העיתונאי גדעון עשת מצפה מבכירי "ידיעות אחרונות" להציב אולטימטום ולהבהיר כי אם הבעלים והעורך האחראי ארנון (נוני) מוזס לא יעזוב את העיתון – הם יעשו זאת. עשת, שהיה כתב ופרשן כלכלי במשך עשרות שנים ב"ידיעות אחרונות", פרסם במהלך סוף השבוע פוסט חריג בבלוג שלו. תחת הכותרת "או הוא או" הציג מעין מכתב שחיברו כביכול ארבעה מהכתבים הבולטים בעיתון: נחום ברנע, שושנה חן, סבר פלוצקר ומאיר שלו.
"חיכינו, ממש התאפקנו עד סוף השבוע בתקווה ובציפייה למובן מאליו. התברר לנו כי מה שמובן מאליו נשגב מבינתו", כתב עשת כביכול בשמם של הארבעה, המתייחסים למוזס. "צדיק הוא אף פעם לא היה. פיקח הוא אמור היה להיות. לנו אין רצון לחכות עד שיתפקח, כי הסירחון הנובע מסביבתו כבד מנשוא".
עשת הדגיש במכתב הפיקטיבי מדוע בחר רק בארבעת הבכירים שיחתמו עליו כביכול. "אנחנו מיוחדים בזה שפרנסתנו לא תלויה בו. כולנו עתירי פנסיה וקופות גמל. אין בנו העוז לדרוש, אפילו לבקש, מעובדים שזו פרנסתם לקום ולעשות מעשה", כתב.
מו"ל "ידיעות אחרונות" ארנון (נוני) מוזס (צילום: פלאש 90)
בשיחה עם "העין השביעית" מסביר עשת כי לו ב"ידיעות אחרונות" היה איגוד מקצועי מתפקד, הרי שלא היה מצפה לפעולות עצמאיות של בודדים. אולם כיוון שלדבריו "העסק היום בברדק", הרי שהוא "נטפל לארבעה אנשים שפרנסתם אינה על עיתונות". יצוין כי בעיתון קיים ועד של ארגון העיתונאים בישראל, שאף הוציא הודעה בעקבות המלצות תיק 2000, אם כי הודעה זו אינה כוללת דרישה ממוזס להשעות את עצמו.
לברנע, חן, פלוצקר ושלו, טוען עשת בעקבות הפוסט, "יש פנסיות מכובדות, הם גם צברו רכוש, כלכלית הם לא ייפגעו ממהלך נגד המו"ל של העיתון, נוני מוזס. הם לפחות מבחינה כלכלית יכולים לחיות בכבוד רב. הם בעשירון העליון של הפנסיונרים כבר עכשיו. לכן הפנייה היא אליהם ולא לכלל העיתונאים".
בתשובה לשאלה מדוע הוא, שעבד שנים ארוכות ב"ידיעות אחרונות", מעולם לא הציב אולטימטום דומה למוזס במחאה על התנהלות פסולה של המו"ל, משיב עשת כי יש הבדל בין שמועות ורכילויות לבין המלצה של המשטרה להעמיד את מוזס לדין פלילי. "ברגע שהמשטרה חושבת שיש פה כתב אישום, הסיפור מבחינה ציבורית עיתונאית הסתיים", הוא אומר.
עשת: "הביקורת הגדולה היא על העיתונאים, לפחות לארבעת אלה שזה לא מקום עבודה חיוני לקיומם. נוני כנראה לא מבין שום דבר. הם אמורים להבין ולומר: 'זה או הוא או אנחנו'. מצער שהם חולקים על דעה זו ונשארים עם הסחי"
בפוסט שפרסם, וגם בשיחה עמו, משווה עשת את המצב כיום למצב בשנות ה-90, במהלך חקירת פרשת האזנות הסתר, שהסתיימה בהעמדה לדין והרשעה של מו"ל "מעריב" עופר נמרודי ועורך "ידיעות אחרונות" משה ורדי. "אני הייתי אז בוועד העיתונאים", אומר עשת, "והוועד פנה לנוני מוזס ואמר לו 'בוא נדון בהליכים, מה יקרה אם וכאשר יהיה אישום נגד ורדי'. ורדי תפס קריזה כמובן, 'לא היה כלום ולא יהיה כלום', הוא אמר, ונוני נתן לו גיבוי, עד ליום שבו הודיעו על המלצה על כתב אישום. באותו רגע נוני בעט את ורדי בבעיטה בתחת מהעיתון ואפילו לא מימן את ההגנה שלו. אז שיתנהג בדיוק באותן אמות מידה כפי שנהג אז כלפי העורך של העיתון. שיעשה אותו דבר כלפי העורך האחראי של העיתון. כיוון שהוא מסרב, אני חושב שהעיתונאים צריכים לעשות את המעשה".
לדברי עשת, מוזס אכן צריך לעזוב את העיתון, אבל "הביקורת הגדולה היא על העיתונאים, לפחות לארבעת אלה שהם בעלי הכנסה מפנסיה וזה לא מקום עבודה חיוני לקיומם. כי נוני כנראה לא מבין שום דבר, אף פעם הוא לא הבין שום דבר. הם אמורים להבין ולומר: 'זה או הוא או אנחנו'. מצער שהם חולקים על דעה זו ונשארים עם הסחי".
תלי תלים של פיקטיביות
מאיר שלו מסר בתגובה: "מרגע שהוא מתייחס לפנסיה שלי בלי לבדוק אותה הדיון נעשה לא רציני. הדרישה חסרת הבדיקה והלא מקצועית לגבי הפנסיה שלי מעמידה את כל העניין באור לא רציני. זה הגופו של עניין. כיוון שהתייחס לפנסיה ולא עלה לדעתו לשאול אותי מהי, אם בכלל היא קיימת, מה תנאי ההעסקה שלי ב'ידיעות אחרונות'. בקיצור, מדובר בפניה לא רצינית, לא מקצועית ולא עיתונאית ואין לי מה להגיב אליה".
שושנה חן מסרה בתגובה: "המכתב פיקטיבי והשם שלי שורבב ללא ידיעתי. לטעמי זו בעיה אתית. אני לא זקוקה למתווכים, מה שיש לי אני אומרת ישירות לעורכים שלי ואני לא פעם אומרת. על מה אגיב? על אם לסבתא היו גלגלים האם הייתי נוסעת עליה בתור אופניים? זה להעמיד תלי תלים של פיקטיביות. יש לו מודעוּת מה המצב הכלכלי של אנשים? זה נבדק? אני לא הייתי נוהגת כך".
סבר פלוצקר ונחום ברנע העדיפו שלא למסור תגובה.