שר התקשורת אריאל אטיאס מסיים בימים אלה קדנציה קצרה-ארוכה. קצרה, משום שהממשלה בה נטל חלק נפלה טרם מועדה. ארוכה משום שביחס לקדנציות שני השרים שעמדו בראש משרד התקשורת לפניו, הכהונה של אטיאס ניחנה באורך – ובעשייה - מופלגים. עם סיום הקדנציה (ממאי 2006 עד לפברואר 2009), זוכה שר התקשורת היוצא להערכה בקרב עיתונאים שליוו את עבודתו מקרוב, כמו גם בקרב גורמים שמילאו תפקידים בכירים בתחום התקשורת טרם תקופתו.

"כשאני מסתכל על התמונה באופן מאוד כללי, אני חושב שבסך הכול המאזן הוא חיובי", אומר דוקטור אילן אבישר מהחוג לקולנוע ולטלוויזיה באוניברסיטת תל-אביב, אשר נטל חלק באחת היוזמות המרכזיות של השר – ועדת גרונאו. "מערכת התקשורת עברה את ההתפתחות המואצת ביותר בשנים האחרונות ויש עוד לא מעט לפנינו", מציין אבישר, "ולדעתי התפקיד של משרד התקשורת הוא לנסות לאפשר לשחקנים הפרטיים, בעלי הידע וההון, להציע את השירותים המתקדמים ביותר במכשירים הטובים ביותר לצרכן הישראלי.

"בתקופה של אטיאס, באופן כללי, התחושה היתה שיש ניהול ענייני של השוק, על הגורמים השונים המעורבים בו. לא היתה איזושהי אידיאולוגיה מסוימת או שיקולים פוליטיים אינטרסנטיים שהשפיעו על קבלת ההחלטות. אני חושב שבאופן כללי שוק התקשורת התקדם היטב בשנים האחרונות, וישראל בהחלט נמצאת בחזית של המדינות המפותחות מבחינת ההיצע לצרכן".

שר התקשורת אריאל אטיאס בכנסת, יוני 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

שר התקשורת אריאל אטיאס בכנסת, יוני 2008 (צילום: אוליביה פיטוסי)

אבל לא כולם תמימי דעים. דורון צברי, לשעבר יושב ראש איגוד הבמאים, מגדיר את הכהונה של אטיאס במילה אחת - "קטסטרופה". בעיניו, השר היה אטום לחלוטין לצרכים של היוצרים, ולאינטרסים של הציבור בניהול המשאבים שתחת פיקוחו. לא מעט משום שהוא עצמו מנותק לגמרי מההווייה הזו. "טלוויזיה היא הכלי מעצב התודעה המשפיע ביותר", מסביר צברי, "ולא יכול להיות שר תקשורת שלא צורך תקשורת. זה נראה הגיוני רק במציאות שבה נשיא חשוד במעשים מגונים, ראש הממשלה מקבל מעטפות ושר האוצר עומד למשפט על גניבה".

אורן טוקטלי, בעבר מנכ"ל הוועדה למדרוג ומי שניהל את מִנהלת ההקמה של הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו ואת שידורי הניסיון של ערוץ 2, מחזיק אף הוא בדעה ביקורתית כלפי השר. "אני ממש לא מתפעל מתקופת הכהונה של השר אטיאס", אומר טוקטלי, "כאשר אדם מגיע לכהונת שר בלי רקע רלוונטי, במיוחד במשרד מאד מקצועי ומורכב כמשרד התקשורת, עליו להשלים את החסר ולעשות מאמץ למצוא אנשי מקצוע שיסייעו לו ויעזרו לו לנווט את המערכת. ברגע שאטיאס מינה כמנכ''ל המשרד אדם שגם לו אין כל ניסיון ורקע בתחומים בהם עוסק המשרד, הוא סימן כיוון לא מקצועי המונחה על-ידי שיקולים פוליטיים ושיקולים זרים. ברור שהרבה דברים טובים לא יכולים לצאת מדרך כזו".

יחד עם זאת, טוקטלי מוסיף כי "למען ההגינות צריך לציין תחום אחד שבו פעלו השר אטיאס וצוותו כראוי ובהצלחה – וזה תחום הצרכנות".

צרכנות: ההתמקדות הצליחה רק למחצה

על נושא אחד דומה שכמעט הכל מסכימים – השר אטיאס קידם מהלכים צרכניים רבים, וביקש לפעול לטובת לקוחות שוק התקשורת. עם כניסתו לתפקיד הצהיר אטיאס כי יתמקד בסוגיות צרכניות, ואמנם, עם סיום הקדנציה ניתן למנות שורה ארוכה של רפורמות צרכניות נדרשות שהצליח להעביר.

אטיאס לא יזם את התוכנית לניוד מספרים, המאפשרת ללקוח מעבר בין חברות טלפון תוך שמירה על המספר, אך להבדיל מקודמיו הצליח להשלימה על אף התנגדות חברות הטלפון הנייד. אטיאס אחראי גם על קיצוץ תקופת ההתחייבות לחברות הטלפון הנייד במחצית, לכדי 18 חודשים בלבד, תוך איסור על העלאת תעריפים במהלך תקופה זו. במהלך הקדנציה שלו גם בוטל החיוב על הפניית שיחות לתיבה הקולית, והחיוב בשיחות הטלפון הנייד החל להיות מחושב לפי שנייה. אטיאס קידם גם גיבוש של "חבילה צרה" לשידורי טלוויזיה, שתאפשר לצרכנים לצפות בשידורי ערוצי 1, 2, 10, 33 ו-99 בתשלום חד פעמי של כמה מאות שקלים. יוזמה זו טרם התממשה.

מלמעלה למטה: טלפונים ציבוריים בשדרות, בירושלים ובבית-לחם (צילומים: נתי שוחט, פלאש 90)

מלמעלה למטה: טלפונים ציבוריים בשדרות, בירושלים ובבית-לחם (צילומים: נתי שוחט, פלאש 90)

נוסף על כך, אטיאס אחראי גם על שורה של שינויים קטנים, ההופכים את חיי צרכן התקשורת למעט יותר קלים, כגון פישוט חשבון הטלפון או חיוב הודעה ללקוחות כי הסתיים המבצע שהעניק להם תנאים משופרים. אטיאס הגיע לתפקיד ממילייה חברתי שונה מאוד מזה של השרים שקדמו לו (דליה איציק, אברהם הירשזון ואהוד אולמרט), ואולי בשל כך הצליח להעביר רפורמות שחרו לחברות הסלולר, מהגורמים הגדולים והחזקים במשק. שמו של אטיאס כלוחם למען זכויות צרכן התקשורת הולך לפניו, ומפלגת ש"ס אף עשתה שימוש בהישגיו במשרד התקשורת במהלך מסע הבחירות שלה. אך למרות השינויים הרשמיים החשובים שהצליח לבצע, ההצלחה הממשית של הרפורמות הצרכניות שלו מוגבלת.

רפורמת הניידות אינה מנוצלת בממדים לה קיוו במשרד התקשורת, וחברות הטלפון הנייד העלו את תעריפי השיחות כדי לפצות על הפסד ההכנסות מביטול החיוב במעבר לתא הקולי והמעבר לחיוב לפי שנייה. השורה התחתונה היא כי החיוב ללקוחות פרטיים בתקופת אטיאס לאו דווקא ירד. עובדה היא כי בשנת 2008, לאחר שחלק מהרפורמות של אטיאס נכנסו לתוקפן ובמקביל המשק החל להיכנס למיתון, חברת פרטנר הציגה שיא בהכנסות השנתיות והרוויחה למעלה ממיליארד שקל, והרווח הנקי של חברת סלקום זינק לשיא חדש של 985 מיליון שקלים.

לא זו אף זו, הטיפול בנושאים צרכניים עשוי להביא לכותרות חיוביות בקלות יחסית, ונחשב לפשוט יותר מאשר הטיפול בתחומים אחרים המובאים לפתחו של משרד התקשורת, כגון תשתיות ורגולציה. בבעיות הקריטיות של שוק התקשורת הישראלי, הטיפול של השר היה פחות מוצלח.

רגולציה: שר תקשורת שלא רואה טלוויזיה

אטיאס אמנם לא ביצע מינויים רבים למועצות הרגולטוריות שתחתיו, אך המינויים המעטים שביצע היו משמעותיים - מנכ"ל מועצת הרשות השנייה ויושב ראש מועצת הכבלים והלוויין. טוקטלי היה בין המועמדים שהגישו עתירה לפיזור הוועדה לאיתור מנכ"ל הרשות השנייה, בטענה כי הליך הבחירה של הוועדה היה לא ענייני, ותפור מראש לבחירת מועמד בעל רקע והשקפות עולם כשל השר אטיאס.

עוד דבר שאטיאס לא עשה, בניגוד לאינטרס הציבורי ובדומה לשרי תקשורת שכיהנו לפניו, הוא הקמת רשות תקשורת עצמאית ומקצועית, שתפעל בנפרד מהמשרד ותפקח על השוק במבט-על.

המפגש של השר אטיאס בשלהי כהונתו עם בכירי חברת החדשות של ערוץ 10, כשזה עמד בפני האפשרות להוצאת מכרז חדש, היה יוצא מן הכלל. לאורך מרבית הקדנציה, שר התקשורת היוצא נמנע מלהתערב באופן ישיר בסוגיות החמות של עולם המדיה. מבחינה רשמית, המנדט של שר התקשורת לקבל החלטות רגולטיביות מוגבל. לשם כך קיימות מועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו, והמועצה לשידורי כבלים וללוויין.

מבחינה לא רשמית, יתכן ושר התקשורת העדיף להימנע מלהתערב בתחומים אלה משום שבביתו ובבית קהל בוחריו אין טלוויזיה, כך שפעילות בתחום זה לא תועיל לו ברמה המפלגתית ועשויה לעורר ביקורת מכיוון הציבור החילוני. יחד עם זאת, כמי שעומד בראש משרד התקשורת, לשר אחריות גם על הרגולציה, וכשזו כושלת, האשמה מונחת גם לפתחו.

השר אטיאס עם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס, בעת חנוכת אולפן חדש. 8 בנובמבר 2008 (צילום: מיכל פתאל)

השר אטיאס עם יו"ר חברת החדשות של ערוץ 2, אבי וייס, בעת חנוכת אולפן חדש. 8 בנובמבר 2008 (צילום: מיכל פתאל)

צברי: "במאבק הנוכחי של היוצרים דעתי האישית, שלא התקבלה, היתה שאטיאס הוא הכתובת, והרב עובדיה הוא הכתובת, ושצריך להעביר את ההפגנות ממפעל 'קוקה קולה' וביתו של מוזי ורטהיים אל מול הבית ובית הכנסת של הרב עובדיה יוסף. לדרוש שם טלוויזיה אחרת, כי בסוף-בסוף השר אטיאס הוא האחראי לשר התקשורת יש כוח עצום, כי חלק גדול מתפקיד השרים הוא למנות את האנשים הכי טובים שהם יכולים. מינוי טוב בעמדת כוח עושה הבדל עצום בכל מקום שהוא נוגע".

הטענות של היוצרים, בסכסוך מול בעלי הזיכיונות לשידורי טלוויזיה מסחריים בישראל, מופנות כלפי הגופים הרגולטורים. צברי מסביר כי שר התקשורת הוא שאחראי שהגופים הללו יתפקדו כיאות ולמען האינטרס הציבורי. לדעתו, מבחינה זו כשל השר אטיאס.

צברי: "השר אטיאס הבין מה הכוח של הטלוויזיה, אבל המחשבה שלו היתה על בעלי ההון והזכיינים ולא על הציבור. הרי בתעשיית הטלוויזיה החובות הן לא משנת המשבר הכלכלי של 2009, אלה חובות משנות השגשוג של 06'-07'. אין פיקוח על הטלוויזיה, וברגע שאין פיקוח משתלם לגנוב. אם רוצים טלוויזיה חופשית, ושמי שמרוויח ישרוד, אז תהיה פה טלוויזיה כמו באיטליה. זה לא האינטרס הציבורי".

לדבריו, בעוד שעם שרת התקשורת לימור לבנת, למשל, התאפשר לארגוני היוצרים לקיים דיאלוג, גם אם בסופו נותרו הדעות חלוקות, השר אטיאס סירב לשמוע במשך חודשים ארוכים את טענותיהם, וגם לאחר שהתקיימה פגישה בין הצדדים, השר סירב למנות נציג שלהם למועצות הרגולטוריות וסירב להתחשב בטענותיהם. "הסאב טקסט שלו", אומר צברי, "היה 'אני לא סופר אתכם'".

אורן טוקטלי מחרה מחזיק אחריו: "חולשת הרגולציה בתחום התקשורת בשנים האחרונות קשורה לחוסר מקצועיות ולפוליטיזציה, וכשאתה מחבר את שני הדברים האלה, מטבע הדברים מתקבלות החלטות לא נכונות והתוצאות הן לא טובות. אחת התוצאות של ניהול רגולציה לא מקצועית, היא התגברותם של קולות הקוראים לביטול הרגולציה, בדרך כלל על-ידי בעלי עניין, או כאלה שאינם מבינים אילו נזקים חמורים צפויים להיגרם כתוצאה מכך בתחום מורכב ורגיש זה".

רפורמה משמעותית שאטיאס מוביל באשר לערוצי הטלוויזיה עוסקת במעבר השידורים המסחריים מזיכיונות לרישיונות. אטיאס סיכל ניסיון של משרד האוצר לבצע זאת באמצעות חוק ההסדרים, והקים ועדה בראשות מנכ"ל משרדו, מרדכי מרדכי, הבוחנת את הסוגיה בימים אלה.

תיקון קו התקשורת לירושלים, שנפגע על-ידי טרקטור שניתק עשרות אלפי תושבים משירותי הטלפון הנייד והאינטרנט. 8 בדצמבר 2008 (צילום: אנה קפלן)

תיקון קו התקשורת לירושלים, שנפגע על-ידי טרקטור שניתק עשרות אלפי תושבים משירותי הטלפון הנייד והאינטרנט. 8 בדצמבר 2008
(צילום: אנה קפלן)

טוקטלי מזהיר מפני השינוי, ותוקף את הוועדה שבוחנת אותו. "הרעיון של מעבר מזיכיונות לשידורי טלוויזיה לרישיונות, נשמע ליברלי מאד", הוא אומר, "והוא גם משרת כמה בעלי אינטרסים בשוק התקשורת, אבל הוא מנותק לחלוטין מן המציאות בה פועל כיום שוק הטלוויזיה בישראל". לדבריו, ברגע שתתקבל שיטת הרישיונות תידרדר עוד יותר רמת השידורים. "אם היום יש ביקורת על איכות שידורי הטלוויזיה המסחרית, ועל מיעוט הפקות המקור בה למשל, צריך להיות ברור שכאשר השוק יאמר את דברו על פי הנוסחה הזו, אנחנו עוד נתגעגע לשידורים אלה, אבל אז כבר לא יהיה לציבור פתחון פה בעניין. צריך לבטל את מינויה של ועדת מרדכי ולהתחיל לטפל בנושא מחדש באופן מקצועי ותוך גילוי אחריות ציבורית".

מגמה נוספת המעוררת דאגה אצל טוקטלי נוגעת למתן היתר לשילוב פרסומות בשידורי הכבלים והלווין. לאחרונה התבטא בעניין יושב ראש המועצה לשידורי כבלים ולווין, ניצן חן. במסגרת ראיון ל"גלובס" אמר כי "הרעיון הוא לפתוח את הטלוויזיה לפרסומות בהדרגה ובמשורה, כי הרי ברור לכולם שעוגת הפרסום בישראל היא מוגבלת. נתחיל קודם בהיקף מצומצם. בערוצי הילדים אני מניח שלא נאשר פרסום, אבל בערוצי הספורט, החיים הטובים, הטבע והסרטים נאפשר זאת".

טוקטלי צופה שמהלך כזה יביא לפגיעה באיכות המשדרים. "יישום ההצעה יפגע באותם ערוצים המשדרים כיום פרסומת כחוק וממומנים באמצעותה, וכזכור כבר עכשיו הם טוענים שאין להם מספיק משאבים לעמוד בדרישות. יהיה להם פחות כסף וכשיהיה להם פחות כסף ברור שהם יפגעו באותם אינטרסים ציבוריים שהבעלים תופסים כפחות כדאיים להם, קרי - פחות הפקה מקורית איכותית, פחות תוכניות תעודה ותחקיר, פחות הקפדה על אתיקה וכו'".

צנזורה: להעביר את האינטרנט במסננת

אחד החוקים השנויים במחלוקת שקידם השר במהלך כהונתו נגע להגבלת חופש הגלישה באינטרנט. הצעת תיקון לחוק התקשורת, שהגיש חברו למפלגה ח"כ אמנון כהן, נועדה לאפשר לספקי האינטרנט לחסום אתרים מסוימים, וזאת פרט למשתמשים שביקשו במפורש שלא להיחסם. השר אטיאס הצביע בעד החוק בקריאה ראשונה, ואף הסביר את תמיכתו בו. לאחר מאבק ממושך מצד בלוגרים, אנשי תקשורת ואנשי אקדמיה הוכנסו, במסגרת דיון בוועדת הכלכלה של הכנסת, מספר שינויים בנוסח הצעת החוק, אך הסכנות הבסיסיות לחופש הביטוי והגלישה נותרו בעינן. נכון להיום, בטרם קריאה שנייה ושלישית, החוק קורא להקמת מועצה ציבורית שחבריה ימונו על ידי שר התקשורת, ואשר תחליט אלו אתרים יוכנסו לרשימת הסינון.

ניב ליליאן, עורך ערוץ המחשבים באתר ynet, עקב מקרוב אחר גלגולי החוק השונים ולדבריו החוק "רע מאוד" לחופש הביטוי בישראל. השר אטיאס השווה את הצעת החוק למצב בערוצי הכבלים והלוויין, שם ניתן לסנן את ערוצי הפורנוגרפיה. לדברי ליליאן, "זו השוואה מאוד מגמתית" וחוק סינון האתרים הוא "תחילתו של מדרון חלקלק".

ליליאן: "גם המתנגדים לחוק לא מתנגדים לצורך להגן על ילדים מפני פורנוגרפיה. הויכוח הוא על התחום האפור. למשל, אתר הסברה של אגודת החד-מיניים, שמספק מידע לנוער חד-מיני. האם תצנזר אתר כזה או לא? נכון, האתר מציג תכנים מיניים, אבל התשובה לשאלה האם התכנים האלה לגיטימיים או לא כבר תלויה בהשקפת העולם שלך. אם האנשים שישבו באותה מועצה ציבורית יהיו כולם מזוהים במידה כזו או אחרת עם ש"ס סביר להניח שאת האתר הזה יצנזרו, אבל עבור אנשים חילוניים זוהי פגיעה בזכות הביטוי.

"חשוב לזכור שחופש הביטוי הוא לא רק הזכות להשמיע הוא גם הזכות לשמוע, והרעיון שתהיה מועצת קומיסרים שתחליט עבור הציבור בישראל מה הוא יכול לראות ומה לא מזכירה את יותר מכל את המועצה לביקורת סרטים ומחזות, גוף ארכאי שאבד עליו הכלח". לדברי ליליאן, ארגון "עיתונאים ללא גבולות" כבר הצהיר כי חקיקה של חוק לסינון אתרי אינטרנט תוביל לירידה של ישראל בדירוג חופש העיתונות שמפרסם הארגון מדי שנה.

לפי הצעת החוק הנוכחית ספקיות האינטרנט יהיו מחויבות לקבל מכל גולש תשובה לשאלה האם הוא מעוניין בסינון אתרים. ליליאן רואה גם בכך סכנה: "מי מבטיח לך ששמות האנשים שיבחרו לגלוש ללא סינון לא יישמרו באיזשהו מאגר?", שואל ליליאן, "מי מבטיח לך שאם יאשימו אותך במשפט אונס במסגרת עדות האופי לא תוצג העובדה שביקשת לא לצנזר את האינטרנט שלך?".

מבחינה זו, משתלב החוק לסינון אתרים באינטרנט בחוקים אחרים שנחקקו בכנסת האחרונה ואשר פוגעים בחופש הביטוי, כמו חוק נתוני תקשורת וחוק תעודות זיהוי ביומטריות. "כל חוק לעצמו נחקק למטרה ראויה", אומר ליליאן, "אבל שילובם ביחד יוצר תמונה מבהילה של משטר טוטליטרי שבולש אחר האזרחים שלו. מבחינת יוזמות חקיקה, כורסם כרסום קשה בחופש הביטוי והפרטיות בישראל בשנים האחרונות. הצעת החוק לסינון אתרים למבוגרים היא רק חלק בפסיפס הזה".

סעיף נוסף בהצעת החוק, הקורא לביצוע סינון מרכזי מצד הספקים, עשוי לייצר בעיה טכנית, ולא אתית. סינון שכזה, מסביר ליליאן, לא רק שאינו ישים, אלא גם יפגע פגיעה אנושה בתעבורת הרשת בארץ. "מנגנון סינון יצור עיכוב ועומס על כל תעבורת האינטרנט, לרבות אתרים שאין להם שום דבר ועניין עם סינון תכנים", הוא מסביר.

תשתיות: גרונאו יצטרך לחכות

אחד המהלכים המרכזיים שהוביל השר היה הקמת ועדה לגיבוש המלצות מפורטות בדבר מדיניות וכללי התחרות בתחום תשתיות התקשורת בישראל, בראשות פרופסור ראובן גרונאו. השר אטיאס קיבל את המלצות הוועדה, אך נכון להיום מרביתן טרם יצאו אל הפועל. עם הרפורמות המבניות העמוקות של שוק התקשורת ייאלץ להתמודד שר התקשורת הבא. המשבר הכללי, שטרף את הקלפים בכל השווקים, יקשה עוד יותר על יישומן.

במרכז הרפורמות העתידיות נמצאת רפורמת MVNO, שתאפשר כניסה של מפעילי טלפון נייד חדשים, על התשתית הקיימת, ורפורמת IPTV, שתאפשר שידורי טלוויזיה ברשת האינטרנט. הראשונה עשויה להכניס לישראל מפעיל רשת הפועלת לפי מודל עסקי שונה, כזה הבנוי על שמיעת פרסומות תמורת הזכות לבצע שיחות טלפון. הרפורמה השנייה צפויה להגדיל לאין ערוך את מגוון התוכן לו ייחשף צרכן הטלוויזיה הישראלי, אבל גם להציב דילמות חדשות בפני משרד התקשורת. לשינויים הללו צפויות להיות השלכות על התוכן שמקבל הצרכן הישראלי, הן התוכן הבידורי והן התוכן החדשותי.

"אנחנו עוד לא יודעים איך תתקיים רגולציה על שידורי טלוויזיה באינטרנט", אומר ד"ר אבישר ונותן דוגמה אחת לקשיים הצפויים בעתיד. "בשידורי האינטרנט אתה לא מחויב לזהות גיאוגרפית. אתה יכול לנסוע לקפריסין ולהציע משם את שירותיך. יש מגוון בעיות שהדבר היחידי הטוב בהן זה שהן לא רק הבעיות שלנו".

הגשת דו"ח ועדת גרונאו. מימין: מנכ"ל משרד התקשורת מרדכי מרדכי, השר אטיאס, פרופסור ראובן גרונאו. 12 במרץ 2008 (צילום: מיכל פתאל)

הגשת דו"ח ועדת גרונאו. מימין: מנכ"ל משרד התקשורת מרדכי מרדכי, השר אטיאס, פרופסור ראובן גרונאו. 12 במרץ 2008
(צילום: מיכל פתאל)

בנוגע לתוכן חדשותי, אחד הערוצים שעשוי להתפתח כתוצאה מהשינויים הטכנולוגיים הוא ערוץ חדשות פרטי. לדעת דוקטור אבישר, ערוץ כזה עשוי לגרוף רווחים על ידי מיצוב פוליטי מובדל. "רוב החדשות בארץ הן בעלות גוון פוליטי שמאלה מהמרכז", הוא אומר, "ואילו רוב העם בישראל היה רוצה חדשות מסוג אחר. ההערכה שלי היא שיש ציבור רחב שכמה לחדשות בסגנון 'פוקס ניוז'. יכול להיות שערוץ חדשות חדש, אם יהיה מיזם פרטי, יציע לציבור הישראלי אלטרנטיבה של חדשות מבחינת הכיוון הפוליטי, בדומה להצלחה ש'פוקס ניוז' זוכה לה בארה"ב".

אם בעת מינויו של השר אטיאס התעוררו חששות באשר ליחסו אל תחנות הרדיו הפיראטי, בשל העובדה שרבות מהן באות מהזרם החרדי, הרי שאלה התבדו. אטיאס לא התערב במדיניות הרשמית של משרדו להילחם ב"ערוצי הקודש" וערוצים פיראטיים אחרים, בעיקר מפני שהחוק בנושא זה ברור, והסכנות שמציבות התחנות ליכולת התפקוד של נמל התעופה בן-גוריון ממשיות, אבל ככל הנראה גם מפני שהתגלעה מחלוקת בין תנועת ש"ס לבין חלק מהערוצים הפיראטיים המרכזיים.

כך או אחרת, השר אטיאס הביא לכך שלא יהיה צורך להפר את החוק כדי לשדר תכנים תורניים לציבור בוחריו. אטיאס קידם במרץ את היוזמה להקמת ערוץ רדיו שיפנה לקהל היעד של "ערוצי הקודש" ואשר יפעל באופן חוקי למהדרין.

בתקופתו יצא מטעם הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו מכרז יוצא מגדר הרגיל, לערוץ רדיו מגזרי ולא אזורי, הפונה באופן בלבדי לציבור התורני-ספרדי. לאחר שההחלטה עברה את מבחן בג"ץ ונבחרה המפעילה – "רדיו קול ברמה" – הספיק הערוץ לעלות לאוויר שבועות ספורים לפני הבחירות האחרונות לכנסת. לכתב "הארץ" אמר אטיאס בטקס הפתיחה של הערוץ כי "הקמת התחנה היתה מהמשימות המרכזיות שהטיל עליו הרב עובדיה יוסף כשנכנס למשרד התקשורת". אמנם, גם רדיו אל-שאמס בערבית ורדיו קול-חי הדתי-חרדי עשויים להיחשב לערוצים מגזריים, אך להבדיל מהם קהל היעד של הרדיו התורני-ספרדי הוא באופן לא מקרי בדיוק אותו קהל יעד של מפלגה בישראל, מפלגת ש"ס. העובדה כי בפועל נוצר מצב בו בישראל קיימת למעשה מפלגה עם ערוץ רדיו פרטי משלה, לא עוררה מהומה.

סוף דבר: להחזיר עטרה ליושנה

את כהונתו של השר אטיאס ניתן לסכם ככהונה ממוקדת מטרות. השר הצליח להשיג את אחת המשימות המרכזיות שמנהיגו הרוחני הטיל עליו – תחנת רדיו לציבור בוחרי ש"ס, והעביר שורה ארוכה של רפורמות צרכניות, שגם אם לא שיפרו בפועל את מצב הצרכנים, שיפרו לפחות את התדמית של השר. משתי הצלחות אלה נגזרת גם ההצלחה האישית של אטיאס. בעקבות כהונתו כשר התקשורת התחזק מעמדו הפוליטי, וכיום הוא שני במפלגת ש"ס רק לשר אלי ישי.

אדם מצמיד מכשיר טלפון נייד לאבני הכותל המערבי (צילום: נתי שוחט)

אדם מצמיד מכשיר טלפון נייד לאבני הכותל המערבי (צילום: נתי שוחט)

הפעילות לטובת הקמת רדיו דתי-ספרדי והרפורמות הצרכניות פונות באופן מובהק לקהל הבוחרים של מפלגתו של אטיאס. גם תחום אחר בו הפגין השר פעילות - צנזורה על האינטרנט - תואם את הצרכים של אותו ציבור. בתחומים שאינם קשורים באופן מובהק לציבור הדתי, כמו הסדרת תשתיות התקשורת או רגולציה של תעשיית הטלוויזיה, פעל השר אטיאס באופן מעורר מחלוקת ולא הצליח להביא לידי יישום את תוכניותיו.

מבעד לכל מה שנעשה ושלא נעשה מבצבצת מגמה: במקום להסדיר את הפיקוח (למשל, על ידי הקמת "ברית מועצות" או רשות תקשורת עצמאית), מעדיף המחוקק להפחית אותו במידה ניכרת. מגמה זו ניכרת בין היתר בנטייה להעדיף משטר של רשיונות; במהלך להקל על חובותיו של ערוץ 10 (שגורר כעת הקלה בחובותיהם של הערוצים המסחריים האחרים); ובמגמה לשילוב פרסומות בערוצי הכבלים והלוויין. בזאת פועל למעשה משרד התקשורת כמשרד לפירוק הפיקוח על התקשורת, והעברת השרביט לשוק החופשי ולתחרות הכלכלית בלבד. יש הרואים בכך מתכון לאסון. "אם יש היום טענות על רדידות מסוימת ותוכניות מסוימות הנוטות לפופוליזם", אומר טוקטלי, "בעתיד זה יהיה שם המשחק במוצהר ובמובהק בכל המערכת".