פרופ' הלל וייס זוכה בשבוע שעבר מעבירות של הסתה לאלימות, איומים והעלבת עובד ציבור. פסק הדין המזכה כולל בין היתר ביקורת על עבודתו העיתונאית של כתב ערוץ 1 לשעבר איתי ורד. כתבה שהכין ורד, ובה התראיין גם פרופ' וייס, עמדה בבסיס אחד האישומים נגדו, אך לפי בית-המשפט עריכה מגמתית של הכתבה יצרה ספק סביר כי פרופ' וייס אכן אמר את אשר אמר בהקשר מסית.
גם באישום השני היה לתקשורת תפקיד מפתח, וגם הוא כלל תיעוד ויזואלי של דברי פרופ' וייס שבגינם הועמד לדין. חרף זאת, בשני המקרים פסק השופט כי קיים ספק סביר.
פרופ' וייס, פעיל פוליטי וחוקר ספרות, הואשם לפני קרוב לעשור בשני אישומים נפרדים. בשנת 2006, כך נטען בכתב האישום, כשנה לאחר שאדם דקר צועדים במצעד הגאווה שהתקיים בירושלים, ולקראת קיומו של מצעד גאווה נוסף בעיר, אמר פרופ' וייס בראיון לכתב ערוץ 1 כי "כל אמצעי קנאי, כמו של פנחס, כשר כדי לטאטא את הזוועה הזו מעיר הקודש ירושלים".
על-פי כתב האישום, במשפט זה כיוון פרופ' וייס למעשהו של פנחס בן-אלעזר הכהן, אשר דקר למוות איש ישראלי ואשה מדיינית שקיימו יחסי מין. בגין אמירה זו הועמד פרופ' וייס לדין באשמת הסתה לאלימות.
כשנה לאחר כן, על רקע פינוי יהודים מהשוק הסיטונאי בחברון, ניגש פרופ' וייס לאלוף משנה יהודה פוקס, מפקד החטיבה המרחבית יהודה, ועל-פי כתב האישום צעק לעברו: "אנחנו נעלה לשלטון, ואנחנו נשפוט אותך בדיוק כמו במשפטי נירנברג. אנחנו נהרוג אותך ואנחנו נתלה אותך על עץ גבוה שכולם ייראו. אמך תהיה שכולה, אשתך אלמנה וילדיך יתומים". בנוסף איחל פרופ' וייס למח"ט שימוגר במלחמה הבאה, והוסיף והשווה בין פעולות כוחותיו לפעולות המשטר הנאצי. בגין מעשה זה הועמד וייס לדין באשמת איומים והעלבת עובד ציבור.
השופט איתן קורנהאוזר מבית-משפט השלום בירושלים זיכה את פרופ' וייס משני האישומים. לגבי הראיון שנתן פרופ' וייס לכתב ערוץ 1 איתי ורד קבע השופט קורנהאוזר כי פרופ' וייס אכן אמר את הדברים שמיוחסים לו, אולם "בכתבה הוצגו שני משפטים בלבד שנאמרו על-ידי הנאשם, בפרקי זמן שונים, תוך דברי קריינות בעלי משמעות לפני הדברים ואחריהם".
לו ניתן היה לבחון את חומרי הגלם ששימשו להכנת הכתבה אפשר היה לקבל תמונה טובה יותר של ההקשר בו נאמרו הדברים, אולם למשטרת ישראל לקח כארבעה חודשים מיום ההתבטאות של פרופ' וייס ועד שדרשה מערוץ 1 לקבל את חומרי הגלם ששימשו להכנת הכתבה. במועד זה, החומרים כבר לא נשמרו.
כשנחקר על-ידי המשטרה טען פרופ' וייס כי "הכתבה מבושלת ויוצרת הקשרים חדשים כאשר הכתב יוצר את דברי הקישור". השופט קורנהאוזר קבע כי "קיים ביסוס ראייתי לטענה בדבר יצירת הקשרים חד-משמעיים להסתה לאלימות, וזאת באופן עריכת הכתבה".
העיתונאי ורד העיד בפני בית-המשפט כי המשפטים שנשמעו מפי פרופ' וייס והוכנסו לכתבה משקפים את דבריו באירוע. "יש פה הרבה שיקולים", אמר כשנשאל על בחירת החלקים שנכנסו לכתבה. "גם, קודם כל שבאמת משקפים את רוח הדברים. גם מידת אטרקטיביות, גם איך הדברים נאמרים". כמו כן, ורד אישר בחקירתו כי דברי הפתיח של חיים יבין לכתבה ("מתנגדי מצעד הגאווה [...] מזהירים הערב: 'אם לא תעצרו את הדבר הנורא הזה, זה עלול להיגמר ברצח'") נכתבו אף שלמיטב זכרונו המתנגדים למצעד לא השתמשו במלה "רצח". השופט קורנהאוזר קבע כי בשל היעדר חומרי הגלם קשה לקבוע מה בדיוק נאמר על-ידי פרופ' וייס ובאיזה הקשר.
"אופן עריכת הכתבה, כאמור לעיל, המונע משיקולים שונים, מספק לצופה הסבר חד-משמעי לדברים שנאמרו בה על-ידי הנאשם, אך הסבר זה נובע מאופן העריכה ולא בהכרח ממלוא הדברים שנאמרו על-ידי הנאשם", נקבע בפסק-הדין. כך, לדוגמה, מציין השופט כי בפתח הכתבה נשמע ורד אומר כי ברוך מרזל קרא ל"ג'יהאד" אף כי בכתבה עצמה נשמע מרזל אומר "אני קורא למלחמת קודש כנגד המצעד, מלחמת קודש בכל הכלים לעצור את המצעד". לדברי השופט, "העד ורד לא מסר הסבר סביר לצורך שמצא לשנות את דברי מרזל מ'מלחמת קודש' למלה הטעונה ורבת המשמעות 'ג'יהאד', למעט דבריו כי 'צריך להבין את המדיה [...] זה נסיון המחשה'".
"אותם 'שיקולים טלוויזיוניים' וצורכי 'המדיה' עמדו בבסיס שיקולי העריכה והקריינות של הכתבה, שהובילה את הצופה להבין את דברי המרואיינים, הנאשם ומרזל, כקוראים לאלימות"
לגבי דבריו של פרופ' וייס בכתבה, השופט קבע כי "הדברים שהוצגו בה הם חלקיים ביותר, תוך עריכה מגמתית: הפתיח לכתבה; משפט אחד של הנאשם לגבי 'כשרות' השימוש באמצעי קנאי, דוגמת פנחס; דברי קריינות של העד ורד הקושר את המלה 'קנאי' ל'דין קנאי' ששימש את יגאל עמיר, תוך הצגת שחזור רצח יצחק רבין ברקע; הצגת משפט נוסף של הנאשם, המתחיל במלים: 'בהחלט יכול להיות, אבל מי שאשם בזה זה היועץ המשפטי לממשלה...'. לא ניתן להתעלם מהנתונים שפורטו לעיל, המובילים למסקנה כי אותם 'שיקולים טלוויזיוניים' וצורכי 'המדיה' עמדו בבסיס שיקולי העריכה והקריינות של הכתבה, שהובילה את הצופה להבין אה דברי המרואיינים, הנאשם ומרזל, כקוראים לאלימות. בהעדר חומר הצילום הגולמי אשר כלל, לכל הפחות לגבי הנאשם, דברים רבים שנאמרו מפיו בסוגיה זו, והיה בהם פוטנציאל להבהיר את כוונתו במשפטים שפורסמו, קיים ספק לגבי דבריו וכוונתו בדברים ששודרו מפיו בכתבה".
בהמשך פסק הדין קובע השופט כי את המשפט השני שנשמע מפי פרופ' וייס בכתבה, לגבי אשמתו של היועץ המשפטי לממשלה, אפשר לפרש גם כקריאה למנוע אלימות, ולא כקריאה המעודדת מעשה אלימות.
"האמירה שלי היתה להפחית", אמר פרופ' וייס בחקירתו במשטרה כשנשאל על דבריו בראיון, "להרתיע את המשטרה, את בתי-המשפט, את התומכים בהומוסקסואלים, להסביר להם איזה מחיר יכול להיגבות בו אם המצעד הזה יכול להתקיים". עוד אמר לחוקריו: "הדיבור שלי בטלוויזיה הוא כצפצוף הזרזיר או נפיחה בעלמא, בגלל שזאת הנורמה, וכשאתה עוסק בהסתה או קורא לאלימות אתה שובר נורמות. אני לא שברתי שום נורמה. [...] אני לא פניתי לשום קהל, לא אמרתי לאנשים לקחת נשק, בוודאי שלא כמו פנחס, אני ציירתי גבול של עוצמת האיום".
"הסבריו של הנאשם בעת חקירתו במשטרה ובעת עדותו בבית-המשפט אינם עומדים בפני עצמם", קבע השופט קורנהאוזר. "ייתכן בהחלט כי בנסיבות מסוימות לא היה די בהסברים אלה על מנת להקים ספק סביר לגבי המיוחס לו. יחד עם זאת, בהתחשב בכך שהדברים אשר שודרו בכתבה היוו חלק בלבד מדברי הנאשם, תוך עריכת הדברים כפי שפורט לעיל, וכן נוכח היעדר הראיה המקורית שבה תועדו כל דברי הנאשם במהלך אותו ראיון, הרי נותר ספק סביר לגבי דברי הנאשם כמסיתים לאלימות בהתאם לחוק ולפסיקה. החוסר הראייתי הקיים הוא משמעותי ביותר, בוודאי לאור הצורך בבחינת מכלול הדברים והקשרם לשם הוכחת יסודות העבירה, וכן לנוכח הרף הנדרש של 'האפשרות הממשית', אשר נתונים חסרים אלה אינם מקיימים".
לגבי האישום השני, בדבר האיומים שהשמיע כביכול באוזני מח"ט יהודה, כפר פרופ' וייס כי פנה לאל"מ פוקס ואיים עליו כי יישפט כמו קצין נאצי וייתלה על עץ גבוה. המדינה ביססה את האישום על סמך ראיון שהעניק פרופ' וייס לאתר ynet, וכן על סמך העדויות של אל"מ פוקס וחייל נוסף שהיה במקום. לפי השופט קורנהאוזר, "מתעוררים קשיים ראייתיים לגבי כל אחת מהראיות האלה, אשר אף בחינת משקלן המצטבר אינו מסיר את הספק לגבי זהות האדם אליו פנה הנאשם".
הראיון שהעניק פרופ' וייס לאתר ynet, סמוך לאחר האירוע שבו גידף את קצין צה"ל, הוסר זה מכבר מהאתר והוחלף בהודעת התנצלות של פרופ' וייס על הדברים שאמר. עם זאת, עותק מהראיון הועלה לאתר יוטיוב ועודנו זמין לצפייה. בתשובה לשאלה "מה אמרת עכשיו למח"ט חברון", אמר פרופ' וייס: "אמרתי לו וקיללתי אותו שאמו תהיה שכולה, שאשתו תהיה אלמנה, שבניו יהיו יתומים, שימוגר במלחמה הבאה, שזכר לא יישאר ממנו והוא יסח מן הארץ. ושנכדי, אם ירצה השם, ינקמו את נקמתם בכל החלאות היהודיות אם הם לא יעשו תשובה ויבינו את הפשע שהם הולכים וממשיכים אותו יחד עם כל בית-המשפט העליון, התקשורת, האוניברסיטאות". מיד בהמשך כינה את המראיינת "בהמה קטנה".
"לא מצאתי לתת משקל ראייתי משמעותי למלים שנאמרו במהלך הראיון על-ידי הנאשם כמבססות, כשלעצמן, את אמירת הדברים כלפי אל"מ פוקס ולא כלפי אדם אחר", כתב השופט בפסק דינו. "אכן, אופי הקללות שייחלו למותו, כפי שעלה מעדותו של אל"מ פוקס, תואמות את האמור בראיון על-ידי הנאשם. יחד עם זאת, חלק משמעותי מהדברים אשר נאמרו לכאורה על-ידי הנאשם לאל"מ פוקס, בסמיכות רבה לראיון, כלל לא הוזכרו על-ידי הנאשם במהלכו".
לפי השופט, יש לתת את הדעת לכך שאף שפרופ' וייס לא חסך מלים בראיון, הוא לא אמר בו חלק מהדברים שמיוחסים לו בכתב האישום, ובעיקר את האיום בדבר משפט כמו בנירנברג ותלייה על עץ גבוה. פרופ' וייס אמנם קילל בראיון קללות הדומות לאלו שנכללות בספר תהילים פרק ק"ט, כתב השופט, אולם "בהתחשב באופי האוכלוסייה במקום וכן בחוסר הקיים לגבי אמירות משמעותיות נוספות על-ידי הנאשם בראיון, קשה לראות בקללות בסגנון זה משום נתון ייחודי, חריג ומובהק, המצביע על כך שהנאשם הוא שנקט בקללות אלה כלפי אל"מ פוקס במהלך האירוע הנדון, ודאי בהתחשב בכמות המעורבים ובאופי האירוע".
זאת ועוד, השופט קורנהאוזר מתח ביקורת על כך שהמדינה לא זימנה לעדות את כתבת ynet אפרת וייס, שריאיינה את פרופ' וייס בחברון, וטען כי לא ניתן להסיק מהראיון כי פרופ' וייס הוא אכן מי שקילל את מח"ט חברון, כפי שתואר בכתב האישום. כיוון שבמהלך האירוע נכחו באזור אנשים רבים, וחלקם פנו לקצינים, ובהם אל"מ פוקס, השופט מצא כי לא ניתן לשלול את טענת פרופ' וייס כי פנה בדברים לקצין אחר, וכן כי לא ניתן לשלול את הסברה כי היה זה אדם אחר שאמר לאל"מ פוקס את הדברים המיוחסים לפרופ' וייס.
אמנם, אל"מ פוקס זיהה את פרופ' וייס כמי שקילל ואיים כי הקצין יישפט וייתלה, אולם זיהוי זה לא נעשה על סמך היכרות מוקדמת אלא על סמך תשובה לשאלה שלו במהלך האירוע בדבר זהות האדם שזה עתה קילל אותו. בנוסף, על סמך עדותו של אל"מ פוקס העלה השופט את האפשרות כי הזיהוי נעשה בעקבות דבריו של פרופ' וייס בראיון לאתר ynet, ולא על-ידי אדם ששמע את וייס מקלל את הקצין ישירות. זיהוי של פרופ' וייס על-ידי חייל נוסף שהיה באירוע לקה בבעיות דומות, ובעיות נוספות, כך לפי פסק הדין. בשל כל זאת נקבע כי קיים ספק סביר גם לגבי המיוחס לפרופ' וייס באישום השני.
אשר על כן הורה השופט קורנהאוזר על זיכויו של פרופ' וייס בשני האישומים.
ת"פ 8174/08
לקריאת פסק הדין