כמה דקות לפני שהעיתונאי השבדי דונלד בוסטרום עלה לבמת אולם אשכול-הפיס בדימונה, בעת שראש עיריית דימונה ומנחה כנס דימונה לתקשורת נשאו דברי תודה וברכה, החלו צלמי העיתונות למקד את עדשות מצלמותיהם בגבר בעל חזות סקנדינבית שישב בקהל, בשורה הראשונה, והאזין בנימוס לדברי המארחים.
הצלמים המשיכו לצלם במרץ את האיש, שלא היה בוסטרום ואף לא דמה לו במיוחד, גם כאשר בוסטרום האמיתי הופיע על המסכים מאחוריהם, בכתבת ארכיון של חדשות ערוץ 2 ששודרה במטרה להזכיר לקהל באולם מה הביא אותם לשם – מאמר בעיתון שבדי שבו ניתן הד לטענות פלסטינים כי ישראלים גנבו אברים מגופות ילדיהם. די היה לצלמי העיתונות בהפניית מבט אחורנית לרגע קל כדי להבין כי האיש שאת כל תנועותיו ותגובותיו הם מתעדים הוא האירופי הלא נכון. מבטם לא הופנה.
מפגינים נגד העיתונאי דונלד בוסטרום מחוץ לאולם כנס דימונה לתקשורת. דימונה, 2.11.09 (צילום: "העין השביעית")
האבסורד הקטן הזה שימש הקדמה לאבסורדים גדולים יותר שבאו בעקבותיו, ובראשם הראיון בין יאיר לפיד לבוסטרום. במחשבה נוספת, "ראיון" אינו הגדרה מדויקת למה שאירע בפתח כנס דימונה לתקשורת. "עימות", "מופע ראווה" או "סקילה פומבית" יהיו הגדרות קולעות יותר.
את גלי השנאה ניתן היה לחוש כבר בתחנת הרכבת של דימונה, בקללות שנשמעו מפי עוברים ושבים כשהבינו שחבורת העיתונאים שזה עתה ירדה מהקרון עושה את דרכה למפגש עם השבדי המושמץ. בלב דימונה, מחוץ לאולם אשכול-הפיס, צבאו על הדלתות עשרות צעירים משולהבים, קפצו כאיש אחד תוך שהם מנופפים בשלטי "דימונה אומרת: לא לאנטישמיות!!" ו"צה"ל – הצבא הכי מוסרי בעולם!", ושרו בקול גדול את ההמנון הלאומי. המפגינים הנמרצים לא הורשו לעבור את השערים, אך גם בתוך האולם שררה אווירה טעונה ביותר. בקהל, שמילא את כל הכסאות ושטחי המעבר, נכחה קבוצה אחרת של מפגינים. אלה הכינו מבעוד מועד חולצות ושלטים המתגאים בדמוקרטיה הישראלית, והפנו לאורך כל המופע קריאות וגידופים אל עבר בוסטרום.
מפגינים נגד העיתונאי דונלד בוסטרום בעת שהופיע בכנס דימונה לתקשורת. דימונה, 2.11.09 (צילום: "העין השביעית")
"אני יודע שיש פה הרבה אנשים כועסים, והם כועסים בצדק", הקדים ואמר יאיר לפיד לפני שהזמין לבמה את בוסטרום. "אבל בואו לא נהיה עד כדי כך חלשים בשביל לעורר פה מהומה, מפני שזה כל מה ששונאי ישראל רוצים. אם אתם תצעקו, נוציא אותו, וכל העולם נורא ישמח שהישראלים התנהגו עוד פעם כמו ברברים. מדינות חזקות, שיודעות שהן צודקות, יכולות להרשות לעצמן להיות מנומסות".
בקשה זו נענתה, כבר במהלכה וגם אחריה, בצרחות מקרב הקהל: "למה הבאתם אותו לפה?", "תתביישו לכם!", "את השרץ הזה להביא לפה?!", "גם את היטלר היית מזמין?" ו"אבא שלך ניצול שואה היה מתבייש שהבאתם אותו לפה". "אל תיתנו למדינת ישראל להיראות כמו חבורה של ברברים שצורחים", חזר לפיד על בקשתו לאחר שהקהל נרגע מעט, ולקול נהמות בוז רועשות העלה את בוסטרום אל הבמה.
דו-שיח של ממש התקשה להתפתח בין לפיד לבוסטרום. השניים אמנם החליפו משפטים, אך לא תמיד נוצר קשר בין השאלות או ההאשמות של לפיד ובין התשובות או ההסברים של בוסטרום, ולהפך. העיתונאי השבדי חזר כמה פעמים על הטענה כי המאמר שפירסם היה "מאמר עיתונאי נורמלי", וכי את הטענות הקשות שהועלו בו מן הראוי לחקור. העיתונאי הישראלי חזר כמה פעמים על הטענה שהמאמר שקרי מיסודו, ושמערכת התעמולה של חמאס הוליכה את בוסטרום שולל. בין לבין קטעו את הדיון מחיאות כפיים נלהבות לאחר שלפיד נזף בבוסטרום, וקריאות גנאי בכל פעם שבוסטרום העז להעלות מחדש את טענותיו.
"שקרן!", "אתה כמו היטלר!" ו"ראית את היהודים שנהרגו?!" הן רק כמה מן הצעקות שהופנו כלפי בוסטרום בעברית ובאנגלית. גם קריאות תלושות יותר כגון "ראינו גם את דו"ח גולדסטון!" ו"מה עם גלעד שליט!?" הופרחו אל חלל האולם. נראה היה כי שנאה ורגשי קיפוח של חברה שלמה, תחושות קורבנות וצדק בלתי ניתן לערעור שהצטברו לאורך תקופה ארוכה, נוקזו לעבר העיתונאי השבדי.
"אם אתם הייתם באזור והייתם רואים את מה שאני ראיתי ושומעים את מה שאני שמעתי, גם אתם הייתם כותבים זאת", טען בוסטרום בפתיחת דבריו. "עלינו להכיר בכך שגניבת איברים וקצירת איברים התרחשה בישראל", הוסיף בהקשר של ועדת בדיקה שהעלתה כי במכון הפתולוגי באבו-כביר הוצאו איברים למטרות מחקר ללא הסכמת משפחות הנפטרים. "בדקתם את הטענות של הישראלים, יש לבדוק גם את הטענות של הפלסטינים", אמר.
"אתה חש בנוח שפירסמת את מה שנחשב בישראל לדיבה חמורה ביותר בלי לראות גופה אחת של פלסטיני אחד שאיבר אחד ממנו נלקח?", שאל לפיד. "אני יכול להראות לך את הצילומים", השיב בוסטרום, והוסיף כי לפני שכתב את המאמר בילה שבוע ימים, יום ולילה, בגדה המערבית, ריאיין משפחות רבות ושמע מכולן סיפור דומה.
לפיד לא השתכנע, כמובן. כמו רבים מהנוכחים בקהל, הוא לא בא כדי לשמוע, אלא כדי להאשים. כבר לפני שבועיים תהה מעל גבי עיתון "ידיעות אחרונות" אם עליו לחבוט באפו של בוסטרום כשיפגוש בו, ובסופו של דבר הבטיח לקוראיו כי יאמר לו שהוא אנטישמי. בעוד מי מהקהל מתפרץ מדי כמה דקות בקריאת ביניים בוטה, הקפיד לפיד שלא להרים את קולו לאורך כל המופע. את ההטפות על חוסר המקצועיות העיתונאית של בוסטרום השמיע לפיד, שנהג לאורך מרבית הראיון כאילו הוא שגריר ישראל ולא מראיין הוגן, באופן מנומס להפליא.
דונלד בוסטרום (משמאל) ויאיר לפיד, בכנס דימונה לתקשורת. דימונה, 2.11.09 (צילום: "העין השביעית")
בשיחה ביניהם ביקש לפיד להסביר לבוסטרום כי הוא נפל קורבן לעלילה שקרית והפך למפיץ ראשי שלה. הוא שאל אותו אם הוא דובר עברית או ערבית, וכשנענה בשלילה אמר לו כי משום כך הוא הופך תלוי לחלוטין בתושבי המקום לצורך עבודתו העיתונאית.
"אני מדבר איתם אנגלית כמו שאני מדבר אנגלית איתך", השיב בוסטרום.
"אלה אזורים שבהם אתה לא יכול להסתובב לבד", שב והדגיש לפיד.
"אבל אלה העובדות. מה הבעיה שלך?", תהה בוסטרום באופן לא מנומס במיוחד. "יש הרבה משפחות שדיברתי איתן זמן רב. כתבתי במאמר על מקרה אחד שבו ראיתי גופה, צילמתי את הגופה, אני יכול להראות לך את התצלום. הם סיפרו לי את הסיפור, ויש לחקור זאת".
"יש בעיה", אמר לפיד, "כשאתה שם יחד אמת ושקר באותה רמה". לפיד הסביר לבוסטרום כי "ידוע שחלק מהתעמולה של הפלסטינים הוא שקר" והוסיף כי "עיתונאים לא חוקרים שקרים, אלא ראיות".
"פה אתה טועה", השיב לו בוסטרום ותהה, "מה השקר במאמר?".
"הצמדת העובדה של בעיית קצירת איברים בישראל עם הריגת פלסטינים, והטענה ללא הוכחה כלשהי שאולי ישראל קצרה איברים מפלסטינים שנעלמו", השיב לפיד.
"זה נכון שבזמן מלחמה כולם משקרים לך", אמר בוסטרום, אך מיד הסתייג והדגיש כי לאורך הקריירה שלו שמע המון שמועות ושקרים ומעולם לא פירסם אותם. לגבי המקרה הנוכחי טען כי לא כתב שזו עובדה והוסיף: "אבל זה כה רציני, שיש להמשיך ולחקור זאת".
בוסטרום העיר כי כשבועיים לפני שהמאמר שלו פורסם הופיע מאמר בעיתון שבדי אחר על טענות שלפיהן ממשלת סין קוצרת אברים מאזרחיה. על כך נענה בקריאות מהקהל כגון "סין אינה מדינה דמוקרטית!" ו"אל תשווה אותנו לסין!". כשטען בוסטרום כי בכתבה שלו, להבדיל מזו על סין, היה איזון ניכר יותר בזכות התגובה לטענות, נענה בקריאה הפשוטה "שקרן!".
לפיד לא צעק "שקרן!", כמו שנהגו כמה מהנוכחים בקהל, הוא רק אמר לבוסטרום שהוא שקרן.
"אבל למה לא לחקור?", תהה בוסטרום. "כולם יכולים להרוויח מחקירה. אם תוכל לתת תשובה לאם הפלסטינית ששום דבר לא קרה לבנה, היא תהיה שמחה", אמר.
"אלה בדיוק אותן אמהות פלסטיניות שאמרו שהן שמחות שילדיהן מתו כי הם עכשיו שהידים", השיב לפיד, וזכה למחיאות כפיים. הוא שאל את בוסטרום אם ניסה להשוות את טענות הפלסטינים למועדי ניתוחים שהתקיימו באבו-כביר, ובתשובה התחמק העיתונאי השבדי ואמר רק כי הגיע עם צוות רפואי למשפחה פלסטינית וביקש ממנה רשות לנתח את בנה, אך נענה בשלילה.
יאיר לפיד. דימונה, 2.11.09 (צילום: "העין השביעית")
"אמרת שתקרא לו אנטישמי! איפה האנטישמי?", צעק במהלך המופע אחד הנוכחים בקהל. לפיד המתין עם האשמה זו עד לסיום המופע, אז פנה לבוסטרום ואמר לו בנימוס השמור לאדם חזק, שיודע שהוא צודק: "אתה אנטישמי כי אתה מוכן להאמין שיש אפשרות קטנה שהממשלה הישראלית תיקח חלק בזוועה כזו. זו אנטישמיות [מחיאות כפיים סוערות], והדבר היחיד שאני יכול להגיד לטובתך הוא שאתה לא יודע שאתה אנטישמי, אתה רק חלק ממגמה קיצונית של אירופים שאומרים, 'אני לא שונא את היהודים, אני שונא את ישראל'. אין הבדל, ואתה אנטישמי".
בוסטרום ניסה להגיד שמרבית השבדים תומכים בזכותה של ישראל להתקיים אף שהם מבקרים את מעשיה, אך שוב שמע את הצרחות "שקר!". לפיד סיכם את הדיון במלים: "איש לא יכול להשתנות אחרי גיל מסוים, אבל אני מקווה שלפחות תהיה זהיר יותר בעתיד", ובוסטרום ירד מהבמה כשהוא מלווה מאבטחים ונראה מעורער למדי מהחוויה שזה עתה עבר. הקהל באולם הוזמן לתערוכת קריקטורות אנטישמיות שהוצבה במבואה.