צל על חגיגות ה-70

"הצבא: נערכים למתקפת טילים ומל"טים איראניים", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של העיתון החרדי "הפלס", כותרת מדאיגה לכל הדעות. מעליה נמסר בכותרת הגג לראשית כי "המתיחות הביטחונית בשיאה".

גם בעיתונים חרדיים אחרים מקדישים את הכותרת הראשית לאיום בתקיפה איראנית. "דריכות בישראל לקראת תגובה איראנית בעקבות התקיפה בסוריה", נכתב בראשית של "המבשר". "דריכות מחשש לפעולה איראנית: ישראל העבירה מסרים לטהראן כי תגיב ביד קשה על כל ניסיון פגיעה", נכתב בראשית של "המודיע". ואילו בכותרת הראשית של "יתד נאמן" נכתב "בנק המטרות האיראני", ותחתיה נמסר כי "ההערכה המתגבשת במערכת הביטחון: איראן תנקוט בתגובה ישירה נגד ישראל ולא באמצעות גוף שלישי".

צלילה אל מעבר לכותרות לא מספקת נחמה לכל מי שמבקש לחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל בשקט ובשלווה. הסופר הצבאי של "המבשר" מדווח כי בעקבות "תקיפת צה"ל בשדה התעופה T4, שבה נהרגו קצינים מהצבא האיראני", תקיפה שישראל טרם קיבלה עליה אחריות רשמית, "מתכוננים לפעולות נקם שתתבצע על-ידי משמרות המהפכה [...] באמצעות כלי טיס".

בהמשך הידיעה מדווח כי צה"ל "כבר הכין תגובה על תקיפת נקם איראנית אפשרית – תגובה שלהערכת מומחים עשויה לגרום לערעור השליטה השברירית שהשיג משטר אסד בתמיכת האיראנים והרוסים בכ-70 אחוז משטחה של מדינתו". מלים דומות, כמעט זהות, אפשר למצוא בדיווח של י. בן דוד ב"הפלס". כלומר, לא רק התגובה לתקיפה כבר ידועה אלא גם התגובה לתגובה. אם כך אולי באמת אפשר לדלג על התקיפה האיראנית והתקיפה שכנגד הישראלית ולעבור ישר לססטוס-קוו שאחריה, בלי כל האזעקות וההרוגים.

ב"המודיע" מדווח סופר העיתון כי מפקד כוחות היבשה של איראן, תא"ל קיומרס היידארי, נשא אתמול נאום שבו אמר כי צבאה של איראן "הרבה יותר חזק מבעבר" וכי ישראל כבר אינה מהווה איום על המדינה. עוד טען הגנרל האיראני, ובעצם התת-גנרל, כי "התאריך [להשמדה של ישראל] כבר נקבע".

המתיחות והדריכות, מתקפת הטילים והמל"טים, האיומים והאיומים הנגדיים, תאריך השמדתה הצפוי של מדינת ישראל, דבר מכל זה לא מצליח להבקיע את דרכו לשער "ידיעות אחרונות". זה, כרגיל בבבוקרו של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מעוצב ככרזה נאה המסייעת למנויים שאינם יודעים קרוא וכתוב לעשות את דרכם משכול לשמחה.

שער "ידיעות אחרונות", 18.4.2018

מי שידפדף בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" עשוי להיות מופתע כשייתקל לאחר טורי הגאווה והאבל, ואחרי מידע על לוח הזמנים של החגיגות, בעמוד 8 של הקונטרס בגרסת עמודי הסדין, כלומר די בעומק, בידיעה מאת יוסי יהושוע על המתיחות בין איראן לישראל. "אנחנו ואיראן כבר נמצאים בנקודת רתיחה שעלולה להוביל להתלקחות מהירה", מדווח יהושוע בפסקת הפתיחה, ומיד בהמשך מציין כי "רמת הכוננות במערכים הרלבנטיים בצה"ל נמצאת בשיאה". עם זאת, לקראת סיום הידיעה מובהר כי בקריה מעריכים ש"ההרתעה הישראלית [...] חזקה מספיק" כדי למנוע התלקחות.

בשער החינמון הנפוץ "ישראל היום", שגליונו מהבוקר הודפס ב-350 אלף עותקים, נמצא מקום צר להפניה לידיעה על המתיחות מול איראן. עורך חדשות החוץ בעיתון, אלי לאון, נותר כנראה תורן בערב יום הזיכרון לחללי צה"ל כי הוא זה שמספק את הידיעה בנושא, שמתרכזת בחשיפת המערך האווירי של איראן בסוריה וחסרה כמעט לחלוטין את ממד הכוננות בישראל מפני מתקפה איראנית. למעשה, מקריאתה לא ברור מדוע דווקא עכשיו נחשף המערך של איראן בסוריה – כל שכתוב הוא כי זה נעשה "בעקבות הערכות מצב בצה"ל". ידיעה נפרדת, החתומה על-ידי "כתב 'ישראל היום'", מבשרת כי בשל "המתיחות בצפון" הוחלט לבטל יציאת מטוסי F-15 לתרגיל צבאי באלסקה בחודש הבא.

ב"מעריב" נותנים תשומת לב גדולה יותר לאיום ממזרח. ליד מרכז השער נמצא מקום לתיבה ובה הכותרת "בגלל איומי איראן לנקמה: מטוסי קרב לא ישתתפו בתרגיל בינלאומי". גם כאן הסיקור נדחק לעמוד 8, אחרי ידיעות החג המסורתיות, אולם הוא נפרש על פני כל הכפולה הרביעית וכולל לצד שתי ידיעות חדשותיות גם שני טורי פרשנות.

טל לב-רם מעריך כי "אם התגובה האיראנית תהיה מצומצמת יהיו לכך השלכות גם על אופי התגובה של ישראל, שאינה מעוניינת במלחמה בצפון". לב-רם מגדיר את המצב "משחק פוקר עצבני במיוחד".

מי שלבטח עצבני הוא יוסי מלמן, שחתום על טור הפרשנות השני ב"מעריב". מלמן כועס על "מישהו בצה"ל", שחרג ממדיניות "מרחב ההכחשה" המסורתית ו"כדי להתחנף לעיתונאי חשוב" כמו תום פרידמן החליט לאשר כי חיל האוויר הישראלי הוא שתקף בבסיס T4 בסוריה.

אם לא די בכך, בעקבות התגובות באיראן לאישור הישראלי, "בצה"ל נכנסו ללחץ והחליטו, במאמץ להרתיע את איראן, לצאת בעוד מהלך פזיז", כך לפי מלמן. "בעזרת דובר צה"ל זומנו שני עיתונאים, פרשן ynet וחתן פרס ישראל רון בן-ישי ואמיר בוחבוט מ'וואלה', לתדרוך בלעדי שבו הוצגו תצלומי אוויר של שדות תעופה ובסיסים של איראן בסוריה וזוהו שמות מפקדים, אחראים על המבצעים נגד ישראל".

"זו לא הפעם הראשונה שבה צה"ל סוחר במידע רגיש", ממשיך מלמן, ועוקץ: "אגב, אם כבר רוצים להעביר מסר לאיראן, כלום לא עדיף לפרסמו בכלי תקשורת באנגלית? כמה כבר נתחני מידע דוברי עברית מועסקים במודיעין האיראני?".

בעיתון "הארץ", שנמצא הכי רחוק מהעיתונים החרדיים בשלל מובנים, מתעקשים על כותרת ראשית חדשותית, ובאופן טבעי מגיעים לאיראן. "המתיחות הגוברת עם איראן מטילה צל על חגיגות ה-70", נכתב מעל טקסט אינפורמטיבי ופרשני כאחד מאת עמוס הראל. "ההצהרות וההתפתחויות האחרונות, מכל הצדדים המעורבים, מצביעות בכיוון אחד: יום הזיכרון ויום העצמאות ה-70 יתנהלו באווירה של מתיחות בטחונית ניכרת, לנוכח האפשרות שאיראן תבחר דווקא בעיתוי הזה לפעולת התגובה שלה", הוא כותב.

יחי אנחנו

כמקובל, בצהובונים הנפוצים מדפיסים רשימת מלאי של מצב המדינה, תוך טפיחה עצמית על השכם. "הדמוקרטיה מועצמת, הארץ נבנית, ירושלים מאוחדת לנצח, הכלכלה משגשגת, האבטלה בשפל, הטכנולוגיה הישראלית משנה את העולם, הקשרים עם מדינות ערב מתהדקים, המרכז והפריפריה מתקרבים במהירות ואפשר להוסיף כהנה וכהנה", היא גרסת חיים שיין, אבל הוא ממילא מקדיש לפחות פסקה אחת להילולים עצמיים כאלה בכל מאמר שהוא מפרסם, גם בימי חול.

חיים שיין, פובליציסט "ישראל היום" (צילום מסך)

עורך "ישראל היום" בועז ביסמוט מתפעל גם הוא מהישגי המדינה, אם כי מתבל את הטקסט שלו במעט הומור. "למרות הטכנולוגיה המפותחת, הרפואה המתקדמת, החקלאות הפורחת, ההייטק המוביל, הצבא החזק והספרות הקסומה, אנחנו אוהבים להתלונן. לגיטימי. מדינת היהודים", הוא כותב.

אריאל שמידברג נוקט בגישה שונה, שלפיה המדינה אמנם לא מושלמת – אבל לפחות היא קיימת: "נכון – לא קל פה. ויש פקקים, ויש משכנתא, וחם, ולח, וקטן, ומחניק, ויקר, והאנשים עצבניים, ונדחפים בתור, ונדחפים בכביש, ונדחפים לשיחות, ואין הרבה נימוס, ויש מלחמות, ויש טילים. אבל זה שלנו".

ב"ידיעות אחרונות" נותנים הבוקר את גרסת טורי העצמאות 2018 מטעם שלל כותבים, בהם חנוך דאום ("היום הזה שייך לכולם") ואיתן הבר ("יחי אנחנו"). מעריצי הטקסטים החגיגיים של רענן שקד ("למה אין לי יותר כסף – ביום העצמאות") ייאלצו להמתין להזדמנות הבאה. כנראה קיבל הפעם פטור. לחובבי הז'אנר שווה להתעכב דווקא על טורו של הבר, שנזכר בחוויות העבר שלו ובני דורו ומספר בין היתר כך: "צפינו בשכנינו הפלסטינים מטיילים לנו בשכונה, ברחוב, בבית".

ומנגד

סיכום פסימי יותר למצב האומה אפשר למצוא במאמרי המערכת של העיתונות החרדית הלא-ציונית. "החברה הישראלית מקוטבת בדעותיה, שסועה במחנותיה", נכתב במאמר המערכת של "המודיע", שכמו רוב מוחץ של מאמרי המערכת בעיתון מגיע למסקנה כי התשובה לכל הבעיות היא שמירת התורה וקיום המצוות. ב"הפלס" מדפיסים מאמר מערכת שלילי עוד יותר שבו נטען כי עצם קיומה של מדינת ישראל מגביר את האנטישמיות בעולם.

מאמר המערכת של "הארץ", עיתון שמגדיר את עצמו ציוני אף כי הוא נתפס על-ידי חלק מהישראלים כלא-ציוני ואף אנטי-ציוני, נושא את הכותרת "מתי תושג עצמאות". לפי המחבר האלמוני, ישראל היא "מעצמה צבאית, שכלכלתה יציבה ואוכלוסייתה גדולה פי עשרה מביום הקמתה", וזו "אכן "סיבה לחגיגה ושמחה", אולם יש גם גורם שמחריב את המסיבה. וכמו ברבים ממאמרי המערכת של העיתון, המסקנה היא כי התשובה לבעיות שפוקדות ישראל טמונה בסיום הכיבוש על השטחים הפלסטיניים. העצמאות של מדינת ישראל, כך נטען בשורת הסיום, תושג רק כשגם מדינת פלסטין תחגוג את עצמאותה.

גם בעיתונות הזרם המרכזי אפשר למצוא הבוקר מעט תוכן חתרני, וזאת במוסף יום העצמאות של "כלכליסט". לרגל 70 שנה למדינה מוקדש כל המוסף (עורכת הגיליון: אדוה קיזלשטיין; עורך אחראי: אמיר זיו) ל"18 כרזות של המעצבים הגרפיים המובילים בישראל" אשר "מספקות מבט מקורי על 70 שנות ישראליות".

כמה מקורי? למשל, כרזה של להב הלוי שכוללת תצלום אופייני מהכיבוש הצבאי בחברון, שמשמש רקע לסיסמה "קח את הנכבה בסבבה", או כרזה של אורנה אושרי, המעצבת הראשית של "ידיעות אחרונות", שהפכה את המדינה לארכיפלג איים על-פי המיקום של שבטיה (את הגדה המערבית הותירה כיחידה אחת, אולי מפני ששרטוט פנימי שלה דורש מפת ארכיפלג נפרדת).

מודעה

מודעה של נובל-אנרג'י, "מעריב", 18.4.2018

מבין כל המודעות ה"נוסטלגיות" שמשובצות הבוקר בין עמודי העיתונים, דומה שהדוחה ביותר היא המודעה של חברת נובל-אנרג'י. המודעה, שמתפרסמת על פני כל הכפולה השנייה של "מעריב", היא שקר על שקר על שקר. שקר ראשון הוא השקר המאפיין כל מודעת פרסומת באשר היא. שקר שני הוא שקר ההתחזות למודעה מלפני כמה עשורים. אבל מה שדוחה במידה חריגה במודעה של נובל-אנרג'י הוא השקר השלישי, שנועד לייצר קשר בין התאגיד הבינלאומי, ששואב את הגז ורווחיו מהציבור הישראלי, לבין המדינה שבה חי אותו ציבור.

מה יהיה

מוספי העצמאות של "גלובס" ו"דה-מרקר" מוקדשים לתחזיות על מדינת ישראל של שנת 2048. "המוסף שלפניכם מציג תמונת מצב פסימית בנוגע למדיניות לטווח ארוך במדיניות הציבורית הישראלית, או יותר נכון להיעדרה", כותב עורך המוסף של "גלובס", עמרי זרחוביץ'. בהמשך הוא כותב כי "המסקנה העיקרית שעולה מהתכנים במוסף היא שיש צורך בגיבוש תוכנית-על למדינת ישראל, שממנה ייגזרו החלטות השרים וקובעי המדיניות במשרדי הממשלה".

"התחזית: צפוף ורועש", היא כותרת הטור המקביל, מאת ענת ג'ורג'י, עורכת המוסף של "דה-מרקר". תל-אביב, מזהירה ג'ורג'י, "תיהפך לעיר החמישית ברשימה המפוקפקת של 'ערי המטרופולין הצפופות בעולם', מיד אחרי בנגלדש, מומבאי ומנילה", עם 12,500 תושבים לקמ"ר, לעומת 8,500 כיום.

פקק בנתיבי איילון (צילום: אורי לנץ)

האזהרה מפני הצפיפות הגוברת בכל המדינה, ובעיקר במטרופולין אחד עצום שממוקד בתל-אביב, משותפת לשני המוספים – אך יש גם נקודות הבדל.

במוסף של "גלובס", שגם זכה לגרסה דיגיטלית מהודרת, מוקדשת כפולת עמודים לכתבה מאת דני זקן על השלכות הדרתם של ערבים מוועדות התכנון, האקדמיה ושירות המדינה. גם זרחוביץ' מתייחס לסוגיה בטור העורך: "לא ניתן להתעלם גם מהאוכלוסייה הפלסטינית מעבר לקו הירוק, שעתידה שזור בעתיד האוכלוסייה הישראלית. לעתידו של הסכסוך הישראלי-פלסטיני יכול להיות השפעה מכרעת על עתידה של המדינה, אך הוא כמעט ונעלם מהדיון הציבורי, ולא משנה אם הפתרון הוא מדינה אחת לשני העמים, פתרון שתי המדינות או כל פתרון אחר".

במוסף "דה-מרקר" אין כתבה דומה. מנגד, ב"דה-מרקר" מציגים חידוש בדמות מדור סאטירי מאת קינן ראובני, המדמה את שערו של העיתון בעוד 30 שנה ("הושג הסכם: יאיר נתניהו וניר מימון ימכרו למדינה את מאגר הגז 'ש-ר-ה' תמורת 2 מיליארד שקל", למשל).

באופן כללי, מוסף "דה-מרקר" שם את הדגש על תחזיות טכנולוגיות, מסקרנות לקריאה, ואילו מוסף "גלובס" מתאפיין בכתבות שמבקשות לתת כיוון דרך לתכנון ארוך טווח, אשר ימנע או לפחות יצמצם חלק מהבעיות שצפויות לפגוע בחברה בישראל של שנת 2048.

סקר

העיתון המגזרי "בשבע" ערך סקר בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה הדתית-לאומית כדי לעמוד על עמדותיה כלפי המדינה ומוסדותיה. התוצאות ברובן די צפויות. רבים מהם מתנגדים לאפשרות לחיות בחו"ל ותומכים בקביעה כי המדינה היא "ראשית צמיחת גאולתנו". נתון מעניין התקבל בתשובה לשאלה "באיזה מצב לדעתך יצטרך ראש הממשלה נתניהו להתפטר בשל החקירות נגדו". 66.5% מהמשיבים השיבו כי "עליו להתפטר, כפי שמחייב החוק, רק אם יורשע בבית-המשפט".

"בשבע", 18.4.2018 (לחצו להגדלה)

שאלה שלא נשאלה בסקר של "בשבע", או לכל הפחות כזו שהתשובות לה לא מוצגות בפני הקוראים, היא השאלה הכלכלית. בסקר שנערך לפני חודשים אחדים עבור "גלובס" נמצא כי 68% מבין תומכי הבית-היהודי מעדיפים כלכלה שבה יש מעורבות ממשלתית על פני כלכלת שוק חופשי. ממצאים אלה עומדים בניגוד למגמה שמובילה האליטה של הציבור הדתי-לאומי, אליטה שכוללת גם את העיתונאים הבולטים במגזר.

מותו של יועץ

מוטי מורל, פברואר 2008 (צילום: פלאש 90)

בכל העיתונים מדווח על מותו של יועץ התקשורת מוטי מורל, אתמול בתאונת דרכים בתל-אביב. מורל, שייעץ בין היתר גם לראש הממשלה בנימין נתניהו בבחירות 1996 וסייע לנצחונו על שמעון פרס, זכה עם מותו להספד מטעם נתניהו, שאמר: "שמעתי בצער רב על מותו הטרגי של מוטי מורל. הוא עמד בשורה הראשונה של יועצי התקשורת בישראל ובלט במקצועיותו, בתבונתו, בחדות מחשבתו ובמרצו הבלתי נלאה. רעייתי ואני מוסרים את תנחומינו העמוקים למשפחתו. יהיה זכרו ברוך".

הציטוט הזה, מפי נתניהו, מופיע במלואו או בחלקו הגדול בידיעות על מות מורל שמתפרסמות ב"ידיעות אחרונות", "מעריב" ו"הארץ". הן לא מופיעות בעיתון שעליו יש לנתניהו את ההשפעה הגדולה ביותר – "ישראל היום".

ענייני תקשורת

ב"גלובס" מתפרסם ראיון שערך יונתן כיתאין עם חיליק שריר, סמנכ"ל התוכניות של קשת. חרף ההפסדים של החברה מאז הפיצול, המצב שלה טוב משצפו, אומר שריר. בראיון מבהיר סמנכ"ל התוכניות כי גם היום, לאחר הפיכתו של ניר חפץ לחשוד מרכזי בפרשת שחיתות ובהמשך לעד מדינה, הוא עומד מאחורי גיוסו כפרשן לתוכנית הבוקר של ניב רסקין. "הוא אף פעם לא הוצג כעיתונאי בלתי תלוי, היה ברור לחלוטין מאיזו פוזיציה הוא מגיע", הוא אומר.

בנוסף מצדיק שריר את ליהוקו של אייל גולן, שנחשד לפני ארבע שנים בבעילה אסורה בהסכמה של קטינות, לתוכנית מוזיקה חדשה: "כן, אנחנו מרגישים בנוח, אנחנו חושבים שאייל שילם מחיר אישי ומקצועי מאוד כבד בעקבות הפרשיות שבהן הוא נחשד לפני הרבה שנים, ואני חושב שהמצב עכשיו השתנה".

אייל גולן והאחיות מלול לפני מופע יום העצמאות בבית שמש, מאי 2014 (צילום: יעקב לדרמן)

במוסף "G" מראיינת רנן נצר את ירון גלאי, ממייסדי חברת התוכן השיווקי אאוטבריין ומנכ"ל משותף של החברה. גלאי מדבר בשבח המערכת החדשה של החברה, Sphere, שנועדה להתחרות בפייסבוק תוך שהיא משאירה את השליטה על התכנים בידי המו"לים. כשהוא מציג את המערכת מספק גלאי הגדרה חדשה למונח "תוכן עיתונאי". לדבריו, "המערכת ממליצה אך ורק על תוכן עיתונאי – כלומר על התוכן שעיתון בוחר לפרסם תחת המותג שלו, ונכון, זה כולל גם תוכן שיווקי".

בעמודי החדשות של "הארץ" מעדכן חמי שלו בהתפתחויות האחרונות בפרשיות טראמפ, הפעם עם כוכב אורח בדמות שון האניטי, המגיש הפופולרי מרשת פוקס-ניוז.