איור: אופיר שרר
בסוף חודש אוגוסט התפרסמה ברוב העיתונים ידיעה על תוצאותיו של מחקר בריטי חדש שנושאו נזקי הקרינה של הטלפונים הסלולריים. הכותרות הודיעו כי "עשר שנות שימוש בסלולרי לא גורמות לסרטן במוח". הידיעה נלקחה מ"רויטרס", ומי שפרסם אותה כלשונה ולא טרח לבדוק את המחקר עצמו — כשל. המחקר כלל לא דיבר על סרטן אלא על גידולים שפירים. "נכון שהמאמר המקורי דיבר על כך שאין קשר בין שימוש בטלפון הסלולרי לבין גידולים במשך עשר שנים", אומרת ד"ר סיגל סדצקי, המרכזת בישראל את המחקר של ארגון הבריאות העולמי בנושא נזקי הסלולר, "אך אלמנט חשוב לא פחות שהוזכר במחקר הוא העובדה שכן נמצאו ממצאים מדאיגים לגבי הקשר בין שימוש בטלפון לבין גידולים בתקופה של יותר מעשר שנים, רק שהתקופה הנידונה במחקר היתה קצרה מדי בשביל להכריע, ויש עוד לחקור את הנושא".
ייתכן שאי הדיוקים בידיעות שהתפרסמו מקורם ברשלנות, או ביחס הכבוד האוטומטי שרוחשת העיתונות לכל מה שכותרתו "מחקר מדעי", ולכן אינה ממהרת לבדוק את תוכן הדברים. הכשל הזה תוקן בסוף ספטמבר בכתבה של צ'יקו מנשה בערוץ 2, שהביא פרטים מלאים יותר מהמחקר והצביע על ההטעיה שהיתה בפרסום הראשוני. כך או כך, הסיפור הזה מצביע על אחת הבעיות הנוגעות לסיקור של סיכוני הטלפון הסלולרי. מדובר בתחום בעל פנים רבות, שהעובדות המדעיות המוצקות בו מעטות. עד כה לא הוכח שהקרינה הסלולרית, שנובעת מהאנטנות או ממכשירי הטלפון הניידים, מזיקה, אך גם לא הוכח חד־משמעית שאינה כזו. אחת הסיבות לכך היא, שהטכנולוגיה שבה מדובר חדשה מכדי שניתן יהיה להגיע למסקנות חד־משמעיות על השפעותיה הבריאותיות. סיקור התחום מורכב מאוד. נושא הקרינה מסובך להבנה, מידע חדש זורם כל העת, אך קשה לדעת מהיכן הוא מגיע ומי מממן כל מחקר שמתפרסם.
הטלפון הסלולרי משיק לתחומי סיקור רבים, וכך עוסקים בו כתבים מדיסציפלינות שונות כאשר כל אחד מהם שואב את המידע שלו בעיקר ממקורות בתחום הסיקור שלו. בנוסף לכל מדובר בנושא רגיש שמעורבים בו כסף רב, פוליטיקה וכוח — גורמים שבדרך־כלל מבטיחים סיפור טוב, אבל גם הרבה כאב ראש לאלה שמסקרים אותו.
אל המורכבות הזו נחשפו בחודשים האחרונים כתבים שנדרשו למאבק הציבורי שהובילו שר הפנים אופיר פינס וראש עיריית הרצליה יעל גרמן נגד האנטנות הסלולריות. ראשיתו של העניין התקשורתי בחורף האחרון, בשתי כתבות של צ'יקו מנשה במסגרת "אולפן שישי" של ערוץ 2. הכתבות הציגו מחקרים שעוסקים בסכנות האפשריות שבקרינה מהמכשירים ומהאנטנות, נתנו ביטוי לחששות הציבור, וחשפו את העובדה שחוקרים ומומחים רבים מקבלים תשלום מבעלי אינטרסים. לסיקור הצטרפו שאר אמצעי התקשורת, לאחר שבג"ץ החליט שעל הממשלה להכריע אם לשנות את תוכנית המתאר הארצית, הקובעת כי לחברות הסלולריות מותר להציב אנטנות בכל מקום מבלי להודיע לאיש, ופוטרת את החברות מכל אחריות במקרה של תביעות. התיקון, כפי שהציע פינס, מגביל את חופש הפעולה של החברות הסלולריות, מחייב אותן לדווח על כוונתן להציב אנטנות ולשנות את מיקומן במקרה של התנגדות, ומגדיר אותן אחראיות לפיצוי התושבים במקרה של נזקים אפשריים. התגייסות תושבים החוששים לבריאותם למאבק נגד אנטנות שהוצבו בקרבת בתיהם, והדיון בממשלה בסוגיה זו, שנקבע לחודש יולי, הפכו את הנושא מ"עוד אייטם סביבתי" לידיעות בעמודי החדשות הקדמיים. "במקרה הזה היתה התקשורת בגדולתה: נרתמה למאבק נגד הון — גופים גדולים עם כסף וכוח, ורק התקשורת יכולה להיות נגד זה", אומרת יעל גרמן. ואכן, נראה היה שהתקשורת נרתמה כולה למאבק נגד האנטנות: כמעט כל הפגנה זכתה לסיקור, וכך גם עתירות לבית־המשפט בעניין זה. הידיעות בתקשורת הרבו לדון גם בהצעתו החדשה של שר הפנים. ברוב הכתבות שעסקו בנושא הוצגו טענות הציבור בהרחבה ותוארו תוכניתו של פינס והתהליכים שהובילו אותו להגישה. עמדתן של החברות הסלולריות הוצגו כתגובה לטענות שהועלו בכתבות (ראו למשל: גיל קליאן, "ידיעות אחרונות", 7.7; אריק מירובסקי, "דה מרקר", מוסף נדל"ן, 24.6). בדיקה מדגמית של מספר הידיעות שפורסמו על האנטנות הסלולריות בין 20.6 ל־13.9 מעלה כי באתר Ynet פורסמו 39 ידיעות שעסקו בצדדים שונים של הנושא, ובעיתון "הארץ" 46 כתבות בכל חלקי העיתון.
אחת הסיבות שבגללן טופל הנושא בתקשורת זמן כה ארוך היתה דחיית הדיון בו מישיבת ממשלה אחת לשנייה במהלך חודש יולי. בכל פעם, לקראת הישיבה שבה אמורים היו השרים לדון בנושא, הוא שב ונדון בכותרות העיתונים. בעשרת הימים האחרונים שלפני הישיבה המכריעה, שבה עלתה סוף־סוף לדיון הצעתו של שר הפנים, קיבל העיסוק בנושא תפנית.
ביום שישי ה־14 ביולי, בשעה ארבע וחצי אחרי הצהריים, כינסו ראשי החברות הסלולריות מסיבת עיתונאים בהולה. תחת המותג שהוקם כבר מזמן לצרכים משותפים — "פורום החברות הסלולריות", בראשות היועץ האסטרטגי טל זילברשטיין — הכריזו שלושת המנכ"לים שהם יוצאים לקרב על תדמיתם. באותו בוקר פורסמה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה על הסכנה האורבת אולי לילדים בשימוש בטלפונים הסלולריים. יום לפני כן הוקדש מוסף "G" — מוסף סוף־השבוע של "גלובס", לשאלה "האם חברות הסלולר בדרך להפוך לחברות הסיגריות של המאה ה־21?", השוואה שמקוממת מאוד את החברות הסלולריות.
החברות גייסו למאבקן מומחה מאוניברסיטת תל־אביב.
"הבינונו שההחלטה שעומדת ליפול בממשלה עלולה לפגוע בתשתית ושצריך לדבר באופן ישיר ולהציג את עמדותינו", אומר טל זילברשטיין. "זו היתה החלטה של הרגע האחרון, שבמידה רבה נבעה ממצוקה, אך היא הוכיחה את עצמה".
מסיבת העיתונאים היתה השלב הראשון בקמפיין־הנגד של הפורום, ובמהלך השבוע שאחריה ביקשו חבריו, ונענו מיד, להיפגש עם הכתבים והעורכים הרלבנטים במערכות העיתונים. "חשנו שהקמפיין הציבורי נגדנו התבטא בעיקר בעיתונות הכתובה, ולכן מיהרנו לקבוע פגישות במערכות האלה. מנכ"לי החברות הקדישו את אותו שבוע לנושא", מסביר זילברשטיין. יוצא מן הכלל היה המפגש האישי שקבעו שלושת המנכ"לים עם כתב הבריאות בערוץ 2 צ'יקו מנשה, שעמדתו הדואגת לרווחת הצרכן התבטאה היטב בדיווחיו. "הם ניסו לשכנע אותי בעמדתם", מספר מנשה, "אך חילוקי הדעות בינינו נותרו בעינם".
"הופתעתי מההיענות המהירה של מערכות העיתונים", אומר זילברשטיין. "לא היינו צריכים להפעיל כל לחץ כדי לקיים את הפגישות". את ההיענות הוא מסביר בסקרנות שהתעוררה במערכות העיתונים לקראת הופעה משותפת וחסרת תקדים של שלושת מנכ"לי החברות, שבדרך־כלל מתחרים אחד בשני.
"שבועיים לפני כן נפגשו אתנו הברוקרים הפרטיים בנוגע לוועדת בכר", מספר אמיר טייג, שכותב ל"מעריב עסקים". "גם אולמרט וביבי באו אלינו; ה'פורום' לא קיבל איזה יחס מיוחד".
"ברור שחברות גדולות במשק זוכות לנגישות קלה יותר לכלי התקשורת מאשר אלה שאינן במרכז הבמה, לפחות במערכת הכלכלית", אומר כתב התקשורת ב"דה מרקר", הדר חורש, "אך ייתכן שיש כאן אלמנט מפצה כיוון שפעמים רבות יש נטייה לאמץ את הצד של החלשים".
משימתם של מנכ"לי החברות הסלולריות לא היתה קלה. הם נתקלו בשאלות קשות ועל חלקן סירבו לענות (למשל, האם המומחה שהביאו אתם, ושטוען שהאנטנות אינן מזיקות לבריאות, מקבל מהם שכר). "באו שישה־שבעה אנשים והציגו את עצמם ככוחות הקידמה, מול כוחות השחור הפרימיטיביים", אומר דרור פויר, בעל טור ב"גלובס". "הם טענו שמתנהל נגדם לינץ' פופוליסטי בתקשורת. התרשמתי שהם לא רגילים להיות מותקפים, ושהם באו 'לסדר את העניין'. הם לא איימו. כשאתה מספיק חזק, לא צריך לאיים, מספיק שאתה חש אי נוחות מהסיטואציה". כתב כלכלי בעיתון אחר מוסיף: "מעולם לא קיבלתי טלפון מהמערכת שמדריך אותי מה לכתוב, אבל אני לא יכול לומר שעצם זה שיושבים אתנו מפרסמים כל־כך גדולים, לא יושב לי איפשהו בתחתית ההכרה. כל כתב יודע את זה, אין מה לעשות".
במפגשים האלה הציג "פורום החברות הסלולריות" שתי עמדות עיקריות: לגבי הטלפונים אין עדיין מידע בדבר הנזק הבריאותי שהם גורמים, אך ריבוי אנטנות מקטין את עוצמת הקרינה שנפלטת מהם; הקרינה מהאנטנות אינה מזיקה. המסרים הללו, יחד עם הצגת המחקרים שאינם תומכים בטענות על הנזק שגורמת קרינת האנטנות, הציפו את העיתונאים במידע שלא יכלו לאשש או להפריך. "הרגשתי שמנסים למרוח אותי", אומר דרור פויר מ"גלובס", "והכי מעצבן — שהם הצליחו; הם החדירו את המידע שהביאו אתם כאמת מוחלטת. הרי גם אנחנו, העיתונאים, לא באמת יודעים את האמת המדעית".
"חיפשתי אך לא מצאתי כל הוכחה שזה מזיק, ואני לא רואה שום משמעות בריאותית בקמפיין שהוביל השר פינס", אומר הדר חורש מ"דה מרקר". "אני כתב תקשורת ועסקים, ותוקף את העניין בכלים רציונליים", מסביר אמיר טייג מ"מעריב". "אני חושב שבהתחלה היתה הטיה תקשורתית נגד החברות הסלולריות, אך עם הזמן התקשורת ראתה את הסיפור בצורה שלמה יותר, והסיקור התאזן".
ואכן, לאחר סדרת המפגשים במערכות העיתונים, ערב הדיון בממשלה, התרכך הסיקור בכלי התקשורת. "אפשר היה לראות מהפך רציני בקו של העיתונות עצמה, ולא בהכרח של עיתונאים שעסקו בנושא בצורה רציפה. פתאום היו כתבות שאפשר לחשוב שכותביהן ישנים בתוך אנטנה מרוב שהם חושבים שהן לא מזיקות", מאבחן בציניות גיא לשם, עיתונאי חוקר שעסק בשנים האחרונות לא מעט בכתבות תחקיר בנושאי איכות הסביבה בכלל וסיכוני הקרינה מהאנטנות הסלולריות בפרט. "ניתן לראות שהיתה פתאום הבלטה של נושאים שקודם לא מצאת בעיתון".
ראש פורום החברות הסלולריות בעצמו, וכמוהו לא מעט אנשי תקשורת שהתראיינו לכתבה זו, הצביעו על שתי כתבות מרכזיות שמסמנות את השינוי בעמדת העיתונות. ביום שישי, 22.7, התפרסם טור של סבר פלוצקר ב"ידיעות אחרונות" תחת הכותרת "בשם הבורות". במאמר הזה פירט פלוצקר מחקרים של גופים מובילים ברחבי העולם, המראים שאין כל סכנה בקרינה הסלולרית ומאמץ את עמדתו של ה"אקונומיסט" הבריטי שמזהיר מפני היסטריה המונית. הכותב טען כי כל העובדות העומדות לרשות הפוליטיקאים לא יסייעו להם להרגיע את הציבור, כיוון ש"ישראל היא מדינה של פופוליזם שלטוני חוגג ואלים".
באותו יום עצמו הופיעה במוסף השבת של "ידיעות אחרונות" כתבה גדולה מאת גיל קליאן, שמזימה גם היא את החשש מפני הסכנות שבקרינה, ומצביעה על מכשירים ביתיים אחרים שפולטים קרינה בעוצמה רבה יותר מכל מכשיר סלולרי.
"על נושא הסיכונים הממשיים של מערכות טלפונים סלולריים כתבתי בעבר פעמים אחדות, תמיד מאותה העמדה", מסביר בתגובה כתובה סבר פלוצקר. "עמדתי נגזרת מקריאת חומרי מדעי. מעולם לא ציטטתי חומר שהכינו חברות טלפון סלולריות. אני מגיע למסקנותי בכוחות עצמי על סמך קריאת מחקרים והמלצות של ועדות וארגונים, וגם שיחות עם מומחים בלתי תלויים. נכון, יש לי תפיסה שונה מהמקובלת בתקשורת הישראלית בנושא הסיכונים הסלולריים ואני משוכנע שעמדתי מבוססת היטב. זו גם העמדה של העיתונים המובילים בעולם. האם זה כל־כך מוזר? האם זה כל־כך חשוד? ואולי מה שצריך להיות חשוד זה דווקא אחדות הדעים השוררת בתקשורת הישראלית? אני תוהה למה העובדה שעיתונאי אחד — אחד! — מעז לכתוב משהו אחר מקימה עליו את זעמם של כל הגורמים שהתרגלו לעיתונות קונפורמית".
ואילו גיל קליאן מדגיש ששאב מידע מכל המקורות, וכך גם ניתן להתרשם מהכתבה שפרסם: "אני לא חושב שהכתבה שלי היתה שונה כל־כך, לא תמצאי מישהו שיחלוק עליה. דיברתי עם מתנגדים גדולים של האנטנות ואיש לא חלק על טענותי. אני חושב שאם תבדקי את עמדותיהם של כתבי תקשורת, עמדתם תהיה דומה לשלי". דבריו של קליאן מצביעים על מורכבות נוספת בסיקור סוגיית האנטנות הסלולריות. פניו הרבות של הנושא נגעו לתחומי סיקור של כתבים מדיסציפלינות שונות: בריאות ואיכות הסביבה, נדל"ן, כלכלה, תקשורת, פנים וכתבים מוניציפליים. מטבע הדברים, מקור המידע הנגיש ביותר לכל כתב הגיע מתחום הסיקור שלו. "אני מגיע מהכיוון של חברות הסלולר, ואין לי ספק שאני מוטה לדעה שלהם, שנשמעת לי הגיונית", מאשר כתב תקשורת.
"חברות הסלולר החליטו לעמעם את השקיפות בנושא על־ידי הצפת הציבור במידע לא רלבנטי, בעזרת עיתונאים שחלקם לא מבינים בתחום", טוען גיא לשם, "מה גם שבעמודי הכלכלה יש הרבה מקום, קל יותר להגיע לשם ובכך גם לעצב את דעת הקהל המפולח שלהם".
"חברות הסלולר הצליחו להסיט את הדיון להיבט הצרכני, התקשורתי עסקי", אומר שרון אחדות, דובר המשרד לאיכות הסביבה. "פתאום ראיתי שפחות כתבי סביבה עוסקים בכך ויותר כתבי תקשורת בעמודי הכלכלה". לצפריר רינת, הכתב לענייני איכות הסביבה של "הארץ", יש הסבר אחר: "בגלל הסמיכות למועד ההתנתקות, נמצא לנושא יותר מקום ב'דה מרקר' ופחות בעמודי החדשות, ומדובר בסיקור עיתונאי לכל דבר. זו היתה ההיערכות של העיתון: סיקור התיקון שהציע פינס הוטל על כתב הפנים וכתב התקשורת, ואני עזרתי בכל פעם שנזקקו לידע שהיה ברשותי".
עם או בלי קשר לקמפיין האגרסיבי שהפעיל פורום החברות הסלולריות, החליטה הממשלה שלא להחליט, ומינתה ועדת מנכ"לים שאמורה להכריע אם לשנות את תוכנית המתאר הארצית בתחום האנטנות ולאפשר שקיפות בתוכניות להצבתן. בינתיים כבר דחתה ועדת המנכ"לים את מועד הגשת המסקנות. ראשי חברות הסלולר ממשיכים במסע השכנוע ומתכננים לקיים מפגשים נוספים במערכות כלי התקשורת. אחרי הכל, הקרב יוכרע כנראה מעל דפי העיתונות ובשידורי החדשות.
נורית קנטי היא עיתונאית
גיליון 59, נובמבר 2005