זה סיפור על החמצה. סיפור עיתונאי עם פוטנציאל עסיסי שכמעט ולא זכה לתשומת לב תקשורתית: חברי-כנסת ושורה של עסקנים פוליטיים שעסקו, לפי החשד, בהלבנה של כספים מסתוריים שהגיעו מחוץ למדינה. אם לא די בחשדות לשחיתות – מדובר במפלגת בל"ד, שאנשיה רגילים לספוג ביקורת חריפה בתקשורת בגין התבטאויותיהם הפוליטיות. ובכל זאת, בכל הנוגע לחקירת הכספים המסתוריים, העיתונות וגם המערכת הפוליטית בחרו להחריש.
העובדות הבסיסיות היו גלויות לכל – הן הופצו בהודעות רשמיות של המשטרה, וגם החשודים התבטאו בפומבי ומסרו את הכחשותיהם – אבל מסיבה כלשהי, העיתונאים בחרו שלא לחפור הלאה. מה הוביל לכך? כתבים ועורכים מכלי תקשורת מרכזיים ומגזריים שוחחו עם "העין השביעית" וניפקו תשובות שונות. לכל אחת מהן יש משקל בהסבר הכולל להתעלמות התמוהה. אף אחת מהן לא מחמיאה לתקשורת הישראלית או לשיטות העבודה שלה.
חקירת "פרשת בל"ד" הפכה גלויה בחודש ספטמבר 2016, כשהמשטרה עצרה למעלה מעשרים בעלי תפקידים במפלגה הערבית. על-פי גרסת המשטרה כפי שפורסמה אז בתקשורת, החוקרים בדקו חשדות שלפיהם אנשי בל"ד ניהלו מנגנון סודי שבאמצעותו הלבינו מיליוני שקלים שהגיעו למפלגה – תרומות בלתי חוקיות שמקורן באישים וארגונים מחוץ לישראל. על-פי דיווח שהתפרסם אז ב"ישראל היום", במשטרה אף בדקו חשד שלפיו חלק מהכסף הגיע מ"מדינות אויב". שמותיהן של אותן "מדינות אויב" לא פורטו, ובאף כלי תקשורת אחר לא פורסם דיווח המשך בעניין, כך שלא ברור אם חשד כזה אכן נבדק.
"המשטרה ממליצה להעמיד לדין את שלושת חברי-הכנסת של בל"ד": הכותרת הראשית של "הארץ", 24.1.2018. מקרה חריג של הבלטה (לחצו להגדלה)
החקירה תמה בחורף האחרון, בסוף חודש ינואר 2018. המשטרה המליצה להעמיד לדין שורה של בעלי תפקידים בבל"ד, ובהם שלושת חברי-הכנסת של המפלגה: ג'מאל זחאלקה, חנין זועבי וג'מעה אזברגה. השלושה, ראוי להדגיש, טרם הועמדו לדין, מכחישים בתוקף את המיוחס להם וטוענים כי מדובר ברדיפה פוליטית.
לא בכל יום המשטרה ממליצה להעמיד לדין שלושה חברי-כנסת מכהנים. ובכל זאת, מי שצפה במהדורות החדשות הטלוויזיוניות ביום שבו פורסמה המלצת המשטרה עשוי היה לפספס את הדיווחים בעניין: בחברת החדשות הקצו לכך דיווח יבש בן 44 שניות, וללא אזכור בכותרות המהדורה; בחדשות ערוץ עשר שידרו דיווח דל אף יותר, שתפס 15 שניות בלבד; במהדורה של כאן 11 הקדישו לסיפור קצת יותר זמן – כשתיים וחצי דקות – אך גם שם לא הרחיבו מעבר להודעת המשטרה והכחשותיהם של חברי-הכנסת.
עיתוני יום המחרת הגישו לקוראיהם את אותה מנה בשידור חוזר. רובם לא טרחו להבליט את הסיפור: ב"ישראל היום", ההתפתחות בחקירת השחיתות הפוליטית זכתה להפניית שער זעירה בלבד. ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב" היא כלל לא הגיעה לשער (ב"ידיעות אחרונות" הסתפקו בידיעה קצרצרה באורך 113 מלים, ששובצה באחד העמודים האחוריים של קונטרס החדשות). ב"הארץ", לעומת זאת, העניקו לסיפור כותרת ראשית. גם בספטמבר 2016, כשהחקירה נעשתה גלויה, "הארץ" היה היומון היחיד שהבליט את הדיווח בשערו.
"ישראל היום", 19.9.2016. החשד שחברי-כנסת קיבלו מימון ממדינות אויב לא זכה לדיווחי המשך בכלי תקשורת אחרים (לחצו להגדלה)
אלו לא דוגמאות אקראיות, מדובר במגמה עקבית. בשנתיים שחלפו מאז חשיפת "פרשת בל"ד", רוב הסיקור בעניין התמצה בדיווחים יבשים שצצו ברגעי מפתח בחקירה, כלומר רק בעת שהמשטרה טרחה לדברר את הפרשה. בין דברור לדברור, העיתונאים התעלמו ממנה כמעט לחלוטין.
אם כך, מה גרם לתקשורת לפספס את "פרשת בל"ד"? "אנחנו די טובעים בחקירות", מסביר חן מענית, הפרשן המשפטי של "גלובס" וראש מחלקת התחקירים בעיתון הכלכלי, "יש הרבה חקירות פליליות וחקירות שחיתות, מראש הממשלה ועד ישראל זינגר (ראש עיריית רמת-גן שתיקו נסגר לאחרונה; פ"מ). ובמקרה הזה, זאת לא פרשת השחיתות הכי גדולה שהיתה פה".
"יכול להיות שזה מקרה של 'כלב נשך אדם'", אומר יואב איתיאל, כתב "וואלה" שסיקר את החקירה עבור אתר האינטרנט "פוסטה". "מדובר בפוליטיקאים שעברו על חוק הבחירות – ויכול להיות שממפלגה שכולם בה ערבים יש מראש ציפיות נמוכות. יש איזו קהות חושים: כשראש הממשלה שלך נחקר, והחקירות מתמהמהות, אתה רוצה שבנאדם יתעניין בג'מאל זחאלקה? אולי בנורבגיה זה יכול להסעיר את המדינה".
ובכלל, "בעתות כאלה, נהנה העבריין מן ההפקר. זה נכון בתקשורת, זה נכון במשטרה", מוסיף איתיאל, "כל רגע נכנס מישהו ומניח על גבי התיק שלך עוד תיק, יותר עב כרס ועל אדם עוד יותר בכיר. המשטרה צריכה לתעדף".
לדברי מענית, לחקירות משטרתיות יש דינמיקה קבועה של סיקור תקשורתי. "הדיווחים מגיעים ב'פיקים': פריצת החקירה, העברת חומרי המשטרה לפרקליטות עם המלצה, ואחר-כך מתחילים הרבה פעמים לפרסם את תמלילי החקירות. ואז זה יושב הרבה פעמים בפרקליטות. אנחנו מדווחים על חדשות, אז על מה אני אדווח? שהחומר יושב בפרקליטות? ברגע שתהיה החלטה של הפרקליטות, אני אפרסם".
יש עיתונאים הסבורים כי חלקה של המשטרה בדינמיקה התקשורתית שמענית מתאר לקתה בחסר בכל הנוגע לפרשת בל"ד, והביאה לכך שסוקרה באופן מצומצם. התיק נעלם מהרדאר משום שהמשטרה לא דיבררה אותו, קובע עיתונאי שסיקר את הפרשה עבור כלי תקשורת מרכזי, שביקש להתראיין בעילום שם. "בניגוד לחקירות אחרות, החקירה הזאת התנהלה ממש מאחורי הקלעים", אומר אותו עיתונאי.
איתיאל מוסיף: "המשטרה מאוד-מאוד נסגרת ושותקת. המלה 'דברור' כבר לא מתאימה למשטרה בהקשר של התקשורת, היא יותר שותקת מאשר מדברת. היא מיישמת מדיניות תקשורת של משטרה חשאית. לכן אנחנו למדים מעט מאוד על הפרשות ממי שאמונים על התקשורת במשטרת ישראל".
הכותרת שלא ניתנה
עיתונאי אחר שעסק בסיקור הפרשה סבור שמחסום השפה שיחק כאן תפקיד. "הרבה מהחומרים בתיק הזה הם בערבית", הוא מנמק. ובכלל, "התקשורת הישראלית, לצערי הרב, לא נוגעת בנושאים כאלה, שנוגעים לחברה הערבית". אבל גם אם רוב העיתונאים דוברי העברית לא מתעניינים בפוליטיקאים ששם המשפחה שלהם הוא זחאלקה או אזברגה, חברת-הכנסת השלישית שנחקרה בפרשה, חנין זועבי, דווקא נוטה לככב בזירה התקשורתית.
זועבי היא דמות מהסוג שהתקשורת הישראלית אוהבת לשנוא ולהשניא. יותר מכלי תקשורת אחד הגדיר אותה בעבר כ"אשה השנואה במדינה". בחקירה של פרשת שחיתות פוליטית אחרת, "פרשת ישראל-ביתנו", נחשף כיצד סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום ניסתה לבנות את תדמיתה הציבורית באמצעות מתקפה מילולית וחקיקתית נגד זועבי.
יואב איתיאל, "וואלה": "צריך להגיד את האמת – נתניהו צריך לעניין את הכתבים יותר מזחאלקה. יש דרג, וככל שהפוליטיקאי רם יותר, הפרשות המשויכות לו מעניינות יותר. בעתות כאלה, נהנה העבריין מן ההפקר"
עבור פוליטיקאים רבים, זועבי היא נכס יחצני. חקירתה בחשד לעבירות שחיתות העניקה לח"כים וגם לעיתונות הזדמנות לממש את הנכס הזה. ובכל זאת, אפילו כלי תקשורת שבשגרה נוהגים לתקוף אותה בחריפות בחרו הפעם לוותר.
האם ייתכן שהתקשורת עשתה הנחות לבל"ד בגלל אג'נדה שמאלית, שמעוניינת לגונן על פוליטיקאים שנתפסים כבעלי ברית של מפלגות השמאל? "ברור שיש בברנז'ה יותר חיבה לרשימה המשותפת (שבמסגרתה רצה בל"ד לכנסת; פ"מ) ולמפלגות הערביות, ומין חוסר ציפיות מהם", אומר גדעון דוקוב, עורך האקטואליה והמדורים בשבועון הדתי-חרדי "בשבע", ומביא כדוגמה פוליטיקאי אחר מבל"ד, עזמי בשארה, שנמלט מהארץ לאחר שנדרש לחקירה. "גם אז הדברים לא זיעזעו", הוא אומר.
איתיאל מ"וואלה" מחזיק בדעה שונה: "יש גם פרשות שעוסקות בפוליטיקאים יהודים שלא כל-כך עסקנו בהן, למשל הפרשה של יצחק הרצוג. אני לא חושב שעסקנו בה יותר מאשר ב'פרשת בל"ד'. וצריך להגיד את האמת – נתניהו צריך לעניין את הכתבים יותר מזחאלקה. יש דרג, וככל שהפוליטיקאי רם יותר, הפרשות המשויכות לו מעניינות יותר".
מאזן אימה חוצה מפלגות
העיסוק הער בפרשיות נתניהו, כמו העיסוק הדל ב"פרשת הרצוג" (שתיקו נסגר בשל היעדר ראיות מספיקות, אך יו"ר מטהו לשעבר הורשע בעבירה קלה במסגרת עסקת טיעון), מסתדר עם הטענה שהתקשורת גוננה על בל"ד בגלל אג'נדה שמאלית. אלא שבמקרה כזה היה ניתן לצפות שכלי תקשורת בעלי אג'נדה ימנית ימלאו את החלל ויסתערו על חברי-הכנסת הערבים. ואולם, התרחיש הזה לא התממש.
גדעון דוקוב, "בשבע": "מדובר בנקודה כואבת בתקשורת הימין. התקשורת הימנית, ברובה, היא דלת משאבים, ובלי הרבה כתבים. רוב המערכות הללו פחות קובעות סדר יום, ויותר מגיבות לסדר יום קיים"
כשפנינו לראיין בנושא את אראל סג"ל, הוא הודה שמעולם לא שמע על חקירת השחיתות במפלגת בל"ד. "איך אף אחד לא דיווח על זה? אני אומר לך, לא שמעתי על זה", אמר סג"ל, שמגיש כיום תוכניות אקטואליה בערוץ 20 ובתחנת הרדיו 103FM. "כשמתעסקים כל היום בחמגשיות של שרה, איך ישמעו על זה? כמעט כל תשומת הלב התקשורתית-משפטית מופנית לחקירות נתניהו ושרה. צריך להגיד את האמת: בל"ד היא מפלגה לא לגיטימית, אני לא חושב שהיא זוכה לאיזושהי סימפתיה מהתקשורת הישראלית, אבל זה מעורר סימני שאלה – איך הסיפור הזה בכלל לא עלה?".
"התקשורת לא שמאלנית, אולי פעם היה אפשר להאשים אותה בזה, אבל היום היא בוודאי רבגונית, חלקה אפילו ימנית בעליל", מעיר יואב איתיאל. "היית מצפה שהתקשורת הימנית תזנק על טענות כנגד הח"כים מהרשימה המשותפת, אבל זה כנראה לא כל-כך מעניין את הקוראים שלהם".
דוקוב מ"בשבע", שכמו סג"ל שמע על הפרשה לראשונה בשיחה עם "העין השביעית", מציע הסבר להתעלמות היחסית של העיתונות הימנית: "מדובר בנקודה כואבת בתקשורת הימין. התקשורת הימנית, ברובה, היא דלת משאבים, ובלי הרבה כתבים. רוב המערכות הללו פחות קובעות סדר יום, ויותר מגיבות לסדר יום קיים. כשלא מקדמים את הידיעות בנושא אלא דוחקים אותן לעמוד עשרים, זה מאפשר לפרשה לחלוף מחוץ לרדאר".
עיתונאי אחר מעלה פרשנות אחרת: ייתכן שתת-הסיקור לאו דווקא נובע מאג'נדה פוליטית שמאלית או ימנית, אלא מקשר שתיקה חוצה מפלגות שמבוסס על ההכרה בכך שסיקור חשדות לשחיתות פוליטית עלול להתנקם בפוליטיקאים מכל צדדי המתרס. "יכול להיות שמנסים להתרחק מזה מתוך חשיבה מפלגתית", אומר העיתונאי, שמועסק בתפקיד בכיר בכלי תקשורת ישראלי בשפה הערבית. "הרי כשמפנים את האור לפינה מסוימת – הוא עלול להגיע גם לליכוד, ולמפלגות אחרות".
עיתונאי ערבי בכיר: "אפילו היריבים הכי קשים של בל"ד, כמו אנשי חד"ש ומק"י, לא מיהרו לעשות מזה פרסומים גדולים. המניע הראשון לכך הוא שכל המפלגות בחברה הערבית רצות יחד ברשימה משותפת, ולאף אחד אין עניין לבוא ולקלקל"
"יכול להיות שיש פה מאזן אימה", מוסיף איתיאל בהקשר זה. "משהו בסגנון 'אם תתקוף אותי על 5,000 שקל שחנין זועבי כביכול רשמה על שם של איזה דייג – אני אתקוף אותך על צוללות בשני מיליארד יורו".
חן מענית שולל את ההיפותזה הזאת. לדבריו, ההשוואה לפרשיות נתניהו אינה במקומה. "יש פה חשדות שונים, היקף חקירה שונה והרבה פחות מעורבים. הייתי משווה את זה לתיקים יותר קטנים של שחיתות שלטונית", הוא אומר. מענית שולל גם את קיומו של "מאזן אימה": "אני לא חושב שזה עובד ככה. זה נובע יותר מחוסר עניין של הציבור, שלא מתעניין במפלגה הזאת ובאנשים האלו".
ייתכן שקשה לעניין את הציבור הכללי, דובר העברית, באי-סדרים שנחקרים במפלגה ערבית קטנה. אם כך, מה לגבי הציבור דובר הערבית בישראל? מתברר שגם בתקשורת בשפה הערבית לא טרחו להעמיק בפרשה. "ממה שאני זוכר, אף אחד לא עשה מזה עניין גדול. אתר פה, אתר שם – אבל לא היה גל בתוך התקשורת הערבית", אומר העיתונאי הערבי הבכיר.
"אני חושב שרוב אנשי ונשות התקשורת בערבית לא כל-כך קונים את הגרסאות של הפרקליטות, ובוודאי לא את אלו של המשטרה. אפילו היריבים הכי קשים של בל"ד, כמו אנשי חד"ש ומק"י, לא מיהרו לעשות מזה פרסומים גדולים", הוא מוסיף. "המניע הראשון לכך הוא שכל המפלגות בחברה הערבית רצות יחד ברשימה משותפת, ולאף אחד אין עניין לבוא ולקלקל, ולהוסיף ויכוחים", הוא אומר. "אגב, יכול להיות שגם לעיתונאים הישראלים יש סימני שאלה בנוגע לחקירה הזאת".
ואולי זו הנקודה. בהיעדר סיקור תקשורתי עצמאי ומעמיק, קל לזרוע בקרב הציבור – ובכלל זה ציבור העיתונאים – את ההנחה שמדובר בפרשה לא מעניינת ולא חשובה. בשל כך, במקרים המעטים שבהם עלתה הפרשה לסדר היום – העיתונות הציגה שני נרטיבים סותרים, בלי לנסות לפענח מה תוקפם: מצד אחד הטענות החמורות של המשטרה, ומצד שני ההכחשה הטוטאלית של אנשי בל"ד. בהיעדר מידע נוסף, קשה עד בלתי אפשרי להחליט לאיזה צד להאמין – והאם ייתכן שהאמת נמצאת אי שם באמצע. מי שמפסיד הוא הציבור.
חנין זועבי: התקשורת יצרה "אובייקטיביות שקרית"
חברי-הכנסת ג'מאל זחאלקה וג'מעה אזברגה לא השיבו לפניית "העין השביעית". מטעמה של ח"כ חנין זועבי נמסרו הדברים הבאים: "לא היה סיקור הוגן, כי למעשה לא היה באמת אירוע. בפועל מדובר ברדיפה פוליטית. נכון שנעשו טעויות מינהליות, כמו שנעשו במפלגות אחרות על-פי דו"ח מבקר המדינה. ומבקר המדינה ראה לנכון לקנוס את בל"ד, כפי שגזר קנסות על מפלגות נוספות.
"בין זה לבין השקרים והעלילות שאותם מנסה המשטרה להעליל המרחק רב מאוד. לצערי, אין עיתונות אמיצה שתחשוף ותחקור זאת. העיתונות בעיקר מוסיפה ותורמת לדמוניזציה של הפלסטינים – ישירות או על-ידי 'אובייקטיביות שקרית', שיוצרת מין ניטרליות בין שקר לאמת".
בדוברות המשטרה בחרו שלא להתייחס לטענה שלפיה המשטרה נמנעה מלשתף את התקשורת בממצאי החקירה, ובכך תרמה לסיקור הדל. "כשמסתיימת חקירה אנחנו מוציאים הודעה, ומאותו רגע הנושא המשפטי מבחינתנו הסתיים", מסר ערן יהודה, דובר אגף החקירות והמודיעין במשטרה.
פלאי מאיר הוא סטודנט בחוג לתקשורת ובחוג למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה