שר הביטחון אהוד ברק נפגש אתמול בתל-אביב עם שר ההגנה האמריקאי ליאון פאנטה (צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)

ביטחון וכלכלה

"נתניהו: הדרג המדיני בישראל הוא שיכריע על תקיפת איראן", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "אם אחליט לתקוף באיראן, הדרג המקצועי יבצע", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". כותרת דומה מופיעה גם בעמ' 10 ב"ידיעות אחרונות". דבריו של נתניהו נאמרו בראיונות שנתן אתמול לחדשות הערוצים 2, 10 והערוץ הראשון – אירוע נדיר בפני עצמו בשנים האחרונות. "אחרי שורה של התבטאויות ישראליות נגד תקיפת תוכנית הגרעין של האייתוללות, מבהיר נתניהו: 'מי שקובע זה הדרג המדיני'", נכתב בכותרת המשנה לראשית של "מעריב". "ראש הממשלה רמז: גם בגין תקף למרות התנגדות בכירים".

"האבטלה עולה", נכתב באותיות שמנות בכותרת ראשית גדולה במיוחד על שער "ידיעות אחרונות". "7.2% אבטלה. 260 אלף ישראלים בלי עבודה", נכתב בכותרת הגג. "עשרות אלפים נאלצים להסתפק בחצי משרה. בכיר באוצר מעריך: מצב התעסוקה יחמיר בחודשים הקרובים בגלל ההאטה במשק", נכתב בכותרת המשנה. גם כותרת "עסקים", מוסף "מעריב", היא "האבטלה גואה", וסמוך לה נכתב: "עוד 43 אגורות לליטר" (דלק).

"האוצר מתכנן לקצץ את קצבאות הילדים – מהילד השני במשפחה", נכתב בכותרת הראשית של "דה-מרקר". "הצעד יחסוך 2 מיליארד שקל, כשביעית מהקיצוץ הנדרש ב-2013. ייפגעו הקצבאות לילד השני, השלישי והרביעי – הגבוהות כיום מהקצבה לילד הראשון", נכתב בכותרת המשנה. "באוצר טוענים שההורים קיבלו פיצוי בדמות ההשקעה בחינוך לגיל הרך".

"חודש ב-350 מיליון שקל", נכתב בכותרת הראשית של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות". "הדלק התייקר, גפני התעקש והציבור התמרמר – ושטייניץ החליט לדחות ל-1 בספטמבר את העלאת המע"מ. המחיר: בור של מאות מיליוני שקלים בתוכנית הקיצוצים". "זיגזג המע"מ של שטייניץ", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "רגע לפני שנכנסה לתוקף, העלאת המע"מ נדחתה בחודש. המדינה תפסיד 370 מיליון שקל". ב"דה-מרקר" כותבת מירב ארלוזורוב נגד הרעיון של מע"מ דיפרנציאלי ("ההנחה מגיעה ברובה לכיסי החזקים").

"כך תחסכו חצי מכמות הדלק", מודיעה כותרת על שער "ידיעות אחרונות", המפנה לכתבה (אודי עציון ואמיר בן-דוד) על "כל השיטות נגד בזבוז אנרגיה". "עיקלו לכם את חשבון הבנק? יש מה לעשות", קובעת כותרת על שער "ממון".

"יש פרטנר? שר האוצר שטייניץ וראש הממשלה הפלסטיני פיאד חתמו על הסכם לשיתוף פעולה כלכלי", נכתב ברצועה צרה בתחתית שער "מעריב". "ת"א 100 איבד 0.6% וירד אל מתחת ל-1,000 נקודות", נכתב בכותרת סקירת המסחר של "דה-מרקר".

פוליטיקה

ב"ישראל היום" מגישים את הצהרת ראש הממשלה בחרוזים: "הדרג המדיני קובע – הדרג הצבאי מבצע", נכתב בכותרת הראשית של העיתון, לצד תמונותיהם של נתניהו ושל הרמטכ"ל בני גנץ. גנץ אינו מצוטט או מוזכר בכותרת, בכותרת המשנה או בכותרת הגג. תמונתו שם מזכירה את הסיבה המיידית להתבטאות המפורשת הנדירה של ראש הממשלה: הפומביות הגוברת שניתנה בימים האחרונים לדעותיו של גנץ בעניין התקיפה באיראן, דעות שאינן עולות בקנה אחד עם אלו של ראש הממשלה.

השיא, כך נראה, היה דיווח עיתונאי בערוץ 10 על-ידי עמנואל רוזן ביום ראשון: "רא"ל בני גנץ התבטא בפורומים סגורים בתקופה האחרונה כנגד אפשרות של תקיפה ישראלית במתקני הגרעין באיראן. הוא הוסיף והתריע כי העורף לא מוכן לאפשרות של תגובה איראנית: 'אם ישוגרו טילים מאיראן, זה לא יהיה דומה לשום דבר שהכרנו בעבר', העריך". הדיווח נעלם בינתיים מאתר האינטרנט של הערוץ, נענע10. אתמול דיווח שמעון שיפר בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כי "כל הצמרת הבטחונית בישראל מתנגדת לפעולה צבאית עצמאית נגד מתקני הגרעין".

לא רק הרמטכ"ל מתבטא בפורומים סגורים ומביע עמדות שונות מאלו של ראש הממשלה, גם שר הביטחון. "הורדתי הרבה מסים, ועכשיו העליתי מסים אבל מעט", מצטטים ב"דה-מרקר" דברים שאמר נתניהו אתמול בראיונות הטלוויזיוניים שנתן. לציטוט הזה, ולאחרים, ניתן מקום במשבצת קטנה, אולם דברים שאמר שר הביטחון נפרשים על פני עמוד שלם ומקבלים הפניה מהשער: "ברק: 'התורה הכלכלית של נתניהו פשטה רגל'", נכתב בכותרת על השער. "שר הביטחון טוען בדיונים פנימיים כי הממשלה מחמירה את המיתון, ולכן לא תעמוד ביעדי הגבייה. לדבריו, גובה תקציב הביטחון ל-2013 הוא החלטה לאומית שצריכה להיות מוכרעת בממשלה – ולא על-ידי פקידי אוצר", נכתב בכותרת בעמוד עצמו.

"ספין נבוב", מכנה בן כספית בטור בעמ' 2 של "מעריב" את ההתבטאויות של נתניהו אתמול בעניין איראן. "מטרתו היחידה של נתניהו אתמול היתה שינוי סדר היום התקשורתי. שידברו על איראן במקום על המע"מ". ברם, נתניהו דווקא כן התייחס למצב הכלכלי להעלאות המסים בראיונות אתמול. כמו כן יש להזכיר כי ב"ידיעות אחרונות" מייחסים את החלטתו של נתניהו להתראיין לפרסום אצלם אתמול בדבר התנגדות הצמרת הצבאית לתקיפה באיראן.

אחרי שקבע כי דבריו של ראש הממשלה בדבר עליונות הדרג המדיני הם טריוויאליים, כותב כספית כי בכל זאת "בסוף זה הרמטכ"ל [...] כשהרמטכ"ל תומך, אפשר אחר-כך להגיד בכל פורום או טריבונל שהדרג המקצועי נתן אור ירוק. כשהרמטכ"ל מתנגד, דגל שחור מתנוסס מעל העסק כולו. כן, אפשר לצאת להתקפה, זה חוקי וזה לגיטימי, אבל אם העסק נכשל – יהיה סקנדל. לכן, איך שלא נסתכל על זה, נגיע לרב-אלוף בני גנץ, שהכחיש אתמול בביישנות ובנרפות מסוימת את הפרסומים על התנגדותו, ואין לקנא בו על כך. כי גנץ מתנגד, וכך גם רבים אחרים, והעסק כולו תלוי על כרעי תרנגולת, ובסופו של יום אנחנו חוזרים למשבצת הראשונה: כולם מצפים להחלטה ההיסטורית של ביבי", שלפי כספית, "מכונת החלטות הוא לא".

כספית מטפל לא רק בהתבטאויות הפנימיות של גנץ, אלא גם באלו של ברק: "על רקע הדברים אפשר להבחין גם במתח ובדם רע שמתחילים להרעיל את הבאר המשותפת שממנה שותים ראש הממשלה ושר הביטחון שלו. האם הברית ההיסטורית נסדקת?". כספית מזכיר כי נתניהו פגע בסמכות שיש לברק ביהודה ושומרון, איפשר לשר האוצר להעמיק את הקיצוץ (הסמלי) בתקציב הביטחון ו"לא הזמין אותו לארוחה עם מיט רומני".

"ברקולוגים מנוסים וביביאולוגים ותיקים לא פיספסו בשבוע שעבר את המאמר (ההזוי, לטעמי) של עורך 'הארץ', אלוף בן, שהכתיר את ברק כיחיד שיכול לנצח את נתניהו. סתם ככה, באמצע יום של קיץ, טראח", מסכם כספית, "מאמר כזה לא צומח על העצים סתם. הוא בא בעקבות תדרוכים ושיחות, ובלשכת נתניהו יודעים לקרוא מאמרים ויודעים לזהות חתרנים כשנתקלים בהם. כך שיכול להיות שעוד לפני שיחליט אם הוא תוקף את איראן, יצטרך נתניהו להחליט אם הוא תוקף את ברק, ואם כן, מה הוא עושה אחר-כך עם איראן, הרי ברק אמור לתקוף אותה עבורו".

אם התיאוריה של כספית נכונה, ומאמרים מפתיעים של עורכים בכירים בזכותם של פוליטיקאים מושמצים "לא צומחים על העצים סתם", אלא "באים בעקבות תדרוכים ושיחות", מעניין יהיה לקרוא לאורה את המאמר המתפרסם סמוך לזה של כספית, בעמ' 3 של העיתון, בחתימת סגן עורך "מעריב" שי גולדן. "ההדלפות, חצאי הציטוטים והאמירות הלא פורמליות המיוחסות לגורמים בצה"ל ובמערכת הביטחון חורגים מכללי המשחק הדמוקרטי, ותפקידו של ראש הממשלה לקרוא לסדר לכל מי ששכח את תפקידו על לוח המשחק הישראלי. זאת הוא עשה אתמול – וגם רמז למי שצריך לרמוז (תוך שהוא שולח איום מובלע שבמובלעים לנמענים נוספים – ארה"ב, הקהילה הבינלאומית ואיראן) לעניין כוונותיה של ישראל. ואחרי הכל, כוונותיה של ישראל, בסופו של יום, הן כוונותיו של ראש הממשלה הנבחר שלה. ככה זה עובד. יאהבו זאת קצינים בכרים כאלה ואחרים, אם לאו".

על המדיניות הכלכלית של נתניהו כותב גולדן: "נתניהו הוכיח בימים האחרונים כי הוא יודע להיות גם לא ציני, לפעול בניגוד לאינטרסים האישיים שלו ולעשות את מה שמיעט לעשות בכהונה הנוכחית: לקבל החלטה מתוך סיכון. ומכאן, שלאחר שלוש שנים בהן ספג לא מעט ביקורת על הססנותו ועל האופורטוניזם הפוליטי שלו, מוכיח נתניהו כי יש גם ביבי אחר; ביבי שמוכן, ברגע האמת, לקבל החלטה ולשאת בתוצאותיה. ולכן, ובניגוד להתניה האוטומטית (גם שלי, לא אחת) של תקיפת ראש הממשלה כמעט בכל הקשר והחלטה, ראוי, כשהאיש נוהג ביושר ובאחריות ומתבטא בפומבי בדרך בה התבטא אמש, גם לציין זאת בקול רם. שנאמר: רק שימשיך כך".

"הדבר היחיד שמדאיג אותי הוא ההתמודדות המחודשת עם חיי האזרחות אחרי כל-כך הרבה שנים בצבא, אני לא לגמרי בטוחה שאני כבר מסוגלת", מסכמת רעיה לוק, מי שגדלה בבית חרדי בירושלים ומשרתת כעת כחיילת בצבא האמריקאי המוצבת באפגינסטן, כתבת-מונולוג המתפרסמת ככתבת השער של "24 שעות", מוסף "ידיעות אחרונות". "עכשיו, על מדים, כל מה שאני עושה נראה לי חשוב ומשמעותי מאוד, וכשאשתחרר מה יוכל להשתוות לזה? איפה אמצא משמעות בעולם האזרחי? מצד שני, מה האלטרנטיבה, להישאר חיילת לכל החיים?".

חרדים

"פג תוקפו של חוק טל", נכתב בכותרת על שער "ישראל היום". גם העיתונים האחרים מדווחים על כך.

רולניק, דנקנר

"אם אתם חברים בחמולות האלה, אגב", כתב העורך הראשי (והמייסד וסגן מו"ל "הארץ") גיא רולניק בטורו השבועי ב"דה-מרקר" לפני כשבועיים, בהתייחסו למי שהם לדעתו הכוחות השליליים במשק ובחברה הישראליים, "אתם לא זקוקים כמובן לשום קורס חינוך פיננסי, וממילא 'TheMarker' הוא לא העיתון המתאים לכם – כל עוד זה הקו המערכתי שלו". ההערה יוצאת הדופן הזו מצד מי שהוא-הוא הקו המערכתי של "דה-מרקר" באה על רקע פרסומים כי בקבוצת "הארץ" מתעייפים מהקמפיינים השונים של העיתון, ובמיוחד זה נגד "הריכוזיות".

בינתיים לא נראה שבעיתון מרפים ממי שלוהק (שלא בעל-כורחו) לתפקיד הבכיר מבין ה"נבלים" של "דה-מרקר" החדש שמאז המשבר של 2008. "כך איבדה אי.די.בי 17 מיליארד שקל מערכה בתוך חמש שנים", נכתב בכותרת השער האחורי של העיתון, המובילה לכתבה של עמי גינזבורג המציגה את נוחי דנקנר כמנהל כושל, "משמיד ערך", אטום לביקורת, הסוחט באגרסיביות דיבידנדים עצומים מחברות שרכש באמצעות מינוף מסיבי ומערער בכך את יציבותן.

"כיום, כשאי.די.בי במצוקה, והביקורת נגדה גולשת מכל עבר, דנקנר מנסה לנהוג בחסכנות. מטוס המנהלים הפרטי הועמד למכירה, המשרד בלונדון צפוי להיסגר, וגם חבילות השכר לבכירים יצטרכו לעבור תוכנית הרזיה. עסקת בעלי העניין של ישראייר, לעומת זאת, תמשיך להעיק על משאביה של אי.די.בי", מסכם גינזבורג. "צעדי החיסכון הנעשים רק עתה מעידים על הקושי של דנקנר להפנים את גודל הבעיות של הקבוצה. נותר רק לראות אם הם לא הגיעו מאוחר מדי".

ענייני תקשורת

"עורכת יומן הבוקר של רשת ב' הושעתה בשל 'חוסר איזון'", נכתב בכותרת על שער "הארץ". כותרת הגג: "בגלל תכנים על התנחלויות ומהגרים". "כבר אחרי מקרה לוי [...] התעוררה בי תחושה קשה, על סף ייאוש, לגבי תפיסת המנהלים את תפקידנו כעיתונאים. לפי תפיסתי אנחנו לא נמצאים כאן כדי לרצות לשכה כלשהי, סיעה או תנועה פוליטית. אם כבר – אז להפך [...] אנחנו כאן כדי לדאוג שהכוח שניתן לנציגינו בתוקף הדמוקרטיה [...] לא ינוצל בסופו של דבר נגדנו ונגד הדמוקרטיה", מצטטת אמילי גרינצווייג את העורכת, מיקי שושן.

"איש העסקים יעקב אגם שלח ביום שני מכתב לבעלי המניות בערוץ 10, ובו הסביר כי אין בכוונתו להשקיע בערוץ למרות המאמצים מצדו ומצד יועצו מוטי שקלאר", מדווחת מיה מנע במוסף "עסקים" של "מעריב". "הוא ציין כי בהעדר פתרון לחוב דמי הזיכיון של הערוץ, בסך 45 מיליון שקל, לא ניתן יהיה ליצור בסיס משמעותי להשקעה, והביע את אכזבתו מהטיפול בנושא".

אחת הכותרות על שער "ידיעות אחרונות" מפנה לכתבת-ריאליטי על פדופילים. כתבת העיתון יאנה פבזנר-בשן "התחזתה בצ'טים לילדה והוצפה בהצעות מגברים". לשון הכותרת היא: "'אני מחפש ריגושים', 'אני רק בת 12', 'בא לך להיפגש?'". בעוד חיפוש ריגושים של מגע מיני עם קטינות הוא פסול מוסרית וחוקית, חיפוש ריגושים על-ידי כותרות סנסציה נצלניות עדיין מותר על-פי חוק.

"הסנקציות הבינלאומיות שוחקות את רמת החיים, המחירים עולים ובטלוויזיה מייעצים לאנשים איך להיות תלויים בעצמם", נכתב בכותרת משנה לכתבה מתורגמת במוסף "המגזין" של "מעריב" על החיים באיראן. האם ישראל השתילה וירוס גם במחשבי הטלוויזיה האיראנית?

גם השבוע מתפרסם המדור "הפינה הכחולה" של אבי אשכנזי במוסף "המגזין". אחד משלושת האייטמים מוקדש לפעולה של המשטרה בטירה, ומיוחס ל"צעד של הפגנת ביטחון עצמי של מפקד מחוז המרכז בנצי סאו". הפעולה: הורדה של מצלמת אבטחה מהקיר. זו אינה הפעם הראשונה, וגם לא השנייה, שאשכנזי מפרגן לסאו. זכור במיוחד הפרסום המביך בשער "מעריב" של תצלום שוטרות בגופייה כחלק מקידום "יחידת בילוש שמורכבת כולה מנשים" שהקים סאו ("המלאכיות של בנצי"). מאחר שפרגון הוא דבר חשוב, הגיע הזמן שעורכי "מעריב" ייסדו פינה שתתפרסם באופן קבע במדור "הפינה הכחולה". אפשר יהיה לקרוא לה "המלאך של בנצי".