מרצדס, סקודה וסוסיתא יצאו לדרך מאותה נקודה לאותו מרחק. מי יגיע ראשון לקו הסיום בלי להתרסק בדרך? חידות מהסוג הזה רומזות על פאנץ' מפתיע, אבל במציאות האפורה של תקשורת הספורט הישראלית, אין פאנץ' בכלל. התשובה בגוף השאלה.

שלוש מהדורות חדשות ספורט בטלוויזיה נפתחות מדי ערב ב-19:00. השחקן החדש יחסית הוא ערוץ 1, עם "היום בספורט" בהגשת בוני גינצבורג. משאביה הדלים של התוכנית הופכים אותה לסוסיתא שבחבורה: הכי ישראלית, הכי תפרנית והכי לא רלבנטית.

הסקודה היא one, ערוץ שסוגר שנה באוויר עם ביצועים בינוניים עד לא מורגשים. עד ש-one ירכוש תכנים מהמעלה הראשונה, הוא יישאר ערוץ זניח שרק שורף כסף. "חדשות הספורט" מבית ערוץ הספורט היא התוכנית הבוהקת, שמשדרת גם מהדורת לילה. ביום שלישי בשעה 19:00 התלוויתי לסוסיתא שבחבורה, עם זפזופים עצבניים למתחרים, בתקווה שתהפוך לרום-כרמל ואולי תפתיע לפחות את הסקודה. אם לא במהירות, לפחות בעניין שהיא מייצרת.

הבחירה למקם תוכנית ספורט בערוץ מרכזי, ממלכתי, ברצועת שידור בפרה-פריים – תמוהה. אמנם אוהבי ספורט אמורים לקבל בברכה כל דקת שידור, בפרט אם הם לא נדרשים לשלם עבורה אקסטרות בשיטות סלמי למיניהן, כמיטב המסורת של ערוץ הספורט, אלא שהערוץ הממלכתי לא מראה סימן שהוא מבין את הפוטנציאל הרייטינגי שביתרונו היחסי. התוכנית דלה באמצעים, חסרת משאבים, והדבר ניכר על המסך.

כבר בפתיחה מעניקה הסוסיתא פור ליריבותיה הבכירות: "היום בספורט" נפתחה באיחור של דקה. במקביל, בערוץ הספורט כבר סיימו להגיש את עיקרי המהדורה. מול שתי מתחרות עדיפות, איחור של דקה הוא בלתי נסלח.

בוני גינצבורג במהדורת החדשות של השעה 19:00 בערוץ הראשון (צילום מסך)

המגיש בוני גינצבורג הפך לפנים הייצוגיות של מחלקת הספורט ברוממה. פעם כיכבו בנישה הזו יורם ארבל ומאיר איינשטיין. את הקפיצה הגדולה שלו כמגיש עשה שוער העבר במונדיאל לפני כשנה וחצי, כשהשתפשף במשדרים היומיים ורכש את הערכת הצופים. גינצבורג מזוהה כעת עם מהדורת חדשות שמתגלה כארוכה מדי, מיושנת ומשעממת.

אין הרבה כדורגלני עבר גדולים שגם נראים טוב ובעיקר מסוגלים לקרוא בשטף מהטלפרומפטר ולהביע את עצמם. אלא שלגינצבורג יש עדיין משברי עילגות, הוא לא תמיד שולט בשמות ספורטאים (השבוע כינה את הטניסאי ג'וקוביץ "דיוקוביץ'", וקרא לטניסאית ווז'ניאקי "ווז'ני"), אבל הוא מגיש ראוי ונעים סבר.

בתחילת התוכנית בישר גינצבורג, "ונעבור לכותרות". השדרית מירי אליקים, ששפת הגוף שלה משדרת לא פעם חוסר ביטחון, פתחה עם ידיעות חדשותיות עבשות, שהתפרסמו יום קודם באתרים או באותו בוקר בעיתונים. דקות ארוכות עברו עד שהזכירה את גמר גביע הטוטו בין הפועל תל-אביב לקריית-שמונה, שעתיד היה להיפתח כחצי שעה מאוחר יותר – ידיעה ששתי מהדורות החדשות האחרות פתחו איתה, ובצדק.

למעלה מעשר דקות הוקדשו לסיקור המשחק המרכזי יום קודם בחיפה, מהן חמש לשידור המהלכים הבולטים. בערוץ הספורט שידרו במקביל קליפ סיכום ארוז ומתוקתק של שתי דקות מהמשחק. ככה צריך להיות. אחר-כך ריאיין גינצבורג את שחקן העבר ז'אן טלסניקוב על תקן הפרשן. מרתק במיוחד זה לא היה.

כיוון שערוץ 1 כבר עסוק בקידום האולימפיאדה, שתשודר אצלו בקיץ, שודרה כתבה מה-CNN – צוות שידור מקבל שיעור בריצת 100 מטר מאלוף אולימפי לשעבר. אייטמים נוספים במהדורה: סיקור ביקורו של הנשיא שמעון פרס במרכז האולימפי, סיכום יום משחקים באליפות אוסטרליה בטניס עם הפרשן שלמה צורף באולפן, וכמה ידיעות מהכדורגל האנגלי לקינוח.

במקביל שעטה המרצדס מדגם "חדשות הספורט" ללא מעצורים, עם ליין-אפ עמוס אייטמים ושלל משחקים, ועם זוג מנחים שיודעים את העבודה (מאיה רונן ודניאל זילברשטיין) ויורים חומרים בקצב: מהאולפן אל השידור הישיר במגרש, ומשם לליגות הכדורגל והכדורסל בישראל, לברצלונה ומדריד, ל-NBA ולטניס, לתחרות איש הברזל ולקידום תוכנית אחרת.

שיטת הפעולה: כותרת תמציתית, שניים-שלושה משפטים, קטע מצולם קצרצר מהמשחק – וקדימה לאייטם הבא. אין פה עיתונות חוקרת ולא עומק, אבל זו טלוויזיה במיטבה. ב-one סובלים ממחסור חמור בתוכני שידור מישראל, ולכן מעבירים את עיקר הזמן בשיחות אולפן ומסתפקים בפירורים מליגת הנשים בכדורסל ומהליגה הבלקנית. היצע דל עבור מהדורת חדשות, אבל עדיין תוכנית שמשתדלת לייצר תוכן עדכני.

בעוד שבערוץ הספורט נרשמו כ-15 נושאים וגם ב-one לא פיגרו הרחק מאחור, המהדורה של ערוץ 1 הציגה שישה נושאים בלבד וקירטעה בכבדות. 30 דקות שנראו כשעה ארוכה. גם מהכורסה בבית נראה שמחלקת הספורט היא בתחתית שרשרת המזון של סדרי העדיפויות ברוממה. צוותי צילום לא עומדים לכבודה בכוננות, ועל רקע העומס במשדרי אקטואליה היומיים, אין מן הסתם גם עמדות עריכה פנויות.

זו תוכנית החדשות הדלה ביותר באמצעים, שאוספת תכנים מן הגורן ומן היקב. רחמנות על האנשים שצריכים להרים עם המעמסה הזו מדי יום. עבור הצופה הממוצע, לזפזף דווקא למהדורה שלהם משול לביקור של חסד אצל דודה זקנה ותשושה.

מצד שני, לא הוגן להשוות בין חדשות הספורט של ערוץ 1 לשתי מקבילותיה; בכל זאת מדובר בשני ערוצי ספורט ייעודיים שבנויים למשימה ויש להם המשאבים והיכולות להקפיץ צוות לאימון של קבוצה גדולה במשבר, או לסקר מחאת אוהדים. השאלה הגדולה היא מדוע הסכימו במחלקת הספורט של רוממה להיכנס לנעליים הגדולות, במקום להסתפק בפינה של כמה דקות במסגרת "מבט"?

ב-19:30 מסתיימות שלוש התוכניות. המרצדס חוצה ראשונה ללא מאמץ. הנהג, בסרבל הדור, יוצא לחלץ עצמות, לפני שישוב לטוס בשעה 23:00 להתחרות נגד עצמו. הסקודה מגיעה שנייה אחרי דקות ארוכות כשהיא מברכת על עוד יום שעבר בשלום. באופק נראית הסוסיתא התשושה גונחת ממאמץ. הלב יוצא אליה – בכל זאת חלוצת שידורי הספורט בטלוויזיה, אבל היא זקוקה למנות של דם וחמצן. המשך במתכונת הקיימת היא התאבדות בשידור ישיר.

העבודה החדשה של אופירה אסייג

אם רוצים לחדד שוב את ההבדלים בין תוכנית רדיו נשכנית וחסרת פניות לתוכנית חצי-מתרפסת ומוטה, שקצה היומרה שלה הוא להעביר בנעימים שעתיים מהחיים, כדאי להקשיב לשני הראיונות שנערכו בזה אחר זה בשבוע שעבר ברדיו 102 ו-103 עם אמיר דן, יועץ התקשורת החדש של אלי טביב, הבעלים של הפועל תל-אביב.

ב-103 לא עשו לדן, מבעלי משרד ייעוץ התקשורת והאסטרטגיה דן-אורן, שאף משמש יועצו של אהוד אולמרט, שום הנחות. ככל שהראיון התקדם, צלפו בו רון קופמן, מאיר איינשטיין וצביקה שרף ללא רחם וחשפו אותו כמי שאינו בקי בנעשה ומפזר סיסמאות חסרות כיסוי. את הראיון סיכם קופמן כשהמליץ לדן לקחת חודש כדי ללמוד את העובדות.

ב-102 היו המראיינים חצויים. בעוד שאייל ברקוביץ' היה תקיף, אופירה אסייג (שהעלתה כמה שעות קודם לכן ב-one "פרסום ראשון" על מינויו של הדובר) ניסתה לרכך את הביקורת בשאלות להנחתה. כשברקוביץ' היה אגרסיבי מדי לטעמה, הזכירה לו שכמנהל מועדון הכדורגל בנשר, הוא עצמו לא שוחח עם אחד המאמנים שעובד תחתיו. ברקוביץ' התעצבן קצת, אבל המשיך לזנב בדן ולתהות מדוע כשהקבוצה קורסת וההנהלה נוטשת, טביב לא מגיע ממיאמי לארץ כדי לנהל את המשבר. אסייג מצדה נצמדה לג'וב החדש שאימצה לעצמה, דוברת טביב, ואיתרגה את יועץ התקשורת ככל יכולתה. בסוף הראיון אפילו לברקוביץ' נשבר הפאסון: "מעניין אם one היה קורס ואודי וגילי (בעלי האתר) היו בחו"ל, מה היית אומרת". אכן, מעניין.

4 קטנות

רק בדפוס. ב"ידיעות אחרונות" גייסו את חגי ליניק, זוכה פרס ספיר לספרות וכדורגלן עבר, כדי שיספיד את הסופר שרגא גפני, שנפטר בשבוע שעבר. גפני חיבר בין היתר את סדרת "הספורטאים הצעירים". ליניק לא איכזב ו"ידיעות" הרוויחו בובה של עמוד. לא ברור מדוע לא פירסמו את הפנינה הזו גם בספורט של ynet. החמצה משוועת.

רדיו תל-אביב. כדאי ששרון פרי ופיני גרשון יידעו שכשהם מתלוצצים באולפן הרדיו, יש כאלה שנעלבים בחוץ. בשבוע שעבר ריאיינו השניים ברדיו תל-אביב את טל בנין, מאמן הפועל חיפה, לקראת המשחק בבאר-שבע. פרי הציעה לבנין להכין את הדרכון וגרשון המליץ לו לא לשכוח לעשות זריקת טטנוס. זה אולי משעשע את התל-אביבים, אבל באותה נשימה משפיל אוהדים מחוץ לאזור חיוג 03.

אימפריות קמות. ב"ידיעות" פירסמו כתבה מקדימה לקראת אליפות אפריקה בכדורגל. בבוקסה תחת הכותרת "אימפריות נופלות" צוין כי ניגריה הושעתה מהאליפות, אבל בפרסום הבתים והנבחרות הסמוך, הפלא ופלא, ניגריה מצאה את מקומה בבית מס' 3 לצד גאבון, מרוקו ותוניסיה.

עם האצבע על הדופק. "וואלה" היה אתר הספורט היחיד שדאג שמישהו יישאר ער לפנות בוקר של יום שני ויעדכן בשעה 01:15 אחר חצות, ואחר-כך בחמש חצי בבוקר, מחצאי גמר הפוטבול בארה"ב. ככה זה כשמרגישים מחויבות למקצוע.

התיקונים

בערוץ הספורט לא היו בטוחים אם טור הדעה שפירסמו שווה "פרסום ראשון". בכל זאת מדובר בפרסום ראשון של דעה מקורית מאת הכותב הספציפי. בסוף החליטו להשמיט את ה"פרסום" ולתת לקוראים לנחש לבד למה התכוונו.

תרגיל במתימטיקה לא פשוטה: עשרה פנדלים נבעטו בגמר גביע הטוטו. בין בעיטה אחת לשנייה היה הבדל של כדקה, די זמן לעשות במחשבון אחד ועוד אחד ולהגיע לתוצאה המדויקת. לא כשמדובר ב-one. מרוב רצון להקדים את כולם יצא להם 5:6 במקום 3:4.

הנגיסה הקלה באחוריה של תוכנית סיכום המחזור (תקצירי המשחקים עולים מעכשיו במוצ"ש, כשעתיים לאחר סיום התוכנית) הביאה את ערוץ הספורט לגזור קופון חדש: תקצירי המשחקים עולים באפליקציות הסמארטפונים כשעה לפני תחילת התוכנית בערוץ 5 פלוס לייב. מדובר, כמובן, בשירות בתשלום.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il