פעילי הסביבה שנאבקים בזיהום באזור חיפה הצליחו לקבל דריסת רגל בתקשורת, ברשתות החברתיות, בכנסים ואפילו בוועדות התכנון. עלה בידם לעצור את מה שנדמה היה כברור וחלוט, להחזיר סוגיות לשולחנות הדיונים ולערער את השלווה והביטחון שבהם התנהלו נציגי המפעלים ובעלי האינטרסים, שנתמכו על-ידי התקשורת השותקת והפוליטיקאים בכנסת ובשלטון המקומי.

אלו, מצדם, ניסו לשכנע את הציבור שהזיהום במפרץ חיפה הוא תופעה שולית ולא ממש מזיקה, ולא התעצלו לחפש עוד ועוד אפיקי השפעה. לאחרונה התברר כי מאמצי התעמולה שלהם הגיעו גם לעולם הילדים. הרי ידוע שילדים הם סוכני השיווק והתודעה הטובים ביותר. עולם הפרסום מציג אותם כבר שנים כמי שמחליטים עבור הוריהם מה לרצות ומה לצרוך. לילדים אפשר להסביר שהכל שטויות, והם כבר ירגיעו את ההורים ההיסטריים. כשיגדלו, יש לשער, יהיו חלק מדור מושתק וצייתן.

איגוד ערים חיפה להגנת הסביבה, גוף שבראשו עומד ראש עיריית חיפה יונה יהב, הצטרף לטכניון ולמל"ל (פרויקט חינוך של העירייה) לשם הקמת מרכז המצוינות במחקר סביבתי ובריאות. כרטיס הביקור של המרכז, המופיע באתר האינטרנט שלו, הוא ראיון שהתפרסם ב"ידיעות אחרונות" (הכותרת: "היסטריה היא יועץ רע") בהשתתפותם של שלושה פרופסורים המטילים ספק בקשר בין מחלות וזיהום.

אחד משלושת המרואיינים הוא פרופ' ברק פישביין, מראשי מרכז המצוינות. בהרצאה שנשא לאחרונה בפני תלמידי חטיבת ביניים הציג פישביין הסבר המיועד כולו לטעת ספקות, לפורר פחדים, לגונן על יהב ולהגחיך את טענות הפעילים הסביבתיים ואנשי המקצוע ממשרד הבריאות. ההרצאה המתעתעת הזאת היא דוגמה לאופן שבו ניתן לטשטש את מה שכבר הוכח, ולהפוך את ההיגיון הבריא על ראשו.

בפתח ההרצאה, שצולמה ועלתה לרשת, הוצג בפני התלמידים תצלום של גבר זעוף למראה. זהו פרופ' איתמר גרוטו, הממונה על בריאות הציבור במשרד הבריאות, שחשף את הנתונים הקשים של שיעורי חולי גבוהים באוכלוסיית מבוגרי וילדי חיפה. המרצה הסמכותי מסביר לתלמידים שגרוטו הוא "האדם האחראי לכל הבלגן הזה", ומוסיף: "הוא גם אחראי לתפקוד שירותי הבריאות לתלמיד, אז אם יש לכם טענות – תפנו אותן אליו".

אדם נוסף שדיוקנו מוצג לתלמידים במסגרת ההרצאה הוא עידן עופר, בעל השליטה בבתי-הזיקוק המזהמים, ולצדו תמונת איצטדיון הכדורגל העירוני, הקרוי על שם אביו, סמי עופר. "זה הגיבור של הסיפור שלנו, שבזכותו יש בחיפה איצטדיון שהוא אחד היפים באירופה", מחניף לו פישביין. בהמשך ההרצאה מדגיש הפרופסור שוב ושוב את העלויות הכספיות הגבוהות שהושתו בשנים האחרונות על המפעלים המזהמים, שנאלצו להתאים עצמם לתקני חוק אוויר נקי מ-2008.

פישביין הופך את יהב לקורבן של תפקידו הקשה, האיש שצריך לאזן באופן אחראי בין המחיר האנושי והבריאותי של הזיהום ובין שמירה על מקומות העבודה של עובדי בתי-הזיקוק, וההכנסות הגבוהות מהארנונה שמשלמים המפעלים. הוא מזהיר מפני המשבר התעסוקתי שיתגלע באזור חיפה אם הפעילות במפעלים תיעצר, ולא שוכח לספר שבתי-הספר הנפלאים שבהם לומדים התלמידים הם תוצר של הכסף שמזרימים המפעלים המזהמים לקופת העירייה. שום מלה על יצירת אופציות תעסוקה חלופיות ונקיות. המסר: רוצים רווחה ואיכות חיים? צריך לתת לבז"ן להמשיך בשלה.

אדם נוסף שפישביין מזכיר בהרצאתו הוא פרופ' גדי רנרט, קולגה סמכותית מהפקולטה לבריאות הציבור בטכניון. פרופ' רנרט זכור מהוועדה שבדקה את פרשת הסרטן שהתגלה בקרב לוחמי חיל הים שצללו בקישון. כזכור, רנרט לא מצא קשר בין המים המזוהמים והמחלה שבה חלו הצוללנים. פישביין אמנם מציין כי רנרט זכה לתשלום גבוה מאוד מבתי-הזיקוק עבור שירותי המחקר שלו, שפסק כי לבתי-הזיקוק אין שום אחריות לזיהום במפרץ חיפה, אך מיד מבהיר להם שמדובר בבחור רציני; גם אם שילמו לו, זהו אדם שכדאי להקשיב למה שהוא אומר.

ככל שההרצאה מתקדמת, מעמיקה התחושה שפישביין מקטלג את מותחי הביקורת על בז"ן ויהב כאנשים לא רציניים ואפילו מוזרים. מנגד, אלו שמבטלים את הקשר בין התעשייה המזהמת למחלות, גם אם לא ברור על מה הם מתבססים, הם בעיניו אנשים רציניים שיש להאמין למוצא פיהם.

ראש עיריית חיפה, יונה יהב (צילום: שי לוי)

הוא עושה זאת באופן מתוחכם שכאילו נשלף מתוך הסרט התיעודי "סוחרי הספק": פישביין לא מתעלם מההתאמה שנמצאה בין רמות הזיהום ושיעורי הגילוי של מחלות קשות. אלא שלדבריו, זה פשוט לא רלבנטי.

כדי להסביר לתלמידים כמה מופרך הניסיון ליצור קורלציה בין זיהום ומחלות הוא מציג בפניהם גרף המתאר את מספר הסרטים שבהם הופיע ניקולס קייג', ומולם גרף המציג את מספר האנשים שטבעו בבריכות בארצות-הברית. למרבה הפלא, הגרפים דומים – ופישביין שואל את התלמידים אם לדעתם יש קשר בין הדברים. להמחשת הנקודה הוא משדך סקרים על צריכת שמנת חמוצה והרוגים בתאונות אופנוע, צריכת מרגרינה במדינת מיין ומספר מקרי הגירושין באותה מדינה, וגם אכילת מוצרלה וקבלת תארי דוקטור בתחום ההנדסה האזרחית. כך מגחיך פישביין את נתוני הזיהום והמשמעות המיוחסת להם, ומציג את נתוני משרד הבריאות כמופרכים בדיוק כמו הקשר בין גבינה להשכלה גבוהה.

האם משמעות הדבר היא שאין קשר בין זיהום ומחלות? פישביין נזהר מלטעון זאת, ומדגיש בפני התלמידים שפשוט אי-אפשר לדעת. הוא נושא בפיו מסר של ספקנות: אני לא אומר שהזיהום לא מזיק – אני רק אומר שאנחנו עדיין לא יודעים אם הוא מזיק או לא. ייתכן שיש קשר, אבל גם ייתכן שאין. מי יודע, ייתכן שכשיושלמו המחקרים יתברר לפרופסור שזיהום האוויר בעצם מיטיב עם גוף האדם.

פישביין נמרץ, מעתיר נתונים, מאשים את כלי הרכב, מגן שוב ושוב על יהב – ראש העיר הוותיק שלאורך השנים טען ש"לא סיפרו לו", אף שקיים תיעוד מקיף שלפיו שמע במגוון הזדמנויות על הנתונים הקשים, אבל בחר להתעלם מהם ולבטלם בזלזול וגסות רוח. ראש העיר, מסביר פישביין, דאג לכך שיוצבו בחיפה מתקני ניטור בכמות "הגדולה ביותר בעולם".

אחת התלמידות שואלת אותו מדוע התקשורת עושה כל-כך הרבה רעש סביב הזיהום בחיפה, והמרצה המלומד מציע לה להפנות את השאלה לכתבי הסביבה. לדעתו, עושים לעיר עוול תדמיתי. "חלק מהעניין הוא שהתקשורת רוצה תשובה – ואין תשובה", הוא טוען.

הספקנות של פישביין, כך נראה, נעצרת בגבולות המוניציפליים של חיפה. פישביין אינו מתגורר בעיר. הוא תושב שוהם, שם הוא עסוק במלחמה בקרינה האלקטרומגנטית בבית-הספר אבן-חן. מכתבה שפורסמה בקיץ 2015 במקומון "שהם פלוס" ניתן ללמוד שהפרופסור הנכבד טוען שכאבי הראש שמהם סובלים ילדים בבית-הספר נגרמים מקרינה אלקטרומגנטית, וזאת אף שאין הוכחות המאששות חד-משמעית את הקורלציה בין כאבי ראש וקרינה מסוג זה.

מנהלת המוסד החינוכי אמנם טוענת כי נערכות מדידות אמינות במקום וכי כל המדדים חיוביים, וכך גם ראש המועצה, אך עבור פרופ' פישביין וההורים המודאגים זה לא מספיק. כשהוא מדבר על חיפה, פישביין מדגיש שיש לחכות לנתונים ברורים ולבדוק מה משמעותם לפני שחורצים את הדין. כשזה נוגע לבית-הספר ביישוב מגוריו, לעומת זאת, אין זמן לבזבז.

כל האמור במאמר זה הינו דעתה של הכותבת ודעתה בלבד