ביום רביעי, 25 במאי, שבוע בדיוק לפני פרסום ההקלטה שבה מבטיח ח"כ אברהם פורז לפעילי שינוי נסיעות לחו"ל, עצרה מכונית בפתחו של בית בנצרת עילית. ראש מחלקת החדשות ב"מעריב", חיליק שריר, יצא ממנה והתדפק על דלתו של גבי בלגר, אחד משני הפעילים שהקליטו את פורז. רעייתו המופתעת של בלגר הציצה מהחלון בחשדנות ולבסוף פתחה את הדלת. היא אמרה שבעלה אינו בבית והוסיפה שאינה יודעת דבר על הקלטה של פורז. שריר חזר למכונית, שבה חיכה לו עורך "מעריב" אמנון דנקנר, והשניים שמו פעמיהם, מאוכזבים, בחזרה לתל־אביב.
ההקלטה שחמקה מאנשי "מעריב" באותו ערב התגלגלה, בסופו של דבר, לידיה של כתבת הערוץ הראשון איילה חסון. קרוב לשלושה שבועות אחרי שפרסמה אותה, ערך ח"כ פורז מסיבת עיתונאים נזעמת, ובה איים להגיש תביעת דיבה נגד חסון ונגד הערוץ הראשון. פורז האשים את חסון בפרסום שקרי, שמקורו בניסיון של יריביו הפוליטיים לתפור לו תיק. ההאשמות שהעלה נגד חסון, עיתונאית רבת הישגים, נשענות במידה רבה על תוכן השיחה בינו לבין פעילי שינוי, שהנוסח המלא שלה טרם פורסם. לצורך הכנתה של כתבה זו שמענו את ההקלטה המקורית במלואה, וניסינו להתחקות אחר השתלשלות העניינים שהולידה את הפרשה.
פעיל שינוי גבי בלגר הוא אופוזיציונר עוד מימיו בנוער מפ"ם, כאשר הדפיס במכונת כתיבה את עלון האופוזיציה המחתרתי "המשקיף". לפני חודשים אחדים החלו בלגר וחברו למפלגה, גדי בן־שמואל, שניהם מקורבים של השר לשעבר יוסף פריצקי, להפיץ את העיתון המקוון "השינוי בשינוי", שמותח ביקורת חריפה על תחומים שעניינם מינהל תקין בתוך המפלגה. אברהם פורז מככב תדיר בעיתונם – ולא באורח חיובי. כאשר נתקל פורז בבלגר ובבן־שמואל בפינת התה בבית סוקולוב, בתום ישיבה של מועצת שינוי, אמר מיד: "קודם כל תפסיקו להוציא את העיתון הזה. אני אומר תפסיקו עם העיתון הזה".
כך, ללא הקדמות, מתחילה שיחה בת כעשר דקות, שבה מפציר פורז בשניים להפסיק את ההתקפות נגדו, ואילו הם מתלוננים על העדר יחס שווה במפלגה בין נאמני פורז לבין מי שאינם נאמניו, ומזכירים בהקשר זה גם את הנסיעה לאינטרנציונל הליברלי בבולגריה. בלגר מעיר שהם אינם תובעים נסיעות לעצמם. בכיסו של בלגר מונח כל העת נגן mp3, שנועד, לדבריו, להקליט את ישיבות מועצת שינוי. ההקלטה נמשכת ברצף, מתחילת הישיבה של שינוי ועד סוף השיחה עם פורז. באמצע השיחה, כאשר פונה פורז להשיב לצלצול בטלפון הסלולרי, מתלחשים השניים, ובלגר מבהיר לחברו שהוא מקליט.
עם חידוש השיחה מבקשים שני הפעילים לדעת כיצד מתכוון פורז "לשלבם" במפלגה. בתגובה מציע להם פורז "דלת פתוחה" אצלו ומוסיף: "אתם מדי פעם חושבים שאתם צריכים להיות באיזו נסיעה לחוץ־לארץ, אני מוכן, וגם ל־ל־ל...." כאן עולה קולו של בן־שמואל על דבריו של פורז.
בלגר יצא מהפגישה בהרגשה שההקלטה שבכיסו זימנה לידיו "סקופ" של ממש. בעיני רוחו ראה כיצד יחשוף מעל דפי "שינוי בשינוי" את הודאתו המרעישה של פורז שהוא מנע שילוב של אנשי האופוזיציה ב"שינוי" בוועדות שונות של המפלגה. אבל הסיפור התפתח לממדים שלא צפה.
כשבועיים לאחר מכן התקשר לבלגר כתב "מעריב" מאיר סוויסה, ששמע כי בלגר מחזיק בידיו הקלטה מעניינת של פורז. בלגר, שלא הבין את גודל הסיפור, הסכים מיד למסור את ההקלטה, אבל סוויסה, שהיה עסוק בכתבה אחרת, ביקש לשמוע תחילה את השיחה המוקלטת בטלפון. אחרי ששמע, הודיע לבלגר שהוא שולח בדחיפות מונית עם שליח לנצרת עילית כדי לקחת ממנו את ההקלטה. בלגר נבהל מהתלהבותו של הכתב, והתקשר להתייעץ עם חבר. החבר הזהיר אותו שלא לסמוך על "מעריב" בשל הידידות בין העורך, אמנון דנקנר, לבין יו"ר שינוי, טומי לפיד. בעקבות השיחה כיבה בלגר את הטלפון הסלולרי, ונעלם. גם מסעם של דנקנר ושריר לביתו לא הועיל. במסגרת נסיונותיהם להשיג את ההקלטה פנו אנשי "מעריב" בשבוע שלאחר מכן לשר לשעבר יוסי פריצקי, והציעו לפרסם ראיון עמו בעיתון, אם ישכנע את בלגר ובן־שמואל למסור את ההקלטה ל"מעריב". אנשי פריצקי ביקשו מבלגר ומבן־שמואל למסור את ההקלטה ל"מעריב", אך נתקלו בסירוב.
בינתיים הגיעה השמועה על ההקלטה לאוזניה של איילה חסון. ביום שני, 30 במאי, היא פנתה לבלגר, ולמחרת, ביום שלישי, התייצבו בלגר ובן־שמואל בבניין הערוץ הראשון ברוממה. חסון התפנתה אליהם רק בשעת ערב מאוחרת והם מסרו לה את ההקלטה, יחד עם תמליל שערכו בעצמם.
ביום רביעי, 1 ביוני, נפתחה מהדורת "מבט" בכותרת הבאה, מפיו של חיים יבין: "חבר הכנסת מטעם שינוי, אברהם פורז, הציע לשני יריביו במועצת שינוי נסיעות לחוץ לארץ, אם יפסיקו את פעילותם נגדו". בהמשך מושמעים קטעים מהקלטת, בצירוף כתוביות על המסך. הכתוביות משלימות את המלה האחרונה, "לממן", שאינה נשמעת בבירור מפיו של פורז: "אם אתם מדי פעם חושבים שאתם צריכים להיות באיזו נסיעה לחוץ לארץ, אני מוכן, וגם לממן". מהדורות החדשות וכותרות העיתונים ביממה שלאחר מכן מצטטות את נוסח התמליל שהתפרסם בטלוויזיה. מעל הכותרת הראשית של "מעריב" ביום שלמחרת, המכריזה על פרשת "הקלטת של פורז", מובא הציטוט (הלא מדויק) הבא: "בואו נלך על שיתוף פעולה. תחשבו מה אתם רוצים ממני, חוץ לארץ? אני אממן את זה".
רק למחרת מגלים אנשי פורז שהמלה "לממן" אינה נשמעת בשידור בבירור. בעקבות פניותיהם מבקש עורך "מעריב", אמנון דנקנר, לשמוע את קלטת השידור. הוא מכריע כי לא ניתן לקבוע בוודאות מה אומר פורז בסוף המשפט, ו"מעריב" מעניק למחרת מקום נרחב לטענות פורז, תחת הכותרת: "פורז: תמלול הקלטת מוטעה".
את טענותיו של פורז ניתן לצמצם לשתיים מרכזיות. הראשונה, שהועלתה למחרת הפרסום, היא שתמלול הקלטת אינו מדויק והמלה "לממן" אינה נשמעת בהקלטה. במסיבת העיתונאים שערך ב־19 ביוני הציג פורז שתי חוות־דעת של מומחים התומכות בטענתו – אולם אלה מסתמכות על קלטת השידור בטלוויזיה, ולא על ההקלטה המקורית. איילה חסון מספרת שאחרי שקיבלה טלפון מטומי לפיד ביום שישי, התערער מעט בטחונה, והיא הלכה בשבת למעבדה מקצועית, שבה הצליחה לשמוע, בהילוך אטי, את המלה "לממן". לדבריה היא לא הקדישה תשומת־לב מיוחדת למלה השנויה במחלוקת לפני השידור, בין היתר משום ששוחחה עם פורז בטלפון ושאלה אותו לאיזה סוג של מימון התכוון בשיחה. מתשובתו, שהתכוון למימון מפלגתי, הסיקה שנוסח הדברים שאמר אינו שנוי במחלוקת.
האזנה לקלטת המקורית – באמצעות תוכנת מחשב המאיטה את קצב הדיבור, שלא במעבדה מקצועית – אינה מכריעה בוויכוח, אם נאמרה המלה "לממן" או לא. עם זאת, שמיעת הדברים בהקשרם המלא מחזקת את הרושם שהשאלה אינה מהותית. ממילא ברור לצדדים בשיחה כי המימון לבקשותיהם של הפעילים יבוא מכספי המפלגה. מהקשרים רבים בשיחה גם עולה בבירור כי בכוחו של פורז להיענות לבקשותיהם של הפעילים או לדחותן, והוא שיכריע אם ישולבו בפעילויות המפלגה אם לאו, ואם יוקצה לכך המימון. טענתו של פורז, כאילו השמטת המלה "לממן" שומטת את הקרקע מתחת לדיווחה של חסון, היא טענה מופרכת. יחד עם זאת, גם אם המלה "לממן" אינה מרכזית לאימות הסיפור, היא ללא ספק מחזקת את הכותרת העיתונאית ומסייעת ליצור "רושם מפליל" אצל הצופה או הקורא ההדיוט. לכן, ולאור המרכזיות שתפס המונח בדיווחים בסופו של דבר, ראוי היה לבחון ביתר תשומת לב את ההקלטה ואת ההתאמה בין התמליל לפסקול עוד לפני השידור.
במסיבת העיתונאים שקיים ב־19 ביוני העלה פורז טענה נוספת, מהותית יותר, הנוגעת להקשר שבו נאמרו הדברים. לפי פורז, בניגוד לרושם שעולה מקטע השיחה ששודר בכתבה, הפעילים הם אלה שהעלו את נושא הנסיעות לחו"ל – הן במכתב ששלחו לו, והן בשיחה עצמה, בקטע שהושמט מהשידור. עובדה זו, לדבריו, מוכיחה כי השיחה היתה ניסיון יזום להפליל אותו, וכי השמטת החלקים הרלבנטיים היא ראיה לעריכה מגמתית. מבלי להכריע מה היו כוונותיהם של פעילי שינוי שהקליטו את השיחה, ניתן לומר כי מצטיירת בה תמונה שונה מעט מזו שהצטיירה בכתבה. משידור הטלוויזיה משתמע כי פורז "שולף" את ההצעה לנסיעות לחו"ל במפתיע, מיוזמתו, אבל האמת היא שזה אחד משורה של נושאים, ששני הפעילים העלו במסגרת טענותיהם על הפליה. חשוב להדגיש כי גם בנקודה זו, טענתו של פורז אינה פוגעת במהות הסיפור. ועם זאת, בחוכמה שבדיעבד, ניתן לומר שהצגת הדברים בהקשרם המלא והמדויק היתה מחסנת את חסון מכל אבק של ביקורת.
חסון אומרת כי הסיפור העיתונאי היה פשוט וברור, ופורז הוא זה שמנסה לסבך אותו. "הלקח היחיד שלי מהסיפור הזה", היא אומרת, "הוא שפוליטיקאים, שיש להם טכניקות מדהימות להכחיש סיפורים, מסוגלים להכחיש גם קלטת, שבה הם אומרים כך וכך. זה קצת מזכיר את הגברים השוביניסטים שאומרים: 'גם אם אשתך תופסת אותך במיטה, תכחיש'".
בדיקה קרובה של טענות פורז מביאה למסקנה כי הסיפור ששידרה חסון הוא אכן סיפור עיתונאי ראוי ונכון. סביר להניח שכל עיתונאי שהיה בוחן את החומר שהיה לפניה, היה מגיע למסקנה דומה לזו שהגיעה אליה היא: פורז מבקש לקנות את שתיקת פעילי שינוי. יחד עם זאת, הדרך שבה הצליח פורז להיתפס לפרטים בדיווח של חסון ולערער על מהימנותו, מלמדת כי עידן ההקלטות, שבו כולם מקליטים את כולם, אינו מבשר בהכרח חיים קלים לעיתונאים. השיחה המוקלטת, שאמורה לשמש תעודת ביטוח לעיתונאי ולהבטיח סיפור אינסטנט, מיידי ובטוח, מוכן להגשה, צריכה להיבדק בחשדנות. מוטב להגיש מנה צוננת מעט, ולא להסתכן בהאשמות על בישול.
גיליון 57, יולי 2005