מאזן האימה (נגזרים)
"1,400,000,000,000,000 דולר" היא הכותרת הראשית של "כלכליסט". "הכלכלה הגדולה בעולם היא לא ארה"ב או סין. גם לא שוק המניות או שוק האג"ח", נכתב בכותרת המשנה. "למעשה היא גדולה מסכומם של כל אלה יחד ועלולה להתפוצץ בכל רגע. נא להכיר את שוק הנגזרים העולמי – הבועה המפלצתית ביותר בהיסטוריה".
"המספר הזה גדול כל-כך", כותב איתי להט בפתח הכתבה ביחס לספרות המודפסות ככותרת הראשית, "שאי-אפשר לתפוס אותו: 1.4 קוואדריליון דולר (או במונחים יותר מוכרים – 1,400 טריליון דולר). לשם השוואה, הסכום הזה גדול פי 20 מהתוצר העולמי הגולמי – זה שיוצר כלכלה אמיתית ומקומות עבודה עבור 99% מהאנשים.
"עבור רוב האנשים, המונח 'נגזרים' הוא סיבה טובה לשנות נושא", כותב עוד להט, "נטייה מובנת בהתחשב בעובדה שמדובר בכלים פיננסיים סופר-מורכבים שפותחו על-ידי גאוני מתימטיקה. כיוון שרוב הציבור נרתע מנגזרים, התחום הזה חי בצללי הכלכלה: הרגולציה עליו אפסית, והוא מאפשר לבנקים ולקרנות גידור לבצע פעולות בסודיות גמורה, לפחות עד שהן נכשלות".
מספרים שנראים מנופחים, מידע לעוס ואזהרות מחורבן של הכלכלה העולמית והתרבות האנושית מאפיינים את הכתבה הזו, שאפשר היה לקרוא אותה בשעשוע (או פלצות) כפעפוע של ז'אנר סרטי הפרנויה שפרחו בימי המלחמה הקרה אל העיתונות הכלכלית הפופולרית בת ימינו. לולא זה כבר קרה. ב-2008.
להט מראיין את פרופ' גוסטבו פיגה, אחד הרובינים (נוריאל, לא הוד) שחזו את המשבר הכלכלי העולמי שאנו עדיין שרוים בתוכו: "כשכתבתי את מסקנות יום הדין שלי קיבלתי 600 פניות מהעיתונות, ושבועיים אחר-כך ההתעניינות שככה. שמונה שנים אחר-כך, כשהתברר עד כמה יוון נמצאת עמוק בבור שחפרה לעצמה בעזרת עסקאות נגזרים, קיבלתי שוב 800 שיחות טלפון מהעיתונות". ובין לבין? נו, כמה אפשר לכתוב על נגזרים.
סימני מיתון (גזירות)
"גם בישראל שוק הנגזרים מתנהג בדומה לשאר העולם", כותב עוד להט ב"כלכליסט". "ההבדל המהותי הוא שבישראל כמעט אף אחד לא מוכן לדבר עליו, כולל הרשויות. בנק ישראל, למשל, נמנע מלתת ל'כלכליסט' תשובות והפנה אותנו לרשות ני"ע; הרשות מצדה הפנתה אותנו להנהלת הבורסה; הבורסה הסתפקה בתשובה לקונית והחזירה אותנו לרשות, ששלחה אותנו בחזרה למקור, לבנק ישראל. אף אחד מהם לא הצליח לומר מה היקף השוק, וכמה ממנו נעשה בצללים, בין בנקים לקרנות גידור. גם הסוחרים לא ששו לדבר".
מלחים לא אוהבים לדבר על ספינות טרופות, ספקולנטים לא אוהבים לדבר על בועות פוקעות, עיתונאים אוהבים לדבר. מאז פרוץ המשבר, ולאחר כמה שנות גאות, סוגיית "יש מיתון אין מיתון" היתה אחת הפופולריות בעיתונות הכלכלית (והגיעה גם לזו הכללית), וצצה מדי פעם רק כדי להדגים התנהלות עיתונאית גחמנית מהי. כעת, לאחר שבנק ישראל עצמו מזהיר מהתוצאות הכלכליות והממשלה מתחילה לפעול כדי לתקנן, ההאטה ברורה והעיתונים מתרכזים במניית "סימני מיתון" ישנים ורעים. כלים פיננסיים סופר-מורכבים שיביאו לקריסת העולם? האמת, גם בפעם שעברה זה לא נגע לנו.
"נטל המסים יגדל בתשעה מיליארד שקלים בשנה וחצי", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ". "הממשלה תאשר ביום שני את העלאת המסים: 3 מיליארד השנה ו-6 מיליארד בשנה הבאה", מוסרת כותרת המשנה (מוטי בסוק). "מספר פושטי הרגל בישראל זינק פי שישה בתוך עשור", מדווחת הכותרת הראשית של "דה-מרקר". "משרד המשפטים טוען כי הגידול במספר פשיטות הרגל נובע מהסרת חסמים שהקשו על בעלי חוב. אבל במגזר העסקי מדווחים על מצוקת אשראי גדלה של עסקים קטנים, מכשולי ביורוקרטיה והרעה במצב העצמאים בעשור האחרון" (ליאור דטל).
"מחיר הגזירות למשפחה ממוצעת: 1,740 שקל בשנה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "בדיקת 'מעריב' חושפת את העלייה בהוצאות המחיה בעקבות צעדי האוצר", נכתב בכותרת המשנה. "סיגריות ובירות התייקרו כבר הלילה. נתניהו: 'לא רוצים מאות אלפי מובטלים'". "התייקרות לילית" היא הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות". כותרת המשנה מדגימה את היכולת המופלאה של העורכים להתמקד בטפל: "שר האוצר הפתיע אמש כשהקדים את העלאת המסים על סיגריות ואלכוהול. האבסורד: מחיר הבירה מזנק, אבל משקאות שאחוז האלכוהול בהם גבוה בהרבה, כמו וודקה, לא מתייקרים". אכן, זהו האבסורד העכשווי המרכזי והבולט בכלכלה הישראלית (כאילו שהעלאת מחירי האלכוהול נועדה להפחית צריכת אלכוהול ורק במקרה היא באה סמוך לנסיונות ממשלתיים נואשים לכסות את הגירעון. וגם, כדאי שמישהו יגלה לעורך "ידיעות": גם מבירה אפשר להשתכר).
"ממהרים להעלות מחירים, לא ממהרים להוריד", "מחירי הדירות יעלו, השוק יחזור לקיפאון" ו"600 חוקרים חדשים יגויסו לרשות המסים לאיתור מעלימי מס" הן שלוש הכותרות בכפולת העמודים השנייה של "ממון", מוסף "ידיעות אחרונות".
"גפני מזהיר: הגזירות הכלכליות עלולות למוטט את החברה", נכתב בכותרת הראשית של "עסקים", מוסף "מעריב". "יו"ר ועדת הכספים משה גפני יתנגד לגזירות בנימוק שהן יפגעו בחלשים, ומתכנן לטרפד תוכנית להפחתת מסים על מוצרי יוקרה", נכתב בכותרת המשנה. "מנגד, התוכנית תעלה מאות מיליוני שקלים לבנקים ולחברות הביטוח. לקוחות וסוחרים כבר נערכים לעלייה הצפויה במחירים". "התוכנית", כפי שמתברר בעמודים הפנימיים, היא העלאת המע"מ, שכלל אינו מוזכר על השער (גם לא שמו של המראיין, יהודה שרוני). "שאלה מרכזית נוספת היא באילו משרדי ממשלה יקוצץ תקציב השנה הבאה", כותב שרוני בטור פרשנות. "יובל שטייניץ כבר הצהיר כי תקציבי החינוך והתשתיות חסינים. הכתובות האחרונות הן תקציב הביטחון ותקציבי הרווחה".
"התיאטרונים הישראליים מורידים מחירים כדי להתחרות, ובעקבות זאת מצליחים למלא אולמות, אבל ברובם הגרעונות רק גדלים. האם העלאת מחירי כרטיסים תביא לשינוי המצב?", שואלת כותרת המשנה לראשית של מוסף "גלריה" של "הארץ" (ציפי שוחט). "מכה לאהוד ברק ושרי אריסון: הבריכה במגדל G היוקרתי תיפתח לכלל הציבור", נכתב בכותרת במוסף "ממון".
"הסיגריות והבירה כבר התייקרו, המע"מ בדרך", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". "האוצר הפתיע והעלה כבר אמש את המס על סיגריות, סיגרים ובירה", נכתב בכותרת המשנה, לצד תמונתו של שר האוצר שטייניץ. "המשמעות: חפיסת סיגריות התייקרה בכ-3 שקלים, ליטר בירה בכ-2 שקלים. ביום ב': הממשלה צפויה לאשר את הקיצוצים; ב-1 באוגוסט המע"מ יועלה. המתנגדים: 'פוגעים בחלשים'. שטייניץ: 'זה קו ההגנה של כלכלת ישראל". דיוקנו של נתניהו אינו מופיע על שער העיתון. בכפולה הפותחת ניתן פתחון פה נרחב יחסית למתנגדי "הגזירות" בזירה הפוליטית והאזרחית.
"האוצר: 'הגזירות הונחתו מעל הראש של שטייניץ'", נכתב בכותרת הידיעה המרכזית של "מעריב" (יהודה שרוני), המודפסת בכפולה הפותחת. "ראש הממשלה התעלם שלשום משר האוצר שלו ובחר להודיע על העלאת המע"מ בלי לדווח לו על ההחלטה", נכתב בכותרת המשנה. בתמונה המלווה את הידיעה נראה גם נתניהו, לצדו של שטייניץ.
"לכו הביתה, המיתון נגמר", אומר פקיד מצויר לשיירה של אנשים מצוירים המחכים בתור ללשכת אבטלה מצוירת, בקריקטורה של ה"ניו-יורקר" המתפרסמת ב"גלריה".
הסיבות – הווה, עבר ועתיד
נגזרים אולי לא, אז מה כן? דו"ח של המפקח על הבנקים שיצא אתמול מסמן את הנכסים הרעילים של הכלכלה הישראלית: מי שמכונים בחלק מהעיתונות הישראלית "טייקונים" (ובחלקה האחר: "הבעלים").
"הבנקים חשופים ב-10 מיליארד ללווים גדולים בקשיים", נכתב בכותרת על שער "דה-מרקר". "בנק ישראל: ריכוזיות הלווים היא מוקד סיכון, ומספר החברות שנדרשו להסדר חוב עלה משמעותית". "דודו זקן: רמת הסיכון של הבנקים גדלה", נכתב בכותרת ידיעה של גד ליאור הקבורה בסופו של המוסף "ממון". "המפקח על הבנקים מתריע כי המערכת הבנקאית חשופה ב-10 מיליארד שקל ללווים הגדולים. 'ננקטו צעדים לחיזוק הלימות ההון של הבנקים'". במוסף "עסקים" אין ידיעה בעניין. כלומר, יש ידיעה בעניין, כולל הפניה בשער. לפי "עסקים", הבנקים חשופים במיוחד ל"סיכוני נדל"ן".
"סגן שר האוצר, ח"כ יצחק כהן, תיקן אתמול את הודעתו מהשבוע שעבר, והודה כי שיעור המס שמשלמות החברות הגדולות ביותר בישראל נמוך בהרבה מכפי שהודיע", מדווח צבי זרחיה ב"דה-מרקר". כותרת הידיעה היא "האוצר מודה בטעות: 'המס שמשלמות החברות הגדולות ביותר הוא רק כ-3%".
"הסיבה המרכזית לגזירות החדשות: הידרדרות המצב במדינות אירופה", קובעת הכותרת הראשית של "גלובס". לפניה נכתב: "נתניהו ושטייניץ הודפים את הביקורת על הגזירות הכלכליות: אסור להתקרב למה שקורה ביוון, בספרד ובאיטליה".
הווי
כותבת סטלה קורין-ליבר ב"גלובס":
השיחה הבאה (זכרון שמיעה של כמה מהנוכחים) התקיימה בחדר הממשלה באחד השבועות האחרונים. נוכחים: ראש הממשלה ואנשיו, שרים, אנשי האוצר – אגף תקציבים.
– ראש הממשלה (כועס): "לא נתתם לנו מידע מצטבר על התוספות ב'טייס האוטומטי' לשנה הבאה, 2013".
– שר האוצר (נבוך): "אבל כל ההחלטות התקבלו בידיעתך, לבקשתך, אחרי דיונים בממשלה".
– נתניהו (רותח): "אני לא מדבר על החלטות, אני יודע הכל. אבל אתם, אגף התקציבים, לא מסרתם לנו מעולם את הצבר המלא של ההוצאות האוטומטיות הצפויות לנו בשנה הבאה".
– שטייניץ (מהסס): "ביקשנו פגישות דחופות, התרעתי שהסכומים מצטברים למצב בלתי אפשרי".
– פקיד אוצר (מגמגם): "אבל אדוני ידע על כל ההוצאות, שום דבר לא היה בלי הממשלה".
– נתניהו (מכה על השולחן): "שמעתי. אני דורש להציב במשרד רה"מ מסוף מחשב שיהיה מחובר לאגף התקציבים באוצר ויעקוב אחריו".
– שטייניץ (מחייך): "אנחנו בעד. צריך להקים מכניזם שיביא לשליטה גבוהה יותר בהתחייבויות לעתיד".
– נתניהו (לא מסתכל בעיניים של אף אחד): "לוקר (הראל לוקר, המנכ"ל), קח את זה לידיים".
עוד כותרות
"הבנק העולמי: הפלסטינים אינם כשירים להפוך למדינה", נכתב בכותרת הראשית של "מקור ראשון". "ברק: תקיפה מסוכנת פחות מאיראן גרעינית", נכתב בכותרת אחרת. הכותרת הבולטת השלישית על שער העיתון היא "ליברמן לקתרין אשטון: ישראל טעתה כשחתמה על הסכמי שלום עם דיקטטורים".
"אהוד ברק חייב ליזום ולכונן מסגרת פוליטית חדשה ולנצל את התזמון הנכון כדי לצאת מהממשלה", נכתב על שער "הארץ" בהפניה למאמר של עורך העיתון, אלוף בן, תחת הכותרת "המועמד שיוכל על נתניהו" (אנחה).
המלצת קריאה
"האם אנשים יצירתיים מחזקים את החוסן ואת הצמיחה הכלכלית של עיר, או שזהו מגזר שמאיץ תהליכי ג'נטרפיקציה?", שואלת כותרת המשנה לכתבה של אסתר זנדברג במוסף "גלריה".
עושים לביתם
אחת משתי הידיעות בשער האחורי של "מעריב" מדווחת על "זינוק בחשיפה ל'מעריב'". הידיעה הפרסומית זוכה להפניה בשער. חלק גדול משער "ישראל היום" מופקע לטובת ידיעה פרסומית על אותו סקר חשיפה, המודפסת גם על פני חציו של העמוד הפותח.
רצועה בתחתית שער "ידיעות אחרונות" מפרסמת פרק של תוכנית בידור בערוץ 10, "היפה והחנון" 9, שישודר הערב, ומפנה לשתי מודעות עמוד בפנים העיתון. בשער האחורי חתום כתב העיתון, רז שכניק, על ידיעה פרסומית לאותה תוכנית בידור ולשיתוף פעולה מסחרי בינה לבין "ידיעות אחרונות".
ענייני תקשורת
"יועצו האסטרטגי של אלי ישי נשכר על-ידי מעסיקי עובדים זרים כדי לשנות את עמדת משרד הפנים", נכתב בכותרת בולטת מעל לכותרת הראשית של "הארץ". "רונן צור חתם על חוזה המבטיח לו רבע מיליון שקלים אם יצליח להקל על המעסיקים" (שרון שפורר).
"יש החלטות שבדיעבד אתה מצטער שלא היית זבוב על הקיר בעת שהן התקבלו", כותב אביב לביא ב"גלובס". "מועצת העיתונות פסקה השבוע כי אין מניעה אתית שעיתונאים יכתבו נאומים בשכר עבור פוליטיקאים. זה כל-כך מופרך וכל-כך מנותק מייעודה של מועצת העיתונות כשומרת-הסף על שאריות האתיקה העיתונאית בישראל, שנותר רק לתהות: מה, לעזאזל, עבר להם בראש?".
"הקרב על 'סדר יום' של קרן נויבך הפך לקרב על השידור הציבורי", נכתב בכותרת כתבה של אמילי גרינצווייג על שער "הארץ". הידיעה מודפסת בעמ' 3, ולא בעמוד חדשות הבידור והתרבות בסוף הגיליון, וכדאי לקרוא אותה. ב"מעריב" כותבות לילך סיגן ויעל פז-מלמד במדור הדעות נגד הניסיון של הנהלת הרשות השידור לסכל את התוכנית "סדר יום" ברשת ב'. במדור הדעות של "הארץ" כותב ישראל הראל בעדו. כלומר נגדו: הוא קורא לקרן נויבך לגייס בעצמה "מגישים מאזנים" לתוכניתה.