מה זה משנה
יובל קרני מדווח ב"ידיעות אחרונות" כי מפלגת השלטון בישראל, שצפויה לזכות במספר הגדול ביותר של מנדטים בבחירות הקרובות, תגיע ליום הבחירות בלי שהציגה מצע בפני ציבור הבוחרים.
"מי מקום רביעי ברשימה שלך?", שואלת הילה ויסברג ב"דה-מרקר" את נפתלי בנט, יו"ר הבית-היהודי. "אני לא זוכר", משיב לה בנט. "או אורי אורבך או ניסן סלומיאנסקי". ויסברג מעדכנת את קוראי "דה-מרקר" (ובנט) בעובדה כי במקום הרביעי ברשימת הבית-היהודי נמצא אלי בן-דהן.
מבנה השליטה בעיתונות
מה זה משנה שלליכוד-ביתנו אין מצע או שראש מפלגה אינו יודע מי כלול ברשימתו? ממילא הבחירות האלה, כפי שהשתקפו בתקשורת הישראלית מהרגע הראשון, הן בחירות אישיות, אמוציונליות. לא בחירות מפלגתיות על עקרונות ואידיאולוגיות. מבחינת הטבלואידים, העיקר שיש מתמודדים, ביקורת אישית ופוטו-אופס.
בהתאם להיגיון הקלוקל הזה, כל התוכן המערכתי ב"ידיעות אחרונות" עד כפולת האמצע (כולל) מוקדש למערכת הבחירות לכנסת, על אף שדבר, בעצם, לא התרחש במהלך סוף-השבוע האחרון. כלומר, נתניהו נפגש עם הסנטור האמריקאי ג'ון מקיין, ושלי יחימוביץ' טיילה בחוף הים עם הכלבה שלה, ויאיר לפיד לבש גופייה, ונפתלי בנט התפלל, ואריה דרעי חגג יום הולדת לנכדו, וציפי לבני החזיקה תינוק, וזהבה גלאון הסתובבה במרכז תל-אביב ושאול מופז – עצרו את מכונות הדפוס – שתה מיץ תפוזים. אבל מעבר לכך כמעט שום דבר לא השתנה בכל הנוגע למערכת הבחירות.
ביום שישי יצרו ראשי המפלגות הזדמנויות צילום מלאכותיות יותר או פחות, והצוות הנרחב שעומד לרשות "ידיעות אחרונות" נשלח לשתף פעולה עם הקמפיינים, לנצל את הזדמנויות הצילום ולאסוף מידע על האירועים הבלתי מעניינים בעליל שבהם התרחשו. 48 שעות לפני פתיחת הקלפיות מקדיש "ידיעות אחרונות" את שתי הכפולות הפותחות בעיתון לדיווח נרחב על האופן שבו בילו "ראשי המפלגות הגדולות" (בניכוי המפלגות הלא-ציוניות) את סוף-השבוע האחרון.
בהמשך העיתון מקבלים הקוראים דיווח על העימות המרכזי שהצליח לשרוד את הבחירות האלה, עימות אישי בתוך גוש הימין בין נפתלי בנט לבנימין נתניהו. מתברר שבמוצאי השבת תקף האחד מילולית את האחר, ואף זכה לתגובה חריפה. את תפקיד הצלע השלישית בבחירות האלה עדיין ממלאת ב"ידיעות אחרונות" ציפי לבני, למרות הידרדרותה בסקרי דעת הקהל. התבטאות שלה מוזכרת בכותרת המשנה לראשית ושוב בידיעה בפנים העיתון, מיד אחרי הדיווח על העימות בין שני ראשי גוש הימין.
ב"ישראל היום", לעומת זאת, מקדישים את הכותרת בראש השער ואת עמודי החדשות הראשונים להעברת המסרים של מפלגת הליכוד-ביתנו. כיוון שבכל הקשור לבחירות האלו "ישראל היום" מתנהל כשופר תעמולתי בוטה וחסר סטנדרטים עיתונאיים, אין להתפלא על כך שהידיעה המרכזית בכפולה הפותחת של העיתון ערוכה בניגוד לכל היגיון עיתונאי. היא נפתחת בדיווח על ביקורת חריפה שהטיח ראש מפלגת הבית-היהודי בראש הממשלה במסגרת ראיון שהעניק ל"פגוש את העיתונות". הביקורת הזו אף מוגדרת על-ידי מתי טוכפלד, אפרת פורשר, שלמה צזנה ויהודה שלזינגר כ"שיא" חדש בעימות בין השניים. ובכל זאת, אין לביקורת זכר בכותרת הידיעה או בכותרת הגג. כל אלה מוקדשות דווקא לביקורת של נתניהו והליכוד על בנט ורשימתו.
שני טקסטים נוספים בכפולה הפותחת מאת מתי טוכפלד מוקדשים אף הם למתקפה על בנט. באחד מהם סוקר טוכפלד את שנכתב לאחרונה על בנט בעיתונים "הארץ" ו"דיילי טלגרף". מכתבת פרופיל בת 10,000 מלה שהתפרסמה במוסף "הארץ" האחרון מצטט טוכפלד את שני המשפטים שבהם נטען כי ראש הממשלה ורעייתו מאשימים את בנט בהדלפת חומרי "ביבי-טורס" לעיתונאי רביב דרוקר. לא מצוטט מכתבת הענק המשפט "מקורבי בנט סיפרו כי שרה נתניהו לא אהבה אותו כיוון שלא סיפק את רצונותיה והבהיר לה שהוא עובד עבור בנימין נתניהו".
הציטוט מהעיתון הבריטי לקוי ומטעה עוד יותר. "ה'טלגרף': 'האגו של בנט טירפד את עבודתו אצל נתניהו'", נכתב בכותרת הידיעה. טוכפלד מדווח כי "בתחקיר על בנט שפורסם בסוף-השבוע בעיתון הבריטי 'טלגרף' נכתב בין היתר כי 'האגו הגדול של בנט טירפד את עבודתו אצל נתניהו, האגו הוא שמנע ממנו להיות יד ימינו של הבוס'". קוראי "ישראל היום" שיטרחו לעיין בכתבה המקורית באתר העיתון יגלו כי אין מדובר בתחקיר, אלא בכתבת פרופיל בת 1,500 מלה, וכי המשפט על האגו הגדול של בנט אינו חשיפה מהדהדת, אינו קביעה חד-משמעית ואף לא האשמה המיוחסת לגורם בכיר. בסך-הכל מדובר באזכור של שמועות שמקורן אינו ברור.
הכותרת הראשית ב"מעריב" מוקדשת לביקורת בליכוד פנימה: "בליכוד מודאגים: נתניהו יתקשה לנהל קואליציה". זאב קם מדווח על "לחץ", "פאניקה", "חששות" ו"מתחים" בליכוד-ביתנו, המפלגה שלבטח תהיה הגדולה ביותר בכנסת ושהעומד בראשה יכהן כראש הממשלה (ב"ישראל היום" מסביר טוכפלד מדוע מלאכת הרכבת הקואליציה הבאה צפויה להיות קלה בהרבה לעומת הנוכחית). עוד לפני כן, בכפולה הפותחת של "מעריב", מודפסים שלושה מאמרי דעה ושלושה תצלומים של מועמדים לכנסת עם כלבים.
"הארץ" מתעקש על מאבק דו-ראשי ומציב זה מול זה, בכותרת הראשית ובתצלום המרכזי שעל השער, את ראשי הליכוד ומפלגת העבודה: "נתניהו מבטיח לא להעלות מסים; יחימוביץ': הוא מתכנן גיהנום חברתי". בעמ' 3 של "הארץ" מסכם תמיר כהן את התנודות המרכזיות בסקרי דעת הקהל לאורך החודשים האחרונים. "פער של חמישה מנדטים בין הסקרים למציאות", מזכיר עמרי מניב ב"מעריב" את הלקח שנלמד בשלוש מערכות הבחירות האחרונות.
"דה-מרקר", המוסף הכלכלי של "הארץ", מצטרף לעיתונים המרכזיים ומקדיש שלושה עמודים ל"הבטחות אחרונות לפני הבחירות" מפי נציגים של שבע מפלגות. כל אחד מהם מנסה לחזר אחר קולותיהם של קוראי "דה-מרקר".
אבי שמחון, נציג הליכוד-ביתנו, מבטיח טיפול בריכוזיות ובוועדי העובדים. נפתלי בנט תוקף בחריפות את הטייקונים ומבטיח להיות "מתאבד שיעי" במלחמה בוועדי העובדים הגדולים. עמיר פרץ, נציג התנועה, מבטיח לפעול להגבלת השכר בבנקים. עפר שלח, נציג יש-עתיד, מזכיר שהמפלגה שלו לא חייבת כלום לוועדי העובדים הגדולים ולבעלי ההון. זהבה גלאון, נציגת מרצ, טוענת כי "ביבי הוא עבד של הטייקונים". דב חנין מציע להגדיל את נתח המדינה מרווחי הגז. יצחק הרצוג, נציג העבודה, טוען כי מבנה השליטה בעיתונות מעוות את השיח הדמוקרטי.
תחום האבטחה
מנויי "מעריב" קיבלו הבוקר את המגזין "BIGTIME", העוסק באלפיון העליון. כתבת השער מוקדשת לאיש העסקים והפילנתרופ איתן סטיבה, לרגל פתיחת גלריה לאמנות אפריקאית במשרדיו התל-אביביים.
בראיון למיה בן-משה מספר סטיבה כי באמנות האפריקאית "יש הרבה אספקטים מלבד היופי עצמו. יש בה שיקוף של תרבות, של מיסטיקה, של שימוש, לא רק יופי וקישוט [...] אני מבקש לחשוף את הישראלים לתרבויות שמתייחסים אליהן כאל פרימיטיביות". בן-משה יודעת לספר כי סטיבה הקים באפריקה קרן תרבות ואמנות שתומכת באמנים מקומיים.
"סטיבה יכול לדבר שעות על אמנות אפריקאית, אבל על הקריירה שלו כטייס קרב בחיל האוויר הישראלי או כאיש עסקים הוא מעדיף לא להרחיב את הדיבור", כותבת בן-משה. היא עצמה מספרת לקוראים כי סטיבה היה מייסד משותף בחברת LR. "הקבוצה פועלת במדינות מתפתחות ברחבי העולם, ובעיקר באפריקה", היא מספרת, "בתחומי האבטחה, התקשורת, הבנייה והחקלאות". בהמשך היא מצטטת מכתבה ב"דה-מרקר" שטענה כי החברה מעסיקה כ-3,000 עובדים.
אגב, זו אינה הטענה היחידה שעלתה באותה כתבה של "דה-מרקר". גיא לשם דיווח בשנת 2008 בעיקר על האופן שבו הרוויחו סטיבה ושותפיו לעסקים מאות מיליוני דולרים באפריקה: עסקות נשק ונפט.
עד שיגיע היום שבו הגיהנום יקפא וסוחר אמנות יציג לראווה כלי נשק, מדווחים הבוקר כל העיתונים על מותם של 23 ממאות בני-הערובה שהוחזקו בשדה נפט אלג'יראי על-ידי טרוריסטים אסלאמים קיצוניים. ב"מעריב" מוזכר כי "תעשיית האנרגיה של אלג'יריה מגלגלת מיליארדי דולרים ומספקת כ-25 אחוזים מתצרוכת הגז של האיחוד-האירופי".
ענייני תקשורת
הילה רז מדווחת ב"דה-מרקר" על פסק דין שניתן באחרונה בעניין שומת מס של חברה בבעלות אליעזר פישמן ומשפחת בראון, וממנו ניתן ללמוד על מערך יחסי הכוחות בין בעלי מניות "ידיעות אחרונות".
"נכנסתי לידיעות כשהיא היתה שסועה במריבות ובמשפטים", העיד פישמן במשפט. "קודם טיפלתי בצורך לאחות את המריבות האלה ולעשות סדר בסיפור הזה [...] דיברתי עם כולם. הם לא דיברו אחד עם השני. כל דבר היה צריך לומר ארבע פעמים". פישמן אף סיפר על נסיבות המשבר עם עובדי הדפוס של "ידיעות אחרונות" לפני כתריסר שנים: "'ידיעות' היה יותר גרוע מחברת חשמל מבחינת יחסי עבודה. היה צריך לטפל ביחסי עבודה. נתנו לי את הכבוד לטפל בזה. הבאתי זאת עד כדי משבר, כי לא היה ניתן לתקן את זה בלי משבר".
זהו יום ראשון הראשון שבו מחולק לקוראי "מעריב" המוסף "גלובס על הבוקר". העיתון "גלובס", שעד השבוע שעבר יצא בחמש מהדורות דפוס שבועיות, יוצא החל מהשבוע גם במהדורה שישית. התוכן בשלושת העמודים הראשונים במוסף הבוקר עוסק באירועי סוף-השבוע האחרון. ביתר עמודי המוסף מודפס תוכן מגזיני שהופיע ב"גלובס" לפני שלושה ימים.
רותי לוי מדווחת ב"כלכליסט" על הפרות חוק התעמולה בערוצים 2 ו-10.