בחודש שעבר נפל דבר בעיתונות הרוסית בישראל: אתר החדשות הפופולרי והשנוי במחלוקת "יזרוס" נסגר. קודם לסגירה נקשר שמו של האתר בפרשת השחיתות של מפלגת ישראל-ביתנו, מייסדו נעלם באופן מסתורי והוא נרכש באופן כמעט חשאי על-ידי קבוצת "ידיעות אחרונות".
אורן פרסיקו ונמרוד הלברטל שוחחו על תיק "יזרוס" עם העיתונאי בוריס ינטין, המסקר את העיתונות הרוסית בישראל עבור "העין השביעית". הראיון נערך במסגרת "קול העין", תוכנית הרדיו המשותפת של "העין השביעית" וקול-הקמפוס, והוא מוגש כאן בגרסה ערוכה.
"אתר 'יזרוס' בא לעולם באפריל 2008, ואחד המאפיינים שלו היה קו מאוד נוקשה מבחינה עדתית. 'יזרוס' זה שילוב של 'ישראל' ו'רוסיה'. זה אתר שמיצב את עצמו והציג את עצמו כשופר של ישראל הרוסית. מאפיין בולט נוסף היה הקו הימני, והזיהוי עם מפלגת ישראל-ביתנו. לאורך השנים אנשי האתר הכחישו כל קשר לא ענייני למפלגה, הם טענו שהם רק מסקרים את פעילותה, שמדובר במפלגה שיש בה הכי הרבה פוליטיקאים דוברי רוסית ולכן היא תופסת מקום מרכזי בסיקור. אבל כל קורא סביר היה יכול לראות היכן מונחת הסימפתיה של מערכת 'יזרוס'".
בדומה ל"ישראל היום" ובנימין נתניהו?
"משהו מהסוג הזה, למרות שב'ישראל היום' לפחות לא חיים בהכחשה כמו אנשי 'יזרוס'. הם אפילו תבעו את עיתון 'הארץ' ב-2009 על איזו טעות שנפלה שם בדיווח, כאילו מיכאל פלקוב, העורך הראשי של 'יזרוס', נסע לרוסיה עם ליברמן כשהיה שר החוץ. התברר שהוא לא נסע ו'הארץ' נאלץ לפרסם הבהרה".
מיכאל פלקוב (צילום מסך)
פלקוב הוא המייסד של האתר, שגם היה לפני כן יועצו של אביגדור ליברמן. אנחנו יודעים מי מימן את האתר לאורך השנים, או שהוא החזיק את עצמו?
"מיכאל פלקוב טען, למיטב הבנתי, שהוא הצליח להחזיק את האתר בעצמו. ומי שהחליף אותו בתפקיד אחרי היעלמותו, אלכסנדר גולדנשטיין, גם טען כך".
רגע, מה זאת אומרת נעלם?
"ב-2015 התפוצצה פרשת 242, מה שמכונה 'פרשת ישראל-ביתנו', והתפרסמו ידיעות שלפיהן פלקוב מבוקש לחקירה בחשד להלבנת הון באמצעות 'יזרוס'. אז גם התפרסם בעצם שב-2013 הוא נעלם ואף אחד לא יודע היכן הוא נמצא".
עד היום?
"יש אנשים שטוענים שהם כן יודעים. היו פרסומים בכלי תקשורת רוסיים שנמצאה גופה באוקראינה עם דרכון על שמו. אבל מאז התברר לשמחתנו שהוא חי וקיים – רק שלא ידוע איפה".
יש ל"יזרוס" קשר גם לממשלה הרוסית?
"ההיגיון הפשוט מצביע על כך שישנה מדיניות של האתר שמשרתת עניינים שונים שחשובים לרוסיה. זה עדיין לא אומר שהאנשים שעובדים שם עושים את זה במודע וחושבים שהם משרתים את רוסיה.
"פוטין מתערב בענייניהן של מדינות מזרח אירופה באמצעות קהילות דוברות רוסית גדולות, שאפשר לעשות בהן מניפולציות לטובת אינטרסים של רוסיה. קהילות כאלה יכולות להיות כלי לעורר אי-יציבות, שערוריות, מהומות. מבחינה זו, הבדלנות העדתית המוצהרת של 'יזרוס' עולה בקנה אחד עם הנסיונות של רוסיה לעודד באירופה את הקהילות הרוסיות. הפגנות התמיכה במדיניות הרוסית שאנחנו יכולים לראות למשל בברלין, או בעצם בכל מקום בעולם, כנגד המערב, כנגד אוקראינה. מדובר בקהילות של דוברי רוסית. אז אפשר להגיד שזה גם רלבנטי כלפי ישראל.
"שוב, זה לא אומר שהאנשים שיוצאים להפגין מקבלים שכר או משהו מעין זה. יכול להיות שהם באמת ובתמים מזדהים עם המדיניות הזו. אבל זה לא מספיק להזדהות, צריך גם להתארגן. במובן הזה, אתר כמו 'יזרוס' יכול לשמש ככלי להתארגנות כזו".
נשיא רוסיה ולדימיר פוטין (צילום: חיים צח, לע"מ)
בסקירה שכתבת על "יזרוס" אתה מזכיר את חברת אקסיס-גלוב ואת אתר "אקסיס ניוז", שהופעלו בידי אותם אנשים שהפעילו את "יזרוס", וכותב שישנה הערכה שהיה להם קשר לשירותי הביון הרוסיים.
"זו לא השערה שלי, אני מצטט את אדוארד לוקאס, חוקר בריטי שהיה גם כתב ה'אקונומיסט' במוסקבה. הספר שלו זמין און-ליין, והוא עושה רושם של ספר רציני. הכי מעניין הוא שאנשי אקסיס-גלוב – אלו אותם אנשים של מערכת 'יזרוס', בראשות פלקוב – מפנים בעצמם לספר הזה מהאתר שלהם. אז יש פה משהו מאוד טריקי".
הם מפנים לספר שאומר שהם אולי קשורים לשירותי הביון הרוסי?
"לגמרי. לגמרי. הם גם מסירים שם מסכות, אומרים – אלו השמות הבדויים שהשתמשנו בהם. יש שם באמת סיפור מאוד מעניין שיכול להיות בסיס לסדרת מתח. כולל היעלמותו של פלקוב. אנחנו גם רואים בעצם ש'יזרוס' זה קצה הקרחון. החברה הזו, אקסיס-גלוב, נוסדה שלוש שנים לפני שנפתח אתר 'יזרוס'. זו חברה שקיימת עד היום ואותם אנשים מנהלים אותה. זה יכול להסביר את התופעה של 'יזרוס'.
"הרי הם התפארו כל השנים כמה שמצטטים את 'יזרוס' בעיתונות העולמית, ב'טיים' וב'גרדיאן' וב'טלגרף'. אבל מה בדיוק ציטטו? אתר שכותב איך לבוריס לא נתנו אשרת כניסה כי חברה שלו לא יהודייה? איך הם הגיעו להיות מצוטטים כל-כך הרבה בתקשורת העולמית?
"ואז אנחנו רואים שמה שאנשי אקסיס-גלוב עסקו בו זה בעצם יחסי-ציבור. או כמו שהם מגדירים את זה בעצמם, בהקשר של עבודה שעשו עבור ממשלת אוזבקיסטן, 'יחצנות סמויה'. כלומר שכבר שלוש שנים לפני שהוקם האתר הם התאמנו ופעלו להחדיר ידיעות לכלי תקשורת שונים, והכל ממש כמו מבצעים של שירותים מיוחדים. אולי הם עשו את זה כשירות פרטי, גם זה יכול להיות. הם גם טוענים שהם הקימו במזרח ירושלים רשת של מודיעים שסיפקו מידע על ארגונים קיצוניים שפועלים במרכז אסיה. זו היתה פעילות עניפה, ומה שראינו ב'יזרוס', בהקשר הזה, נראה כמו קצה קרחון".
אביגדור ליברמן (צילום: דוד ועקנין)
זאת אומרת, ארגון שהוא גם עיתונאי וגם יחצני, גם מסקר וגם מבצע פעולות מודיעיניות, והכל בתוך אריזה של ספר של ג'ון לה-קארה.
"זה בפני עצמו סיפור מרתק".
האתר נסגר ממש לאחרונה.
"לפני שנתיים האתר נמכר לחברת ידיעות-תקשורת מקבוצת 'ידיעות אחרונות'. עכשיו 'ידיעות אחרונות' השיקו את האתר של 'וסטי', העיתון ברוסית של קבוצת 'ידיעות אחרונות' שפועל כבר מ-1992, אז הם בחרו לסגור את 'יזרוס'".
הם נתנו סיבה למה הם עושים את זה?
"אני לא מכיר הודעה כזו. לא ראיתי הודעה של 'ידיעות אחרונות' בכל הדיונים שהיו בתקשורת הרוסית על סגירת 'יזרוס', והיו דיונים די נרחבים. ההסבר הוא לכאורה על פני השטח: 'וסטי' פעל על הפלטפורמה של 'יזרוס', אז היתה השערה שהם רכשו את 'יזרוס' כדי לעשות ניסויים של 'וסטי' ברשת ובמקביל לעבוד על בניית אתר משלהם, וכשהוא היה מוכן הם פשוט סגרו, כי אין טעם להחזיק עוד כלי תקשורת בשפה הרוסית".
אחרי התפוצצות פרשת ישראל-ביתנו אנשים עוד המשיכו לקרוא את "יזרוס"? אנשיו לא איבדו את האמינות?
"ממה שאני יודע, גם ממה שהתפרסם, הטרפיק של 'יזרוס' בשנים האחרונות היה 30 אלף מבקרים ביממה. זה לא הרבה יחסית לאתרים פופולריים באמת. אני לא חושב שזה קשור לפרשת 242, אני חושב שאלה שהיו מעריצים את 'יזרוס' לפני, נשארו איתם גם אחרי".
"קול העין" היא תוכנית משותפת ל"העין השביעית" ולקול-הקמפוס (106FM), רדיו הסטודנטים של בית-הספר לתקשורת של המסלול האקדמי, המכללה למינהל. התוכנית משודרת בקול-הקמפוס מדי שבוע בימי חמישי בשעה 12:00, וזמינה להאזנה באתר התחנה ובאתר "העין השביעית". ניתן גם להתחבר לפיד ה-RSS של "קול העין" באתר icast. עורכת מוזיקלית: חן ליטבק.
