סגירת ישיבת עין-צורים אחרי 22 שנות פעילות היא ודאי אירוע חשוב לתלמידיה, שאמנם מעטים מהם נותרו: נשירת התלמידים היא הסיבה המרכזית לנעילת הישיבה. אבל משמעותו של האירוע חורגת אל מעבר לגורלם של תלמידי המוסד ורבניו. ישיבת עין-צורים בקיבוץ הדתי עין-צורים שליד קריית-מלאכי היא ישיבת שילוב, והיא המזוהה עם הזרמים השמאליים-ליברליים בציבור הדתי-לאומי, אלו של תנועת מימד ושל הקיבוץ הדתי. מסלול השילוב דומה למסלול ההסדר הידוע יותר, אלא שתלמידי שילוב משרתים בצה"ל שירות מלא, ולא שירות מקוצר של פחות משנתיים כמו תלמידי ההסדר.

שלושה עיתונים, "יתד נאמן", "הצופה" ו"הארץ", סיקרו את סגירת הישיבה. "הצופה" ("העיתון של הציונות הדתית כבר 70 שנה", כלשון הסיסמה שלו) לא משאיר מקום לספק: "מותו של השמאל הדתי", מכריזה הכותרת הראשית של כתבתו של הדר רביד (17.2). בכתבה הארוכה מובאים אמנם קולות מגוונים והיא נחתמת בדבריה של תמי הורוביץ, פעילה בארגון ציונות דתית ריאלית: "אני חושבת שכבר כיום השמאל הדתי יותר חזק ממה שחושבים [...] גם על יוסי שריד צחקו כשהוא אמר בשנות השמונים שתהיה מדינה פלסטינית, אבל השבוע אפילו שמעתי את אורי אורבך מדבר על העם הפלסטיני". אלא שעורכי הכתבה מביעים עמדה ברורה; "20 שנים אחרי שקם בקול תרועה רמה", כך כותרת המשנה, "לא נותר כמעט זכר מהשמאל הדתי בישראל. מימד, התנועה שעמדה בראשו, כמעט נעלמה; בשיח הפנים-דתי אין כל אזכור לדעות שמאליות, ואפילו ישיבת השילוב בעין-צורים, ישיבת הדגל של השמאל הדתי, סוגרת שעריה. האם אין עתיד בחברה הדתית-לאומית לרוח שמאלית ושמאלנית? ראשי התנועה טוענים שהטעות כולה של החברה וגם מבטיחים: 'אנחנו עוד נשוב, חזקים ומשפיעים הרבה יותר'".

אם לעורכי "הצופה" משמעות האירוע היא מותו של השמאל הדתי, הרי שבעיני היומון החרדי "יתד נאמן" היא רחבה הרבה יותר; "השבר שפוקד את המוסדות הדתיים הלאומיים למיניהם ניכר בכל התחומים", מאבחן הפובליציסט נ. זאבי בטור בעל הכותרת המעליבה "מסלולי הכלאיים מתפוררים" (28.8). המשמעות של הביטוי "כלאיים" היא לאו דווקא חיובית גם בעברית "חילונית", על אחת כמה וכמה לציבור קוראים חרדי, המכיר את המלה במשמעותה ההלכתית כסוג של עבירה חמורה למדי.

"בסוף השנה צפוי להיסגר מוסד כלאיים דתי-לאומי הקרוי 'ישיבת עין-צורים'. המוסד קם לפני 22 שנים, אך השנה נותרו בו רק תלמידים בודדים, וכך נראה גורלם של מוסדות נוספים מסוג זה", סח זאבי לקוראיו, שאת המידע על הישיבה וסגירתה הוא שואב מ"הארץ". לדידו של הפובליציסט הליטאי, ה"שמאל" וה"ימין" בציבור הדתי-לאומי הם היינו הך. השבר הוא של הדתיים הלאומיים כולם, "למיניהם". בעיניו, אין הבדל בין ההסדרניקים לשילובניקים: המסלולים של לימוד תורה עם שירות צבאי הם כמקשה אחת: "פשרה" מסוכנת. "כאשר הללו עומדים כיום ותולשים שערות ראשיהם על ההתדלדלות המספרית הגוברת בשורותיהם, יש בכך פרכה מהותית נוספת על דרך הפשרנות מיסודה. השילוב שבחרו לצעוד בו, מאז נוסד המזרחי, נועד לכבוש המונים, אך בפועל הפך לספינה טובעת שיושביה בורחים ממנה".

ב"הארץ" מודעים להבדלים בין הזרמים בציונות הדתית ולשיוכה של ישיבת עין-צורים. יאיר שלג משוחח עם ראשי הישיבה, הרבנים יהודה גלעד ואביה הכהן. השניים מסבירים כי השירות הצבאי המפרך, שלוש שנים מלאות, גורם לנשירת תלמידים רבים, וכי כיום עומדות בפני התלמידים אופציות רבות ומגוונות, בעיקר בגלל המכינות הקדם-צבאיות. "בשנים האחרונות חל גידול עצום במספר המוסדות", אומר הרב הכהן, "מול גידול מתון בהרבה במספר התלמידים. יש היום כ-60 ישיבות הסדר, 20 מכינות קדם-דתיות, ועוד כמה מכינות משותפות לדתיים וחילונים".

בעוד שאצל "הצופה" סגירת הישיבה מסמלת את מותו של השמאל הדתי, וב"יתד נאמן" היא סממן להתפוררותה של החברה דתית-לאומית כולה, הרי שב"הארץ" המאורע הוא בכלל אות לריבוי תורה בישראל.