כתבה קצרה של אורן זיו מקולקטיב הצלמים אקטיבסטילס על הפינוי של חאן אל-אחמר באתר "שיחה מקומית" (5.7.18) לוותה בצילום מעצר של פעיל שהגיע מחו"ל כדי לתמוך בתושבי המקום. המיוחד בצילום הזה הוא שגיבורי ההתרחשות, השוטרים והעציר, מופיעים כולם עם גבם למצלמה. צריכה להיות סיבה טובה מאוד כדי לפרסם צילום של דמות מהגב. בצילום העיתונאי חשוב להראות את הפנים, העיניים, את ההבעה ואת הזהות. הצגת אדם מכיוון גבו נועדה בדרך כלל להגן עליו, אך זה לא המקרה שלפנינו.
כאן המצולם חסר הפנים הופך לדמות מוכללת, לסמל של אקטיביזם חוצה גבולות, לייצוג של דו-קיום – כפי שחרוט על עורו. במהלך המעצר של הפעיל החסון, אחד השוטרים משך בכוח את חולצתו וכך נחשף גבו המקועקע בסמל הדו-קיום Coexist. זהו ה"פונקטום" של התמונה במונחים של רולאן בארת, אותה נקודה ש"דוקרת" את הצופה ומביאה אותו למעורבות רגשית, וכתיבת שורות אלה בכלל זה.
את הסמל Coexist עיצב האמן הפולני פיוטר מודוזנייץ' לכרזת תערוכה תחת השם Coexistance שהתקיימה בירושלים ב-2001 ביוזמת מוזיאון על-התפר, שבה השתתפו אמנים מארצות שונות. העיצוב הזה, הנושא מסר של שלום וקריאה לסובלנות בין-דתית, נדד עם התערוכה ברחבי העולם והפך, אחרי עיבוד של ג'רי ג'ספר, לסמל אוניברסלי נפוץ של דו-קיום שממנו הופקו עיבודים שונים, מדבקות פגוש למשל, ומגוון גדול של עיצובי מקעקעים.
בתמונה של זיו, הסמל שמקועקע על גבו של האקטיביסט העצור יוצק משמעות אירונית לצילום. השוטרים אינם עוצרים אדם עם פנים ושם, אלא סמל של אקטיביזם ודו-קיום. דווקא משום שהוא מצולם מהגב, הצילום נושא אמירה פוליטית רחבה, כאילו אומר: תשכחו מדו-קיום.
מעצר בחאן אל-אחמר, 5.7.18, צילום של אורן זיו / אקטיבסטילס
בדומה לתמונה האיקונית (1987) של כף ידו של "מרגל האטום" מרדכי ואנונו, שעליה תמצת את פרטי חטיפתו ארצה, גם בצילום של אורן זיו המסר כתוב בעור. ואנונו תיעתע במערכת בעורמה, ובאופן לא צפוי שלט במצב וסיפק מידע חשוב על סודות מדינה מביכים. לעומת ואנונו, שיזם את החשיפה, השוטרים בצילום של זיו, בבלי דעת, הופכים צילום נקודתי של עוד מעצר לסמל של העימות בין דו-קיום לבין הכוחות שמבקשים לדכא אותו.
על רקע הכוונה לחוקק חוק שיאסור את הצילום של כוחות צה"ל בפעילותם בשטחים, שאותו יזם לאחרונה ח"כ רוברט אילטוב (ישראל-ביתנו), נדמה שהתמונה של זיו מספקת הצדקה לחקיקה: אירועים חתרניים טעוני משמעות מתרחשים ללא שליטת הרשויות והממונים, התכנים מופצים ברשתות החברתיות "בכוונה לערער את רוח חיילי ישראל ותושביה" (כלשון החוק המוצע), והעולם צופה. היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, קבע שאין לאסור תיעוד של כוחות צה"ל בשטחים, וכי ההצעה סובלת מקשיים חוקתיים עד כי יש מניעה משפטית לקדמה. למרות זאת, היא עברה בקריאה טרומית בכנסת.
והנה הצילום שחושף את הגב, צילום שמחביא לכאורה את המצולם, הוא גם מנת חלקו של ראש הממשלה – בתמונה של תומר אפלבאום שצולמה ב"כנס הסייבר הלאומי" ופורסמה לרוחב שישה טורים בעמוד הראשון של "הארץ" ב-22 ביוני, במהדורת יום שישי. בדומה לתמונת מעצר הפעיל, שלא יזם את השתתפותו בצילום, כך גם נתניהו לא יזם את תמונתו שלו. אבל בניגוד לתמונת המעצר, נתניהו מזוהה גם מגבו, ואם זהותו אינה ברורה אפשר לקרוא את השורה הקצרה שמתחת לתמונה ולהתעדכן.
ראש הממשלה בנימין נתניהו בכנס הסייבר בצילום של תומר אפלבאום, פרט מהדף הראשי של "הארץ", 22.6.18
בצילום נחשף עורפו של נתניהו במלוא הדרו, כשהוא פונה לכאורה אל כיתוב הרקע "That's all you need to know for now" – "זה כל מה שאת/ה צריך/ה לדעת לעת עתה". התמונה אינה מלווה במאמר על הכנס שבו צולמה, כמו מצייתת להכרזה הנשקפת ממנה, כמאמר מערכת חזותי או כחידה שמחכה לפענוח. בהיעדר תיווך, לא ברור מיהו "you". האם אלה אנו, הצופים במחזה, או נתניהו? ומי זה המתנשא עלי – או על ראש הממשלה – וקובע מה עלי לדעת עכשיו?
נסיון פענוח פחות סתום ויותר משכנע קושר בין הצילום של אפלבאום לבין הכותרת של הכתבה שמתחתיו: "שרה נתניהו מואשמת בקבלת דבר במרמה בתיק המעונות". לתמונה ולכותרת אורך זהה, והחיבור ביניהן באמצעות הצימוד על דף העיתון הופך את הצילום לאילוסטרציה של הכתבה. כשהיא מנותקת מהקשרה המקורי, התמונה מצביעה על מה שהכי חשוב כרגע בסאגה המורכבת של חקירות בני הזוג נתניהו, ובכלים שראש הממשלה עצמו סיפק.
חיפוש אחר המשפט המוקרן מהמסך מעלה את נאום נתניהו בכנס, כפי שהופק בווידיאו בידי לשכת העיתונות הממשלתית. מתברר שהפסוק הוא חלק מתרגיל שערך ראש הממשלה לשומעיו במסגרת נאומו. זו היתה סצנה עם אורות מהבהבים ומסרים מפחידים בחשיכה, ביום של השתלטות עוינת מרחוק על מחשבי הנוכחים כהדמיה של התקפת סייבר, פרק המשך בז'אנר תיאטרלי שהפך מוכר, ע"ע הקלסרים והדיסקים. כש"הארץ" לא משתף את קוראיו במידע הזה, הוא מחזיר לנתניהו בשלו – מניפולציה מול מניפולציה.
אם אין לקוראים כישורי חיפוש בגוגל ורצון להעמיק במה שמופיע על המסך או בדפוס, הם לא יידעו הרבה. ראש הממשלה שולט בלשכת העיתונות הממשלתית, מעצב ומביים את המסרים בשלל אביזרים ומתווה צפייה מודרכת במסרים בדרכו המיוחדת. הוא נמנע מראיונות לכלי התקשורת לאורך תקופה, הוא מעדיף את ערוצו בפייסבוק, וחוסם אפשרות של שיח ביקורתי. התמונה של אפלבאום, כמו גם העימוד שלה, מנסחת עמדה ביקורתית כנגד הפרקטיקות הללו תוך הפקעה של מילותיו של נתניהו עצמו מן המצגת שביים.
נדיר למצוא בעיתון תמונות של אנשים מהגב. המדגם המצומצם הזה מלמד אפוא שבצילומים כאלו העניין אינו בדמות כשלעצמה, אלא בשילוב שלה עם טקסט, עדיף כזה שמעורר השראה, ושמידה של עמימות או אירוניה תתקבל בברכה.
יאיר גיל מלמד צילום במכללה האקדמית גורדון ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה