התקשורת והרשתות החברתיות גועשות סביב ביטול מתווה הכותל והחמרת תנאי הגיור. בין הכתבות הרבות, הפוסטים הנזעמים ותגובות הפוליטיקאים, נדמה שחסר עיסוק בשאלת היסוד שעולה מבעד לאירועים האקטואליים הנוכחיים: האם מדינת ישראל צריכה לתרום למאמצים לפתרון המשבר הדמוגרפי של יהדות ארצות-הברית?

אני מסיים כעת שהות של שלוש שנים בקרב קהילה יהודית בארצות-הברית, שבמסגרתה יכולתי להתבונן מקרוב במשבר הגדול שעובר על הקהילה. המספרים מדברים על כ-70% התבוללות בקרב יהדות ארצות-הברית, אבל ראוי להבחין – מדובר בקהילות הלא-אורתודוקסיות. בקרב הקהילות האורתודוקסיות אחוז ההתבוללות נמוך מאוד, וכמעט שאינו מהווה גורם משפיע על הדמוגרפיה של קהילות אלה.

אם המגמה הנוכחית תמשיך, הרי שמרבית יהדות ארצות-הברית תאבד את זהותה היהודית כבר בעוד דור. המשמעות המספרית היא שהעם היהודי יהפוך לקטן יותר, ומספר היהודים החיים בארצות-הברית יהיה נמוך משמעותית. יש לכך השלכות דמוגרפיות, וגם השלכות מדיניות ופוליטיות – האם יהדות ארצות-הברית תמשיך לאורך זמן להיות גורם פוליטי דומיננטי בארצה? התרחקות הדורות הצעירים מיהדותם, ומתמיכתם בישראל, מתרחשת גם בקרב המשפחות היהודיות העשירות, אלה ששמותיהן מתנוססים על לוחות בקמפוסים, בתי-חולים, פארקים ואלפי מבני ציבור בישראל.

מי שמבקר את החלטת הממשלה האחרונה מניח הנחת יסוד – שלישראל ולישראלים יש רצון, אם לא אחריות, לפעול בתיאום עם יהדות התפוצות, בדגש על היהדות הלא-אורתודוקסית, ולקיים בישראל מרחב ציבורי שלוקח אותה בחשבון. חשוב לשים לב כי רוב התומכים בביטול מתווה הכותל ושאר החלטות דומות לא שותף להנחת היסוד הזו. יתרה מזו, יש קבוצות רחבות בציבור הישראלי שלא מעוניינות, ואפילו מתנגדות, להתאמת המרחב הציבורי הישראלי ליהדות התפוצות הלא-אורתודוקסית.

את החלקים בציבוריות הישראלית שאינם מעוניינים בקשר עם יהדות התפוצות ניתן לחלק באופן גס לשניים. קבוצה אחת מונה את הקהילות האורתודוקסיות. ככלל, נראה שככל שהקהילה מחמירה יותר, כך גדל הרצון להתנתק מיהדות התפוצות הלא-אורתודוקסית. המניע כאן הוא דתי בעיקרו – קהילות אלו רואות בקהילות הלא-אורתודוקסיות סכנה. קבוצה שנייה היא הישראלי הממוצע, שלא ממש מודע למשבר הדמוגרפי בארצות-הברית, ומרגיש שאם למישהו יש בעיה עם האופן שבו ישראל מתנהלת – אדרבא, שיעשה עלייה ויוכל להביע את דעתו.

המשמעות של גישה זו היא שלאוחזים בה – בין אם הם מודעים למשבר בארצות-הברית ובין אם לאו – אין שום בעיה עם התכווצות יהדות ארצות-הברית בשני-שלישים תוך דור. מבחינתם, מי שלא חי חיים יהודיים, או ישראליים, כמותם, לא מהווה גורם שיש להתחשב בו, ואם גורלו להיעלם מן העם היהודי בתוך כמה עשורים, אז זו דרכו של עולם ואין לכך נגיעה אליהם.

המשוואה התהפכה

אנחנו חיים בתקופה מיוחדת. ראשית, העובדה שמרבית היהודים היום אינם שומרים מצוות היא מציאות ללא תקדים היסטורי. ושנית – עובדת כינונה של מדינת ישראל לאחר אלפי שנות גלות. עד לתקופתנו, התשובה להתבוללות היתה שמירת תורה ומצוות, אולם בתוך מדינת ישראל נוצרת אלטרנטיבה כפולה לתשובה המסורתית – האחת היא כמובן הקהילות הלא-אורתודוקסיות בישראל, ובראשן ישראלים חילוניים, והשנייה היא התפקיד שמדינת ישראל משחקת בחיזוק הזהות היהודית של יהודים מהתפוצות.

אם במשך רוב שנות קיומה היתה מדינת ישראל כתובת פאסיבית לתמיכת יהדות התפוצות (מעבר למאמצי גיוס כספים), וזהות יהודית חזקה של יהודי התפוצות הובילה לקשר חזק עם מדינת ישראל, הרי שבשנים האחרונות המשוואה התהפכה – קשר חזק עם ישראל של יהודים מהתפוצות פירושו זהות יהודית חזקה יותר והתבוללות מועטה יותר. מספיק לעיין במחקרים הרבים שנעשו סביב פרויקט תגלית, אחד הפרויקטים המוצלחים ביותר בעולם היהודי בעשור האחרון, כדי להבחין בתפקיד שיכולה ישראל למלא במשבר ההתבוללות בתפוצות.

מי שלא מעוניין להיות מעורב בפתרון בעיית ההתבוללות בתפוצות ימשיך לקבל החלטות דומות לאלו הנוכחיות של ממשלת ישראל, אולם ראוי לבדוק היטב האם הוא מתכוון לעצור בקהילות היהודיות בתפוצות, או שהשלב הבא הוא התנתקות מקהילות יהודיות גם בתוך מדינת ישראל.

מי שרוצה לנסות להיות מעורב בפתרון בעיית ההתבוללות בתפוצות צריך להבין את התפקיד המרכזי שמדינת ישראל צריכה למלא במאבק הזה, ולהפנים שהמרחב הציבורי שלה צריך לאפשר אותו. כפי שהבעיה עמוקה ודורשת דיון, כך גם הפתרון, ולכן אינני מציע כאן תוכנית מגובשת, אולם ברור שהדרך תהיה לאפשר לכלל היהודים להרגיש רצויים, תוך שמירה על ערכי יסוד. אולי, למשל, ניתן למצוא כיוון ביהדות המסורתית-מזרחית, בעיקר כפי שהיתה נהוגה בארצות האסלאם – יהדות שידעה להכיל מגוון של גישות ולא סבלה מהמלחמה האשכנזית בין אורתודוקסים לרפורמים.

כמי שחווה יחד עם תלמידיו האמריקאים, שמגיעים ממגוון גדול מאוד של משפחות יהודיות (מאתיאיסטים ועד אורתודוקסים, וכל מה שבאמצע), את עוצמת ההשפעה של ביקור במדינת ישראל על זהותם היהודית מחד, אבל מאידך, תחושות של דחייה וחוסר נעימות בחלק מהמקומות בשל תפיסות עולמם, ראיתי שההקשחה המתמשכת גובה מחיר – יש מי ששמחים לשלם אותו, ויש מי שחוששים מהשלכותיו.

מי שמוותר על מיליוני יהודים בלי מאבק צריך לומר זאת בריש גלי. בעיני, לעם שמהווה 0.2% מאוכלוסיית העולם, ומדינה שהדמוגרפיה תמיד היוותה גורם חשוב בה, אין את הפריבילגיה הזאת.