חור שפערה פצצה מפצחת בונקרים בארמון עיראקי (צילום: airborneshodan, רישיון CC BY-NC 2.0)
בניגוד למהות הנחוצה של תקשורת בדמוקרטיה
"העניין החשוב ביותר על סדר היום הוא איראן", כותב בן-דרור ימיני בטורו הקבוע שב"מוספשבת" של "מעריב", ולוכד במשפט אחד את המסר העיקרי שעולה משלל גליונות עיתוני הדפוס לבוקר זה.
בסופו של שבוע שבו הממשלה מאשרת תוכנית כלכלית חדשה, הכוללת העלאת מסים מסוגים שונים לצד קיצוצים בתקציבי כמה ממשרדי הממשלה, תופסת האפשרות שהצבא הישראלי יתקוף את מתקני הגרעין של איראן את מרכז הדיון הציבורי. לצד הדיון הבטחוני הענף יש במרכז עיתוני הבוקר מקום רק לנושא בלתי חשוב – אולימפיאדת לונדון.
"חשיפה: כך תתקוף ארצות-הברית את הגרעין האיראני", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "מעריב" (עיקר השער מוקדש להפסדו של ג'ודוקא ישראלי בתחרויות האולימפיאדה). ב"מוספשבת", ששערו מוקדש לאפשרות של תקיפה באיראן, מגייס בן כספית את מלוא כשרונו כדי לשכנע את קוראיו להעדיף מתקפה אמריקאית על פני ישראלית.
כספית משרטט, "פחות או יותר", את התוכנית האמריקאית לתקיפה באיראן. היא נשמעת נפלא. עם מינימום הרוגים אזרחים, בלי שקיעה בבוץ, בלי מעורבות ישראלית. "מה שנראה בשמי איראן זה מטס של מפציצים אסטרטגיים שטסים בגובה עצום, כמעט לא פגיעים לאש נ"מ ולהבלי העולם הזה, שפשוט יניחו על אתרי הגרעין האיראניים כמות מכובדת של פצצות בנות 13 טון כל אחת. לא הרבה יישאר שם אחרי כל זה", הוא כותב. המתקפה, מוסיף כספית, צפויה לעכב את התוכנית של איראן להשגת פצצת גרעין בחמש עד עשר שנים ("שינוי אסטרטגי").
מנגד, מתקפה ישראלית מוצגת בטורו כאסון נוראי. "ירי מסיבי של אלפי טילים על ישראל ייאלץ אותה לצאת למהלך קרקעי בלבנון, שפירושו מלחמה, ואם אחרי כל הסיפור הזה תוכנית הגרעין האיראנית תידחה בשנה וחצי, כך פורסם שאנחנו מסוגלים לעולל, הרי שהשורה התחתונה תהווה מכת מחץ להרתעה הישראלית באשר היא". הפרשן הבטחוני עפר שלח משתלב בעמדה שמציג כספית. בטורו הוא מכנה את התיאוריה של תומכי תקיפה ישראלית באיראן, כאילו נשיא ארה"ב ברק אובמה יצטרף למהלך בלית ברירה, "משונה" (וממליץ לקוראי העיתונים לחשוב פעמיים לפני שהם מאמינים למי שמצהיר כי מקור ההדלפה שקיבל על המתקפה באיראן הוא אמריקאי).
"ביום של ההפצצה", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות" (עיקר השער מוקדש להישגו של שחיין ישראל וכשלונו של ג'ודוקא). בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מספק שמעון שיפר תקציר לתוכנית שמציג כספית. המתקפה האמריקאית, מציין שיפר, תעכב את התוכנית האיראנית בחמש עד עשר שנים. כתבת השער של ה"מוסף לשבת" מוקדשת לביקור שר ההגנה האמריקאי על רקע האפשרות שישראל תתקוף באיראן. אלכס פישמן מסכם את ביקורו של ליאון פאנטה. ביחס לצורך בתקיפה ישראלית באיראן הוא אינו מביע עמדה חד-משמעית. "אם אני איראני, גם אחרי ביקור פאנטה הייתי ממשיך לא לישון בשקט", הוא כותב בסיום הטור.
"אילו הייתי איראני, הייתי מודאג מאוד", מצטטת הכותרת הראשית של "ישראל היום", התומך בתקיפה ישראלית באיראן. הציטוט הוא מפי ראש המוסד לשעבר אפרים הלוי, ששוחח עם כתבות ה"ניו-יורק טיימס". המדור "משאל עם" מוקדש הבוקר לשאלה, "האם החרפת הסנקציות של ארה"ב על איראן תצליח לעצור את תוכנית הגרעין?". שלושה מארבעת תושבי באר-שבע עונים בשלילה. אחד מהם מצרף סימן קריאה.
המוסף המדיני של "ישראל היום", כמו זה של "מעריב" ו"ידיעות אחרונות", מקדיש את שערו לאפשרות התקיפה באיראן. המסר בעיתון הפוך מזה שעולה משני הטבלואידים האחרים. "לפני שיהיה מאוחר מדי", נכתב בגופן אדום על רקע תצלום של חיילים איראנים צוהלים למראה טיל נוסק אל-על, בדרכו, מן הסתם, להשמיד את מדינת ישראל.
הכותרת והתצלום מפנים לרשימה מאת העורך הראשי של העיתון, עמוס רגב, שמתחילה בתגובה האמריקאית לפרל-הרבור ומסתיימת ברמז לשואה גרעינית שתהרוס את מדינת היהודים. "זו מלחמה להבטחת קיומה של מדינת ישראל, בלי חשש להתקפה בנשק להשמדה המונית", מסביר רגב. "[...] אסור לישראל להימצא במצב שבו בכל רגע נתון עלולים האיראנים, מסיבותיהם-שלהם, ללחוץ על הכפתור האדום. אסור להגיע למצב הזה. אסור שתהיה להם פצצה ביד. צריך לעצור את זה לפני שיהיה מאוחר מדי. וזה כל הסיפור. [...] את הבעיה של איום הגרעין האיראני צריך לפתור, ובמהירות. את ההחלטה צריך לקבל, ומהר. הצנטריפוגות מסתובבות, החומר המועשר נערם".
חלק מרשימתו מקדיש רגב לדיון הציבורי שהוא עצמו נוטל בו חלק. רגב קורא להעלימו. עמדה דומה ניתן למצוא בטורו של דן מרגלית, הפותח את מוסף "ישראל השבוע". "בניגוד למהות הנחוצה של תקשורת בדמוקרטיה; ובניגוד לדעתי בכל ימות השנה ובכל נושא כי זכות הציבור לדעת כה חשובה, שיש לקיימה גם אם היא גורמת להאטה ולעיכוב ולביצוע חלקי בלבד של משימה נחוצה – המקרה האיראני הוא חריג", כותב מרגלית. "[...] זה נושא כה גורלי וכה חריג, שהדמוקרטיה לא תיפגע אם תניח לממשלה לשחק פוקר מדיני כאשר קלפיה צמודים לחזה. זה הסיכוי היחיד שתנצח בלי שתצטרך לשלוח לתקיפה באיראן את טובי בניה. ממילא האזרח מן השורה, שאינו יודע דבר על פרטי המבצע האפשריים, אינו יכול בשלב הנוכחי להטיל את כובד משקלו בעד או נגד".
בשער "הארץ" מקיפה מסגרת שחורה דקה את תמצית מאמרו של דויד גרוסמן, הקורא למחאה ציבורית נרחבת אל מול האפשרות שראש ממשלת ישראל יחליט לתקוף באיראן. הכותרת הראשית, שאותה מספק עמוס הראל, משתלבת יפה בטיעוני המתנגדים למתקפה ישראלית: "ההערכות: תקיפה באיראן תעכב את איראן בשנה-שנתיים".
אחרי כמה שבועות רצופים של שיחות עם מתנגדים לתקיפה באיראן, ושבוע הפסקה, שב למוסף "הארץ" המדור הקבוע "החזית המזרחית", מאת עיתונאי "הארץ" לענייני התקיפה באיראן ארי שביט. הפעם שביט משוחח עם אדם שאת שמו אין לגלות, התומך בתקיפה ישראלית באיראן תוך שיתוף פעולה עם האמריקאים. "לא הוא העניין", כותב שביט על בן שיחו האלמוני. "העניין הוא העניין. והעניין הוא עניין גורלי".
הכותרת הראשית של "מקור ראשון" מצטטת אלמוני אחר, "גורם מדיני בכיר" כינויו, שטוען כי "לארה"ב ואיראן אינטרס משותף למשוך זמן". אריאל כהנא, ששוחח עם הגורם, מביא בשמו את הטענה כי "מחירי הדלקים הם הדבר היחיד שמעניין כרגע את הנשיא [אובמה], ולכן הוא נמנע מפעולות באיראן". ב"מעריב", אגב, מבטל כספית במחי משפט את החשש מפני עליית מחירי הנפט בעקבות מתקפה אמריקאית באיראן. יש לאמריקאים עתודות נפט ענקיות, הוא מסביר.
מחיר כבד
במוסף "ישראל השבוע" כותב דרור אידר כי בישראל מתנהל "מסע הסתה אדיר" נגד הממשלה והעומד בראשה. לדבריו, בשמאל הישראלי קיימות "כמויות שנאה איכותיות", ולא סתם שנאה רגילה, כמו זו שהופגנה כלפי שרון ובגין, אלא "שנאה עמוקה ומזוקקת". לדעת אידר, השנאה לנתניהו נובעת מהכרה בכך שראש הממשלה הוא "סמל מכונן של האליטה האלטרנטיבית שיום אחד תחליף את האליטה המתנוונת הנוכחית".
אידר מציין שלוש האשמות מרכזיות שמטיחים השונאים בנתניהו: שיהרוס את מדינת ישראל בתקיפת איראן, שיהרוס את חייהם של בני השכבות המוחלשות על-ידי מדיניותו הכלכלית, ושיהרוס את הדמוקרטיה. משלוש האשמות אלה, דומה שהציבור מתחבר בעיקר לאישום השני.
"הליכוד נחלש, העבודה מתחזקת, קדימה מתרסקת", נכתב אמש בכותרת הראשית של "גלובס". כותרת הגג הסבירה כי "הגזירות הכלכליות משפיעות גם על תמונת המצב הפוליטית". לילך ויסמן מסבירה כי "הצעדים הכלכליים הם רק הקש ששבר את גב הגמל, והציבור מעניש את ראש הממשלה בקלפיות". ויסמן כותבת כי "נתניהו משלם מחיר כבד על מדיניותו החברתית, ומי שמתחזק הם אלו המזוהים עם המחאה". להערכתה, "כל עוד סדר היום יהיה חברתי-כלכלי, נתניהו ימשיך להיחלש והעבודה תמשיך להתחזק".
ממצאי סקר נוסף, שמתפרסמים במוסף "השבוע" של "הארץ", מביאים את הפרשן הפוליטי יוסי ורטר לקבוע אף הוא כי "לליכוד אסור ללכת לבחירות על סדר יום כלכלי-חברתי".
לפי ויסמן, הראיונות שהעניק השבוע בנימין נתניהו לערוצי הטלוויזיה נועדו להביא ל"שינוי סדר היום והעלמת הגזירות הכלכליות לטובת הכנת המקלטים והצטיידות במסכות אב"כ". לדבריה, "בתוך 14 דקות של ראיון הצליח נתניהו לשנות את השיח. גזירות ומסים אאוט, איראן אין. אלא שכמה שעות לאחר שהודפסו העיתונים כשמסרים של הפחדה מתנוססים על גביהם, הגיע שר האוצר להסכמות עם החרדים, והכל התהפך שוב".
והנה הבוקר מוכיחים העיתונים המרכזיים שאינם "ישראל היום", אלה ששונאים את נתניהו שנאה איכותית, עמוקה ומזוקקת, כי גם הם מעדיפים לעסוק במתקפה אפשרית באיראן על פני עיסוק במצב החברתי-כלכלי. כה מפחדים הם מההשלכות של שינוי המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל בעשרות השנים האחרונות, שהם משתפים פעולה ברצון עם הספין של שנוא נפשם.
עוד כמה סוגיות כלכליות
א. "ההפגנה המאוחדת", נכתב בתחתית שער "ידיעות אחרונות". בראש עמ' 4 מדווחים תלם יהב וירון קלנר על ההפגנה שתתקיים ברחבת מוזיאון תל-אביב במוצאי השבת הקרובה. "בין הנאומים: הופעות של תיסלם ושל עידן רייכל", מובטח בכותרת המשנה. הדגש בכותרת הידיעה, בכותרת הגג, בכותרת המשנה ובגוף הידיעה הוא על שיתוף הפעולה בין "הכוחות המובילים במחאות החברתיות". מצד אחד סתיו שפיר, מצד אחר איציק שמולי וראשי הפורום לשוויון בנטל.
גם בעיתונים האחרים מתפרסמים דיווחים על הפגנה זו, אך בכולם מצוין כי לצד "ההפגנה המאוחדת" תתקיים הפגנה אלטרנטיבית, במחאה על המסרים של ההפגנה המרכזית ועל ההערכה כי ישתתף בה גם הפוליטיקאי ובעל הטור ב"ידיעות אחרונות" יאיר לפיד. כך ב"מעריב", כך ב"הארץ", כך גם ב"ישראל היום". רק ב"ידיעות אחרונות" התעלמות מוחלטת מההפגנה האלטרנטיבית.
ועוד בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" – מודעה גדולה, כמחצית העמוד היקפה, הקוראת לאזרחי המדינה להשתתף בהפגנה שתתקיים במוצ"ש ברחבת מוזיאון תל-אביב.
ב. "המצב לא כל-כך נורא", כותב גונן גינת במוסף "השבוע" של "ישראל היום". הוא מתייחס למצב הכלכלי בישראל ומגיע למסקנה זו לאור מספר הטסים הקיץ לחו"ל. "לא נעים, אין ברירה" היא כותרת ראיון שערך חזי שטרנליכט עם ד"ר אבי שמחון, ראש הוועדה הכלכלית המייעצת לשר האוצר. "הדעה הרווחת בחלק מכלי התקשורת, שהממשלה מתעלמת מהמצוקות של השכבות החלשות ומעמד הביניים ומיטיבה עם העשירים, אינה נכונה", אומר שמחון.
ג. "הצמיחה לא חילחלה למטה, היא נתקעה למעלה. קיצוצי המס התאגידיים היטיבו בעיקר עם השכבות החזקות, כל השאר קיבלו את הפירורים", כותב אלי ציפורי בטורו השבועי ב"גלובס". בהמשך הוא חושף נתונים המלמדים על שיעור המסים הגבוה שמשלמים הבנקים והמוסדות הפיננסיים יחסית לחברות ענק אחרות במשק.
"החור המסתמן בתקציב 2013 אינו כה עמוק, והקיצוץ הנדרש לכיסויו נמוך בכמחצית מהסכומים המסתובבים בתקשורת", כותב סבר פלוצקר בטורו שבמוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות". "אלה סכומים מנופחים, מפחידים", הוא כותב, "המשרתים את האוצר".
ד. ב"ידיעות אחרונות" מספק גואל בנו שירות מעולה לאנשי יחסי-הציבור של מפעל הפיס והחברה "מועדון הלוטו שש". על פני מרבית עמ' 7 (עם הפניה בולטת מהשער) מתפרסם סיפורה של אשה שזכתה ב-20 מיליון שקל בהגרלת הלוטו, דקות ספורות לפני שבקשתה לבטל את מנוי ההימורים הקבוע שלה נכנסה לתוקפה. "יותר מתוקה מזה אלילת המזל לא יכולה להיות", כותב בנו, ומסביר כי בשל מצוקה כלכלית, החליטה האשה לבטל את מנוי ההימורים זמן קצר לפני שזכתה בפרס הגדול.
הידיעה החדשותית היא למעשה מודעה להגרלת הלוטו ולחברה שמספקת את המנוי להימורים. מנכ"ל החברה מצוטט בידיעה וגם תצלומו מעטר את דף העיתון. במובן זה הידיעה היא בלתי אתית. חמור מכך, זו ידיעה בלתי מוסרית; על אנשים שנקלעים למצוקה כלכלית לבטל את מנהגם להמר על שאריות כספם. עיתון שבעמודי החדשות שלו מעודד אותם לנהוג באופן הפוך לגמרי אינו יכול להציג את עצמו כבעל עמדה חברתית, לא משנה כמה כתבות שער יקדיש המוסף השבועי לכשלי הביטוח-הלאומי.
ה. "הבהלה לנדל"ן בחו"ל" היא כותרת רשימה מאת שרון שפורר שמתפרסמת הבוקר ב"הארץ". שפורר מדווחת על פריחה ישראלית בתחום רכישת נכסים בחו"ל, ומשגרת אזהרה כללית. "את האמיתות הפשוטות - שאין רווחים קלים מהירים או בטוחים - אותם משקיעים ישראלים נרגשים מעדיפים להשכיח מלבם. [...] אותם ישראלים מעדיפים גם להתעלם מכך שהכלכלה העולמית בעיצומו של משבר חריף, אשר קצו כלל לא נראה באופק וכלכלנים רבים אף מעריכים כי ילך ויחמיר. אם כך יקרה, שוק הנדל"ן בחו"ל ימשיך להידרדר ויניב למשקיעים הפסדים כבדים. כן, גם השקעה בנדל"ן יכולה להיות מסוכנת.
"[...] אם בכל זאת אתם מתעקשים להשקיע בחו"ל, הנה כמה עצות: אל תשקיעו שקל אחד לפני שטסתם לראות את הנכס במו עיניכם; ערכו מחקר מעמיק על האזור ועל חוקיו, שכרו יועץ מומחה מטעמכם שיעריך את שווי הנכס - ואל תסתפקו בליווי המשפטי שמציעות החברות השונות, שהנו ליווי הנאמן לאינטרסים של החברה ולא לאלו שלכם; בדקו ממי אתם קונים את הנכס, מי הבעלים של החברה המשווקת לכם אותו ואם הוגשו נגדו תביעות בעבר; נסו לאתר, בכוחות עצמכם, לקוחות של אותם בעלים, כדי לשמוע קצת על ההתנהלות וההוגנות שלהם. במלים אחרות, זכרו שהסיכון הוא שלכם, נסו למזער אותו".
בעמודי החדשות של "מקור ראשון" מתפרסמת מודעה בכסות של ידיעה מאת צביקה קליין, המקדמת את עסקיה של חברה למכירת נדל"ן בניו-יורק. "הישראלים השתלטו על התפוח הגדול", נכתב בכותרת. "שמעון שקורי, מנהל חברת אריאל-נכסים: 'זה הזמן לרכוש נדל"ן בניו-יורק, מחירי השכירות ממשיכים לעלות, ומחירי הרכישה עדיין נמוכים", נכתב בכותרת המשנה.
"רכישת בנייני מגורים לצורך השכרת הדירות תמיד תהיה רווחית", מצוטט שקורי בגוף הידיעה. "אין מה לחשוש מרכישת נכס להשכרה, השוכרים יגיעו והמחיר יהיה בהתאם", הוא מוסיף. שקורי נאלץ להתמודד עם שאלה מכשילה שמפנה אליו קליין, "למשקיע הישראלי כדאי לשקול רכישת נדל"ן בניו-יורק כעת?", ומיטיב להשיב, "בוודאי". בהמשך מובאת עדות מישראלי שרכש בחו"ל 14 נכסים, ומרוצה מאוד. המשקיע מצטט ממסרון ששלח אליו בנו: "אבא, מזל שהשקעת בנדל"ן בחו"ל ולא במניות".
ידיעה זו, שאינה אלא מודעה, מכתימה את שמו הטוב של "מקור ראשון". חבל שפורסמה.
ו. ב"דה-מרקר ויק" משוחח חיים הנדוורקר עם מיקי נפתלי, לשעבר מנכ"ל אלעד-גרופ, על העסקה המוצלחת שביצע איש העסקים יצחק תשובה, שקנה, שיפץ ומכר את מלון הפלאזה בניו-יורק. בניגוד למה שניתן היה להבין ממדור זה ביום שלישי, העסקה הניבה לתשובה רווח נאה של כמיליארד דולר. עם הקוראים ויצחק תשובה הסליחה.
בשולי החברה
כתבת השער במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", מאת שחר גינוסר, היא הראשונה בסדרה שמוקדשת למוסד לביטוח הלאומי. באופן חריג, היא זוכה גם להפניה בשער העיתון. "מדי יום ישראלים תוקפים פלסטינים בגדה ומשחיתים את רכושם", נכתב בכותרת משנה לכתבה מאת עמירה הס, התופסת את כל עמ' 3 של "הארץ". "הכלא למהגרים יוכל לאכלס פי שניים משנטען", מדווחת גילי כהן באותו עיתון; במקום 15 אלף איש, 30 אלף. במוסף "השבוע" של "הארץ" מתאר אור קשתי את מצבו המחפיר של בית-החולים הפסיכיאטרי אברבנאל.
ענייני תקשורת
לי-אור אברבך דיווח אתמול ב"גלובס" כי בכירים בעיתון "ישראל היום" ביקרו בבית-הדפוס של "מעריב", לקראת האפשרות שהחינמון ירכוש את המפעל. עוד מוזכרת בידיעה השמועה כי עורך "מעריב", ניר חפץ, ימונה למנכ"ל חברת החדשות של ערוץ 10. חפץ הכחיש ואמר ל"גלובס": "הנושא כלל אינו נמצא על הפרק. בפני 'מעריב' עומדים אתגרים עצומים, ואני מגויס כל-כולי להמשיך ולהצעיד את העיתון כעורך ראשי".
רועי גולדנברג דיווח באותו עיתון כי ינון מגל גויס לאתר "וואלה" כחלק ממגמה של האתר לחזק את תוכני הווידיאו. לפי גולדנברג, בעתיד צפוי האתר להפיק מהדורת חדשות של ממש.
אמילי גרינצווייג מדווחת ב"הארץ" כי המאבק למען עצמאות רשת ב' של קול-ישראל מחריף. בין היתר יצאה קריאה למרואיינים להחרים את הרשת.
ב"מוספשבת" של "מעריב" מבקר קלמן ליבסקינד את סגנון הראיון התוקפני שנקטה לדעתו יונית לוי בפגישתה עם ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בשער "מקור ראשון" מודיע העורך הראשי שלמה בן-צבי על שינויים בעיתון. בין היתר מוזכרים מעבר המערכת לירושלים והקמת אתר אינטרנט חדש "שיכיל את תוכני קבוצת 'מקור ראשון' על מוספיה ומגזיניה השונים". לפי בן-צבי, "כחלק מהשדרוג" הוחלט לבטל שני מוספים ולחלק את תוכנם בין עמודי החדשות למוסף "מוצ"ש". או כפי שהוא מנסח זאת: "החלטנו להגיש את מוספי הכלכלה והספורט באריזה מגזינית מורחבת בדפי כרומו איכותיים".