אין על מה לדווח

בסוף-השבוע האחרון מתו שני פלסטינים מירי כוחות צה"ל. אתמול מת עוד פלסטיני אחד. אולי היו מחבלים מסוכנים שניסו לחדור לישראל כדי לרצוח יהודים, אולי היו חקלאים תמימים שנהרגו בשגגה, אולי הם המצאה של תעשיית התעמולה הפלסטינית, אולי הם קורבנות של חיילים רצחניים. קורא העיתונים הישראלי אפילו לא יודע שמתו. הבוקר, לדוגמה, אין עיתון אחד שמדווח על ההרוג האחרון בעזה. זהו כישלון מקצועי מתמשך.

לכלי התקשורת בישראל אין אפשרות לברר באופן עצמאי אם ההרוגים בעזה היו מחבלים מסוכנים או חקלאים תמימים, כיוון שהעיתונאים הישראלים אינם מורשים להיכנס לרצועה. נראה שגם אין כל רצון לעסוק בנושא. נציגים של כלי תקשורת זרים הרי עובדים בעזה, ונפגעים מירי צה"ל יש גם בשטחי הרשות הפלסטינית – ובכל זאת כלי התקשורת אינם מביאים בפני הציבור דין-וחשבון על השלכות מעשיהם של חיילי צה"ל. לא כשמדובר בשגרת פשיטות ומעצרים, גם לא כשבני-אדם נפגעים ומתים.

המסר שמקבל הציבור הוא שאין על מה לדווח, סתם עוד פלסטיני מת, נא להמשיך בשגרת החיים: בדיוק בעוד שבוע יש בחירות, והשמועה האחרונה אומרת שפאינה קירשנבאום תהיה שרת החקלאות.

כל מה שנאמר וייאמר

"שבוע לפני הבחירות לכנסת שיתקיימו ביום שלישי, 22.1.13, אפשר להצביע על אחת התופעות הבולטות אשר איפיינו את המערכת", כתב אתמול אבי טמקין ב"גלובס". "דלות המידע אשר האזרח הישראלי קיבל על המערכת הפוליטית, תוצאה ישירה של הרדידות המחשבתית באמצעי התקשורת בישראל בכל הקשור לפוליטיקה המקומית. במקום ניתוח אמיתי של מגמות פוליטיות וחברתיות בישראל של 2013, קיבלנו מכתבים ומפרשנים פוליטיים סדרה אינסופית, מייגעת, של תיאורים על תמרונים של פוליטיקאי זה ואחר, לצד אמירה כי תוצאות הבחירות ידועות מראש" (בהמשך הטור מסביר טמקין מדוע מפלגת הליכוד הולכת ושוקעת. הקריאה מומלצת).

"בדיוק בעוד שבוע" היא הכותרת הראשית המוזרה שמתנוססת הבוקר בראש שער "ישראל היום". "יום הבוחר ממש מעבר לפינה", נכתב בכותרת המשנה, "והמתח נוסק".

הכפולה הפותחת בעיתון זה מוקדשת לסיקור היריבויות הקטנוניות והתמרונים האחרונים במערכת הפוליטית. שלמה צזנה, מתי טוכפלד, יעל ברנובסקי ויהודה שלזינגר מסכמים את הסיבוב הנוכחי בחילופי ההאשמות בין המפלגות: "ראש הממשלה בנימין נתניהו תוקף את ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט; מספר 2 שלו, אביגדור ליברמן, תוקף את אריה דרעי, ואילו המחנה הדתי בליכוד-ביתנו תוקף את נפתלי בנט. גם בגוש המרכז-השמאל לא רגוע, וההתגוששות בין ראשי שלוש המפלגות בגוש – העבודה, יש-עתיד והתנועה – נמשכת".

"אין לייחס משקל רב לכל מה שנאמר וייאמר בשבוע שנותר עד פתיחת הקלפיות", ממליץ נחום ברנע במדור הדעות של "ידיעות אחרונות". "המשברים מלאכותיים, המריבות מדיפות ריח עז של ספין". ומה בקשר לכל מה שנאמר ונכתב עד כה?

מתי טוכפלד מוסיף ב"ישראל היום" טור פרשנות תחת הכותרת "המפלגות כוססות ציפורניים לקראת הסקרים האחרונים". "בעוד שבוע תסתיים אחת ממערכות הבחירות המשמימות והצפויות ביותר שהיו פה בשנים האחרונות", כותב טוכפלד. "בחירות ללא סדר יום מוגדר, בלי דרמות אמיתיות וללא סיכוי אמיתי למהפך שלטוני".

בהמשך מזכיר הפרשן הפוליטי של "ישראל היום" כי במערכות בחירות קודמות חל שינוי בדפוס ההצבעה בימים האחרונים לפני פתיחת הקלפיות. מבחינה זו, השממה במערכת הבחירות הנוכחית שיחקה לטובתו של ראש הממשלה וחביבו של "ישראל היום", בנימין נתניהו. אפשר להבין מדוע "ישראל היום" בוחר בכותרת האנמית "בדיוק בעוד שבוע". רק שיעבור.

הכותרת הראשית של "הארץ" מדווחת כי לפי בכירים בליכוד-ביתנו, "אין ספק שבנט יהיה בממשלה". כותרת זו היא תשובה לכותרת הראשית של "מעריב" מאתמול ("מסתמן: נתניהו יעדיף את לפיד ולבני על בנט וש"ס"). הכותרת הראשית של "מעריב" הבוקר מוקדשת לחלוקת התיקים בממשלת הליכוד-ביתנו. "נתניהו יכריע: גדעון סער או מינוי מקצועי לאוצר", נכתב בה.

שלום ירושלמי מיפה בשבוע שעבר את חלוקת התיקים בממשלה הבאה. הבוקר ממשיך ירושלמי במלאכתו, וזאת בהסתמך על "מקורבי ראש הממשלה נתניהו". למעשה, רשימת השרים המיועדת שמפרסם הבוקר ירושלמי בכפולה הפותחת של "מעריב" היא מעין פלגיאט עצמי, העתק-הדבק מהרשימה שפירסם בשבוע שעבר, כמעט מלה במלה. השינוי הבולט – פאינה קירשנבאום, שבשבוע שעבר היתה ספק שרה, הפכה לשרת החקלאות.

הכיעור שלנו

יובל קרני ועקיבא נוביק מצטטים בעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" מהודעה שפירסם אתמול אביגדור ליברמן בדף הפייסבוק שלו. ליברמן פנה לאריה דרעי וביקר את תשדיר התעמולה של ש"ס, "כוכבית גיור", שבו נראה יהודי מסרב להתחתן עם גויה ממוצא רוסי, שעברה גיור מזורז. "אינני יכול שלא לכעוס על תשדיר התעמולה שהכנתם, שפגע בכבודם וברגשותיהם של רבים מציבור העולים", כתב ליברמן.

כתבת השער במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" [יהודה שוחט] מביאה את סיפור תלאותיו ברבנות של אזרח יהודי ממוצא רוסי שביקש להתחתן עם בחירת לבו. "עשרות שאלות אישיות חודרניות, מבחן מעיק ביידיש, חיטוט באלבומי תמונות פרטיים וחקירה צולבת על-ידי רבנים חמורי סבר", נכתב בכותרת המשנה לכתבה. "יום אחרי שצפו בקמפיין הגזעני 'כוכבית גיור' של ש"ס, הגיעו דימה מוטל והוריו לרבנות כדי לנסות להוכיח שהם יהודים. את ההשפלה הוא לא ישכח עוד זמן רב".

"אבל זו הרי מהותה של חתונה דתית, שהיא היחידה המותרת על-פי חוקי ישראל – שנישאים בה בני-זוג בני אותה הדת", הזכיר אתמול קובי ניב במדור הדעות של "הארץ" לכל המזועזעים מהתשדיר הגזעני של ש"ס. "[...] לא רק בחתונות של ש"ס בודקים מיהו יהודי. עצם קיומה של מדינת ישראל וכל מהותה בנויים על הבדיקה הזאת. חוק השבות, שהוא אבן היסוד של מדינתנו, קובע שהקריטריון היחיד לקבלת אזרחות הוא היות המבקשים יהודים. כך שאם אומרים על מפלגת ש"ס שהם גזענים ונאצים, זה מה שצריכים בעצם לומר על מדינת ישראל. הכיעור שאתם רואים במראה שלהם הוא הכיעור שלכם".

הכפולה השנייה של "מעריב" מוקדשת הבוקר לציבור הערבי שחי תחת שלטון ישראל ויש לו זכות הצבעה לכנסת. "חצי מיליון קולות אבודים" היא הכותרת לדיווח מאת יונתן הללי על שיעור ההצבעה הנמוך יחסית בקרב הערבים בעלי זכות הבחירה. "מחצית מבעלי זכות הבחירה במגזר לא טורחים להגיע לקלפי", כותב הללי. "[...] הפעם חוששים ששיעור ההצבעה במגזר יירד מתחת לרף ה-50 אחוז לעומת כ-65 אחוז בכלל האוכלוסייה".

הללי מצטט מדברי תושבי טמרה, חיפה ועכו, המביעים אכזבה מחברי-הכנסת הערבים המכהנים. בצד הכתבה ניתנת זכות התגובה לפוליטיקאים הערבים: ח"כ ג'מאל זחלאקה מבל"ד, ח"כ אבראהים צרצור מרע"מ-תע"ל, ח"כ מוחמד ברכה מחד"ש וחנאן זועבי, שנמצאת במקום השישי ברשימת דעם לכנסת. ליד כל ציטוט של פוליטיקאי מודפס תצלום הדובר. ליד הציטוט מפי זועבי מודפס דווקא תצלום של אסמא אגבריה זחאלקה, המובילה את רשימת דעם.

"צאו והצביעו", מצווה מאמר המערכת של "הארץ" לערבים בעלי זכות הבחירה לכנסת. באופן יוצא מגדר הרגיל, המאמר מתפרסם בשתי השפות הרשמיות של מדינת ישראל, ומוכיח כי לא רק ליברמן ובן-ארי מבינים ערבית – גם שמאלנים אשכנזים יודעים לדבר בשפה זו כשהם זקוקים לעזרת הציבור דובר הערבית.

"דו"ח הלמ"ס: ירידה עקבית בפריון של מוסלמיות לעומת עלייה בקרב יהודיות", נכתב בכותרת ידיעה מאת עופר אדרת כמה עמודים אחרי מאמר המערכת הדו-לשוני של "הארץ". בידיעה דומה המתפרסמת ב"ידיעות אחרונות" מעדיפים שלא להשתמש במושג "מוסלמיות" ומחליפים את הדת בלאום. "עלייה בילודה לנשים יהודיות, נשים ערביות יולדות פחות" היא הכותרת שנבחרה לדיווח מאת גד ליאור, אף על פי שנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המצוטטים בידיעה, מתייחסים לשיעור הילודה של נשים בנות הדת המוסלמית.

ציפור קטנה לחשה לי

במדור הרכילות של "ישראל היום" מתפרסמת ידיעה מאת "כתב 'ישראל היום'" ולפיה "רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו שרה נפגשו אמש בירושלים עם הסטנדאפיסט שלום אסייג". עוד נודע לכותב הידיעה כי "אסייג הביע את תמיכתו ברה"מ ואמר: 'אני מודה לראש הממשלה ולרעייתו שרה על האירוח החם והלבבי. השכלתי, ואיחלתי לו בהצלחה בבחירות הקרובות'". כותרת הידיעה: "צוחק ותומך", והיא מלווה בתצלום [יוסי זמיר] של שרה ובנימין נתניהו עם שלום אסייג. שרה נראית בתצלום טוב יותר מבנימין.

סיבות להיתקף בחילה

"לא חושב שנצטרך להעלות מסים", מצוטט ראש הממשלה בנימין נתניהו בכותרת הגג לראשית של "ישראל היום". בראש הכפולה השנייה של העיתון מתנוסס ציטוט החלטי עוד יותר: "נימנע מהעלאת מסים". בנוגע לאפשרות לבצע קיצוצים עצומים בתקציבי הרווחה, החינוך והבריאות אין התחייבות.

זאב קליין ושלמה צזנה מצטטים מדברי נתניהו בראיון שהעניק לערוץ 2 ומדברי מנכ"ל האוצר דורון כהן ("יש יציבות במשק, יש אמון בכלכלה הישראלית ויש יד בוטחת על ההגה", אמר כהן). "כולם מנסים לתפוס טרמפ על הגירעון בגלל הבחירות", מצוטטים "בכירים נוספים באוצר". לדבריהם, "ההיסטריה בנושא אינה במקומה".

לדיווח נלווה משום מה תצלום [גדעון מרקוביץ'] של ראש הממשלה נתניהו בחברת אתיופים. נתניהו מחזיק ידיים לשני אתיופים כשמאחוריו כרזת תעמולה עם דיוקנו והכיתוב "ראש ממשלה חזק, ישראל חזקה".

"פרט לשלמה מולה במקום השמיני ברשימת התנועה – אין שום מועמד או מועמדת אתיופים במקום ריאלי ברשימות לכנסת", מציינת צפי סער ב"הארץ". "זו חרפה, שמצטרפת לשורה ארוכה של גילויי גזענות נגד יוצאי אתיופיה. יש הרבה מאוד סיבות להיתקף בחילה במערכת הבחירות הזאת, ובפוליטיקה הישראלית בכלל; אבל העובדה היבשה הזאת איכשהו מחרידה במיוחד, ממחישה בצורה בולטת כל-כך עד כמה החברה הישראלית גזענית ביסודה, עד שורשיה. אולי ללא מרפא".

הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" שוב מוקדשת לתחזית קודרת על היום שאחרי הבחירות. "הגזירות שבדרך", נכתב בה, מעל הרשימה הבאה: "מע"מ יעלה ל-18%, קצבאות ילדים יקוצצו, צמצום הטבות לעובדי מדינה, נשלום יותר מס הכנסה, יידחו תוכניות תחבורה".

בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות" מודפס גזיר עיתון מאוקטובר האחרון ובו כותרת על נסיבות הקדמת הבחירות. "הממשלה נפלה בגלל התקציב למרות שהגירעון היה נמוך בהרבה", מזכירים לקוראים. מעניין. העיתון שתקף באופן הבוטה ביותר את נתניהו החליט כעת, שבוע לפני הבחירות, להעלות למרכז הדיון את הנושא הכלכלי-חברתי. נכון, רק לפני ימים אחדים פורסם הנתון הרשמי על עומק הגירעון, אולם התחזית לגביו לא השתנתה בשבועות האחרונים. הסוד היה גלוי.

בכל זאת בשבועות הללו פירסם "ידיעות אחרונות" כותרות ראשיות מזרות אימה על המצוקה הבינלאומית שתנחת על ישראל אם נתניהו ייבחר מחדש, על "גורם מדיני רם דרג" שמזהיר מפני אסון דיפלומטי, על גורמים ימניים קיצוניים שחברים במפלגת השלטון. בכך סייע למערכת הבחירות הנוכחית להתמקד בנושאים מדיניים ולא כלכליים.

בכפולת העמודים הפותחת של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "הציבור ישלם", מדווחים גד ליאור, איתמר אייכנר ויובל קרני על הצפי לעליית מסים. פקיד בכיר במשרד האוצר אומר להם: "אין שום אפשרות שלא להעלות מסים". אפשרויות אחרות להגדלת הכנסות המדינה, כגון הלאמת הבנקים ואוצרות הטבע של המדינה, אינן מוזכרות.

בכפולה הפותחת של "ממון" מדווח גד ליאור כי בכירי משרד האוצר התכנסו אתמול לדיון במלון באשקלון כדי לנסות למצוא פתרון למצוקה הכלכלית. "רוב המשתתפים חושבים שלא יהיה מנוס מביצוע תוכנית קיצוצים רחבה בתקציב ואף העלאת מסים", מדווח ליאור. מה שבטוח הוא שלא היה מנוס מכינוס ראשי משרד האוצר בבית-מלון על חשבון הציבור הרחב. 39 מיליארד שקל גירעון, מה משנה עוד כנס אחד בבית-מלון?

לצד הדיווח מודפס טור פרשנות מאת סבר פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר בעיתון. אתמול שיבח את מדיניות הגדלת הגירעון של ממשלת נתניהו, הבוקר מבקר פלוצקר את מדיניות אי-העלאת המסים של אותה הממשלה.

בשולי החדשות

א. טלילה נשר והילה וייסברג מדווחות בשער "הארץ" על חתימת הסכם קיבוצי ראשון של 1,500 מורי קבלן. "כדאי לזכור כי זו הצלחה אחת בתוך ים ההפרטה שמסביב", כותב אור קשתי בטור פרשנות נלווה. "ספק אם במשרד האוצר, ובקרב משתפי הפעולה עימו במשרדי הממשלה האחרים, תתעורר כעת חשיבה מחודשת בדבר שיטה זו". גם מיקי פלד, כתב "כלכליסט", משדר פסימיות. "תנאי השכר של מורי הקבלן לא נקבעים במשא-ומתן בין הוועד שלהם לבין המעסיק, אלא הם נקבעים על-ידי מזמין השירות שפירסם את המכרז, כלומר הפקידים במשרד החינוך. גם אם יתאגדו, וייאבקו, בסופו של דבר ההישג יהיה זמני ולתקופת המכרז בלבד", הוא כותב.

ב. בכפולה האמצעית של "מעריב" מתפרסמת מודעה לסרט הקולנוע "הבלתי אפשרי" בדמות ידיעה מאת אבי אשכנזי, שבילה "עם הצופים ב'הבלתי אפשרי'". מדוע נשלח כתב פלילים לאולם הקולנוע? כדי לבדוק את התופעה שבה מאות צופים הקיאו או התעלפו במהלך הקרנתו.

מקריאת המודעה/ידיעה לא ברור מנין הגיע המידע על מאות מקיאים ומתעלפים, אולם ליאת גרינברג מחברת תיאטראות-ישראל, המפעילה את רשת בתי-הקולנוע יס-פלאנט, מצוטטת כאומרת: "לרוב הציבור אין תגובות פיזיות חמורות, אבל היו מקרים של אנשים שהקיאו והיה גם מקרה של מישהי שהתעלפה". אשכנזי, מכל מקום, מדווח כי בהקרנה שבה צפה הצופים "התכווצו בכסאותיהם, חלקם עצמו עיניים ואחרים כססו את הציפורניים". לדעת עורכי "מעריב", הגילוי הזה שווה ידיעה בכפולת האמצע.

ג. המדור המשפטי של "ידיעות אחרונות", המתפרסם במוסף "24 שעות", כולל הבוקר מאמר אחד ארוך מאת שר המשפטים לשעבר דניאל פרידמן, הכותב על הדרישה של אהוד ברק לחקור את פרשת הרפז באופן יסודי. פרידמן מסיים בקריאה משלו לחקור את האזנות הסתר בפרשת חיים רמון.

ענייני תקשורת

אורנה יפת מדווחת ב"כלכליסט" כי לטענת חברת סודה-סטרים, זכיינית ערוץ 2 קשת מסרבת לשדר את הפרסומת שלה. החברה מייחסת זאת לעובדה כי הבעלים של קשת היא החברה המרכזית למשקאות (קוקה-קולה ישראל). בקשת מכחישים.

בית-המשפט הלך אתמול בעקבות עצתו של מתי גולן ואסר לשידור את הכתבה ב"עובדה" על פרשת שמעון קופר, מחשש שתשפיע על המשפט שבו נאשם קופר ברצח אשתו. "החלטה משפטית למנוע מראש שידור של תוכנית מטעמי פגיעה במשפט פלילי מתנהל לא זכורה בתולדות המשפט הישראלי", כותב הבוקר עידו באום ב"הארץ". "[...] השופט גינת החליט להשיב רוח חיים בכלל הסוביודיצה באחד המקרים הכי פחות מתאימים לכך".

יום לאחר השקת הקמפיין לחבילת סוף-השבוע של "מעריב", מודיע העיתון לקוראיו כי החל מיום שישי הקרוב יעלה גיליון סוף-השבוע שלו 15 שקלים. מדובר בעלייה של שקל וחצי, ולראשונה זה זמן היא אינה באה בעקבות הודעה דומה של "ידיעות אחרונות".