באופן עקרוני

כתבות "גלובס" סטלה קורין-ליבר ולילך ויסמן הפנו תריסר שאלות כלכליות זהות למפלגות המתמודדות לכנסת הבאה. בגיליון שחולק אמש למנויים הוקדש עמוד שלם לתשובותיהן של שתי המפלגות הגדולות, הליכוד-ביתנו והעבודה.

השאלה הראשונה עסקה בתקציב המדינה: "האם תגדיל/י את התקציב ביחס לתוצר? אם כן, מנין תמומן ההגדלה – יותר מסים או יותר גירעון? לאן בדיוק תבקש/י להפנות את ההגדלה?". בתשובת הליכוד-ביתנו הוסבר כי "המדיניות היא התבססות על כלל ההוצאה, שנחקק בכנסת האחרונה. התקציב גדל משנה לשנה, בהתאם לנוסחת הכלל הפיסקלי, ועל כן צפוי לגדול גם בשנה הבאה. באופן עקרוני, הגידול תואם את היקף הגידול בתוצר, על מנת לשמר את היקף השירותים הציבוריים לאזרח".

התיבות "מסים" ו"גירעון" אינן מוזכרות בתשובת הליכוד-ביתנו, אולם תופסות מקום של כבוד בשערים ובכותרות הראשיות של מרבית העיתונים.

"שערוריית התקציב והגזירות שבדרך: הגירעון תפח ב-2012 ל-39 מיליארד שקל, כפול מהמתוכנן", קראה אמש הכותרת הראשית ב"גלובס". אדריאן פילוט ציין כי "מדובר בפעם השנייה ברציפות שהאוצר, בראשות השר יובל שטייניץ, מחמיץ את יעד הגירעון", והוסיף כי "גם ב-2013 צפוי האוצר לסטות מיעד הגירעון – בפעם השלישית ברציפות".

לפי דיווחו, גם במשרד האוצר "מודים כי הסטייה החריגה מהיעד נובעת מטעות משמעותית בהכנסות החזויות, בהיקף עתק של כ-18.5 מיליארד שקל", וזו נובעת מהשימוש בשיטת התקציב הדו-שנתי. התחזית הנוכחית הוכנה באמצע 2010, ומאז, הפתעה, השתנו כמה דברים ("ביצוע תקציב הביטחון ל-2012 היה 118% [...] יותר מ-62 מיליארד שקל [...] לעומת 52.5 מיליארד שקל בתקציב המקורי", למשל).

"יש מלה אחת שבה ניתן לתאר את המשמעות של נתוני ביצוע התקציב: שערורייה", כתב אבי טמקין בטור פרשנות נלווה. "[...] אם לתוצאות אלה התכוון שר האוצר, יובל שטייניץ, כאשר דיבר על 'מדיניות אחראית', הרי שמישהו צריך להסביר לו מהי משמעות המלה אחריות. עתה ניתן רק ללעוג לקביעתו של שטייניץ כי לא יידרשו מסים חדשים כדי לסתום חור תקציבי.

"[...] שר האוצר, עם רה"מ, הם שהביאו על עצמם מצב שבו אינם יכולים להגיב להתפתחויות אלה באמצעות אותה המצאה הזויה של תקציב דו-שנתי. התקציב הדו-שנתי היה אמור להגן על רה"מ ועל שר האוצר מפני דיון במדיניות כלכלית בכנסת במשך שנתיים. הם חיפשו חיסון פוליטי, ובפועל יצרו מצב שבו המדיניות הכלכלית לא יכולה להגיב לשום מצב חדש, והציבור לא ממש יודע מה המגמות הפיסקליות. התחזיות הקיימות פורסמו ב-2010, על רקע התנאים ששררו אז במשק. לכן, מה שנותר לנתניהו ולשטייניץ לעשות מול כל התפתחות לא צפויה היה לאלתר. מחאה חברתית? מורידים שיעורי בלו. מחירי הדירות נוסקים? מורידים מס שבח. הכול ב'שלוף' – בלי תכנון, בלי דיון בכנסת ובציבור".

"כשלון הגירעון", מכריזה הכותרת הראשית ב"ידיעות אחרונות", בין תצלומים של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר יובל שטייניץ. העיתון, שאינו מחמיץ הזדמנות לבקר את הממשלה ואת העומד בראשה, מקדיש את הכפולה הפותחת ל"סערה במערכת הפוליטית בעקבות הודעת האוצר כי הגירעון הממשלתי כפול מהתחזית".

יובל קרני, איתמר אייכנר, גד ליאור וצביקה ברוט מצטטים תגובות ביקורתיות משלל מפלגות, גד ליאור מספק רקע כלכלי במתכונת של שאלות ותשובות ("טעויות מהותיות בחיזוי וניהול כלכלי שגוי גרמו לגידול עצום בגירעון"), ועורך העמודים מוסיף שלושה ציטוטים בולטים שיצאו מפי שר האוצר בקיץ האחרון:

"לא יהיה מנוס מהטלת מסים, כי קבענו שלא ניכנס לתחום של גירעון בלתי סביר שעלול לשדר אובדן שליטה", "אנו שוקדים על חבילת צעדי קיצוץ מסוים ומיסוי, שתאפשר לישראל לעמוד ביעד הגירעון ולהקרין רצינות כלפי העולם"; ו"חייבים לשמור על גירעון סביר. הקיצוצים בתקציב לא כיפיים ולא נעימים גם לי, אבל כל בר-דעת מבין שאנחנו עושים זאת כדי לשמור על הכלכלה".

באופן כללי, לפי הנארטיב שנפרש בפני קורא "ידיעות אחרונות", הגירעון הגדול מגיע אחרי תקופה של קיצוצים וגזירות, בניגוד להבטחות של שר האוצר, וצפוי להוביל לגזירות וקיצוצים נוספים.

חריג בולט הוא טור מאת הפרשן הכלכלי הבכיר של העיתון, סבר פלוצקר, שמביע עמדה שונה בתכלית. תחת הכותרת "בשבחי הגירעון" כותב פלוצקר כי "דווקא הגידול בגירעון ב-2012 מבטא מדיניות תקציבית נכונה, שרוב הכלכלנים הרציניים היו ממליצים עליה מראש". לדברי פלוצקר, שר האוצר נהג נכונה כאשר העדיף את הגדלת הגירעון על פני צמצום הוצאות הממשלה. בשונה מהנארטיב של עורכי "ידיעות אחרונות" ("אחרי שנה של גזירות, ורגע לפני שהולכים לקלפי, עורר האוברדרפט הלאומי סערה"), פלוצקר מבליט את ההחלטה להימנע מגזירות וקיצוצים, ומחמיא לה.

אולם טור הפרשנות של העיתונאי הכלכלי הבכיר בעיתון נעדר מעמודי החדשות. תמצית הטור של פלוצקר אינה מודפסת בשער, לצד הכותרת הראשית (במקום זאת מודפסת פסקה מטור מאת נחום ברנע, שמוקדש לעימות בין אולמרט לנתניהו). יתר על כן, הטור עצמו אינו רואה אור בכפולה הפותחת של העיתון, אלא במוסף "ממון". כך נראה עיתון שנערך מטעמים פוליטיים. האוטוריטה העליונה לענייני כלכלה מוזזת הצדה ברגע שדעתה נוגדת את הנארטיב העקרוני של העורכים. לפתע הם מבינים טוב יותר ממנו בכלכלה.

ל"הארץ" אין בעיה כזו. "כישלון בתחזית המס הכפיל את הגירעון הלאומי", נכתב בכותרת הראשית של עיתון זה, ולצדה משפט מתוך מאמר מאת נחמיה שטרסלר, עורך בכיר לכלכלה וחברה, התוקף אף הוא את המדיניות הכלכלית של נתניהו.

"כישלון חרוץ", מגדיר שטרסלר את תפקודם של שטייניץ ונתניהו. ברם, הנארטיב שלו שונה מזה של "ידיעות אחרונות". שטרסלר כותב על "המדיניות חסרת האחריות שהתנהלה כאן בשנתיים האחרונות, מדיניות 'יש לי', של בזבוזים והוצאות בלי חשבון כדי לשאת חן בעיני הבוחר, כדי שיאהב את סנטה קלאוס הטוב והמיטיב". הוא תוקף במקביל גם את חברי האופוזיציה, ואת שלי יחימוביץ' במיוחד, שכן אלו דרשו הוצאות ממשלתיות גדולות עוד יותר. "ממשלה אחראית", כותב שטרסלר, "אמורה היתה להעלות מסים, בד בבד עם העלייה בהוצאות, וכך למנוע עלייה בגירעון".

ביקורת נוספת עולה ממאמר המערכת של "הארץ", הקורא לקיצוץ בתקציב הביטחון. "הגירעון הגדול והמסוכן הוא תוצאה של מדיניות הרפתקנית של האוצר וממשלת בנימין נתניהו", נכתב בו. "הם אישרו גידול מופרז בהוצאות בשנתיים האחרונות, אך כדי להציג גירעון שפוי של 2% הציגו גידול לא סביר בהכנסות ממסים".

מירב ארלוזורוב, הכותבת ב"דה-מרקר" על הגירעון הגדול, משלבת בין הביקורת של טמקין ב"גלובס" על התקציב הדו-שנתי לבין הביקורת של שטרסלר ב"הארץ" על מדיניות ההוצאות של הממשלה. "היומרה לחזות שנתיים וחצי קדימה במסגרת תקציב דו-שנתי התבררה כמסוכנת מדי", קובעת ארלוזורוב, ובסיום טורה מוסיפה: "התפנקנו. ועכשיו הגיעה עת תשלום המחיר".

"לראשונה זה 20 שנה: הממשלה חרגה ממסגרת ההוצאות", קוראת כותרת בכפולה השנייה של "כלכליסט". בטור פרשנות נלווה כותב אמנון אטד על דברים שנשא נגיד בנק ישראל סטנלי פישר לפני כשבועיים. מרשימתו ניתן להעריך מנין הגיע פלוצקר למסקנה כי הממשלה פעלה נכונה כשהעדיפה את הגדלת הגירעון על פני קיצוצים בהוצאותיה – זו בדיוק עמדתו של הנגיד.

על סמך הערות נוספות של פישר מגיע אטד למסקנה הבאה: "אחרי שבקיץ האחרון הפר נתניהו הבטחה מפורשת שלו והכפיל את יעד הגירעון ל-3%, לא תהיה לו כל בעיה לשחוט מיד אחרי הבחירות (בהנחה שהוא ירכיב את הממשלה הבאה) גם את הפרה הקדושה מכולן – מסגרת התקציב. שינוי הכלל התקציבי והגדלה מראש של צד ההוצאות יאפשרו לממשלה החדשה ולעומד בראשה לבצע קיצוץ קטן מהנדרש, ולהנמיך את התנגדות שותפיהם לקואליציה. והנקודה הכואבת היא שצעדים אלה יחייבו את הממשלה להכביד את נטל המסים. מכיוון שאי-אפשר להעלות את שיעורי מס ההכנסה באמצע השנה, הפתרון הקל יהיה העלאה נוספת של המע"מ, ואת זה ירגיש כל אחד מאיתנו – ככל הנראה כבר בחודשים הקרובים".

עמוד לאחר מכן מתפרסמת כתבה מאת מיקי פלד על מחקר חדש של קרן המטבע הבינלאומית ולפיו העלאת מסים עדיפה על קיצוץ בהוצאות.

"מעריב" הוציא את הסיקור הכלכלי שלו למיקור חוץ (ועל כך בהמשך). עם זאת, הכותרת הראשית של העיתון נשענת אף היא על הגירעון הגדול וקובעת כי בשל הקשיים הכלכליים הצפויים, נתניהו עשוי להעדיף את לפיד ולבני בקואליציה על פני בנט וש"ס.

בשער "ישראל היום", כצפוי, השטח הקטן ביותר שמוקדש לגירעון. על פני חלק מרצועה המתפרסמת בראש השער נכתב: "גירעון 2012 כפול מהמתוכנן; שר האוצר מרגיע: לא נעלה מסים לאחר הבחירות".

זאב קליין, שלמה צזנה, מתי טוכפלד ונצחיה יעקב מדווחים בעמ' 9 כי שיעור הגירעון כפול מהיעד השנתי. "משמעות נתוני הגירעון היא שלממשלה היו הרבה יותר הוצאות מהכנסות", מוסבר לקוראים. "הפער בסך 20.7 מיליארד שקלים לעומת היעד נובע בעיקר משיתוק המסחר בדרום בזמן מבצע עמוד-ענן [...] גורם נוסף לפער הוא הנפילה בהכנסות ממסים עקב ההאטה והמשבר הכלכלי העולמי".

בהמשך מצוטטים תגובותיהם של נתניהו ("הגירעון הוא פחות או יותר צפוי והוא לא ישליך השלכה משמעותית על אזרחי ישראל ועל המדיניות הכלכלית") ושטייניץ ("בלי קשר לנתונים שפורסמו, אין צורך בהעלאת מסים לאחר הבחירות"). לאחר מכן מוזכרת ביקורת שהשמיעו שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.

קוראי "ישראל היום", שפיתחו סבילות לכדורי ההרגעה שהעיתון הזה מספק באמצעות ציטוטים מפי ראש הממשלה ושר האוצר, ישמחו לדעת שהבוקר מוצע להם כדור חדש, מרוכז בהרבה מקודמיו, בדמות טור פרשנות כלכלית מאת חזי שטרנליכט.

"התוצאה בהחלט לא נעימה, אבל המתקפה המשולבת, בוודאי על-ידי גורמים שאינם מבינים בכלכלה, קשורה לבחירות ולא למציאות הכלכלית", כותב שטרנליכט ביחס לגירעון. "אין ממש חדשות רעות בנתוני הגירעון ל-2012", הוא מוסיף בהמשך, "גם אם הם לא התמונה שבאוצר היו רוצים לתלות על הקיר".

יצוין כי בעוד שנתניהו התבטא אתמול כאילו הגירעון בסך 39 מיליארד שקל אינו צפוי להשליך באופן משמעותי על אזרחי המדינה, בעבר החזיק ראש הממשלה בעמדה הפוכה. בשנת 99', כאשר התמודד בבחירות, הסביר נתניהו בראיונות לתקשורת כי רצף הגזירות והקיצוצים שביצעה ממשלתו נבע מגירעון בסך 15 מיליארד שקל שהותירה ממשלת רבין. "זה הדבר הכי אחראי שממשלה עשתה בישראל", אמר. ברוך קרא, שכתב באתר זה על התבטאויותיו של נתניהו בתקשורת באותה תקופה, ציין כך: "כמעט על כל שאלה כלכלית כללית, שלא מציגה נתונים מדויקים, משיב נתניהו בנאום הגירעון".

סוף-השבוע הגדול של "מעריב" (עם "מקור ראשון" ו"גלובס")

החל מהבוקר מצורף ל"מעריב" קונטרס כלכלי שנקרא "גלובס על הבוקר". המוסף [עורך: אנדרה טבקוף] מחזיק 24 עמודים וכולל את תמצית העיתון "גלובס" מליל אמש, עם תוספות מועטות ושינוי בגופן הכותרות.

בכפולה הפותחת מתפרסם הדיווח של "גלובס" על הגידול בגירעון, בתוספת תיבה מאת לילך ויסמן על התגובות במערכת הפוליטית. פרויקט נרחב על שווי בתיהם של מתמודדים לכנסת הבאה, שתפס ב"גלובס" את כל התוכן המערכתי מעמ' 2 ועד עמ' 14, מצטמצם לכדי שלושה עמודים בלבד ב"גלובס על הבוקר". נעדרים בולטים: בוז'י הרצוג וביתו בצהלה בשווי 8–8.5 מיליון שקל, סילבן שלום וביתו ברמת-גן בשווי 7–8 מיליון שקל, וישראל כץ וביתו בכפר-אחים בשווי 6–6.5 מיליון שקל (בעמודי החדשות של "מעריב" מתפרסם תיקון בעקבות פרסום שגוי במוסף "גלובס על הבוקר" בנוגע לשווי ביתו של שאול מופז).

בהמשך המוסף מתפרסם תוכן נוסף שהופיע אמש ב"גלובס": ידיעה חדשותית על עתירה להריסת הגדר המקיפה את היישוב ארסוף, מדורי צרכנות, שיווק ופרסום, מדורי רכילות ושוק ההון ונתוני הבורסה. בסך-הכל מנויי "מעריב" מקבלים הבוקר תוספת נאה ביותר לעיתון, שיפור משמעותי לעומת מוסף "עסקים" בכלל ומוסף "עסקים" המקוצץ של התקופה האחרונה בפרט.

"מעריב" מבשר לקוראיו על החידוש באמצעות הפניה בולטת בעמוד השער, ופותח בקמפיין פרסומי התופס שלושה עמודים בקונטרס החדשות. הקמפיין, שמקדם את חבילת סוף-השבוע החדשה, מציג שלושה קוראים: ילד המחזיק ב"מעריב לילדים", אשה המחזיק גיליון של המגזין "את" וגבר המחזיק גיליון של "גלובס על הבוקר".

הפעם האחרונה ש"מעריב" יצא בקמפיין פרסומי נרחב להבלטת חבילת סוף-השבוע שלו היתה זמן קצר לפני שבעליו דאז, זכי רכיב, מכר את העיתון כדי לצמצם את הפסדיו. נקווה שהפעם התוצאות יהיו טובות יותר, אולם כבר כעת ניתן להעריך כי הבעלים החדש של "מעריב", שלמה בן-צבי, אינו פועל למיזוג מותגי בין "מעריב" ל"מקור ראשון". ההפך הוא הנכון. "מעריב" מבדל את עצמו ומנסה לשמור על ייחודו מבחינה מותגית (בתשחץ שמתפרסם היום במוסף "המגזין" מתפרסמים תצלומיהם של שניים מסמלי העיתון – אפרים קישון וטומי לפיד), גם אם הולכת ומתגברת מגמה שלפיה התוכן שלו נכתב ונערך על-ידי עיתונאים של כלי תקשורת אחרים.

בשביל מדינת ישראל

במדור המשפט של "ישראל היום" מצטט צבי הראל מתוך תמלילי החקירה של ד"ר מריה זקוטסקי, החשודה כי סיפקה לבן זוגה שמעון קופר רעל שבו רצח את אשתו. בחקירתה מסבירה זקוטסקי כי קופר אמר לה שישתמש ברעל כדי להרוג סוחר נשק ערבי.

"זה היה בשביל מדינת ישראל. לא נתתי לו תרופות להרוג אנשים", אמרה בחקירתה. "את אומרת בעצמך שאת נתת לו את החומר להרוג ערבי?", שואלת החוקרת, ועל כך משיבה זקוטסקי: "זה לא בן-אדם, זה כלב, זה אדם שהורג אנשים ומוכר נשק. [...] זה הרי לא בן-אדם, זה רוצח".

מתי גולן מקדיש את טורו ב"גלובס" לכתבה על קופר, שתשודר הערב בתוכנית "עובדה" עם אילנה דיין, שבוע לפני הקראת כתב האישום נגד קופר.

"היה מקום להניח, לקוות, לצפות שדיין תלמד מפרשה זו [סרן ר'] שיעור יסודי בתורת החוק, ההגינות והמוסר", כותב גולן. לדבריו, "מרגע שהוגש כתב אישום צריך העיתונאי, אפילו אם הוא אילנה דיין, לזוז הצדה ולאפשר לשופטים לשקול את האישום כשהם חופשיים מהפרעה והשפעה של התקשורת.

"[...] ראוי ורצוי שבית-המשפט לא רק יאסור את שידור הכתבה, אלא גם יקבע במפורש כי אין תחקירים לאחר שהוגש כתב אישום, נקודה (אלא אם מדובר באנשי ציבור, שזו אופרה אחרת). מישהו צריך לעצור את דיין ושכמותה, כדי להגן על זכויותיו של האזרח, כל אזרח, למשפט הוגן שאינו משרת אינטרסים כספיים של תוכניות טלוויזיה".

עוד כותרת ראשית אחת

"הודח מצה"ל", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום", לצד תצלום של אל"מ ארז וינר.

בשולי החדשות

רוני לינדר-גנץ מדווחת ב"דה-מרקר" על הנסיבות שהובילו להמשך פעילותה של עמותת לחופש-נולד, בעלות של 100 מיליון שקל מתקציב הביטחון, על אף שאנשי מקצוע ומשפחות נעדרים המליצו לסגור אותה.

זוהר בלומנקרנץ מדווח ב"דה-מרקר" כי שתי הטיסות האחרונות של ראש הממשלה נתניהו לאירופה עלו לציבור כחצי מיליון דולר.

לפי ידיעה נטולת קרדיט ב"כלכליסט" (באתר היא מיוחסת לשניר הנדלר), בנק הפועלים החליט לסגור את סניפו בעוספיה, שנפתח לפני שלוש שנים. לקוחות הבנק בקרב 12 אלף תושבי היישוב הופנו לסניף בדליית אל-כרמל, המשרת כעת, יחד עם סניף של בנק לאומי, כ-30 אלף איש, תושבי שני היישובים.

יובל גורן מדווח ב"מעריב" על יוזמה של פעילי שמאל להעניק לפלסטינים את זכות ההצבעה שלהם.

ב"מקור ראשון" מדווח ישי פרידמן כי פעילת השמאל צביה שפירא תיארה פעילות ימין כ"מפלצות שנפשן מלאה בשנאה". הידיעה ב"מקור ראשון" הועתקה ממדור היהדות של nrg, ואף כוללת את המלים "[...] מכתב לעמיתיה בארגון יש-דין, שהגיע לידי nrg יהדות".

אולמרט-נתניהו

בעמודי החדשות של "ישראל היום" מתווכחים עניינית עם הביקורת של אולמרט על נתניהו, ולפיה ראש הממשלה ביזבז הון עתק על מיזמים בטחוניים מיותרים. במדור הדעות של העיתון מוסיף מתי טוכפלד רשימה המבקרת הן את אולמרט והן את נתניהו.

"במצבו המשפטי היה על אולמרט לעזוב אותנו בשקט, בעיקר אחרי ההרשעה בפרשת מרכז-ההשקעות", כותב שלום ירושלמי במדור הדעות של "מעריב". כותרת הטור: "מתראיין ושרץ בידו".

ב"הארץ" מתמוגג יוסי ורטר מההתקפות ההדדיות.

ב"ידיעות אחרונות" מוקדשים ארבעה מאמרים לעימות הפומבי שפרץ בימים האחרונים בין ראש הממשלה הנוכחי לקודמו בתפקיד. נחום ברנע, בכיר עיתונאי "ידיעות אחרונות", מקבל לרשותו את כל שטח התוכן המערכתי בעמ' 4 (היתר תפוס על-ידי מודעת תעמולה למען התנועה בראשות ציפי לבני). לפי ברנע, בטענות שני הצדדים יש מידה של אמת. בשער "ידיעות אחרונות" מצוטט חלק מן הטור המבקר את נתניהו. בפנים העיתון נכלל גם החלק המבקר את אולמרט.

ברנע כותב כי ההתקפה של אולמרט על נתניהו "לא יכולה להתקבל כביקורת לגיטימית של ראש ממשלה לשעבר על יורשו. כהונתו של אולמרט לא היתה נקייה ממשגים, בהם משגים שעלו בתקציבים גדולים וגם בחיי אדם. הניסיון של אולמרט להפוך את השבוע האחרון לבחירות לשבוע של התמודדות בין הממשלה שלו לממשלה של נתניהו לא יצלח, מכל הסיבות שבעולם. בסופו של דבר ההתקפה שלו נתפסת בציבור כתרגיל אגו. אולמרט, שבחר לא לרוץ, מתעקש בכל זאת לחכות לרצים בסיבוב".

להבדיל מירושלמי, ברנע אינו כותב על ההרשעה של אולמרט בפלילים (אם כי אפשר שהיא כלולה בביטוי "מכל הסיבות שבעולם"). ההרשעה גם אינה מוזכרת באחד משלושת המאמרים האחרים המתפרסמים במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" ומוקדשים לעימות אולמרט-נתניהו.

ענייני תקשורת

גם הבוקר מתפרסם ב"ישראל היום" מאמר התוקף ישירות את המתחרה "ידיעות אחרונות" ואת בעליו ארנון (נוני) מוזס. המתקפות הללו התרבו בתקופה האחרונה, ככל שקרב מועד הבחירות, עד שלרגע נדמה כי יש במערכת "ישראל היום" גורמים המשוכנעים שביום שלישי הבא יבחרו אזרחי המדינה את העיתון שלהם לארבע השנים הקרובות.

בסבב התקיפות הסדרתי הגיע הבוקר תורו של איציק סבן. הכתב הפלילי של "ישראל היום" מפרש את החלטת הרמטכ"ל גנץ להדיח את אל"מ ארז וינר מהצבא כעדות לחולשה גוברת של "ידיעות אחרונות" ובעליו. ב"ידיעות אחרונות", אגב, ממשיכים לגבות את וינר ואשכנזי. סיקור הדחתו של עוזר הרמטכ"ל לשעבר בעיתון זה מוטה באופן בולט לטובתו ולטובת מפקדו.

רז סמולסקי מדווחת ב"דה-מרקר" כי בשל אי-פינויו של מתחם רשות השידור, מתעכב מיזם הנדל"ן בשרונה.

יובל יועז קורא ב"גלובס" לבטל את שידורי תעמולת הבחירות.

במוסף "גלריה" מתפרסמת ידיעה קצרצרה מאת מיה סלע ולפיה ספרו של ד"ר ערן רולניק (אחיו של סגן מו"ל העיתון) יראה אור באנגלית ובגרמנית.