היום", שנושא את התאריך של מחר, מופיע כבר הבוקר במהדורה הדיגיטלית של העיתון. אולי לכך כיוון "כתב 'ישראל היום'" כשדיווח לאחרונה ש"ישראל היום" "ניצב בחזית החדשנות הטכנולוגית של עולם העיתונות".

עיתוני הכלכלה מדווחים בהרחבה על רכישת חברת אינסטגרם על-ידי פייסבוק במיליארד דולר. במדור "דיבידנדים" של "כלכליסט" מוצגת טבלה היתולית תחת הכותרת "מה הסיכוי לאקזיט של מיליארד דולר". רוב הסיכויים ניתנים ל"מייסד אינסטגרם". שיעור קטן יותר מוענק ל"ילד המוזר שלמד איתך בתיכון". שיעור מזערי מוענק ל"אתה", ושיעור כמעט בלתי נראה של סיכוי לאקזיט של מיליארד דולר מוענק ל"אריק קליין", ממציא מדבקת הפלא.