נערים ונערות שלקחו חלק בפעילות עמותת "אחרי", שלשום בירושלים (צילום: יואב ארי דודקביץ')

שיסוי קבוצה בקבוצה

לפני כמה ימים החל העיתון החרדי "המבשר" במהלך יוצא מגדר הרגיל בעיתונות החרדית השמרנית – משלוח עותק PDF של גליונותיו, מדי בוקר, לתיבת הדואר האלקטרוני של כל מי שמעוניין בכך. "האינטרנט הוא כלי משחית שמשרה רוח טומאה על האדם ועל הסביבה כולה", מובהר הבוקר בכותרת בעמוד הראשון של "המבשר", ציטוט מפי כ"ק מרן אדמו"ר מזוועהיל שליט"א בסעודת הילולת האור-החיים הק'. ובכל זאת, בזכות כלי המשחית קל יותר לחילונים לעמוד על הלכי הרוח בציבור החרדי.

"אלפים השתתפו בהפגנת שנאה בתל-אביב בדרישה לגיוס בני הישיבות", נכתב בכותרת ידיעה בראש העמוד השני של "המבשר". בכותרת הגג לראשית, שמדווחת כי עקרונות דו"ח פלסנר יובאו לאישור הליכוד, נכתב כך: "ראש הממשלה נכנע ללחץ הפוליטי והתקשורתי".

הלחץ התקשורתי אכן היה מקיף ועיקש, בעיקר ב"ידיעות אחרונות" וב"מעריב". שני העיתונים, ששינו בשנה החולפת מן הקצה אל הקצה את גישתם כלפי המחאה הסוציאליסטית, התגייסו למען הצלחת המחאה המיליטריסטית. ב"ידיעות אחרונות" ניכר מאמץ קבוצתי. הכותרת הראשית באתר ynet, לאורך כל יום אתמול, עסקה בהכנות להפגנה ואחר-כך בהפגנה עצמה, שהתקיימה ברחבת מוזיאון תל-אביב.

"שוויון בנטל השירות הצבאי חשוב, אבל לא ניתן לו להסיט את המאבק מצדק חברתי ליעדים אחרים. [...] שיסוי קבוצה בקבוצה, המחליש את החזית המשותפת, לא יעבור אצלנו. המחאה לא הולכת לשם", טען פסח האוספטר בראיון לסבר פלוצקר שהתפרסם ביום שישי האחרון ב"ידיעות אחרונות". אבל בכל הקשור לסיקור התקשורתי, מעט מאוד תלוי בהאוספטר ובחבריו למחאה החברתית.

בשבוע שעבר לא הוזכרה כלל בשער "ידיעות אחרונות" ההפגנה החברתית, שאלפים השתתפו בה, ברחבת מוזיאון תל-אביב. כל שנותר ממנה היה ידיעה אחת בינונית בעמ' 6 של העיתון. הבוקר מקדיש "ידיעות אחרונות" להפגנת הפראיירים שהתקיימה אמש באותו מקום את מרבית עמוד השער וכל התוכן המערכתי עד עמ' 10 (מ-32). אמנם, ההפגנה אתמול היתה גדולה פי כמה, אך מה שמוביל את ההבדל בין סיקור שני האירועים אינו מספר המשתתפים, אלא המסר של המפגינים.

"בעוד שמחאת הצדק החברתי מנסה, בדרגות שונות של הצלחה, לתרגם מצוקה אישית שכל אחד מרגיש על בשרו לכדי תובנה כללית על הצורך בתיקון דחוף ויסודי של השיטה, מעלה 'מחאת הפראיירים' את הנושא שבלב הקונסנזוס הלאומי לראש סדר העדיפויות", כותב אור קשתי ב"הארץ", העיתון הכללי היחיד שעודנו מסקר בחיוב את הדרישה "לתיקון דחוף ויסודי של השיטה". "בעוד שהמחאה הראשונה מנסה לחבר בין קבוצות וקהלים בחברה הישראלית, השנייה מפרידה ביניהם וחוגגת את השירות הצבאי, הטוטם האולטימטיבי של השבט היהודי; בעוד שהמחאה הראשונה מבקשת לשנות את הסדר החברתי-כלכלי הקיים, השנייה מחבקת אותו".

"רבים [מפעילי המחאה החברתית] רואים במאבק למען השוויון בנטל כמהלך שממסמס את המחאה החברתית", כותב עמיר קורץ ב"כלכליסט", העיתון מבית "ידיעות אחרונות", שנהנה מחופש מערכתי מפתיע. "הם בטוחים שמי שמצטרף למחאת 'הפראיירים' משתתף בספין פוליטי ומספק לשלטון חבל הצלה מהאיום העיקרי: מחאה חברתית שקוראת לאלטרנטיבה כלכלית-חברתית לשיטה הקיימת".

"'עצרת 'עם אחד – גיוס אחד', אתמול ברחבת מוזיאון תל-אביב, היתה מפגן הסתה נגד המיעוטים בחברה הישראלית – החרדים והערבים", כותב אלוף בן, עורך "הארץ". "מי שצועק 'אני לא פראייר' לא מחפש באמת דרכים להגברת השילוב של קהילות המיעוט, כדי לרכך את המתחים הפנימיים ולהציל את כלכלת ישראל מהתמוטטות. המפגינים רוצים רק דבר אחד, שגם 'האחרים' יסבלו וייענשו על חריגותם".

אלה, כאמור, קולות היוצאים מן הכלל בעיתונות הזרם המרכזי.

ז.ג.ז.ג

"אנחנו לא פראיירים", מצוטט ההמון בשער "ידיעות אחרונות", מתחת לתצלום של נער מניף דגל ישראל גדול. מעצב השער מבדיל בין הפוליטיקאים של העתיד, יובל דיסקין וגבי אשכנזי, שתצלומיהם מופיעים לצד דגל ישראל ואמירותיהם בהפגנה אמש מודגשות בכותרת המשנה ("משהו רקוב במנהיגות" ו"אני איתכם", בהתאמה), לבין הפוליטיקאים של ההווה, בנימין נתניהו ושאול מופז, שתצלומיהם מתפרסמים בתחתית השער, לצד כותרת המבהירה את הזיגזגים שביצעו בימים האחרונים. חלוקה זו ממשיכה בעמודים הפנימיים של העיתון: עמ' 6 כולו מוקדש לנאום דיסקין בהפגנה ("משהו רקוב") ולנוכחותו של אשכנזי בקהל ("אני מצדיע לכולכם"), ואילו עמ' 8 מוקדש לנתניהו ומופז ("מזגזגים").

לאורך כל עמודיו הראשונים חוגג "ידיעות אחרונות" את המחאה למען שוויון בנטל הגיוס עם דיוקנאות של משתתפים נבחרים וציטוט הסיבות לבואם. "מי בממשלה שקיווה להפגנה חלשה שתעביר מסר מרגיע של אדישות, הבין כבר בשעות הערב המוקדמות כי מן הקריאה שעלתה אמש מתל-אביב יהיה קשה להתעלם. בזה אחר זה נהרו לאזור ההפגנה אזרחים מודאגים מכל קצוות הקשת הפוליטית המקוטבת ומכל שכבות האוכלוסייה", מדווח ראובן וייס בידיעה החדשותית המרכזית. גם בכותרת המשנה לידיעה שלו מתוארים המפגינים כ"אזרחים מודאגים מכל שכבות האוכלוסייה".

נחום ברנע התרשם אחרת. "עד כמה שיכולתי לשפוט, הם היו מבוגרים יותר ממפגיני המחאה החברתית, ורובם ככולם נמנו עם האוכלוסייה הוותיקה, החילונית, תושבת המרכז", הוא כותב בטור המתפרסם בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות", לצד טורים של יועז הנדל, שהשתתף בהפגנה, וידידיה מאיר, היחיד בעיתון שיוצא הבוקר נגדה. "האנשים שמילאו אמש את רחבת מוזיאון תל-אביב הזיעו, אבל נתניהו, בביתו הממוזג, הזיע יותר", מעריך ברנע. מותר להניח שגם זו סיבה ל"ידיעות אחרונות" לתמוך בהפגנה בעוז.

"מעריב" מקדיש רק כפולה וחצי להפגנה, אך הטון דומה. מתחת לכותרת הראשית "הליכוד צפוי לאמץ את עקרונות ועדת פלסנר", מתפרסם תצלום חגיגי של מפגינים על הבמה. בולט, במרכז, מניף דגל ישראל, יו"ר אגודת הסטודנטים איציק שמולי, מפגין הבית של בטאון תאגיד אי.די.בי, שכיכב גם בשער גליון יום שישי של העיתון. בידיעה החדשותית המרכזית, מאת אחיקם משה דוד, מתואר שמולי כ"גיבור המחאה החברתית בקיץ שעבר".

בכפולה הפותחת מצליף בן כספית בנתניהו, כאילו ברשותו נפל לפתע חופש עיתונאי לכתוב עליו ככל העולה על רוחו (ברם, רעייתו שרה אינה מוזכרת). השורש ז.ג.ז.ג מופיע במאמרו של כספית ארבע פעמים: "זגזג", "לזגזג", "זגזוג" ו"מזגזגים". שלוש פעמים הוא מיוחס ישירות לנתניהו, פעם אחת למנהיגות הישראלית כולה. בעמ' 4 של העיתון מקבל הקורא מדריך מקוצר המסכם את "שבוע הזגזוגים של נתניהו ומופז".

בעיתון של נתניהו, "ישראל היום", מבליטים בכותרת המשנה לראשית כי "מופז הגיע להפגין – והתקבל בקריאות בוז". נתניהו? לפי כותרת המשנה לראשית הוא "יעלה את מסקנות פלסנר בישיבת סיעת הליכוד", לאחר שהצהיר: "אקדם חוק היסטורי שישנה מציאות של 64 שנים".

"רה"מ: 'אביא חוק שישנה מציאות של 64 שנה'", נכתב בראש עמ' 5 של העיתון. מתי טוכפלד מדווח על הצהרת נתניהו ומסביר, מפי "מקורבי נתניהו", כי "רה"מ פירק את ועדת פלסנר לא משום שהתנגד להמלצותיה, אלא משום פרישת נציגי הסיעות השונות ממנה, מה שהביא לכך שהמלצותיה לא היו זוכות לרוב בכנסת". בטור פרשנות נלווה תוקף טוכפלד את ראשי המחאה על שתקפו את ראש הממשלה.

השורש ז.ג.ז.ג אינו מופיע ב"ישראל היום". במקומו מציע דן מרגלית, הפרשן הבכיר של העיתון, ביטוי אחר: "לאפס את המצפן". "רה"מ נתניהו מעד בטיפולו בהשתמטות וחבר לש"ס", הוא מסביר בטור המתפרסם בכפולה הפותחת. "הוא התנגש באביגדור ליברמן ובשאול מופז, אבל בסוף-השבוע איפס מחדש את המצפן ובחן את מכשירי הניווט, והבוקר מכנס בדחיפות את סיעת הליכוד לדון במסקנות הדו"ח של יוחנן פלסנר, שלפני שבוע פיזר את ועדתו".

בשולי ההפגנה

א. פסקה אחת בסיום הידיעה החדשותית המרכזית של "ידיעות אחרונות" מוקדשת להפגנה קטנה בהרבה שקיימו אתמול פעילי המחאה החברתית. ב"מעריב" מסתפקים במשפט אחד ותצלום של דפני ליף מול שוטר. ב"ישראל היום" מפרידים בין שני האירועים ומפרסמים בעמ' 17 ידיעת תצלום של פעילי המחאה החברתית עומדים מסביב למדורה מאולתרת תחת הכותרת המרדימה "גם פעילי המחאה הפגינו".

ב"הארץ" מעפילה ההפגנה הקטנה עד לכותרת המשנה לראשית. גם מספר המשתתפים בה צומח מ-600, כהערכת "ידיעות אחרונות", לכ-1,000 בעמוד השער של "הארץ" ו"אלפי אנשים" בדיווח על ההפגנה.

"הארץ" מקדיש לשתי ההפגנות ידיעה חדשותית אחת. גילי כהן מדווחת על ההפגנה ברחבת מוזיאון תל-אביב, ואילו רועי צ'יקי ארד על ההפגנה של פעילי המחאה החברתית. לפי ארד, בכיכר הבימה חיכה למפגיני המחאה החברתית "'הרקון', רכב צבאי שבימים רגילים נועד לתצפיות ולצילום פלסטינים [...] 'הון שלטון – משרד הביטחון', קראו כולם מול הרכב הצה"לי, שניסה להפחיד את המפגינים". מתחת לדיווח של ארד מודפס תצלום של הרכב בכיכר הבימה, [מוטי מילרוד] וסביבו מפגינים. בעיתונים האחרים אין תצלום דומה.

ב. יאיר לפיד הופיע אמש ברחבת המוזיאון ופעיליו חילקו חולצות של מפלגתו יש-עתיד. ב"הארץ" מובלט דיווח על עימותים בין לפיד למפגינים, שטענו כי הוא מנצל את העצרת לקידום מפלגתו. "פוליטיקאים רבים תפסו טרמפ", נכתב בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום", ובכותרת ביניים בידיעה המרכזית של העיתון מופיע הציטוט הבא: "שלפיד הג'ובניק לא יטיף". מעיון בידיעה עולה כי מדובר בציטוט מתוך תגובה רשמית של הליכוד לדברי לפיד אתמול, שאיכשהו הגיע לכותרת בעיתון "ישראל היום". ב"מעריב" זוכה לפיד לתצלום נאה בכפולה הפותחת ("הגיע לתמוך").

ב"ידיעות אחרונות", העיתון שבו ממשיך לפיד לפרסם את טורו הקבוע מדי שבוע, מופיע יו"ר מפלגת יש-עתיד בתצלום נאה עוד יותר. יחד עם זאת, נחום ברנע מבקר בחריפות חריגה את התנהלותו של עמיתו לעיתון. "ההתערבות הפוליטית המטרידה ביותר היתה של מפלגתו של יאיר לפיד", כותב ברנע בסיום טורו על ההפגנה. "אנשיה כבשו את הרחבה בכרזות ענקיות וחילקו אלפי חולצות, בניסיון לבצע על ההפגנה השתלטות עוינת. מהבמה ביקשו מהם להסיט הצדה את השלטים. הם סירבו. לפיד הועיל אולי לעצמו: את המאבק למען שוויון בנטל רק החליש".

להבדיל בין שחור לשחור

בעמ' 6 של "הארץ" מדווח עוז רוזנברג כי שלושה נערים, ככל הנראה שיכורים, התקיפו שלשום בבוקר בירושלים מהגר מאריתריאה, גברה זהאביהיר, בן 68. "בבוקר הלכתי לעבודה, עמדתי בתחנה, והגיעו איזה ארבעה-חמישה אנשים שעשו לי מכות", מצוטט זהאביהיר. "אחד תפס אותי בחולצה, נתן לי מכה ונפלתי לכביש. אמר לי, למה אתה עומד פה, אמרתי לו שאני הולך לעבודה. נתנו לי מכות. לא יודע מה הם רצו". לפי הדיווח, עובד בשוק מחנה-יהודה, שנחלץ לעזרת המהגר, הותקף גם הוא. צוות מד"א שהגיע למקום הגדיר את המהגר כמי ש"הוכה קשות". בעמ' 10 של "הארץ" מתפרסמת ידיעה מאת יניב קובוביץ ולפיה משטרת ישראל עצרה אתמול מהגר אריתריאי בחשד שרצח את אשתו בת ה-18 ביום רביעי האחרון בדרום תל-אביב.

ב"מעריב" מתפרסם דיווח על תקיפת האריתריאי בירושלים, אך לא על מעצר האריתריאי בתל-אביב. לדיווח על מה שהתרחש בירושלים נלווה תצלום [יוסי אלי] של המותקף בבית-חולים, חבול ומוכתם בדם. לפי הידיעה, מאת יוסי אלי, מעדותו של זהאביהיר עולה שהתוקפים היו ככל הנראה ממוצא אתיופי. "במשטרת ישראל אמרו אתמול כי על אף חומרת האירוע, לא מדובר בתקיפה על רקע גזעני", נכתב בסיום הידיעה. "זאת לנוכח העובדה כי אחד החשודים שנעצרו מיד לאחר התקיפה הוא ממוצא אתיופי, וככל הנראה גם שותפיו הם ממוצא זהה".

ב"ידיעות אחרונות" אין כלל דיווחים על אריתריאים הבוקר, לא כאלה שהותקפו ולא כאלה שנעצרו בחשד לרצח נשותיהם. לעומת זאת בולטת ידיעה הפרושה לרוחב הכפולה השביעית, לפיה ג'ג'או בימרו, סטודנט ממוצא אתיופי, יוצא יחידת עילית המשרת במילואים, הותקף על-ידי שוטר בגלל צבע עורו. דני אדינו אבבה מדווח כי בימרו סיפר בסוף-השבוע על המקרה בפייסבוק, ועורר תגובות רבות.

הנה ביטוי נאה לפירות השוויון בנטל. מי ששירת בצבא ביחידה מובחרת ומוכה בשל צבע עורו ראוי לידיעה נרחבת. מסתנן שרוצה לחסל מבפנים את המדינה היהודית מתבקש לחכות לגיליון של מחר, או לאנוס יהודייה.

סימן וי

"מכוניות ועליהן צעירים נלהבים מנופפים בדגלי לוב החדשה שטפו את העיר, ובמחסומים התייחסו אליהם בסלחנות", מדווח גדעון קוץ, שליח "מעריב" לבחירות בלוב. "[...] הצפצופים היו כמו ביום עצמאות או אחרי ניצחון בכדורגל. נהגים ועוברי אורח עשו סימן וי באצבעות והראו בגאווה את האצבע המוכתמת בדיו שחור שמעידה כי ביצעו את חובתם הדמוקרטית והממלכתית". לפי קוץ, היחיד שמספק הבוקר דיווח לעיתונות המודפסת מלוב, "בלוב לא התקיימו סקרים לקראת הבחירות, אך מפלגת הצדק-והבנייה של האחים-המוסלמים הסתמנה כתנועה המובילה".

הידיעה המרכזית בעמ' 3 של "הארץ" מוקדשת גם היא לבחירות בלוב, וזאת תחת הכותרת "לוב עולה על דרך חדשה". אבי יששכרוף מספק דיווח מפורט על יום הבחירות, מציין את הקשיים הרבים שצפויים למי שייבחרו, אך לא מזכיר את ההערכה שלפיה מפלגת האחים-המוסלמים צפויה לנצח בבחירות.

הערכה זו מובלטת בכותרת המשנה לידיעה המתפרסמת ב"ישראל היום". "דמוקרטיה לא תהיה כאן", נכתב בראש טור פרשנות מאת בועז ביסמוט. "מכל המדינות שחוו ב-2011 'אביב' או 'חורף' – לוב נמצאת במצב הקשה ביותר", הוא כותב.

לשכת הצנזור של מזרח ירושלים

בדין-וחשבון שהגיש באחרונה פרנק לה-רו, הדווח המיוחד של האו"ם לענייני חופש הביטוי והדעה על המצב בישראל, בגדה וברצועת עזה, הזכיר הדווח כי ספרי תלמידים במזרח ירושלים מצונזרים על-ידי משרד החינוך הישראלי, וזאת למרות הסכמים קודמים שלפיהם לרשות הפלסטינית יש סמכות בענייני חינוך במזרח העיר. "לפלסטינים במזרח ירושלים יש הזכות לעצב את דעותיהם בעזרת תוכנית הלימודים שלהם ועל-ידי קביעת התוכן בספרי הלימוד שלהם", טען לה-רו. "בנוסף, יש לאפשר להם לשמר, לבטא ולהקנות את הגרסה שלהם לאירועים היסטוריים".

בתקשורת הישראלית לא התייחסו להמלצות הדו"ח של לה-רו בכלל, ולסוגיית צנזור ספרי הלימוד במזרח ירושלים בפרט. הבוקר דווקא מתפרסמת ב"מעריב" ידיעה בעניין, מאת עמרי מניב ויוסי אלי. ברם, הטענה אינה לעצם הצנזור, אלא לטיבו.

בכותרת הידיעה נכתב: "למרות הצנזורה: הסתה נגד המדינה בספרי הלימוד במזרח ירושלים". לפי הדיווח, למרות הצנזורה שמטיל מינהל החינוך של עיריית ירושלים, בחסות משרד החינוך, בכל זאת הסתננו לספרי הלימוד המשמשים את התלמידים במזרח העיר "שורה של תכנים מסיתים", כגון שיר המעודד פיגועי התאבדות (מהציטוטים בידיעה עולה שיר המעודד הקרבת החיים למען המולדת, לאו דווקא פיגוע התאבדות). כמו כן מופיעות בספרים "עובדות היסטוריות מסולפות" כגון "השורש של העם הפלסטיני חוזר לכנענים, אשר היגרו לפלסטין מחצי האי ערב בשנת 3500 לפני הספירה בקירוב". לצד זאת מציינים הכתבים כי תכנים אחרים, שאינם בגדר הסתה או הטעיה, הוסרו מספרי הלימוד, כגון המאבק בין צלאח א-דין לצלבנים.

ענייני תקשורת

ב"דה-מרקר" מתפרסמת הבוקר כתבה ראשונה בסדרה של כתבות על "הח"כים שמשנים את המשק", שתפורסם בימים הקרובים לקראת הגשתו לכנסת של החוק לקידום התחרותיות ולצמצום הריכוזיות. בכתבה הראשונה מראיינים גיא רולניק וצבי זרחיה את ח"כ כרמל שאמה-הכהן. "יש לפחות שני כלי תקשורת שאני מקבל מהם יחס ברור מאוד-מאוד, ולא לחיוב, בגלל התמיכה שלי בפירוק הריכוזיות", אומר להם שאמה-הכהן, ומראייניו מפרשים: "לפי ההערכות התכוון ל'גלובס' ול'מעריב'".

"כשלטייקון יש כלי תקשורת ביד, הוא נהפך פתאום לשחקן אחר בכנסת", מוסיף שאמה-הכהן. "זה קרה במצב ברור מאוד, בין אם היתה כוונה כזו לנוחי דנקנר ברכישת 'מעריב' ובין אם לא היתה לו כוונה כזאת. ייתכן שכל הכוונות של דנקנר ברכישת 'מעריב' הן ציונות, או דאגה לתקשורת ולפלורליזם וכדי להציל כלי תקשורת. אני זוכר איך הח"כים תירגמו זאת. אם עד לאותו רגע דנקנר נראה בעל אופי מסוים, איש בעל עוצמה כלכלית ומוכר וחלק מהח"כים חלמו לעבוד אצלו, מרגע שהוא נהפך לבעלים של כלי תקשורת נוצר גם חשש ממנו, חשש להתעמת עימו. חששו להביע עמדות שלא נוחות או לא מתיישרות עם דעתו, עם אינטרסים שלו. זה תהליך ברור מאוד. לכן זה לא בריא, ולא משנה מהן הכוונות'".

אשר ל"גלובס", שאמה-הכהן אינו נוקב בשמו המפורש, אך "מקורביו" טוענים בפני אנשי "דה-מרקר" כי "גלובס" "מנהל מאבק נגדו בכמה דרכים: מחד, פעילותו בהובלת נושאים ורפורמות חשובות במשק כיו"ר ועדת הכלכלה זוכה להתייחסות מועטה, לעומת יו"רים קודמים של הוועדה. מאידך, לטענתם, שאמה-הכהן זוכה לסיקור שלילי בוטה ותקיף תוך התקפה אישית כנגדו, החורגת מכל פרופורציה".

עורך "מעריב", ניר חפץ, מסר ל"דה-מרקר": "אין צורך בתגובתנו". מ"גלובס" נמסר לעיתון: "שאמה-הכהן מוכיח שוב שהוא מתקשה לקבל ביקורת ותולה אותה בנימוקים לא ענייניים. מצער לראות כיצד שאמה-הכהן וTheMarker'' משתפים פעולה בניסיון למנוע ביקורת עניינית על התנהלות שאמה-הכהן בטענות מגוחכות. 'גלובס' ימשיך לאפשר לכותביו חופש דעה וביטוי".

גדי גולן מדווח ב"ישראל היום" כי נשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר, אמרה בסוף-השבוע שעיתון "הארץ" כשל בהגנתו על מקור ידיעותיו של אורי בלאו, ענת קם. במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" כותב רונן ברגמן, בעקבות הסדר הטיעון של בלאו, כי "החלק העגום באמת במסע הצלב שניהלו מערכת הביטחון והפרקליטות נגד העיתונאי אורי בלאו הוא שלאף אחד לא אכפת. [...] רק במדינה שיש בה חוסר הבנה וחוסר כבוד לחופש הביטוי ולחופש העיתונות יכול הציבור להישאר אדיש מול פגיעה כה קשה בו". לפי ברגמן, התקדים של בלאו "עתיד לשמש כקו הקדמי בהפחדת עיתונאים, בניסיון לגרום להם לא לחטט, לא לחקור, לא לחשוף, לא למלא את חובתם להיות השומרים של השומרים, כלבי השמירה של הדמוקרטיה".

מיה אפשטיין מדווחת ב"דה-מרקר" על ממצאי דו"ח המדיה והבידור הבינלאומי השנתי של פירמת ראיית-החשבון והייעוץ PwC. "בארבע השנים הקרובות צפויות תעשיות המוזיקה, הספרים והעיתונות בישראל להשלים את המעבר לעולם הדיגיטלי, אבל העיתונות המודפסת תשרוד את המהפכה", נכתב בכותרת המשנה.